עסקינן בתביעה לסילוק יד ממקרקעין בהם מפעיל הנתבע מזה שנים את עיסקו ומצויים אנו בשלב הגשת סיכומי הצדדים לאחר שנשמעו עדויותיהם והוגשו כבר סיכומי התובע, כך ביום 19.2.14.

הנתבע אמור היה להגיש סיכומיו תוך 30 ימים מהמועד הנזכר, אולם תחת עשות כן, הגיש ביום 31.3.14 – בחלוף כחודש וחצי מהמועד המיועד להגשת סיכומיו – בקשה לביטול ההוראה בדבר הגשת הסיכומים ולמתן אפשרות לנתבע להגיש תצהירי עדות ראשית מתוקנים ובקשתו זו היא המונחת בפני עתה.

לטענת הנתבע "בימים אלה" (כך אז) נודעו לו עובדות חדשות המלמדות על חוסר תום לב, הצהרה כוזבת והעלמת ראיות מצד התובע בגירסתו כפי שנמסרה לבית המשפט ובגירסת העד שהוזמן מטעמה – מר דני מורביה שהינו מי שכיהן כראש המועצה האזורית לכיש במועדים הרלוונטיים.

בקשתו זו של התובע נוגעת לשאלה העובדתית באם היה לתובע בעבר הסכם עם המועצה האזורית לכיש בהתייחס לחלקה 120, בה מצוי העסק נשוא התביעה, אם לאו. לטענתו, התובע התיימר להתכחש כל העת לקיומו של הסכם כאמור, בעוד שבתיק אחר שמספרו 10617-08-10 שעודנו תלוי ועומד, הודיע התובע במסגרת תשובות לשאלון שהופנה אליו, כי הסכם כאמור היה בעבר.

התובע מצרף לתצהירו העתק מהשאלון הרלוונטי והתשובות לו.

יאמר ובתמצית כי הנתבע המתיימר לטעון לזכויות במקרקעין מכוח רשות שניתנה לו על ידי המועצה, מבקש למעשה לבסס זכותה של המועצה ליתן לו רשות זו וזאת לאחר שמר מורביה בעדותו הבהיר כי המועצה טעתה למעשה עת עשתה כן וכי התחוור לה כי אין לה זכויות במקרקעין.

התובע בתגובתו מתנגד בתוקף למבוקש תוך שהוא מבהיר כי התשובה שניתנה בשאלון הנזכר על ידי הגב' שבתאי אורנה מקורה, כפי הנראה, בטעות על פי בדיקה שנעשתה.

מכל מקום, מפנה הוא לכך שאין בתשובה כל אמירה המסייעת לנתבע, כך באין היא מתייחסת למהות הסכם ולתקופתו. יתרה מכך, אף אם הסכם היה בעבר הרחוק, הרי שאין כל ראיה כי זה התייחס לנכס נשוא התביעה (עיסקו של הנתבע המופעל בחלקה 120). עדותו של מר מורביה לפיה לא ניתנה למועצה כל רשות בקשר לשטח עליו ניצב עיסקו של הנתבע, בעינה עומדת, לרבות העובדה לפיה ממילא הוכח כי המועצה לא היתה רשאית להשכיר לנתבע שטח זה.

חרף זכות שניתנה לו לכך להשיב, נמנע הנתבע ממתן מענה ענייני כמתבקש לתגובת התובע.

דיון והכרעה

יפים לענייננו דברי כב' השופט ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.02):

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא ,כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות.... בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה" ; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז(1)661, 665)

משמצויים אנו לאחר סיום שמיעת הראיות והגשת הסיכומים, הרי שעל הנתבע מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט לסטות מדרך המלך ולאפשר בשלב מאוחר זה לחזור לשלב העדויות ולעכב בירורה של תובענה זו אשר תלויה ועומדת מזה כ- 4 שנים, ונטל זה אינו פשוט כלל.

אין ספק כי לרשות התובע עמד זמן למכביר על מנת למצות כל בירור עובדתי כשבכלל זאת ניצבת היתה בפניו האפשרות לנקוט אף הוא בהליכים מקדמיים מתאימים אשר יסייעו בניהול הגנתו ובכלל זאת בבירור העובדות השנויות במחלוקת. לאמור משנה תוקף בשים לב לדחיות שאושרו בתיק זה לבקשת הנתבע ולאורך ניהולו.

