לפני:

כב' השופטת שרה מאירי –אב"ד

נציג ציבור (עובדים) מר מרדכי כהן

החלטה

בפנינו בקשה דחופה ובהולה (מטעם הנתבעת) להבהרת פסק הדין ו/או לתיקון פסק דין ולעיכוב כל הליכי הוצאה לפועל עד למתן החלטה ועד בכלל (מיום 2/2/2016).

ואלו נימוקי הבקשה (בעיקרם): הבקשה היא ביחס לסכומים שנפסקו בתיק; לפני מתן פסק הדין שולמו לתובע כספים בגין פיצויי פיטורים בסך 35,576 שלא חושבו במסגרת פסק הדין ולא ניתנה הוראה בגינם להפחתתם מסך פסק הדין; לחלופין- ע"פ ס' 81 לחוק בתי המשפט ומכחה של תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי המקנה לביה"מ את הסמכות לתקן את פסה"ד בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודק; לכן יש להפחית הסכום ששולם בגין פיצויי הפיטורים וממילא לקבוע כי יתרת הכספים המגיעים לתובע הם בסך ההפרש על סך 13,777 ₪ בלבד; כן מבוקש להורות לראש ההוצל"פ על עיכוב הליכים בעניינו עד למתן החלטה בבקשה זו ולביטול כל הליכי העיקול; הפעלת פסה"ד במתכונתו הנוכחית תגרום לעיוות דין או חיוב המבקשת בחיובים שלא אליהם כיוון ביה"ד שנתן את פסה"ד ועלולה חלילה להביא את הנתבעת לשלם כספים שאינם תואמים את מסקנות ביה"ד; ביה"ד פסק סכום כולל בגין כל תקופת עבודתו אצלה בסך 49,353 ₪; מנהל הנתבעת, אשר לא היתה מיוצגת בהליך המשפטי, לא ידע ולא הבין למעשה בעת הרלוונטית מהי המשמעות של תשלומי קופת פיצויי הפיטורים ששולמו למשיב ולא הבהיר לביה"ד כי חלק גדול מפיצויי הפיטורים שנקבע כי עליה לשלם לתובע ואשר כבר שילמה לתובע בגין פיצויי פיטורים- לא חושב בסכום פסה"ד; מצ"ב מכתב נספח ו' שנטען להיות רלוונטי; מנהל המבקשת שלא היתה מיוצגת על ידי פרקליט מטעמה במהלך ניהול ההליכים בפני ביה"ד ומתוך טעות בתום לב, לא הבהיר ולא העביר לידיעת ביה"ד כי כבר העביר חלק ניכר מפיצויי הפיטורים ולמעשה מדובר ברב סכום הקביעה בפסק הדין- וזאת מכספי קופת פיצויי הפיטורים שנוהלה לשמו ולזכותו; יוצא כי 2/3 מהסכום כבר שולם לתובע; כך גם הודיע מנהל המבקשת לאחר שניתן פסה"ד, דא עקא שהתובע נקט בהליכי הוצל"פ על מלוא הסכום; המבקשת היא מוסך פחחות וצבע לכלי רכב ונזקקת לפעילות חופשית בחשבון הבנק שלה לשם עסקיה ותשלומי הספקים שהיא חייבת לשלם; התובע טוען טענות בקשר להליכי הוצל"פ; אם פסה"ד יוותר על כנו יצא כי המבקשת תשלם למשיב את פסה"ד וכמעט בכפל הסכומים הקבועים בו; לפיכך מתבקש ביה"ד לקבוע כי מתוך הסך 49,353 ₪ שנפסק כי יש לשלם כפיצויי פיטורים, הרי שיש להפחית את הסכום של 35,576 ₪ ששולם ויש לשלם את ההפרש בלבד- 13,777 ₪; צורף תצהיר מנהל המבקשת.

