1. לפניי בקשת הנתבעים לחלט ערבות בנקאית בסכום של 40,000 ₪, אשר הפקידו התובעים כתנאי לקבלת צו עיקול זמני על סכום של 1,200,000 ₪.
2. העובדות

התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה כספית על סך של 1,000,000 ₪, ובמקביל הגישו בקשה לצו עיקול זמני על סך של 1,200,000 ₪. הרשם הנכבד נעתר לבקשה והורה על עיקול כמבוקש בכפוף להמצאת התחייבות עצמית, ערבות צד ג' וערבות בנקאית בסך של 40,000 ₪. הנתבעים הגישו בקשה לביטול העיקול, ולאחר שבקשתם נדחתה הם הגישו ערעור שאף הוא נדחה (ראו-פסק דיני בעש"א 32482-10-10 מיום 7.7.11). בהמשך ההליכים ביקשו הנתבעים, פעמיים, להפחית את סכום העיקול, ובקשתם התקבלה, כך שביום 25.3.12 הופחת העיקול לסכום של 120,000 ₪. ביום 20.10.13 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה. ערעור שהגישו התובעים על פסק הדין נדחה אף הוא. אחר הדברים האלה הגישו הנתבעים את הבקשה שלפניי לחילוט הערבות הבנקאית.

1. דיון והכרעה

תקנה 364 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן- "תקנות סדר הדין"), מורה כי כאשר נעתר בית המשפט לבקשה למתן סעד זמני עליו להתנות, בדרך כלל, את מתן הסעד בהפקדת ערבות, וכאשר הסעד ניתן במעמד צד אחד אף בהפקדת עירבון. המונחים "ערבות" ו – "עירבון" מוגדרים בתקנה 1 לתקנות סדר הדין, ואין מחלוקת על כך שערבות בנקאית יכולה להיחשב הן כערבות והן כעירבון.

להבחנה בין ערבות בנקאית שהומצאה כ"ערבות" לבין ערבות בנקאית שהומצאה כ"עירבון" יש חשיבות בהקשר של מימוש הערבות הבנקאית. הכלל הוא, שכדי לממש ערבות בנקאית שניתנה כ"ערבות" יש להגיש תביעה לפיצויים (ראו-א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי"(מהדורה 11, 2013) עמ' 926), ואילו לגבי מימוש ערבות בנקאית שהומצאה כעירבון קובעת תקנה 371(א) כך:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

לעניין גובה הנזק נפסק כי על מבקש החילוט: "להביא כמות מינימלית של ראיות... " (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי נ' ברום תעשיות פ"ד נז(3) 727)

עם זאת, כב' השופט גורן מדגיש בספרו כי:

"חילוט עירבון הוא מהלך קיצוני, ואין הוא ניתן כסעד שבשגרה ובאופן "אוטומטי", אלא על פי שיקול דעתו של בית המשפט, ועל פי הראיות שהובאו לפניו". (גורן, בעמ' 927).

1. במקרה שלפניי חלוקים הצדדים בשאלה האם הערבות הבנקאית שעל הפקדתה הורה הרשם הנכבד הינה בגדר "ערבות" או "עירבון". לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבור שאין צורך להכריע במחלוקת זו, שכן גם אם אניח לטובת הנתבעים כי בעירבון עסקינן, אין מקום להיעתר לבקשת החילוט, מפני שלא שוכנעתי כי הבקשה למתן צו העיקול הייתה בלתי סבירה בנסיבות העניין.

מדובר בתובעים שהשקיעו ממון רב אצל הנתבעים ואשר כספם ירד לטמיון. על כן, התביעה שנדונה לפניי לא הייתה תביעת סרק. אין מחלוקת על כך שכאשר הוגשה התביעה מצבם הכלכלי של הנתבעים לא היה שפיר, שכן גם הם מודים שהפרויקט שבו השקיעו שני הצדדים נכשל. על כן, גם בקשת העיקול שהוגשה הייתה בקשה סבירה בנסיבות העניין. עובדה זו מתחדדת לנוכח העובדה שהוגשה בקשה לביטול העיקול, אשר נדחתה על ידי הרשם הנכבד, וגם הערעור שהגישו הנתבעים על החלטתו נדחה. אכן, במהלך ההליכים הופחת פעמיים סכום העיקול, דבר שלכאורה מחזק את טענות הנתבעים לפיהן הבקשה הייתה בלתי סבירה מלכתחילה, אולם מן ההחלטות שניתנו בעניין זה עולה כי הפחתת העיקול נבעה מעובדות כאלו ואחרות שהחלו להתברר לאחר שהתבקש צו העיקול הראשון, ועל כן אין בהן כדי ללמד שבקשת העיקול המקורית לא הייתה סבירה. הנתבעים מוסיפים ומפנים לכך שהתובעים סירבו בכל תוקף להפחתת העיקול. גם טענה זו לא יכולה להועיל לנתבעים מן הטעם שההתנגדות הייתה לגיטימית בשים לב לכך שהתובעים קיוו לשכנע את בית המשפט בגרסתם, ומן הטעם שלמרות התנגדותם הופחת סכום העיקול, כך שההתנגדות לא גרמה לנזק כלשהו.

ולבסוף, המעיין בפסק הדין של ערכאת הערעור ובפסק דיני ילמד כי פסק דיני לא ניתן ללא התלבטות (ראו-סעיף 29 לפסק דיני וסעיף 15 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). בית המשפט המחוזי עמד על כך שההכרעה בתביעה הצריכה "מאמץ פרשני" כיוון שלשון הסכמי ההשקעה שעליהם התבססה התביעה לא הציגה תמונה חדה באשר לפרשנותם (ראו- פסקה 14 לפסק הדין של בית המשפט המחוזי). מכאן, שלא עסקינן בתביעה או בבקשה לסעד זמני שהן "בלתי סבירות" בנסיבות העניין. בהקשר זה אזכיר כי עצם העובדה שהתביעה נדחתה בסופו של דבר איננה מחייבת, מניה וביה, את המסקנה שמלכתחילה התביעה או הבקשה לסעד זמני היו בלתי סבירות (ראו- רע"א חיר נ' לידאי פ"ד נז (2) 562, 575 (2003)).

1. אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.