1. ביום 30.7.14 הורשע הנאשם בעבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום כדלקמן-

אי תשלום שכר מינימום בניגוד לסעיפים 2 ו- 14 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987,ביחס ל- 4 עובדים; שלוש עבירות נוספות ביחס ל- 6 עובדים בגין ניכוי שכר שלא כדין בניגוד לסעיף 2((ב)(4) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 להלן- החוק); אי החזקת תלושי שכר במקום העבודה בניגוד לסעיף 2(ב)(5) לחוק;

אי מסירת פירוט שכר ואי מסירת תלושים בניגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק.

בישיבה אשר התקיימה בפני ביום 5.10.14 נשמעו טיעונים לעונש. להלן עיקרם.

טיעוני המאשימה-

2. עבירות על חוק עובדים זרים וחוק שכר מינימום , נקבעו כעבירות מנהליות והקנסות המנהליים שהוצמדו להם הינם בשיעורים משמעותיים. בעת שנקבע שיעור הקנס המנהלי הדעת ניתנה לכך שהעסקת עובדים זרים בניגוד לדין משיאה למעסיקים תועלת כלכלית של ממש כאשר את המחיר משלם בנוסף לעובד גם הציבור בכללותו.

3. במועד גזירת העונש יש לתת משקל לחומרת העבירה של העסקת עובדים זרים בניגוד לדין, בשל הערך החברתי שנפגע. בקביעת מתחם הענישה יש להביא בחשבון את הצורך ההרתעתי ואת הפגיעה בעובדים זרים בשל העדר פקוח על תנאי העסקתם.

4. במקרים רבים ההרתעה אשר יוצר הקנס המנהלי איננה מספקת, לא אחת הוברר כי מי שהוטל עליו קנס מנהלי אינו נרתע מלשוב ולבצע עבירות בשל התועלת הכלכלית הכרוכה בכך.

5. מקום בו מדובר בכתב אישום המוגש בעקבות בקשת נאשם להישפט כבענייננו, התווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה על פיה הקנס שיוטל בהליך פלילי

לא יפחת מהקנס המנהלי שהוטל בגין אותה עבירה אלא מנימוקים מיוחדים שירשמו (סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ה- 1985). בית הדין הארצי אף קבע כי נקודת המוצא לעניין זה צריכה להיות, למעט במקרים מיוחדים כפל הקנס המנהלי.

6. לאור האמור לעיל עתרה המאשימה למתחם ענישה הנע בין כפל הקנס המנהלי לבין 50% משיעור הקנס העונשי על פי הפירוט הבא-

6.1 בהתייחס לעבירת ניכוי שכר שלא כדין בניגוד לסעיף 2(4)(ב) לחוק - הקנס המנהלי ביחס ל- 10 יחידות עבירה עומד על 25,000 ₪. הקנס העונשי עומד על סך של 1,168,000 ₪ . המאשימה לקנס הנע בין 50,000 לבין 584,000 ₪ בגין עבירה זו בלבד.

6.2 בהתייחס להעדר תלושי שכר במקום העבודה בניגוד לסעיף2(ב)(5) לחוק)- מדובר בשש יחידות עבירה , הקנס המנהלי ביחס ל- 6 יחידות עבירה עומד על סכום של 6000 ₪. הקנס העונשי עומד על סכום של 350,400 ₪. המאשימה עותרת להטלת קנס הנע בין 12,000 ₪ לבין 175,200 ₪ ביחס לעבירה זו בהתייחס לכלל העובדים.

6.3 באשר להעדר פרוט השכר ואי מסירת תלושי השכר בנגוד לסעיף 2(ב)(7) לחוק- הקנס המנהלי ביחס ל- 12 יחידות עבירה עומד על סכום של 24,000 ₪. הקנס עונשי עומד על סכום של 700,800 ₪. המאשימה עתרה להטלת קנס הנע בין סכום של 48,000 ₪ לבין סכום של 350,400 ₪ בהתייחס לכלל העובדים.

6.4 באשר לאי תשלום שכר מינימום בנגוד לסעיפים 2 ו-14 לחוק שכר מינימום- הקנס המנהלי ביחס ל- 8 יחידות עבירה עומד על סכום של 40,000 ₪. הקנס העונשי עומד על סכום של 1,808,000 ₪. אשר על כן עותרת המאשימה לגזור את עונשו של הנאשם ביחס לעבירה זו בטווח הנע בין 80,000 ש"ח לבין 904,000 ₪.

