לאחר שעיינתי בחומר הרלבנטי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול העיקול להתקבל.

הטעם העיקרי לכך הוא שיסוד ההכבדה, אשר ביסוסו בראיות מהימנות לכאורה, מהווה, על פי הוראות התקנות והפסיקה, תנאי שאין בלתו למתן צו עיקול זמני, לא בוסס כנדרש.

לעניין זה יצוין, כי גם אם נראה בעיקול דנן, עיקול שלאחר מתן פסק דין, כפי שמבקשת התובעת, נדרשת התובעת לבסס, לצורך מתן העיקול (או אי ביטולו), את קיומו של יסוד ההכבדה (בשא (מחוזי י-ם) 3559/06 TONEDOOR Ltd נ' יובנק בע"מ (פורסם בנבו, 17.12.2006); תא (מחוזי ת"א) 9312-04-12 בנק הפועלים בע"מ נ' אילוס (פורסם בנבו, 18.4.2012).

במקרה הנוכחי, מדובר בעיקול שניתן במעמד צד אחד בשנת 2010, ושנותר לאחר מכן על כנו, במסגרת הסדר דיוני שנכרת, כעבור מספר חודשים, בין הצדדים.

דומה כי אין חולק, כי מאז שניתן צו העיקול, השתנו הנסיבות הנוגעות לעניין, שינוי של ממש.

עיקר השינוי עניינו, בכך שמתביעה שהוגשה על סך של 1,500,000 ₪, אשר עם הגשתה ניתן צו עיקול במעמד צד אחד על נכסי הנתבעים, נותר (לאחר ערעור) פסק דין לטובת התובעת, הקובע חובת תשלום בסך של כ-150,000 ₪ (קרן וריבית) בלבד. כמו כן, גם לגבי חוב זה נדרשת כיום הערכה הדיונית, בהתאם להחלטת ערכאת הערעור, לדון בטענות קיזוז שהעלו הנתבעים, וכן בתביעה שהגישו הנתבעים נגד התובעת, שאוחדה עם ההליך שבמסגרתו ניתן העיקול, לתשלום סך של 1,000,000 ₪.

בנסיבות אלה, ועל כך אין חולק, ברי כי אין מקום להותיר עיקול בסך העולה על סכום החוב הפסוק (כ-150,000 ₪), בצירוף הוצאות משפט.

ואשר לעיקול על סכום זה, משהוגשה בקשה לביטול העיקול, וגם אם אניח, כי מדובר בעיקול שלאחר מתן פסק דין, הנטל הוא על התובעת, כאמור, לבסס, מחדש, בראיות מהימנות לכאורה, את קיומו של רכיב ההכבדה.

התובעת הסתפקה לעניין זה בטענה כי ההכבדה נלמדת מעצם העובדה שלא שולם החוב הפסוק.

ואולם, טענת הנתבעים לעניין זה, היא כי החוב הפסוק לא שולם, שכן על פי פסיקת ערכאת הערעור, תשלומו כפוף להכרעה בטענות הקיזוז שהועלו על ידה.

בנסיבות אלה, שבהן אכן נותר לדון ולהכריע בטענת הקיזוז, אין מקום להניח כי אי תשלום החוב, בשלב זה, נובע מהעדר יכולת כלכלית לשלמו, או מכוונה להבריח נכסים על מנת להימנע מכך.

מכאן שהיה על התובעת, לצורך ביסוס רכיב ההכבדה, ביחס לחוב שלטענתה נותר, להראות כי ככל שטענת הקיזוז תדחה, והנתבעים אכן יידרשו לשלם לה את הסכום שנקבע, קיים חשש כי לא יעשו כן, וזאת נוכח העדר יכולת כלכלית, או מסיבה אחרת, דוגמת ניסיונות התחמקות או הברחה.

התובעת לא הניחה תשתית כלשהי על מנת לבסס דברים אלה ׁ(תשתית הנוגעת בין היתר למצבת נכסיהם של הנתבעים וליכולת להיפרע מהם), והתשתית אשר שימשה יסוד לבקשתה בשנת 2010, אינה יכולה לשמש לכך כיום, וזאת בין היתר, נוכח הפחתה ניכרת של סכום החוב הנטען.

מעבר לכך, נוכח מצבת נכסי הנתבעים, כפי שהוצגה על ידם בהליך, הכוללים 3 נכסי מקרקעין, בהעדר ראייה אחרת לעניין זה מאת התובעת, ובשים לב לסכום החוב שעל הפרק, הרי שלא רק שלא הורם הנטל לביסוס קיומו של רכיב ההכבדה, אלא שדומה כי אף הורם הנטל להראות אחרת.

סיכומו של דבר, הבקשה לביטול העיקול מתקבלת.

במאמר מוסגר יצוין, כי ככל שהייתה הבקשה לביטול העיקול נדחית, היה העיקול מצומצם לסך של כ-150,000 ₪ (ואפשר שאף לסכום נמוך יותר, בשים לב לקיומה של הסתברות כי טענת הקיזוז תתקבל ולו בחלקה).

כמו כן, במקרה כזה, היה מקום להורות על הפקדת עירבון כתנאי להותרת העיקול על כנו, וזאת בשים לב לכך שאינני סבור כי אכן מדובר, בנסיבות שבהן נותר לדון בטענת הקיזוז, בעיקול המוטל לאחר מתן פסק דין, ולכך שככל שהתקיימו בזמנו טעמים מיוחדים להימנע ממתן הוראה על הפקדת עירבון כתנאי למתן צו העיקול, הרי שאין הם מתקיימים עוד.

אשר להוצאות, אמנם הבקשה התקבלה, אך נוכח מחדליהם הדיוניים הניכרים של הנתבעים, לא ראיתי מקום לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז ניסן תשע"ז, 13 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.