בהתאם להחלטת ביה"ד (מ- 2/2/2016) הגישה המבקשת הבהרתה באשר לעיתוי הגשת הבקשה ביום 4/2/2016. המבקשת חוזרת על טענותיה, ובין השאר, כי היא לא היתה מיוצגת על ידי פרקליט מטעמה ומי שייצג אותה בביה"ד היה מנהל המבקשת אשר הוא מנהל מוסך לתיקוני פחחות וצבע לרכב ואינו בעל ידע משפטי.

ביום 1/3/2016 הוגשה תגובת התובע לבקשה.

התובע מתנגד לבקשה ואלו טעמיו (בעיקרם): מנהל המבקשת כבר הבטיח בעבר למשיב כי לא יקבל את זכויותיו אף לא לאחר מתן פסק הדין וכי אין לו כוונה לשלם את סכום פסה"ד; מדובר בבקשת סרק שנועדה לבצע מקצה שיפורים בפסק דינו של ביה"ד שניתן ב- 3/7/2014; לא מדובר בתיקון טעות מן המסוג כמפורט בס' 81 לחוק בתי המשפט; יש לסלק הבקשה על הסף מחמת איחור בהגשתה ולא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת בקשת התיקון וגם לא ניתן להאריכו מחמת "טעמים מיוחדים שיירשמו"; נהלי משרד כאלו או אחרים אינם מהווים טעם מיוחד להארכת מועד; הדברים מקבלים משנה תוקף לאור כך שיש להקפיד על סופיות הדיון; עסקינן בפס"ד שניתן ופורסם ברבים תוך הסתמכות על הראיות שהוצגו בפני ביה"ד שאין אחריו ולא כלום; עם מתן פס"ד סיים ביה"ד את תפקידו בסכסוך נשוא ההליכים וכל ניסיון לתקוף כל קביעה בפסק הדין יש לעשות במסגרתו של ערעור הערכאה דלמעלה; ס' 81א לחוק נועד למקרים בהם נפלה בפסק הדין טעות טכנית בלבד הנובעת מהיסח הדעת ולא למקרה כגון זה בו המבקשת מנסה לעשות מקצה שיפורים בקביעות מהותיות בפסק הדין באמצעות בקשה לתיקון טעות; טעות הנטענת בפסה"ד בנוגע לכספים שלטענת המבקשת שולמו למשיב ערב פסה"ד, אינה פרט טכני ושולי ואף לא נשמטה בהיסח הדעת אלא שהיא חלק מקביעות עובדיות ומהותיות של ביה"ד אשר נסמכו על הראיות שהובאו בפניו והיוו חלק בלתי נפרד בקביעת גובה הפיצוי שנפסק למשיב; בירור טענה מהותית זו אמור היה להעשות במהלך דיון ההוכחות; ממילא טענה היא כי הנתבעת לא פיטרה את התובע וכי אינה חייבת לו פיצויי פיטורים ואילו עתה נטען כי המבקשת שילמה את פיצויי הפיטורים ועוד לפני הכרעת ביה"ד בטענה שלפיה לא פוטר; גם לא נפלה טעות בפסק הדין- וודאי שלא בהיסח הדעת; המשיב טוען כי לא קיבל כל סכום בגין רכיבי פסק הדין לא מהמבקשת ולא מצד ג' כלשהו, הצ'קים שצורפו לבקשות המבקשת לא שולמו למשיב; אחד הצ'קים שצורפו נוצר לטובת אותה חברת ביטוח והצ'ק השני נרשם לטובת לשכת ההוצאה לפועל ואין בסיס לטענה כי המשיב קיבל חלק מרכיבי פסק הדין ערב מתן פסק הדין; כספי פיצויים מוגנים מפני עיקול בהתאם לס' 26 לחוק פיצויי הפיטורים ועל כן אינה ברורה הטענה לפיה שולמו הפיצויים ללשכת ההוצאה לפועל בגין עיקול אשר רובץ על זכויותיו של המשיב; כן נטען כי המבקשת מציגה 3 גרסאות שונות באותו עניין; כן נטען כי אין רלוונטיות לתקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, הסמכות מכוחו היא לתקן פגם בהליך שטרם הוכרע בו ולא להליך אשר כבר ניתן פסק הדין בעניינו שנתיים לפני הגשת הבקשה לתיקון פס"ד; לאור התנהגותה של המבקשת והטרדותיה הרבות באמצעות הגשת בקשות סרק, מתבקש ביה"ד לחייב את המבקשת גם בהוצאות לדוגמא כדי לשים קץ להטרדות ובכדי שתבין את משמעות התנהלותה הקלוקלת.

