1. בפתח הכרעתי אציין כי הנאשם לא הגיש סיכומים מטעמו חרף מספר תזכורות שנשלחו לכתובתו. אשר על כן, הכרעת הדין ניתנת בהעדר סיכומי הנאשם.

רקע עובדתי:

1. הנאשם היה במועדים הרלבנטיים לכתב האישום הבעלים של משק חקלאי בבני עטרות (להלן- המשק) ובעל היתר להעסקת שישה עובדים זרים .
2. ביום 10.2.04 במהלך ביקורת מפקחי משרד התמ"ת במשק, נבדקו תנאי העסקתם של 6 עובדים זרים אשר הועסקו אצל הנאשם בעבודות חקלאיות (שמות העובדים מפורטים בכתב האישום).

עובדות כתב האישום:

1. העובדים לא היו במועדים הרלבנטיים לכתב האישום אזרחים ישראליים או תושביה והיו בעלי היתר עבודה .
2. הנאשם העסיק את העובדים מבלי שהחזיק במקום העבודה את תלושי השכר של העובדים.
3. הנאשם לא מסר לעובדים פירוט השכר אשר שולם להם והניכויים שנוכו משכרם.
4. הנאשם שילם שכר נמוך משכר המינימום הקבוע בחוק ובתקנות והמתעדכן מעת לעת, עקב ניכויי יותר עבור מגורים לעובדים (סה"כ 6 עובדים) וכן שילם שכר הנמוך משכר המינימום כקבוע בחוק ובתקנות המתעדכן מעת לעת לעובדים (סה"כ 6 עובדים) במהלך החודשים 11-12 /03. בסה"כ לא שולם שכר מינימום ל- 11 עובדים במהלך התקופה.

טבלה המפרטת את שמות העובדים והחודשים בהם נוכו ניכויי יתר ושמות העובדים והחודשים בהם לא שולם שכר מינימום צורפה כנספח א' לכתב האישום.

1. הוראות החיקוק על פיהן מואשם הנאשם: העסקה בהעדר פירוט שכר העבודה אשר שולם, העדר מסמכי העסקה במקום העבודה, ניכוי סכום העולה על הקבוע בתקנות בגין מגורים, אי תשלום שכר מינימום – עבירות על סעיפים 2(ב)(2), 2(ב)(7), 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א- 1991 וסעיף 14 לחוק שכר מינימום, התשמ"ז- 1987.

עדויות הצדדים:

1. מטעם התביעה העידו המפקחים מייקל איתן ויורם עידה וכן רו"ח גבריאל וייס. מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.

חוק שכר מינימום:

1. סעיף 2(א) לחוק שכר מינימום תשמ"ז- 1987 קובע כי: " עובד שמלאו לו 18 שנים (להלן – עובד) המועסק במשרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו שכר עבודה שלא יפחת משכר המינימום לחודש, שכר המינימום היומי או שכר המינימום לשעה, הכל לפי הענין"..
2. לתיק בית הדין הוגש מסמך אשר סומן מ/1 וכותרתו "חוק שכר מינימום רשימת עובדים". המסמך כולל את שמות העובדים, מספר הדרכון והחודשים בהם לא שולם שכר מינימום (עדות מייקל איתן עמ' 3 לפר' שורות 19-21).
3. מ/5 הינו טופס מהלך ביקורת אשר נערך ע"י יורם עידה, בו צוין כי תשלום שכר אינו תקין. ב- מ/6 צוין כי נמצאו ממצאים בדבר חריגות בשכר מינימום וכך נרשם- "נמצא שבחודשים 11/2003, 12/2003 קיבלו העובדים שכר נמוך משכר מינימום".

