בקשת לדחייה על הסף של תביעת חולה שטופלה בהקרנות לטיפול במחלת הגזזת.

1. המנוחה, ילידת הארץ, נולדה בשנת 1950 ועברה טיפול של הקרנות גזזת בישראל.

בשנת 1984 לאחר שחשה המנוחה כאבי ראש עזים, התגלה גידול במוחה והיא נותחה.

בשנת 1985 עברה המנוחה ניתוח כריתת גידול מסוג מנינגיומה (בגזע המוח) בראשה.

בשנת 1992 עברה המנוחה ניתוח נוסף וכך גם בשנים 2002, 2004 ו-2005.

בשנת 2005 הגישה המנוחה תביעה לפי חוק לפיצוי נפגעי הגזזת, התשנ"ד-1994 (להלן:" חוק הגזזת") ונקבעה לה נכות החל מיום 01.01.95.

ביום 28.10.07 נפטרה המנוחה.

2. התביעה היא על כך שהנתבעת לא יידעה את התובעת ואת הרופאים המטפלים בדבר הסיכונים מההקרנות.

הצדדים טענו טענות דיוניות באשר לבקשה. עם זאת, מאחר שהוגשה בקשה לדחיית תביעה על הסף, אין נפקות להיעדרו של כתב תשובה (רע"א 3144/12 ששון נ' משרד הרווחה (13.04.14)).

מאחר שהבקשה הוגשה לאחר פסיקה חדשה שניתנה ובה נקבעו קביעות רטרואקטיביות, אין מקום למנוע מהנתבעת לטעון הטענות האמורות.

3. על המדינה מוטלת החובה ליידע את המטופלים על הסיכון המוגבר הנשקף להם לחלות במחלות שונות בעקבות הקרנות שקיבלו בילדותם לטיפול במחלת הגזזת. כך נקבע בפסק הדין המנחה בנדון בעניין איבי (ע"א 1535/13 מדינת ישראל נ' צפורה איבי ואח' (03.09.15), פסקה 31 לפסק דין של כב' השופטת א. חיות). כמו כן נקבע שם שהמדינה הפרה החובה האמורה לאורך התקופה שתחילתה בחודש ספטמבר 1991 ועד המועד בו החלה המדינה ליידע בחודש ינואר 2009.

בפרשת איבי נקבע שתובע שהגיש תביעה על פי חוק הגזזת, מוחזק ממועד הגשת התביעה כמי שמודע לסיכון. כמו כן נפסק שיש לבחון, כשאלה מקדמית, את סוגיית ההתיישנות בכל אחת מהתביעות.

4. כבר עתה יצוין שמאחר שבפרשת איבי נקבע שהפרת חובת היידוע החלה בשנת 1991, יש לדחות את טענות המנוחה באשר לאירועים שקדמו לחודש ספטמבר 1991.

5. בענייננו הוגשה תביעה על פי חוק הגזזת בשנת 2005 ועל כן אין בהגשת התביעה לפי חוק הגזזת כדי להוביל לדחיית התביעה דנן, שכן ניתן לייחס ידיעה בהתאם לחוק האמור, לכל המוקדם משנת 2005.

6. בחינת התיעוד הרפואי, מצביעה על כך שרק בשנת 2002 צוין שבילדותה עברה המנוחה "הקרנה לגזזת" (ראו גיליון סיכום מחלה מיום 12.02.02 שצורף לכתב התביעה). עם זאת, אין בכך כדי להניח תשתית ראייתית לעת הזאת שהמנוחה הייתה מודעת לסיכון המוגבר הנשקף מההקרנות. יש בכך כדי להצביע על כך שהמנוחה ידעה שעברה הקרנות, אך אין בכך, בשלב זה כדי להצביע על ידיעת הסיכון הנובע מההקרנות ועל כך שהתובעת ידעה שהיא נמצאת בקבוצת סיכון מיוחדת. בעלה של המנוחה העיד שבשנת 2002, הוא והמנוחה לא ידעו שהגידול הוא כתוצאה מהקרנות הגזזת וכי הדבר לא נאמר במפורש (ע' 15 ש' 5-7). לא הוכח לעת הזאת שבידי המנוחה היה "קצה חוט" בשנת 2002 או קודם לכן, שהצדיק חקירה ודרישה בדבר המידע שהיה בידי המדינה בנוגע לסיכונים הצפויים מההקרנות (ראו והשוו: ת"א (שלום ירושלים) 18422-07-14 פלונית נ' מדינת ישראל (18.04.16)). מסקנה זו מתבקשת גם לנוכח העובדה שהמדינה הפרה את חובת היידוע עד לשנת 2009 ואף אם ידעה המנוחה שעברה הקרנות, לא הוכח שהמנוחה ידעה שקיים סיכון מוגבר לחלות במחלות שונות בעקבות ההקרנות.