ב- 3/3/2016 הגישה המבקשת תשובה לתגובה.

המבקשת שבה וחוזרת על טענותיה ומציינת כי שילמה את מלוא סכום הפיצויים; המחאה נשלחה אל ב"כ המשיב בסך 9,705 ₪ ומשום הזמן הרב שחלף מאז האירועים, טרם עלה בידי המבקשת למצוא התנועה בחשבון הבנק המעידה על פרעון ההמחאה ומבוקש לאפשר זמן נוסף לשם איתור כאמור; המשיב שם כל יהבו על סדרי הדין בלבד; עיון בתיק ביה"ד מעלה כי ביה"ד לא נטל במסגרת שיקוליו, הראיות, העובדות והטענות – כל עניין הקשור להעברת הכספים שהועברו לתובע מתוך קופת פיצויי הפיטורים כמפורט בבקשה; ממילא ברור כי סכום פסק הדין כפי שנקבע, לא כלל בתוכו ולא גילם התייחסות רלוונטית לסכומי כסף ששולמו ע"ח ו/או בגין פיצויי הפיטורים שנקבע כי מגיעים לתובע; וממילא כתוצאה ישירה מכך, ומקום שעובדה היא כי התובע קיבל הכספים המגיעים לו בגין פיצויי הפיטורים – יש להעתר כמפורט בבקשה, להמנע מעיוות דין ולבטח להמנע מחיוב המבקשת בתשלום כפול של פיצויי פיטורים רק משום שמנהל המבקשת לא ידע כי עליו להודיע עובדות אלו לביה"ד; מסקנות נערכו והתקבלו על סמך טענות הצדדים זה כנגד משנהו וללא קשר לכספים ששילמה המבקשת למשיב מתוך קופת פיצויי הפיטורים; רק לאחר נקיטת הליכי הוצל"פ נודע למנהל המבקשת כי העניין אינו "סגור" ורק אז נודע לו כי היה עליו להודיע לביה"ד לעבודה כי המבקשת שילמה את הכספים המגיעים לו בגין פסה"ד; נקבע כי סדרי הדין אינם מיטת סדום; לעניין אופן תשלום ההמחאות ראה בתשובה בהרחבה.

לאחר שבחנו טענות הצדדים- החלטנו לדחות את הבקשה ואלו טעמנו בהרחבה:

א. המתווה הנורמטיבי

מכוח הוראת סעיף 39 לחוק בתי הדין לעבודה התשכ"ט-1969, חלות בבית הדין לעבודה הוראות סעיף 81 לחוק בתי המשפט, תשמ"ד 1984 הקובעות כדלקמן:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".

האפשרויות שמציע ס' 8 לחוק אינן רחבות, הסעיף משקף נוסחת איזון בין העיקרון של גמר מלאכת השופט מזה לבין שיקולי יעילות וצדק מזה. נוסחה זו נוטה יותר לצד סופיות ההליך, שהוא העיקרון הכללי מימים ימימה. זאת גם כדי למנוע חוסר ביטחון משפטי כתוצאה מניסיון "לתקן" פסקי דין שאינם נוחים לבעלי הדין.