6.5 בנוסף דרשה המאשימה כי הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע כל עבירה על חוק עובדים זרים ועל חוק שכר מינימום, בגובה של 500,000 ₪ לתקופה בת שלוש שנים ממועד מתן גזר הדין.

טיעוני הנאשם-

7. הנאשם לא הואשם בעבירה בגין העסקת עובד זר בניגוד לדין.

8. אין פסיקה הגוזרת על חקלאי או על אדם פרטי , עונשים גבוהים דוגמת הסכום אותו מבוקש להשית על הנאשם במקרה זה.

9. מבוקש כי בית הדין יעשה שימוש בסיפא לסעיף 14 לחוק העבירות המנהליות, המתיר לבית הדין לגזור קנס לאחר הרשעה שהוא נמוך מהקנס המנהלי.

10. אשר לטענת המאשימה בדבר תועלת כלכלית, בנסיבות העניין ניתן להתרשם מההפרשים המזעריים מה גם שמדובר בסכומים שאינם עקביים ואין מדובר בהפרה שיטתית. ההפרה, ככל שהייתה נעשתה ללא כוונה וכתוצאה מטעות בלבד.

11. על אף שבית הדין לא קיבל את טיעוני הנאשם בדבר ייעוץ רו"ח בעניינו, עדיין יש להתחשב בנסיבות אלה על מנת להקל עם הנאשם בעונשו. הנאשם לא ביצע את העבירה למטרת תועלת כלכלית אלא מדובר בטעות טכנית.

12. עוד נטען כי יש להתחשב בעובדה שהעבירות נשוא כתב האישום נעברו בסוף שנת 2003. פרק הזמן הרב שחלף פגע באפשרות הגנתו של הנאשם ובאפשרות להביא עדים מטעמו קרי, גרסת העובדים. כמו כן, בחלוף זמן כה רב ממועד העבירה ועד מועד הענישה, האינטרס הציבורי ואלמנט ההרתעה קטנים.

13. הנאשם בן 58 שנה, ללא הרשעות קודמות, ללא עבירות קודמות וללא קנסות מנהליים. הנאשם לא מעסיק עובדים זרים מזה שלוש שנים, המשק נסגר כאשר עד לאירוע העסיק עובדים זרים במשך כ 10- 15 שנה.

14. תיקון 113 מעניק לבית הדין סמכות להתייחס למכלול העבירות כאירוע אחד. במקרה דנן יש להתייחס לעבירה של אי החזקת מסמכים במקום העבודה ועבירה בגין אי מסירת תלושי שכר כאירוע אחד.

15. אשר למצבו הכספי של הנאשם נטען כי לנאשם יש הלוואות בבנק בסך כולל של 140,000 ₪.

16. לאור כל האמור מבוקש לגזור על הנאשם קנס אשר יפחת מהקנס המנהלי הקבוע בחוק ויעמוד על מחצית הקנס המנהלי הקבוע על כל עבירה ועבירה.

דיון הכרעה-

17. ביום 10.1.12 פורסם תיקון מספר 113 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 , (להלן- חוק העונשין) בדבר "הבניית שיקול הדעת המשפטי בענישה".

בהתאם להוראת התחולה "תחילתו של חוק זה שישה חודשים מיום פרסומו" והוראותיו "יחולו על הליכים שביום התחילה טרם ניתנה בהם הכרעת הדין". נוכח מועד מתן הכרעת הדין , התיקון האמור חל על ענייננו.

18. תיקון 113 נותן עדיפות לעקרון ההלימות ,עקרון הגמול: על פי עקרון זה, העונש הראוי לעבריין נגזר ממידת אשמתו ומחומרת מעשיו כאמור בסעיף 40(ב) לחוק העונשין הקובע כי "העקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו (בסימן זה – העקרון המנחה)"(ע"פ 8641/12 מוחמד סעד נ' מדינת ישראל (5.8.2013).