בעלה של התובעת אף העיד שהוא ורעייתו המנוחה היו אנשים תמימים, שלא הרבו לשאול שאלות (ע' 14 ש' 22) והדבר תומך בהעדר הידיעה.

ייתכן שבמקרים אחרים, די בכך שצוין ברשומה רפואית שהמנוחה עברה הקרנות כדי להקים קצה חוט באשר לאיסוף מידע (רע"א 901/07 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עדנה גיא ליפל (19.09.10)) ואולם בנושא הגזזת נקבע מפורשות כי אין להכביד את נטל "החקירה והדרישה" המוטל על התובע וכי מסקנה זו עולה בקנה אחד עם התכליות העומדות בבסיס דיני ההתיישנות, "החותרים לאיזון עדין והוגן כלפי כל הצדדים המעורבים...על רקע זה, ובשים לב לאופיה של ההתרשלות המיוחסת למשיבה, ניתן לומר כי בענייננו קטן המשקל שיש ליתן לטעמי ההגינות הפועלים ברגיל לזכותו של הנתבע, ומנגד גובר הצורך לנהוג בהגינות כלפי התובע" (ע"א 4275/10 יעקב מולהי נ' מדינת ישראל- משרד הבריאות (22.02.12)).

במקרה דנן, לא היה אפוא בידיעת המנוחה בשנת 2002 שעברה הקרנות כדי להצדיק חקירה ודרישה, בפרט שעה שהמדינה בתקופה הרלבנטית נמנעה מליידע את ציבור מוקרני הגזזת לגבי הסיכון שבו הם היו נתונים.

בכך שונים הם פני הדברים ממקרה אחר שנדון, שם ידעה התובעת שעברה הקרנות וגידול הוצא מראשה קודם שהוחלה חובת יידוע, בעוד שבענייננו הידיעה על ההקרנות הייתה בשלב מאוחר בעת שהמדינה הפרה חובת היידוע והגידולים אף לא הוסרו (ראו והשוו: ת"א (מחוזי ירושלים) 11022-12-12 פלונים נ' מדינת ישראל (24.03.16)).

תמך נוסף למסקנה זו טמון בכך, שלא כבשורת מקרים שנדונה בפסיקה, הוגשה התביעה לפי חוק הגזזת רק בשנת 2005, באופן שאין בו כדי להעיד על ידיעה של הסיכון קודם לכן. זאת, שעה שבפסיקה נדונו מקרים בהם הוגשה התביעה לפי חוק הגזזת למעלה מ-7 שנים קודם שהוגשה התביעה האזרחית כנגד המדינה והדבר מלמד לכשעצמו שבידי אותם תובעים היה למעלה מ"קצה חוט" נדרש, שלא כבענייננו (ראו למשל: ת"א(מחוזי נצרת)20117-01-13 אביבה בלעיש נ' מדינת ישראל (28.12.14); ת"א (מחוזי נצרת)3273-01-13 צ.מ. נ' משרד הבריאות (08.05.16)).

על הנתבעת הנטל לסתור את החזקה לפיה רק בסמוך להגשת התביעה לפי חוק הגזזת ידעה המנוחה על הסיכון והנתבעת לא הרימה נטל זה (ראו והשוו: ת"א (שלום ירושלים) 9046-01-13 נעמי רובין נ' מדינת ישראל (20.12.15)).

7. לפיכך, יש לדחות על הסף את העילות בקשר לאירועים שהתרחשו קודם לספטמבר 1991 ואולם, אין מקום להיעתר לבקשה לדחות את התביעה על הסף במלואה.

בנסיבות אלה, לא ייעשה צו בדבר הוצאות.

8. בפרשת איבי נקבעה זכאות לפיצוי עקב הפרת חובת היידוע בפיצוי בגין "אובדן סיכויי החלמה" ובגין פגיעה באוטונומיה. כידוע, על התובעים להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין אובדן סיכויי ההחלמה לבין הפרת חובת היידוע. לנוכח העובדה שממילא בוצעו בדיקות סקר לגילוי מחלות הנובעות מההקרנות לאחר הטיפול הראשוני בשנות ה-80 במנוחה ומאחר שהמנוחה טופלה באופן עקבי בבתי החולים, מוצע לצדדים לבוא בדין ודברים באשר לסוגיית הפיצוי.

בנסיבות אלה ועל מנת לאפשר לצדדים לבוא בדין ודברים קובע לעיון ליום 15.09.16.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ו, 28 יוני 2016, בהעדר הצדדים.