נפסק, כי הסמכות הנתונה לשופט לתקן טעות בפסק הדין לא נועדה לאפשר לו לתקן שגגות מהותיות בפסיקתו אלא לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לאמר מלכתחילה. כמו כן, לא מדובר בתיקון תקלות הנובעות משכחה, אלא רק כאלה שביה"מ היה ער להם בעת הדיון. כך גם הכוונה היא לטעות הנובעת מהשמטה טכנית בשל היסח הדעת או למצבים שבהם ביה"מ ביקש לכלול בהחלטתו עניין זה או אחר שהיה ער לקיומו.

תיקונים מהותיים הם רק על דרך הערעור ושומא על ביהמ"ש לנהוג בזהירות רבה בבואו לתקן את פסה"ד משום שבעשותו כן הוא עלול לגרוע מסופיותו.

אשר לעיתוי הגשת הבקשה- המועד הוא ברור ומוגדר- 21 ימים מיום מתן פסק הדין. בכל מקרה של חריגה מהמועד יש לעתור להארכת מועד ע"פ תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי כנהוג לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק, דהיינו- ל"טעמים מיוחדים".

בעניין זה, הגישה היא ליברלית יחסית ונקבע כי ביהמ"ש רשאי להאריך את המועד אם נוכח לדעת שלא נגרם למשיב עיוות דין עקב התיקון וכי למבקש הסבר סביר לבקשת הארכה.

לפעמים בקשה לתיקון טעות עשויה לכלול גם בקשה להארכת מועד וניתן להתייחס אליה במקרים מסוימים, כאל בקשה מכללא להארכת המועד. ניתן גם להאריך המועד ביוזמת ביה"ד אף שלא הוגשה לו בקשה מיוחדת בנדון.

[אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שתיים עשרה, 2015) (סייגא, נבו), עמ' 625-629 וההפניות שם].

ב. מן הכלל אל הפרט

1. עיתוי הגשת הבקשה

פסה"ד מושא הבקשה ניתן ב- 3/7/2014 בעוד הבקשה הוגשה ב- 2/2/2016 דהיינו- כעבור למעלה משנה וחצי.

המבקשת לא הגישה בקשה להארכת מועד ולא ציינה בבקשתה טעמים כלשהם שיש בהם כדי להבהיר הנסיבות גופן להגשת הבקשה בשיהוי ניכר.

גם כאשר נתבקשה לכך על ידי ביה"ד- לא מצאה המבקשת להבהיר מדוע הוגשה הבקשה בעיתוי בו הוגשה. גם לא נטען כי פסה"ד לא הומצא או כי המבקשת לא היתה מודעת לקיומו.

למעשה- מנסה המבקשת לבסס בקשתה בכך כי לא היתה מיוצגת בידי עו"ד וכי מנהל החשבונות של המבקשת לא ידע כי היה עליו להביא לידיעת ביה"ד את העובדה כי נצברו לתובע סכומים בגין פיצויי פיטורים בקופות על שמו. טענה זו נדחית ובמלואה.

האופן בו בחרה המבקשת לנהל את תביעתה- היא בחירתה שלה על כל המשמעויות הנובעות מכך ואין בכך כדי להשליך על ענייננו- ובמיוחד בשים לב לכך כי עסקינן בתביעה סוציאלית ובזכות קוגנטית של העובד (המשיב) ולאחר שנבחנו ראיות הצדדים וטענותיהם- קבע ביה"ד את אשר קבע.

ממילא, אין בכך לגופא- כדי להצדיק הגשת הבקשה באיחור ניכר.

הפוך וחפש ולא תמצא בטענותיה הרבות של המבקשת ולו הסבר אחד סביר המצדיק הארכת מועד או דיון מאוחר בבקשתו.

בנסיבות אלו- מן הראוי לדחות את הבקשה וממילא כך גם לגופא, כפי שלהלן.

2. מהות הבקשה

ביה"ד קבע בפסק הדין כי התובע זכאי ל- 80% מסכום פיצויי הפיטורים ובעניין זה התייחס לסכום התביעה ברכיב זה.