בחקירתו הראשית נשאל מר עידה מה המסקנה העולה מהמסמכים שנערכו על ידו (מ/5 - מ/6) וכך השיב- "שיש ניכוי יתר מהשכר ועבירות על חוק". לשאלה אילו מסמכים נדרשו כדי לבחון את נושא שכר מינימום השיב- "תלושי שכר וכרטיסי נוכחות בעבודה"(עמ' 9 לפר' שורות 18-19). משנשאל מה למד מהסיכום שערך (מ/6) השיב-"אפשר לראות שמדובר בתיק עם ממצאים, כאן במסמך הזה, אני למד שיש בעיות שכר מינימום והמסמך הזה אפשר לראות שיש עבירות על חוק עובדים זרים" (עמ' 10 לפר' שורות 19-21).

בהמשך העיד- "שיש ניכויי יתר מהשכר ועבירות על חוק שכר מינימום" (עמ' 10 לפר' שורות 27-28).

1. מ/7 הינו דף תחשיב והסברים בנוגע לניכויים משכר העובדים. מהמסמך עולה כי המעסיק ניכה סכום של 306 ₪ מהשכר. ניכוי זה הוביל לתשלום שכר הנופל משכר מינימום.

מ/8 הינם תלושי שכר ודוחות נוכחות של 6 העובדים – 12 מסמכים סה"כ, כאשר על סמך מסמכים אלה הוכן מ/7.

14. כאשר נשאל המפקח יורם עידה מה היה בסיס הנתונים ומה היה החומר בו הסתייע לצורך הכנת מ/7 השיב- "שכר שנלקח מתלושי השכר, שעות עבודה שנלקחו מרישום השעות שהוצג על ידי המעסיק וניכויים שנלקחו מתלושי שכר". לשאלה האם יוכל להבהיר מה נעשה על ידו השיב - "בביקורת מהסוג הזה, מחשבים את השכר המגיע לפי מספר שעות העבודה שעבר העובד, משווים אותו לשכר ששולם בפועל בתוספת הניכויים המותרים. במידה והשכר ששולם כולל הניכויים נמוך מהשכר המגיע על פי שכר המינימום, מדובר כאן באי תשלום שכר מינימום". לשאלה מה הסיק מהנתונים ומהמסמך אשר ערך השיב- "באופן עקרוני, יש כאן גם ניכוי יתר, כיון שעל פי הנתונים שמחושבים, המעסיק ניכה יותר ממה שהיה מגיע על פי חוק עובדים זרים. בנוסף, הוא גם שילם פחות ממה שהוא היה צריך לשלם עבור שכר העובד לפי תעריף שכר מינימום במספר מקרים. כיון שכך נוצר הפרש משכר מינימום. אני רואה כאן כל חודש שנבדק, יש הפרש לתשלום שכר מינימום" (עמ' 11 לפר' שורות 15-28).

15. בחקירתו הנגדית עומת עם העובדה כי במקרה מסוים (בחודש 12 אצל העובד השני ברשימה) החוסר הוא של שני שקלים בשכר מינימום וכך השיב- "אם היה נמצא לגבי כל העובדים בכל החודשים רמה כזו של הפרה באמת היא היתה שולית והיינו מתעלמים ממנה. אבל כיון שלגבי מספר חודשים אם נסתכל על העובד השישי, חמישי- הראשון בחודש הראשון, והרביעי בשני החודשים- אז היית רואה שיש חריגה משמעותית בשכר... אני מציג את התמונה הכוללת. אם זה המצב שהיו חריגות בסדר גודל של מספר שקלים היינו מתעלמים מכך, אך זה לא המצב".

בהמשך העיד- "אם אסתכל על עובד מספר 1, 4, 5 ו- 6 – אי תשלום שכר המינימום לא נובע רק מניכוי יתר אלא מאי תשלום שכר מינימום" (עמ' 12 לפר' שורות 15-22 ; עמ' 13 לפר' שורות 4-7).

