לפני:

השופטת שרה מאירי

החלטה

בפניי בקשה (מיום 21/2/2013) לביטול פסק דין (מיום 27/12/2012) בו נמחקה התביעה דנא.

ואלו נימוקי הבקשה בעיקרם: לא התקבלו החלטות התראה על מחיקת התביעה במשרד ב"כ המבקש; מחיקת התביעה בשלב זה תפגע בזכויות המבקש שכן הגשת התביעה בשנית יש בה כדי להשפיע על רכיבי התביעה ולגרום להפסד ניכר למבקש; התביעה נמחקה לאחר איחור קל של שבוע ימים בלבד מיום הארכה המתבקשת; ראוי ליתן הזדמנות לצדדים ליישב המחלוקת ביניהם / לפסוק לגופו של עניין, מה גם שסוגיית פיצויי הפיטורים היא אחת מבין רכיבי תביעה שונים; המשיבה המציאה לתיק ביה"ד את האישורים המבוקשים ע"פ ההחלטה ובכך יצאו הצדדים ידי חובתם ואין זה משנה האם הומצאו על ידי המבקש או המשיבה; משתוקן המחדל ייעתר ביה"ד לביטול החלטותיו וקל וחומר כאשר הביטול נחוץ לשמירה על זכויות העובד במשך שנים; יש לבטל פסק הדין מחמת שיקולי צדק משנפל פגם מהותי בהליך אשר היווה הסיבה המכרעת למתן פס"ד בהעדר הגנה והוא משהחלטות ביה"ד לא הומצאו למבקש; בשל אי ההמצאה כדין ומאחר ולמבקש לא הומצאו ההחלטות עד לשלב זה – למבקש לא היה יומו בבית הדין כך שלא מדובר בטענה פרוצדוראלית גרידא; יש לבטל את פסק הדין נוכח סיכויי הצלחת התביעה הטובים במיוחד (כמפורט בס' 32 לבקשה); מבוקש להאריך המועד להגשת בקשה זו; "ביה"ד מתבקש להורות על ביטול פסק הדין לרבות מחיקת ההליך, ולאפשר לצדדים לנהל את התביעה לגופו של עניין". לבקשה צורף תצהיר עו"ד איאד אבו בכר ("עו"ד אבו בכר").

ביום 19/3/2013 הוגשה תגובה מטעם המשיבה ובה צוין: "אין אנו מבינים את פשר הבקשה ואין אנו מוכנים להמשיך ולדון שוב בתיק כל ההתעסקות בעניין גורמת לי להוצאות ובזבוז זמן וע"פ מצבו הכלכלי של מר גברין אבראהם גם אם אזכה בתביעה לא נקבל את הכספים המגיעים לנו. אי לכך הננו מסרבים לפתיחת התביעה בשנית ומבחינתנו הסוגיה הנדונה סגורה". יוער כי בתגובה צוין כי גם לאור ביטול פסק
הדין – חתמה המשיבה על שחרור כספי הפיצויים והתגמולים בחברת הביטוח, צורפו טופס 106 והודעה על עזיבת מקום עבודה לחברה המבטחת.

לאחר שבחנתי טענות הצדדים להלן הכרעתי-

בהחלטת ביה"ד מיום 27/9/2012 נקבע במעמד הצדדים כי " בתוך 30 יום יודיעו הצדדים מה העלו בבדיקתם בחברת הביטוח ביחס לסכום פיצויי הפיטורין העומד לזכות התובע במובחן ובנפרד מקופת הגמל (עובד ומעביד). מוצע לצדדים כי ישקלו היטב הגעה להסכמה לגוף העניין בשים לב לאי מוכנותם ואי פעולתם כמתחייב לקראת הדיון דהיום... הוד(ע)ת הצדדים עד ליום 1.12.12".

ביום 21/10/2012 הגישה המשיבה בקשה להארכת מועד להגשת מסמכים מן הטעם שחברות הביטוח בעומס רב ומשטרם נתקבלו המסמכים הרלוונטיים אצלה. נעתרנו לבקשה חלקית וניתנה למשיבה ארכה בת 30 ימים (ע"מ שלא להאריך את ההליך).

ביום 7/11/2012 הגישה המשיבה את המסמכים שנתקבלו אצלה – מטעמה. הבקשה לא הוגשה בהסכמה או במשותף עם המבקש וגם לא הוגשה על ידו בהמשך כל הודעה לפיה הוא מסרב / מסכים או שאין בדעתו להגיש מסמכים אחרים או נוספים בהתאם להחלטתנו מיום 21/10/2012. המבקש לא עשה כן אף משבהחלטתנו מיום 7/11/2012 שבנו וחזרנו על כך כי "... תוגש עמדת הצדדים כמתחייב מהפרוטוקול".