פסק הדין גם דן פרטנית בעילת התביעה שכונתה- "אי הפרשה לקרן הפנסיה" והיה מודע ללכך שעל שם המבקש קיימות קופות בחברת הביטוח מגדל ובהכשרה ואף נקבע לגביהן: "ראוי להזכיר עוד כי ממילא, אין מקום לעתור להפקדה של 12%, משהפרישה הנתבעת הן לתגמולים והן לפ"פ. משהוכח לכאורה כי אין חבה הנתבעת בהפרשות לביטוח פנסיוני, משהוכח לכאורה, כי בוצעו כדבעי – אין לנו אלא לדחות התביעה ברכיב זה" (ראה פרק ו' לפסה"ד).

עניין זה גם עלה בדיון הקד"מ (27/12/2012) ולגביו נקבע שם, בין השאר "בתוך 30 יום יודיעו הצדדים מה העלו בבדיקתם בחברת הביטוח ביחס לסכום פיצויי הפיטורין העומד לזכות התובע במובחן ובנפרד מקופת הגמל (עובד ומעביד)".

חרף זאת- לא טענה הנתבעת או מי מטעמה לעניין הסכומים כאמור לרבות קיזוזם.

בהקשר זה עוד ראוי לציין, כי בקד"מ ביה"ד גם היה מודע לכך כי הנתבעת אינה מיוצגת. ביה"ד שמע את טענות מנהל הנתבעת בדבר חוסר בקיאותו במסמכים ובעובדות העניין ובשים לב לכך קבע - "מומלץ למנהל הנתבעת להיוועץ בפרקליט ולו על מנת שידע כיצד להתנהל נכון בהליך, שמא בסיועו של פרקליט כאמור אף ניתן יהיה להגיע להסכמה במשא ומתן ישיר שיתקיים בין ב"כ הצדדים על בסיס הצעת כב' הרשמת אותה יודעים שני הצדדים עצמם" (עמ' 10 לפרוטוקול ביה"ד).

הינה כי כן, חרף מודעותו של ביה"ד לעניין זה- פסק ביה"ד כפי שפסק בלי להתחשב בסכומים כאלו או אחרים שנצברו בקופות כעיקרון כללי. ממילא יוער, כי כאמור גם מחמת שלא הוצגו בפני ביה"ד מלא הראיות הרלוונטיות בהקשר זה, הנתבעת לא טענה ולא הציגה ראיה ממשית באשר לסכומים שהיו צבורים בקופות נכון לאותה עת ולא טענה לקיזוז סכומים כאלו ואחרים. בעלי הדין לא טענו ולא נחקרו בנושא ספציפי זה וממילא – הסוגיה לא נידונה. אף בבקשתה לפנינו, טוענת המבקשת כי מסקנות ביה"ד התקבלו רק על סמך הטענות וחומר הראיות שהיו בפניו עובר למתן פסה"ד.

לפיכך, סבורים אנו כי אין צידוק עתה- לתקן את פסה"ד באופן שיכלול עילה / טענה שלא באה קודם לכך. אין דרך המלך להשלים את פסק הדין על דרך "תיקון" או "הבהרה". משעסקינן בסוגיה שלא זכתה להתייחסות בפסק הדין הראשון, ומשביה"מ סיים מלאכתו, המבקשת רשאית היתה להגיש ערעור, ככל שחפצה.

הניסיון לערוך מקצה שיפורים בפסה"ד עתה- לאחר שחלף הזמן הקבוע לתיקון פסה"ד זה מכבר ואף חלף המועד להגשת הערעור (לכאורה)- דהיינו לאחר שתם ונשלם שלב ההוכחות וביה"ד קם ממושבו ולאחר שפסה"ד הפך חלוט - הוא פסול ונדחה.