16. הנה כי כן, טענות המאשימה בדבר תשלום שכר הנופל משכר מינימום לא נסתרו ואף נתמכות במסמכי הנאשם (תלושי שכר ודוחות נוכחות). כמו כן, מר עידה הבהיר את תחשיביו והדגיש כי ביחס לחלק מהעובדים כמו גם ביחס לחלק מהחודשים ההפרש אשר נוצר בין שכר העובד בפועל לבין השכר המגיע עולה על רכיב הניכויים המותרים, ואף לשיטת הנאשם לפיה הניכוי המותר עמד בתקופה הרלבנטית על 306 ₪, עדיין כעולה מהטבלה (מ/7) נותרה יתרה לשכר מינימום המגיעה לעובד (לדוגמה: עובד מספר 1 חודש 11/03 ההפרש עמד על 489.4 ₪).

17. מהאמור לעיל עולה כי אכן כטענת המאשימה הנאשם עבר על סעיף 14 לחוק שכר מינימום כמפורט בכתב האישום.

ניכויים ביתר משכר העובדים:

18. תקנה 2 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים) התש"ס- 2000 (להלן- התקנות) שעניינה "שיעור ניכוי בעד החזר הוצאות" קובעת כדלקמן-

"2(א) הסכום המרבי שרשאי מעביד לנכות משכרו החודשי של עובד זר כהחזר הוצאות המעביד למגורים הולמים לפי סעיף 1ה לחוק יהיה כמפורט בטור ב' להלן צד כל אזור מגורים כמפורט בטור א':

אזור מגורים סכום בשקלים חדשים

מרכז 287.90

(ב) היו המגורים בבעלות המעביד ינכה משכר עובד זר סכום שלא יעלה על מחצית הסכום הנקוב בתקנה משנה (א), לפי העניין; לעניין זה יראו מגורים כנמצאים בבעלות המעביד כל עוד לא הציג המעביד למפקח חוזה שכירות לגבי הדירה שבה מתגוררים עובדים וקבלות על תשלום שכר דירה בעדה".

תקנה 3 שכותרתה- "ניכוי בעד הוצאות נלוות" קובעת כדלקמן:

"(א)נוסף על הסכום שמעביד רשאי לנכות לפי תקנה 2, רשאי הוא לנכות משכרו החודשי של עובד זר בעד הוצאות נלוות סכום מרבי של 90.63 שקלים חדשים...."

19. לסיכומי המאשימה צורף קובץ התקנות 6221 מיום 16.1.03 בו נכלל פירוט הסכומים בתוקף למועד הביקורת מהם עולה כי הניכוי המותר היה 260.1 ₪ עבור מגורים (כאשר 50% הם 130.05) ובתוספת סך של 75.4 ₪ בגין הוצאות נלוות ובסך כולל הניכוי המותר עמד על סכום של 205.45 ₪.

עם זאת על פי ממצאי המפקח המעסיק ניכה סך של 306 ₪ תחת סעיף כלכלה ולינה (ראו מ/8).

20. בחקירתו הנגדית נשאל יורם עידה מה היה הסכום שנוכה באותה תקופה בגין כלכלה ולינה וכך השיב: "אם אני לא טועה זה היה בסך 270 ₪. כיון שמדובר כאן במגורים אצל המעסיק, מותר לנכות 50% זה 135 ₪ ועוד 70 ₪ עבור כלכלה סכום קבוע בתקנות יחד זה 205 ₪". לשאלה האם מכאן נבע הפרש של 100 ₪ השיב בחיוב. (עמ' 17 לפר' שורות 18-24).

לעניין הביטוח הרפואי העיד כדלקמן: "הבטוח נאמר ששולם בתאילנד ולכן התעלמתי ממנו... בכל מקרה אם הייתי מוסיף את נושא הבטוח זה עוד 30 ₪ ועדיין היתה חריגה" (עמ' 17 לפר' שורות 24-28).

