1. בפני בקשת ב"כ הנאשמים להורות על ביטולו של כתב האישום, זאת מכוח קיומה של "הגנה מן הצדק" לפי סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "ההגנה").
2. נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות של לכלוך והשלכת פסולת והפרת חובה חקוקה, עבירה לפי סעיף 2 ביחד עם סעיף 13(ב)(1) לחוק שמירת ניקיון, התשמ"ד-1984; מטרד לציבור, עבירה לפי סעיף 215 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; ניהול עסק ללא רישיון, עבירה לפי סעיף 4 ביחד עם סעיף 14 וסעיף 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח–1968 ולצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), התשנ"ה–1995, פריטים 5.1ב' ו-8.03 ב'.
3. על פי עובדות כתב האישום, במועד הרלוונטי לכתב האישום, הייתה הנאשמת 1 חברה הרשומה כדין בישראל, אשר הנאשם 2 שימש כמנהלה ואילו הנאשם 3 שימש בה כמנהל עבודה וקיבל הנחיות מן הנאשם 2. בנוסף היו הנאשמים 4 ו-5 מועסקים על ידי נאשמת 1 כנהגי שתי משאיות שבבעלותה (להלן: "המשאיות") וקיבלו הנחיותיהם מן הנאשמים 2 ו-3.

על פי המיוחס לנאשמים בכתב האישום, ביום 03.05.10, השליכו הנאשמים 4 ו- 5 פסולת בנין ופסולת גושית המכילה מתכות, גזם, קרשים, קרטונים, חלקי בטון ופלסטיק מתוך המשאיות, בשטח פתוח בעיר פתח תקווה, המהווה רשות הרבים ומבלי שהיה להם היתר לכך.

1. ב"כ הנאשמים טען כי ההגנה חלה בעניינם של הנאשמים לנוכח התנהלות המאשימה אשר לא העמידה לעיונו את כלל חומר החקירה , חלק מתצלומים אשר מתעדים את האירוע נשוא כתב האישום, היכולים לשמש להגנתו (להלן: "התצלומים"). תוך שסמך ידיו על פסיקה ציין כי היה בהימנעותה של המאשימה מהעמדת חומר חקירה מהותי לעיונו כדי לפגוע בזכות העיון ובאפשרות לקיום הליך הוגן, אשר באות בכלל זכויותיו הבסיסיות של הנאשם והנגזרות מזכות היסוד לחירות אישית (להלן:"הטענה הראשונה").
2. כמו כן טען ב"כ הנאשמים להתעמרות ורדיפה מצדה של נציגת המאשימה, הגב' ענת רז המשמשת כמפקחת המועסקת על ידי המאשימה, ואף העידה מטעמה במסגרת פרשת התביעה (להלן: "עדה"). בהקשר זה ביקש ב"כ הנאשמים להסתמך על העולה מדברים שהשמיעה בבית המשפט במהלך עדותה בתיק זה וכמפורט בהגנה וטען כי פעלה בחוסר סמכות ולא תיעדה כנדרש את כלל חומר החקירה הרלוונטי (להלן:"הטענה השניה").

לאור האמור לעיל, עתר ב"כ הנאשמים לבית המשפט לקבל את ההגנה ולהורות על ביטולו של כתב האישום.

1. ב"כ המאשימה טענה מנגד, תוך שסמכה ידיה על פסיקה, כי על פי ההלכה הנוהגת כיום, תחול ההגנה במקרים נדירים וקיצוניים בלבד אשר ענייננו אינו בה בגדרם.

באשר לטענה הראשונה טענה ב"כ המאשימה כי כעולה מפרוטוקול הדיון, למדה אודות קיומם של התצלומים בעת עדותה של העדה בלבד וכי פגם זה ניתן לריפוי באמצעות העמדתם המיידית של התצלומים לעיונו של ב"כ הנאשמים.

באשר לטענה השנייה ציינה ב"כ המאשימה כי העדה לא חרגה מסמכויותיה, פעלה כדין, ובמקצועיות הראויה וסמכותה מתפרשת גם על תחום השיפוט של האזור בו בוצעו לכאורה העבירות. עוד טענה כי ב"כ הנאשמים מעלה חדשות לבקרים טענות זהות כנגד העדה, בכלל ההליכים אותם הינו מנהל ולא רק בעניינם של הנאשמים.

דיון

7. בבוא בית המשפט לקבוע האם אכן חוסים נאשמים תחת ההגנה, יעמוד לנגד עיניו המתווה אשר נקבע בע"פ 4855/02 מ"י נ' איתמר בורוביץ ואח' והמבחן התלת שלבי, כמפורט להלן:

"...בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם, וזאת, במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה, נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית-המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם, וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב. ברי כי בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס בית-המשפט לכל אחד מהשיקולים את המשקל היחסי הראוי לו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך, למשל, ככל שמעשה העבירה חמור יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין; וככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב-האישום."

8. ובענייננו, אין חולק כי חלק מהתצלומים לא הועמדו לעיונו של ב"כ הנאשמים, אלא אך בעקבות הוראת נציג היועמ"ש לב"כ המאשימה, בעקבות פניה שפנה אליו, ב"כ הנאשמים.

אף אצא מנקודת הנחה כי אכן נפל פגם בהתנהלותה של המאשימה, ברי כי משהועברו העתקי כלל התצלומים לעיונו של ב"כ הנאשמים, בא הפגם לכלל ריפוי באמצעי מתון ומידתי בנסיבות העניין ודין ההגנה, ככל הנוגע לטענה הראשונה, להידחות.

9. באשר לטענה השנייה, הינה טעונה ביסוס עובדתי, אשר לאור סך כל טיעוני הצדדים, בהקשר אליה, לא מצאתי כי ניתן להכריע בה כבר בשלב זה של הדיון ושמורה הזכות בידי ב"כ הנאשמים לשוב והעלותה , היה וימצא לנכון, בשלב מאוחר יותר.

10. לאור סך כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות מתבקשת להעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו חשון תשע"ג, 11 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.