1. לפניי בקשת התובעים לעיכוב ביצוע פסק דיני מיום 20/10/13, בגדרו נדחתה תביעתם תוך חיובם בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 29,000 ₪. יצוין כי במסגרת התובענה הוטל עיקול זמני על כספים של הנתבעים בסכום של 120,000 ₪ אשר נמצאים אצל צד ג', וכן מצויה בבית המשפט ערבות בנקאית בסך של 40,000 ₪ שהפקידו התובעים, במצוות בית המשפט, כתנאי לקבלת צו העיקול.
2. נקודת המוצא הינה, שהגשת ערעור אינה מעכבת בדרך כלל את ביצועו של פסק הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). ואולם, בית המשפט רשאי לעכב את ביצועו של פסק דין (תקנה 467 לתקנות סדר הדין), וזאת בהתחשב בסיכויי הערעור ובשאלה האם בהנחה שהערעור יתקבל יוכל המערער לגבות מן המשיב את ששילם לו לפי פסק הדין שבוטל (ראו – בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב פ"ד מג(1) 334), כאשר הנטייה הינה לא לעכב ביצועם של פסקי דין כספיים (ע"א 9296/03 אהרוני נ' מנשה פ"ד נח(2) 301).
3. אשר לסיכויי הערעור; הערעור טרם הוגש וכל שיש לפניי אלו נימוקי ערעור קצרים כפי שפורטו בתשובת התובעים לתשובת הנתבעים. נימוקים אלו נוגעים בעיקרם לקביעות העובדתיות של פסק הדין ולפיכך אני סבור שסיכויי הערעור אינם גבוהים.
4. אשר לאפשרות להשיב את המצב לקדמותו; סכום ההוצאות שנפסקו איננו גבוה במיוחד, ברם מאידך יש טעם בטענת התובעים לפיה במהלך ההתדיינות ציין הנתבע פעם אחר פעם עד כמה קשה המצב הכלכלי שלו ושל הנתבעת 2. במצב דברים זה אני מעכב את ביצוע פסק הדין במובן זה שהתובעים לא ישלמו לנתבעים את הוצאות המשפט שפסקתי, אולם אני מורה להם להפקיד סכום זה בקופת בית המשפט עד ליום 10/12/13 כתנאי לעיכוב הביצוע.
5. אשר לעיקול הזמני; על פי תקנה 370 לתקנות סדר הדין העיקול פקע עם דחיית התובענה. להבדיל מן ההוצאות שנפסקו בפסק דיני, העיקול הוטל על כספים שמגיעים לתובע מצד ג' בלי כל קשר להתדיינות שלפניי. העיקול ניתן על יסוד ההנחה שקיימת לתובעים זכות לכאורית, ומשעה שלאור פסק דיני הנחה זו איננה קיימת עוד, אין מקום להותיר את העיקול על כנו. על כן, בקשת התובעים לגבי העיקול נדחית.
6. אשר לבקשת הנתבעים לחילוט הערבות הבנקאית – בעניין זה אין מקום להכריע בטרם יוכרע גורלו של הערעור.

ניתנה היום, כ"ג כסלו תשע"ד, 26 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.