חרף האמור לא הוגשה עמדת המבקש (וממילא גם לא עמדת הצדדים בדבר הסכמה לגוף העניין).

בהחלטה מיום 16/12/2012 נקבע: "לא נתקבלה עמדת הצדדים- לא תוגש מיידית תימחק התביעה. לעיון 18.12.12 ...".

משחלף המועד ועדיין לא הוגשה עמדת המבקש (והצדדים) ואף לא הוגשה בקשה מטעמו להארכת מועד – ביום 27/12/2012 ניתן פס"ד ובו נקבע "משהובא לעיוני ולא הוגש דבר- נמחקת התביעה".

ויובהר – אין ולא היתה חובה על ביה"ד להתריע או לתזכר את המבקש להגיש עמדתו בטרם מחיקת התביעה. משניתנה החלטה שיפוטית – ובמיוחד משניתנה במעמד הצדדים – היה על המבקש לקיימה כדבעי ובמועדה.

גם עפ"י תקנה 44 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 רשאי בית הדין, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות באם בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18(ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועדה וזאת ללא אזהרה. משהמבקש לא ביצע ההחלטה במועדה ואף לא הגיש בקשה להארכת מועד – נמחקה התביעה.

תמוהה טרונית המבקש לפיה התביעה נמחקה לאחר "איחור קל" בר שבוע ימים בלבד מיום הארכה המתבקשת. הטענה סתמית, לא הוגשה בקשה להארכת מועד ואף פסה"ד ניתן לאחר שחלף כחודש ימים מהיום שבו היה על הצדדים להגיש עמדתם.

מה גם שאין לדעת על מה מבסס המבקש את "תפיסת הזמן השיפוטי" הראוי בעיניו, שוודאי אין לקבלה בנסיבות העניין.

לאור כל זאת – בדין נמחקה התביעה ואין משמעות של ממש לכך כי החלטות בית הדין, כנטען, לא הומצאו במשרד ב"כ המבקש.

כך במיוחד משעה שההחלטה ניתנה במעמד הצדדים, אף ב"כ המבקש ציין בבקשה (ס' 7): "ידוע לב"כ התובע/ המבקש, כי התנהל דיון בתאריך 27/9/2012, לפיו היה על הצדדים יחדיו להודיע לבית המשפט הנכבד מה העלו בדיקותיהם בחברת הביטוח ביחס לסכום פיצויי הפיטורין".

זאת במיוחד משהמבקש הוא התובע היוזם ההליך דנא ומצופה היה ממנו לנהל תביעתו כדבעי.

לא למותר לציין, כי קודם לבקשה מושא החלטה זו, הוגשה ביום 30/1/2013 "בקשה לביטול ההחלטה מיום 27/12/2012 למחיקת התביעה".

בבקשה נטען בערבוביה כי ביום 20/12/2012 הורה ב"כ המבקש למתמחה (שמא למזכירתו?), להגיש בקשה להארכת מועד להגשת כתב תשובה. עקב טעות טכנית בנט המשפט הבקשה לא נקלטה והדבר הסתבר לב"כ המבקש רק ביום קבלת פסק הדין. בתמיכה לבקשה צורף תצהיר המתמחה.

דא עקא- בבקשה או בתצהיר המתמחה, לא נטען כי ההחלטות לא נתקבלו במשרד ב"כ המבקש או כי אלו היו הסיבה המכרעת לאי הגשת המסמכים.

אף בבקשה מושא החלטה זו או בתצהיר עו"ד אבו בכר, לא נטען כי מטעם המבקש הוגשה בקשה להארכת מועד שלא נתקבלה בנט המשפט, כפי שנטען קודם לכן.

הדברים מדברים בעד עצמם.

מעיון בנט המשפט עולה כי החלטות כאמור נשלחו בדואר לכתובת ב"כ המבקש (אין אישורי מסירה ואולם נוכח כל אחד מהטעמים שלעיל וודאי ממשקלם המצטבר - אין כדי לשנות ממסקנתנו).

יוצא איפוא, כי בניגוד לנטען על ידי המבקש, לא נפל פגם מהותי בהליך דנן, ממילא "הפגם" הנטען (אי המצאת ההחלטות) וודאי לא היווה את "הסיבה המכרעת" למתן פס"ד. ראוי כי המבקש היה נמנע מלהעלות שוב ושוב טענה סתמית זו.