יתרה מכך. התיקון המבוקש אינו תיקון של מה בכך, כיביכול תיקון טכני פשוט. לראיה גם עתה- בין הצדדים, מחלוקת מהותית באשר לסכומים כאלה ואחרים העומדים בקשר עם התיקון המבוקש. עסקינן למעשה בטענות עובדה בעלמא, בהעדר ביסוס, טענות הנסתרות על ידי המשיב ושאינן מוכחות בפנינו כלומר- במחלוקת מהותית. ממילא אין זהו העיתוי או הדרך לבחון סוגיה זו.

אף מטענות המבקשת עתה- כעומדות בפני עצמן- אין לדעת מה הסכום שהצטבר בקופות / שולם לתובע / בא כוחו מתי , באלו נסיבות וכדומה. בעוד בבקשה טענה הנתבעת לסכום כזה או אחר ששולם הרי שבתשובה טענה כי אין בידיה מלא הראיות המעידות על כך. הגדילה ועשתה - עת מבקשת היא "הארכת מועד" לאיתור ראיותיה בשל חלוף הזמן הרב. עניין זה מתמיה ודי לחכימה ברמיזה.

ושוב יובהר (רק מחמת שהמבקשת שבה וחוזרת על עניין זה)- אין בכך כי הנתבעת היתה מיוצגת או לאו כדי נימוק מוצדק לכך. ממילא אין לכך מקור בדין שהרי תיקון פסה"ד משמעותו תרגום בפועל של כוונת פסה"ד ולא יצירתו מחדש. ממילא כאמור, זכותו של בעל דין שלא להיות מיוצג בהליך משפטי וכך- על כל המשמעויות הנובעות מכך. לא יעלה על הדעת- כי בנסיבות בהן עסקינן (ועוד כעבור למעלה משנה וחצי מאז ניתן פסה"ד)- יהווה הדבר צידוק לתיקון פסה"ד. אין לו לתובע להלין אלא על עצמו ושוב נזכיר כי בקד"מ שנערך ביום 27/12/2012 הציע ביה"ד להתייעץ עם עו"ד.

לאור כל זאת- ומשאין צידוק בדין- דין הבקשה להידחות.

זאת ועוד נציין, כי עסקינן בבקשה לתיקון פסה"ד מתחום הביטחון הסוציאלי שעניינו בבחינת זכויות קוגנטיות. כאמור לעיל, ביה"ד קבע את שקבע לאחר שהתרשם ממכלול הראיות והטענות שעמדו בפניו ביחס לתובע ולנתבעת. בפרט משנקבע כי התובע פוטר מעבודתו ולאור התכלית של פיצויי הפיטורים סבורים אנו כי אין לעכב תשלום הסכומים ואין לתקן הסכום עתה על ידי העלאת טענות כאלה ואחרות. רוצה לאמר- כי גם על מנת להימנע מפגיעה בזכויותיו המהותיות והדיוניות של המשיב- אין צידוק להיעתר לבקשה עתה.

עוד יוער-כי אפילו היה ממש בטענת המבקש כי הותרת פסק הדין כמות שהוא עולה כדי עיוות דין משהנתבעת נדרשת לשלם בכפל- (ולא כך הוא)- עדיין מן הדין היה לדחות הבקשה שכן מדובר בעצם בטענת טעות משפטית כעילה לערעור בערכאת ערעור ולא במסגרת תיקון / הבהרת פס"ד. מה גם – כאמור לעיל משהסכומים הרלוונטיים (ששולמו / נצברו) הם במחלוקת בין הצדדים גם עתה (כך עולה מטענות הצדדים)- הרי שלא ניתן להיעתר לבקשה.

ג. סוף דבר

הבקשה נדחית.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסכום בסך 2,500 ₪ וישולם בתוך 30 ימים שאם לא כן יישא הפריש ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, י"א אדר ב' תשע"ו, (21 מרץ 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נחתם ע"י נציג ציבור ביום 21.3.16.