יצוין כי רו"ח וייס מסר למפקחי התמ"ת במועד חקירתו, כי רכיב ביטוח רפואי לא נכלל בגדר הניכויים לעניין שכר העובדים נשוא כתב האישום מאחר ועניין זה הוסדר בתאילנד (ראו נ/3 שורות 19-21).

21. הנאשם טען כי היות ורב העובדים לפי מיטב זכרונו לא היו בשנה הראשונה לעבודתם , שילם את הביטוח (עמ' 19 לפר' שורות 23-24).

לא מצאתי לקבל הטענה שעה שנטענה היא לראשונה בחקירתו הראשית של הנאשם ולא הוכחה. מכל מקום כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית האם הוא רואה ניכוי של ביטוח רפואי בתלוש השיב בשלילה (עמ' 25 לפר' שורות

3-4).

יצוין כי הנאשם הצהיר בבית הדין כי חלק מהעובדים התגוררו במשק וחלקם לנו במבנה אשר שכר(עמ'25 לפר' שורות 9-10). מדובר בטענה אשר הועלתה לראשונה בעדות הנאשם, בעוד הנאשם לא הציג חוזה שכירות לגבי הדירה אשר לטענתו התגוררו בה עובדים, וכן לא הוצגו קבלות על תשלום שכר דירה . לאור האמור לעיל, מתקיימת במקרה זה החזקה כי המגורים היו בבעלות המעסיק/ הנאשם.

יצוין כי טענות התובע בדבר שווה כסף שקיבלו העובדים נטענו בעלמא וללא כל תימוכין ולפיכך לא הוכחו (ראו בעניין זה עמ' 20 לפר' שורות 21 ואילך).

22. רו"ח מר וייס נחקר במשרדי התמ"ת , חקירתו הוגשה לתיק וסומנה נ/3.

מכתבו של רו"ח וייס למשרד התמ"ת מיום 20.5.04 בנושא "משכורת המעסיקים במושב בני עטרות" הוגש לתיק וסומן נ/4 בו צוינו הדברים הבאים-

"בהמשך לפגישה שנערך במשרדך בת"א ובהמשך לשיחה הטלפונית שערכנו הנני להעלות בכתב את אשר הוסבר בע"פ.

כמנה"ח של מושב בני עטרות ושל רב המעסיקים במושב הנחיתי את המעסיקים כי ממשכורתם של העובדים הזרים ניתן להוריד כדמי השתתפות במגורים וכלכלה סכום מרבי של 306 ₪ לחודש.

סכום זה נבע מחוזרים מקצועיים שחולקו לחשבי השכר במגזר החקלאי בהם פורטו הסכומים המרביים אותם ניתן לקזז ממשכורת העובדים הזרים.

סכום זה הנו סיכום של ההורדה הן עבור מגורים והן עבור הוצאות מחיה"..

לשאלה האם החוזרים אליהם התייחס בחקירתו ובמכתבו נמצאים ברשותו השיב- " כבר אז כתבתי לך שאין לי העתק של אותו מסמך, ואני מדבר על המכתב שלי מ 20.5.04 שהמספר הזה היה ידוע בין אנשי המקצוע. אני חוזר ומדגיש שמפקח משרד התמ"ת אישר לי שזה בסדר. "בהמשך העיד כי - "אני מצטער. אנו בשנת 12' ואנו מדברים על שנת 04' – לא זוכר" (עמ' 7 לפר' שורות 18-24).

חרף עדותו של מר וייס בהעדר תימוכין לעמדת הנאשם בדבר סכום הניכוי לשנת 2003 ,בעוד המאשימה הפנתה לתקנות הרלבנטיות למועד הביקורת העולות בקנה אחד עם מ/7 אשר נערך ע"י המאשימה בזמן אמת ועובר להגשת כתב האישום, הורם הנטל הדרוש להוכחה כי המעסיק ניכה סכומים ביתר משכר העובדים על פי הנזכר בכתב האישום, עבירה על סעיף 2(ב)(4) לחוק עובדים זרים.