כך גם נדחית הטענה כי משהמשיבה המציאה לתיק ביה"ד את האישורים המבוקשים הרי שבכך יצאו הצדדים ידי חובתם וכי אין זה משנה האם הומצאו על ידי המבקש או על ידי המשיבה. ככל שכך סבר – היה על המבקש להגיש הודעה מתאימה מטעמו מבעוד מועד ואין לקבל נסיונו להתנער בדיעבד מחובותיו על פי דין.

כך גם אין גם לדעת הכיצד יש בבקשה להארכת מועד שהוגשה מטעם המשיבה כבקשה שיש לראותה כבקשה להארכת מועד שהוגשה גם מטעם המבקש (ס' 14-15 לבקשה). מה גם שלגופא, נעתר ביה"ד להארכת מועד בת 30 ימים בלבד (ולא 60 ימים) ואלו חלפו גם מבחינת המבקש.

די בכל אלו כדי לדחות את הבקשה לביטול פסק דין.

עם זאת, לאחר ששבנו ושקלנו את הבקשה וטענות הצדדים, החלטנו להעתר לה.

נפסק, כי בבוא ביה"ד לבחון בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, הרי שבמסגרת שיקול דעתו, יבחן שתי שאלות: ראשית, מהי הסיבה לאי הגשת ההגנה או לאי ההתייצבות ושנית, מהם סיכויי ההצלחה של התביעה, באם יבוטל פסה"ד.

הלכה פסוקה היא כי לשאלה הראשונה חשיבות משנית ואילו שאלת סיכויי ההצלחה - היא העיקר (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאל ליאור בשם המנוח רפאל שמואלי ז"ל (2010)).

לצד זאת נקבע כי יהיו מקרים בהם מחדלו של בע"ד או זלזולו בהליך המשפטי ובחובותיו, יהיו כה משמעותיים, עד שיהא בהם כדי להאפיל על התשובה לשאלת הסיכויים (רע"א 7657/11 אברהם גריסרו נ' דניאל ברמן (18/6/2012) וההפניות שם).

מחדל המבקש נעוץ בבא כוחו כאשר לגבי זה האחרון כבר נפסק, כי זוהי אינה סיבה בעלת ערך לכשעצמה בשאלה האם לבטל פס"ד (תע"א (ת"א) 2030/09 בקיר יוסף מוסטפא נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ (מיום 11/7/2011).

אלא שבנסיבות דנן – מעיון בכתב התביעה, לא ניתן לאמר כי אין סיכוי לתביעה או שסיכוייה קלושים בהכרח, זאת במיוחד נוכח השלב המוקדם בו מצוי ההליך (דב"ע נה/3-139 גן המוסיקה בע"מ ואח' נ' בתיה מולדבסקי, פד"ע לא, 188).

לכך יש להוסיף כי המשיבה לא טענה לגופם של דברים בדבר סיכויי התביעה או לעיתוי הגשת הבקשה וכל טענתה כי העיסוק בהליך גורם להוצאות ולבזבוז זמן.

לאמור משמעות של ממש – שעה שניתן לפסוק פיצוי לטובת המשיבה בכל הקשור לריפוי מחדל המבקש וההוצאות הנובעות מכך.

ביטול פסה"ד מתיישב גם עם זכות הגישה לערכאות והמדיניות הכללית ליתן לבע"ד את יומו בביה"ד, לאפשר לו לטעון לגופא ולהעדיף את בירור המחלוקת על פני סיומה מטעמים פרוצדוראליים בלבד (תע"א (ת"א) 5733/05 8054/05 דוד ספיר נ' מיכלי זהב בע"מ (מיום 12/5/2012); דב"ע נב /9-155 סולתם בע"מ- אסרף, פד"ע כד 279).

לאור כל זאת – בטל פסק הדין מיום 27/12/2012.

מובהר כי נוכח תוצאתו של הליך זה, משנטען על ידי המבקש כי "המחדל נרפא" בעת הגשת המשיבה את המסמכים ומשמצוין (לראשונה) כי אין המבקש חולק על האותנטיות ועל תוכנם – מתקבלים המסמכים לתיק כמות שהם גם על דעתו (ס' 18-20 לבקשה).

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪, סכום שישולם תוך 30 יום אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

בקביעת סכום זה נלקחה בחשבון גם התנהלות המבקש וטענותיו בהליך.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ג, (2 באפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.