3. יוסף בלאוואט

4. חן בלאוואט

לפניי בקשה להתיר הגשת תצהירה של התובעת – דינה קורץ ינאי ז"ל אשר נפטרה במהלך ניהול תביעה זו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובעים שהינם בתה של המנוחה ועיזבונה, הגישו תביעה כספית כנגד הנתבעים כשלטענתם הפרו האחרונים חובותיהם כלפי התובעים, עשקו אותם והתעשרו שלא כדין על חשבונם, וזאת בעקבות מעורבותם בעסקת מכר של דירה אשר הייתה בבעלות המנוחה.

2. לאחר הגשת כתב התביעה, וביום 29.9.10 נפטרה התובעת, כשלימים התברר כי עובר לפטירתה ולאור מצבה הבריאותי הירוד, הספיקה לערוך תצהיר בכתב חתום על ידה.

3. מכאן מבקשים התובעים להגיש תצהיר זה כתצהיר עדות ראשית וזאת לאור המגמה שלטענתם התפתחה בשנים האחרונות בפסיקה אשר הגמישה את כללי הפרוצדורה בדיני הראיות. בעניין זה מפנים הם לע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם באתר נבו).

4. מנגד התנגדו הנתבעים להגשת תצהיר זה כשלטענתם מדובר בעדות מפי השמועה וככל שהוא מובא להוכחת אמיתותו, אין הוא קביל. מה גם, התצהיר אינו עונה על אחד מהחריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. עוד טענו הנתבעים כי הגשת תצהיר המנוחה משמעה חסימתם מעריכת חקירה נגדית - דבר שיפגע ביכולת ההתגוננות שלהם. הנתבעים המשיכו וטענו כי על פי ההלכה הפסוקה, תצהירו של אדם שנפטר יהיה קביל אם נתקיימו שלושה תנאים, והתובעים לא הוכיחו התקיימותם.

דיון

5. השאלה המתבקשת במסגרת בקשה זו היא, מעמדו הראייתי של תצהיר שעורכו נפטר בטרם נחקר עליו?

כידוע תצהיר מוגש במהלך המשפט כתחליף לעדות ראשית וזאת כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, אך בכפוף לזכות החקירה הנגדית של המצהיר בידי הצד שכנגד. בלא חקירה על התצהיר, נחשב תוכנו של התצהיר לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו. לפיכך, תצהיר שניתן מפי עד שנפטר בטרם נחקר נחשב עדות שמיעה (רע"א 7953/99 פילבר נ' המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד(2) 529).

עם זאת, תצהיר המובא כראיה שעורכו לא נחקר עליו מחמת זה שנפטר, עשוי להתקבל כראיה אם יענה על אחד החריגים שהוכרו בפסיקה.

6. בפסיקה התקבלו אמרות נפטרים, בין היתר, בנסיבות בהן אמרת הנפטר היא בניגוד לאינטרס רכושי שלו; אמרת הנפטר בדבר זכויות הציבור; אמרת נפטר בדבר תוכנה של צוואה שאבדה; אמרת נפטר בדבר שושלת יוחסין; אמרת נפטר במהלך מילוי תפקידו; אמרת נפטר במסמך שנערך "במהלך העסקים הרגיל" ועוד (ראו י' קדמי, על הראיות-חלק שני 921 (2009), עמ' 574- 587).

7. ראשית לכל ייאמר כי התובעים לא הצביעו על קיומו של חריג כלשהו שיש בו כדי להצדיק קבלת התצהיר כראיה קבילה, ודי בכך כדי לדחות את בקשתם. עם זאת ולמען הסדר הטוב, מצאתי לנכון לבחון, אם תצהירה של המנוחה נופל בגדר אחד המקרים החריגים של אימרות נפטרים, כשהחריג הרלוונטי לענייננו הוא אמרת נפטר שנעשתה בניגוד לאינטרס רכושי שלו.

8. במקרה שלפנינו מדובר בתצהיר החתום ע"י המנוחה שכול כולו מתעסק בסוגיית מכירת דירתה של המנוחה וה"קומבינה" שלטענתה נעשתה לצורך מכירת הדירה במחיר הנמוך משוויה האמיתי ומזה שהתקבל לאחר מכירתה בשנית. לפיכן, ללא ספק אין המדובר באמרה המנוגדת לאינטרס רכושי. אדרבא, מדובר דווקא בתצהיר שכל כולו נועד לטובת האינטרס הכלכלי והרכושי של המנוחה – תצהיר אשר הוגש במסגרת הליך שיפוטי שטרם הוכרע ושבו מועלות טענות המקימות ספקות רבים באשר לאמיתות תוכנן וזאת כל אימת שאין הן מעומתות עם האדם שמפיו הן יצאו. מה גם, ומכל מקום, אין די בטענות אלו כדי להתגבר על זכותו של בעל דין - הנתבעים - לחקור את המצהיר בחקירה נגדית על תצהירו.

יתר החריגים שהוכרו בפסיקה, אינם רלוונטיים לענייננו.

9. לעניין פסק הדין שאליו הפנו התובעים (ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (פורסם באתר נבו)), חשוב להדגיש כי בבוא ביהמ"ש להכריע אם אמרת נפטר נופלת לגדר החריגים הנ"ל, יש לבחון כל מקרה ונסיבותיו. בפסק דין הנ"ל דובר בנסיבות השונות מהנסיבות שלפנינו. שם דובר על תצהיר אשר הוגש כתמיכה לבקשת רשות להתגונן ועורכו נפטר בטרם נחקר. ביהמ"ש אף קבע כי הוא עשוי להצדיק קבלת תצהיר זה כראיה קבילה גם ללא כל צורך להידרש לשאלת סיווגו כחריג מחריגי הכלל הפוסל עדות שמיעה וזאת לאור האמור בתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984:

"בנסיבות הענין, אפילו לא היה התצהיר עומד בתנאי החריג לכלל הפוסל קבילות אמרות נפטר, גם אז היה מקום להתיר, במסגרת שיקול הדעת השיפוטי, את קבלת התצהיר גם בלא חקירה נגדית, לצורך דיון והכרעה בבקשה לרשות להגן.

מקרה זה נימנה על אותם מצבים בהם ראוי להפעיל את שיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית המשפט על פי תקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי לצורך דיון בבקשה לרשות להתגונן גם בלא חקירת המצהיר, ולהעריך על פי האמור בתצהיר, ונוכח כלל הנסיבות, אם ליתן למבקש רשות להתגונן או לדחותה"

סיכום

10. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. תצהירה של דינה קורץ ינאי ז"ל יוצא מתיק בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשע"ג, 08 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.