23. הנאשם תולה את האחריות לעניין ניכויי היתר משכר העובדים ברו"ח וייס. וכדבריו- "זה לא היה תפקידי, זה לא מקצועי, ולכן לא אני ביצעתי את זה, אני מחזיק רו"ח שזה המקצוע שלו. אני לא מבין בזה"(עמ' 20 שורות 6-7).

בתחילת עדותו העיד הנאשם- "...לא רק שהעברתי לתאילנדים אלא גם ישבתי והסברתי להם בפועל את הסכומים ומסביר את כל מה שיש בתלוש, כך נהגתי לאורך השנים" (עמ' 20 לפר' שורות 8-10).

מקובלת עלי עמדת המאשימה כי אין מדובר במצב דברים בו האחריות לקיום הוראות החוק הועברה לאחר. הנאשם עשה שימוש ברו"ח לצורך הכנת תלושי השכר ותו לא, אין מדובר במצב בו הנאשם התנהל בהתאם לחוות דעת מקצועית בעניין ניכויים מותרים. בנסיבות אלה ועל יסוד האמור אני סבורה כי הנאשם אינו יכול להסיר מעליו את האחריות בעניין ניכויי יתר משכר העובדים וכפועל יוצא מכך תשלום שכר הנמוך משכר המינימום.

העדר תלושי שכר:

24. סעיף 1ו לחוק עובדים זרים קובע כי– " מי שמעביד עובד זר יחזיק במקום העבודה שבו מועסק העובד הזר עותק של חוזה העבודה עם העובד הזר ותרגום נכון שלו בשפה העברית, וכן מסמכים נוספים שקבע השר בהסכמת שר הפנים; ואולם רשאי המעביד להחזיק את המסמכים האמורים במקום שבו הוא מנהל את עסקיו, ובלבד שהודיע על כך בכתב לממונה ולמי שקבע השר; ההודעה תכלול גם את המען שבו יוחזקו המסמכים כאמור".

תקנה 1 לתקנות קובעת כי "במקום העסקתו של עובד זר יחזיק מעביד, נוסף על חוזה העבודה ותרגומו גם את פוליסת הביטוח הרפואי שהסדיר לו המעביד לפי סעיף 1 ד' לחוק, את רישום מען מגוריו של העובד הזר וכן את פנקס השכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 ופנקס שעות עבודה כאמור בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א- 1951 המתייחסים לשלושה חודשי העסקה שוטפים של כל עובד זר שהמעביד מעסיק"..

25. הנה כי כן, כעולה מהוראות התקנות את תלושי השכר יש להחזיק במקום העבודה, עם זאת מהחוק עולה כי המעסיק רשאי להחזיק את המסמכים במקום בו הוא מנהל את עסקיו ובלבד שהודיע על כך לממונה.

26. ממ/5 עולה כי פנקס השכר (תלושי שכר) ל- 3 חודשים אחרונים לא הוחזקו במקום העסקה. צוין כי מקום הימצאותם הוא אצל מנהל החשבונות גבי וייס ובשרות התעסוקה.

27. בחקירתו הנגדית העיד מר עידה בעניין זה כדלקמן-"הוחזק אצל מנה"ח. טופס מהלך ביקורת אני מפנה למ/5 שם נרשם בסעיף ד' שפנקסי השכר אצל מנה"ח וייס". לשאלה האם יתכן שהוא היה בבני עטרות השיב העד- "יכול להיות הכל. התקנות מחייבות אותו להחזיק את תלושי השכר במקום העסקה.. הכוונה היא לקבל את התלושים באופן שוטף וקיים במקום העבודה, אלה היו התקנות במקום העבודה.. אנחנו באים למשק לביתו של המעסיק והוא צריך להחזיק את זה בהישג יד, בביתו או במשרד שלו ולא בהנה"ח שנמצאים במקום אחר".