אין ספק כי בית המשפט נתן לנתבע את יומו, ובמצב דברים זה סבורתני כי יש מקום לתשתית עובדתית משמעותית יותר מאמירה סתמית לפיה "בימים אלה" נודעו לנתבע עובדות חדשות. סתם הטוען ולא פירש כמתבקש באילו נסיבות הגיעו לידיו עובדות אלו ואך עתה ומדוע לא יכול היה במאמץ סביר להשיגן קודם לכן.

למעשה עיון בתצהירו של הנתבע הנספח לבקשה זו על סעיפיו אך מחדד את הקושי הנעוץ בפנייתו זו שכן נראה כי הנתבע סבור כי יוכל עתה לפתוח מחדש את שלב שמיעת הראיות ואת היקף הפלוגתאות כעניין של מה בכך: הנתבע מתיימר לשרבב בתצהירו עניינים נוספים – כך למשל טען סתמית כי "לאור מסמכים שנתקבלו עתה מהמועצה" מסתבר כי אף הטענה לפיה לא שילם דמי שכירות למועצה משנת 2000 (טענה שאף באשר לה נשמעו עדויות), אינה נכונה. כן מוסיף הוא כי הסתבר (ללא הבהרה מתי ובאיזה אופן) כי לשכניו באותה חלקה שמספרה 120 ניתנו זכויות תוך קיומה של אפליה. דא עקא, טענה לאפליה לא עלתה כלל במסגרת כתב ההגנה וזו מהווה הרחבת חזית שאין מקום לה ממילא, כך שמוצדקת עמדת התובע בתגובתו בהקשר זה.

סבורתני כי לא רק שהנתבע אינו עובר את המשוכה הפרוצדורלית הנוגעת לפירוט הנדרש בכל הנוגע לעיתוי הגשת הבקשה, אלא שמעבר לכך ובהיבט המהותי, אינני מוצאת כי יש בנטען עתה כדי לתרום לסוגיה העיקרית העומדת בבסיס הליך זה קרי- שאלת קיומה של זכות חוקית לנתבע עצמו במקרקעין כיום. אף אם תאמר כי בעבר התקשר התובע עם המועצה בהסכם לגבי המקרקעין – חלקה 120 כולה או חלקה, הרי שעדיין על הנתבע אשר מתיימר לטעון כי שאב זכותו מהרשאה שניתנה לו על ידי המועצה, להמחיש כי זו בעינה עומדת אם מכוח זכויות הנתונות לו באופן ישיר מהתובע ואם מכוח זכויות הניתנות לו בעקיפין באמצעות המועצה ובהיותה מורשית לכך וחרף עדותו של מר מורביה השוללת לכאורה ולו מנקודת זמן, קיומה של הרשאה לה מאת התובע.

בהשלמה לאמור אציין כי בחקירתו מתיימר הנתבע למעשה להודות בזכויות התובע במקרקעין.

אציין לסיום כי לא התרשמתי כי אי הענות לבקשה תגרום לנתבע עיוות דין כטענתו וכי לא ניתן שלא לתמוה באשר לטיבו של הסעד המבוקש בסעיף 15 לתצהיר הנלווה לבקשה זו, קרי – ביטול הסיכומים תוך מתן אפשרות לנתבע להגיש תצהיר מתוקן לאחר שהתובע עצמו יחויב לעשות כן ותוך מתן אפשרות לנתבע להגיש חוות דעת מטעמו לצורך שאינו ברור כלל.

הבקשה נדחית לפיכך והנתבע נדרש להגיש סיכומיו תוך 20 ימים שאם לא כן יועלה התיק למתן פסק דין על סמך המצוי בו. עם זאת, נוכח מעמדו של התובע ראוי כי תעוגן בתצהיר טענתו בהתייחס לטעות שנפלה כאמור בסעיף 3 סיפא לתגובתו וכן יעשה ע"י המצהירה תוך 10 ימים.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ד, 22 יוני 2014, בהעדר הצדדים.