19. על פי תיקון 113 לחוק קיימים שלושה שלבים במנגנון גזירת העונש כדלקמן:

19.1 בשלב ראשון נדרשת בחינה האם מדובר באירוע אחד או מספר אירועים נפרדים- יש לבחון האם הנאשם הורשע במספר עבירות, להבדיל מהרשעה בעבירה יחידה. ככל שמדובר במספר עבירות, יש לקבוע האם הן מהוות אירוע אחד או אירועים נפרדים. ככל שמדובר באירוע אחד, יש להמשיך לשלבים הבאים וככל שמדובר במספר אירועים, יש לקבוע עונש הולם לכל אירוע בנפרד או עונש כולל לאירועים כולם (סעיף (40יג(א)(ב) לחוק העונשין).

19.2 בשלב שני נדרשת קביעת מתחם הענישה- סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כדלקמן:

"בית המשפט יקבע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם בהתאם לעקרון המנחה, ולשם כך יתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 ט".

ניתן אם כן לסכם ולומר כי אמות המידה אשר יסייעו לקביעת מתחם הענישה הן אלו: הערך החברתי אשר נפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנהוגה ; נסיבות הקשורות לביצוע העבירה, כמפורט בסעיף 40 ט' ובהן הנזק שצפוי להיגרם מביצוע העבירה; הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה; יכולת הנאשם להבין את אשר הוא עושה וכדומה.

עם זאת, הנסיבות האישיות של הנאשם אינן נשקלות בשלב זה, ואלה יבואו במסגרת קביעת העונש המתאים בתוך מתחם הענישה, אך לא בקביעת המתחם עצמו.

19.3 בשלב שלישי יש לגזור את עונשו של הנאשם- לאחר שנקבע מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה, יש לגזור את העונש המתאים לנאשם, בתוך המתחם.

לשם כך, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ג(ב) לחוק העונשין כדלקמן –

"בתוך מתחם העונש ההולם, יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, כאמור בסעיף 40 י"א, ואולם בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40 ד ו-40 ה".

הנסיבות אשר אינן קשורות בביצוע העבירה, מפורטות בסעיף 40 י"א לחוק העונשין ובכללן :

"הפגיעה של העונש בנאשם, לרבות בשל גילו, הפגיעה של העונש במשפחת הנאשם, הנזקים שנגרמו לנאשם כתוצאה מביצוע העבירה ומהרשעתו, נטילת אחריות של הנאשם על מעשיו וחזרתו למוטב, מאמצי הנאשם לתיקון תוצאות העבירה ולפיצוי הנזק שנגרם בשלה, שיתוף פעולה של הנאשם עם רשויות אכיפת החוק, כאשר כפירה באשמה וניהול משפט ע"י הנאשם לא ייזקפו לחובתו, התנהגות חיובית של הנאשם ותרומתו לחברה, נסיבות חיים קשות של הנאשם שהיתה להן השפעה על ביצוע מעשה העבירה, התנהגות רשויות אכיפת החוק, חלוף הזמן מאת ביצוע העבירה, עברו הפלילי של הנאשם או העדרו".

20. בנוסף ניתן לגזור עונש החורג ממתחם הענישה, היה והתקיים אחד מאלה: האחד המהווה חריג לקולא אם "מצא כי הנאשם השתקם או יש סיכוי של ממש שישתקם (סעיף 40 ד(א) לחוק העונשין) ; ושני המהווה חריג לחומרה, אם "מצא כי יש חשש ממשי שהנאשם יחזור ויבצע עבירות וכי החמרה בעונשו והרחקתו מן הציבור נדרשות כדי להגן על שלום הציבור" (סעיף 40 ה' לחוק העונשין).

21. כמו כן סעיף 14 לחוק העבירות המנהליות , התשמ"ו – 1985, קובע כי מקום בו כתב האישום מוגש בעקבות בקשת נאשם להישפט מתווה המחוקק מדיניות ענישה ברורה לפיה הקנס שיוטל בהליך הפלילי לא יפחת מהקנס המנהלי שהוטל בגין אותה עבירה (נכון למועד ביצוע העבירה) אלא אם ראה נימוקים מיוחדים המצדיקים הפחתתו.

ההלכה אשר יצאה מפי בית הדין הארצי לעבודה הינה כי נקודת המוצא צריכה להיות למעט במקרים מיוחדים, כפל הקנס המנהלי (ראו: ע"פ 74/09 מדינת ישראל נ' זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ , ניתן ביום 10.5.10).

מן הכלל אל הפרט-

22. בשלב ראשון יש לבחון האם כל אחד מהאירועים מהווה אירוע אחד אם לאו.