28. לעניין תלושי השכר העיד הנאשם כי- "ההגדרה במקום עבודה, אם בני עטרות זה מקום עבודה, אז הם היו בבני עטרות אצל הרו"ח, כי יש לי משרד עם כל החומר והנה"ח. זה היה מונח שם. זה גם נאמר... זה היה בבני עטרות בכל מקרה"... לשאלה איפה מוחזקים היום התלושים השיב – " גם שם וגם אצלי בבית. בסוף החקירה השניה שאלתי את החוקר ואמרתי שאם אני עשיתי משהו לא בסדר שיאמר לי שאוכל לתקן. הוא אמר שאין לי מה לדאוג והכל בסדר" (עמ' 21 לפר' שורות 9-16).

מהאמור עולה אפוא כי התלושים הוחזקו לכל היותר במזכירות המשק (ואף לא בבית הנאשם), חרף זאת לא נטען וממילא לא הוכח כי הנאשם הודיע לממונה על החזקת התלושים במזכירות בני עטרות אצל רוה"ח של המשק, על כן לא קם הסייג בחוק בדבר החזקת המסמכים במקום בו המעסיק מנהל את עסקיו.

לאור כל האמור אנו קובעת כי המאשימה הרימה את נטל ההוכחה כי המעסיק לא החזיק במקום העבודה בו הועסקו העובדים נשוא כתב האישום פנקס שכר כאמור בסעיף 24 לחוק הגנת השכר, עבירה על סעיף 2 (ב)(5) לחוק עובדים זרים, ותקנה 1 לתקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים)(מסמכים נוספים), התש"ס- 2000.

פירוט שכר העבודה :

29. כאשר עומת הנאשם עם הצהרתו למפקחי התמ"ת (מ/9) במסגרתה נרשם כדלקמן- "העובדים אינם מקבלים לידם תלושים אלו וגם לא אני" השיב הנאשם-"אני לא כתבתי זאת. זה לא כתב ידי. מישהו ניסח את דבריי. אני לא אמרתי וניסחתי. אפילו שרציתי לקחת ולקרוא הוא לא רצה לתת לי. הוא רק הקריא לי. זה לא נאמר בצורה שזה נכתב" (עמ' 22 לפר' שורות 10-14). לשאלה "אתה אומר שלא רק הם לא קבלו תלושים, אתה אומר שגבי וייס אומר לי כמה עלי לשלם לכל עובד?" השיב – "לא אני כתבתי זאת. איך שמנסחים זאת זה לא אני אמרתי". משנשאל האם המפקח רשם דברים אשר לא נאמרו על ידו השיב- "כמו שהוא מבין וכמו שהוא יודע. לא יכול לומר לך" (עמ' 22 לפר' שורות 16-20). בהמשך העיד- "אני שוב אומר, מי שכתב זאת זה החוקר. אני טוען שזה לא בדיוק מה שאמרתי. זה מה שהוא כתב, זה לא כתב ידי, או אני נסחתי. הוא ניסח. באותו רגע הוא כתב את מה שהוא כתב. אני גם לא ראיתי את הכתוב. לא נתונו לי לראות. אולי יש סיבות לכך שלא נתנו לי לקרוא" (עמ' 22 לפר' שורות 21-27).

כן העיד הנאשם כי קרא את הכתוב ולא חתם על מסמך ריק (עמ' 23 לפר' שורות 1-10).

30. לעניין סירוב הנאשם לחתום על המסמך והאם יש לכך השלכה על המשך ההליך , העיד מר עודה כדלקמן - "זה לא נכון באופן מוחלט, אפילו שאני לא זוכר אני מעולם לא אומר דברים כאלה. אני רושם בכתב ידי מסרב לחתום וזהו(עמוד15 לפר' שורות 6-7).