במקרה זה הנאשם הורשע במספר עבירות, לפי חוק עובדים זרים ולפי חוק שכר מינימום. כל העבירות נמצאו במהלך ביקורת אחת שנערכה במשקו של הנאשם, ביום 10.2.04.

בחינת כל העבירות כמכלול אחד בהתייחס למועד ביצוע העבירות(אותו מועד) מצדיקה בנסיבות אלה את ראייתן כאירוע אחד, על כן יש לפנות לשלב הבא.

23. בשלב השני במסגרת קביעת מתחם הענישה, יש לתת משקל לחומרת העבירות שבוצעו והערך החברתי אשר נפגע כפועל יוצא מביצוען.

בהקשר זה יצוין כי בניגוד לנטען ע"י המאשימה , הנאשם לא הואשם בהעסקת עובדים זרים ללא היתר. כעולה מכתב האישום, העובדים היו בעלי היתר עבודה בישראל. עם זאת יש להביא בחשבון את חשיבותו הציבורית של חוק שכר מינימום וחוק עובדים זרים ואת הצורך בהטמעת הנורמות החברתיות הראויות והמסר הציבורי המתחייב מהן, המצדיק הרשעה פלילית של הנאשם.

באשר לתכלית חוק שכר מינימום, כבר נפסק כי היא עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו הבא להבטיח קיום בסיסי לכל אחד מהפרטים בחברה (ראו-בג"צ 3512/04 מיכל שזיפי נ' בית הדין הארצי לעבודה מיום 29.12.04). בבסיס החוק עומדת תכלית סוציאלית ברורה אשר עניינה להגן על השכבות החלשות בחברה, על כן מי שלא מציית להוראות החוק, נושא בסנקציה פלילית (ראו-בג"צ 3444/05 בן ציון אברמוביץ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה מיום 21.6.05) .עוד נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה, כי תכלית החוק להבטיח רמת חיים מינימלית לכל עובד, ולצמצם את שיעור העוני בישראל (ראו-ע"ע ארצי 1054/01 אשר טוילי – יצחק דהרי, פד"ע לז 746).

24. הנה כי כן במסגרת השיקולים הנשקלים עלי להביא בחשבון את תכלית החקיקה כפי שפורטה, את הצורך ההרתעתי, והפגיעה בעובדים הזרים בשל היעדר פיקוח על תנאי העסקתם.

להשלמת התמונה יצוין כי במועד ביצוע העבירות, הקנס המנהלי בגין ניכוי משכרו של העובד הזר העולה על השיעור שנקבע בתקנות לפי סעיף 1ה(ב) לחוק עמד על סכום של 2,500 ₪ . הקנס המנהלי בגין אי-החזקת עותק חוזה עבודה או תרגום לעברית ממנו או מסמכים נוספים במקום כאמור בסעיף 1(ו) לחוק או אי מסירת הודעה כאמור באותו סעיף, עמד על סכום של 1,000 ₪. הקנס המנהלי בגין אי מסירת פירוט שכר העבודה ששולם והסכומים שנוכו מהשכר לפי הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן - חוק הגנת השכר) עמד על סכום של 2,000 ₪ ,והקנס המנהלי בגין אי תשלום שכר מינימום עמד על סכום של 5,000 ₪. (ראו תקנות העבירות המנהליות (קנס מנהלי- העסקת עובדים זרים שלא כדין), התשנ"ב- 1992 ק"ת 5848 תשנ"ז 1094 וכן הוראת השעה שפורסמה בק"ת 6252 התשס"ג עמוד 868 אשר תוקפה 3 שנים ממועד פרסומה). קנס מנהלי בסכומים שבין 1000ש"ח ל- 5,000 ש"ח לכל עבירה הינו הולם את חומרת העבירה ואמור להרתיע מביצועה. עוד יש לציין בהקשר זה את הנחיית בית הדין הארצי לפיה כאשר נאשם ביקש להישפט, נקודת המוצא צריכה להיות למעט במקרים מיוחדים, כפל הקנס המנהלי (ע"פ ארצי 74/09 מדינת ישראל – זיו אלון דור טכנולוגיות בע"מ (10.5.10)).

25. בהתחשב בכלל האמור לעיל, ובמדיניות הענישה, ובשים לב לקביעה לפיה מדובר באירוע אחד, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם אמור לנוע בין 100% הקנס המנהלי אשר עומד על 95,000 ₪, לבין 15% מהקנס העונשי המקסימלי אליו עתרה המאשימה בסך של 285,000 ש"ח.

26. בשלב שלישי יש לתן את גזר הדין. בבואי לגזור את דינו של הנאשם, מצאתי לנכון לתת משקל לנסיבות הבאות-

מחד אין צורך להכביר מילים אודות מצבם הכלכלי הקשה של העובדים הזרים. סכומי היתר שנוכו משכרם במקרה דנן , מהווים חלק בלתי מבוטל מהשכר המשולם להם (כפי שאף צוין בהכרעת הדין). כך גם ביחס לעבירה בה הואשם הנאשם בגין אי תשלום שכר מינימום.

אשר לעבירה בדבר אי החזקת תלושים במקום ההעסקה וכן עבירה בדבר אי פירוט שכר העבודה ששולם ואי מסירת תלושים, כפי שצוין בהכרעת הדין, אין לבטל את חשיבות הוראת חוק זו הכלולה בין יתר ההוראות אשר מטרתן להבטיח את תנאי העסקתם של העובדים הזרים בישראל, לרבות מתן אפשרות לפיקוח יעיל מצד הרשויות על שמירת תנאי העובדים הזרים על ידי המעסיקים הישראליים.

מאידך, יש להביא בחשבון את גילו של הנאשם- בן 58 , חלוף הזמן בין ביצוע העבירות נשוא ההרשעה ובין מועד גזירת הדין והעובדה כי מאז האירועים נשוא ההרשעות, לפני למעלה מעשור (סוף שנת 2003) הנאשם לא הורשע בעבירות נוספות או דומות. עוד יש ליתן את הדעת לכך שהאלמנט ההרתעתי כבר לא קיים במועד מתן גזר הדין, היות ועסקו של הנאשם "נסגר" ואין הוא מעסיק עובדים זרים מזה 3 שנים. יוער עוד כי העבירות בהן הורשע הנאשם מתייחסות לביקורת אחת בלבד שנערכה במקום ואינן מלמדות על שיטה או כוונה לנצל עובדים. דומה כי מדובר בעבירות נקודתיות המהוות חריג לאופן בו נהג הנאשם בדרך כלל במהלך שנים רבות.

27. עוד ראוי להביא בחשבון את העובדה כי העבירה בגין ניכוי כספים משכר העובדים שלא כדין התייחסה לחודשיים בלבד, עד כי ניתן להגדירה כמעידה חד פעמית מצד הנאשם ובהתאמה העבירה בגין אי תשלום שכר מינימום. בנוסף לגבי שני עובדים ששמותיהם צוינו בכתב האישום הוכרע כי לא נעברה כלל עבירה על הוראות חוק שכר מינימום. מעבר לאמור לעיל, מצאתי לציין את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובפרט נסיבותיו הכלכליות, דהיינו הקנס צריך להיות מותאם ליכולת הכלכלית של הנאשם. כאמור, עסקינן בחקלאי פשוט אשר בינתיים אף סגר את משקו.

28. בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, ומשלא נעלמה מעיני פסיקת בית הדין הארצי בעניין זיו אלון שהובאה לעיל, אני סבורה כי יש מקום להטיל קנס אשר לא יעלה על גובה הקנס המנהלי. בבואי לגזור קנס אשר איננו כפל הקנס המנהלי נשקלו הנתונים הבאים; פרק הזמן אשר חלף מיום ביצוע העבירה ועד היום; העובדה כי מלבד אישום זה לא עבר הנאשם על חוק שכר מינימום וחוק עובדים זרים; סגירת העסק ואי העסקת עובדים זרים למעלה מ-11 שנים ; גילו של הנאשם ; העדר אלמנט הרתעתי והגשמת תכלית הענישה באמצעות הטלת קנס הזהה לקנס המנהלי.

29. אשר על כן הריני גוזרת על הנאשם קנס בסך 95,000 ש"ח, אשר ישולם ב-60 תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 1.11.14 ומידי ראשון לכל חודש עוקב.

30. הנאשם יחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות נשוא כתב האישום בסך של 500,000ש"ח , למשך שלוש שנים ממועד מתן גזר הדין.

31. הנאשם יפנה למזכירות בית הדין על מנת לקבל שוברי תשלום ויחתום על התחייבות.

ניתן היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.