31. טענת הנאשם כי הדברים שנרשמו מפיו על גבי מ/9 אינם תואמים לדבריו בפני החוקר הינה טענה מאוחרת ובנסיבות מקרה זה סבורני כי יש להעדיף את הדברים שנרשמו בזמן אמת ובמהלך החקירה על פני גרסתו המאוחרת. ודוק; חזקה על החוקר כי כתב דברים מפי הנאשם בפרט שעה שבזמן אמת חתם הנאשם על גיליונות החקירה מבלי לתקן בהם דבר. אכן, לגרסת הנאשם נאמר לו כי היה ולא יחתום ישמש הדבר לרעתו, עם זאת מהימנים עלי דברי המפקח כי מעולם לא אמר דברים אלה וכאשר נחקר מסרב לחתום על מסמך הדברים נרשמים על ידו.

32. להשלמת התמונה יצוין כי מסמך מ/9 נכתב מפי הנאשם בזו הלשון- " גבי וייס אומר לי כמה עלי לשלם לכל עובד על פי שעות העבודה שנמסרו לו ואני מעביר את הכסף דרך "קרן..תאילנד" בצ'ק וכד' מעבירים את השכר לתאילנד"... (שורות 16-18).

33. בחקירתו הראשית התבקש רו"ח וייס להתייחס לשנת 2004 ונשאל כיצד היה עורך או מכין את תלושי השכר של הנאשם וכך השיב- "כל מעסיק בבני עטרות יש לו דף ריק לדיווח חודשי שהיו מעבירים לי נתונים, שם העובד, ת.ז, ימים ושעות עבודה שלו. וזאת מתבצע לפי נתוני השכר ואני מכין תלוש השכר בהתאם לחוק ובהתאם לנתונים". משנשאל מה נעשה עם תלושי השכר אשר הכין בשנת 2004 השיב- "היו נמסרים לאנשים מיד לאחר שהכנתי זאת. בין אם זה בפקס או לשים בתא שלו. כל חודש מסרתי לו את התלושים".

לשאלה האם אמר לנאשם כמה לשלם לכל עובד מבלי למסור תלושים השיב- "לא נראה לי שזה המציאות היתה עד כמה שאני זוכר הייתי מוסר לו את התלושים כל חודש". בהמשך העיד כי אינו יודע מה נעשה עם התלושים לאחר שמסר אותם. כן הבהיר רואה החשבון כי לא אמר למעסיק כמה עליו לשלם והתשובה הייתה באמצעות תלושי השכר (עמ' 6 לפר' שורות 24-33; עמ' 7 לפר' שורות 1-8).

34. התובע עצמו העיד בתחילת חקירתו הראשית.. "אני יודע מה קרה בפועל, בפועל היינו מעבירים את יומני העבודה למנה"ח והיה מחזיר לנו את תלושי שכר והיה מעביר אותם בפקסים"...(עמ' 19 לפר' שורות 7-8).

עדות זו הגם שהיא מנוגדת לחלק מהדברים שמסר התובע במסגרת מ/9 מתיישבת עם גרסת רו"ח.

35. מהאמור לעיל עולה אם כן כי רו"ח הנפיק את התלושים והעבירם למעסיקים מיד לאחר הכנתם, עוד עולה כי רו"ח לא מסר למעסיקים את הסכום אשר עליהם לשלם לעובדים היות והתשובה הייתה בגוף תלוש השכר.

36. לאור האמור לעיל , באתי לכלל מסקנה כי המאשימה הרימה את נטל ההוכחה כי הנאשם עבר על הוראות סעיף 2(ב) (7) לחוק עובדים זרים, קרי "לא מסר לעובד הזר תלוש שכר או מסר לעובד הזר תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בניגוד להוראות סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958".

37. לפיכך ונוכח משקלם המצטבר של הראיות אשר פורטו לעיל, הנני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נקבע לטיעונים לעונש ליום 29.6.14 שעה 13:00.

המזכירות תזמן הצדדים לדיון.

ניתנה היום, י"א אייר, תשע"ד (11 מאי 2014) בהעדר הצדדים.