<#2#>

נוכחים:

בא כוח המאשימה - עו"ד נורית זקן-גבעתי, עו"ד עפרה אורנשטיין

בא כוח הנאשמים - עו"ד נחום הופטמן

הנאשמים 2, 3 ו- 4 בעצמם

פרוטוקול

הנאשם 4:

אני מכיר את עובדות כתב האישום – ומודה בהן. כמו כן, אני מודה בעובדות כתב האישום שהוגש בבהמ"ש השלום בראשל"צ, ומבקש לצרף אותו – ת"פ 27024-08-10.

<#7#>

הכרעת דין (בעניין הנאשם 4)

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום שבפניי וכן בעובדות כתב האישום המצורף מראשל"צ, ת"פ 27024-08-10, ואני מרשיעה אותו באיסור לכלוך והשלכת פסולת, עבירה לפי סע' 2 ו- 13 (ב) (1) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984, ובמטרד לציבור, עבירה לפי סע' 215 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תשע"ג, 09/05/2013 במעמד הנוכחים.

טיעונים לעונש:

עו"ד נורית זקן-גבעתי:

אני אטען לעונש בעניין התיק המקורי וכן התיק המצורף מראשל"צ שעניינם השלכת פסולת ממשאית.

הנאשמים שבפנינו הורשעו לאחר ניהול חלקן של שמיעת הראיות בתיק, תוך שהם חוזרים בהם מכפירתם ומודים בעבירות המיוחסות להם. עניינם של האישומים כנגד הנאשמים בתיק שבפנינו הינו אירוע אחד של השלכת פסולת בפ"ת מיום 3.5.10, כאשר המדובר בהשלכה משתי משאיות באותו אירוע.

המדובר באירוע נשוא כתב האישום בפ"ת בשתי השלכות פסולות משתי משאיות שונות, כאשר המשאיות תפוסות עד עצם היום הזה אצל המאשימה מתוקף החלטות שיפוטיות בכל הערכאות השיפוטיות הקיימות בארץ. כמו כן באישום בבית המשפט בראשל"צ מדובר בהשלכת פסולת ממשאית שלישית ביום 18.7.10 באיזור התעשייה הישן, כאשר גם משאית זו נתפסה עד תום ההליכים על פי החלטות שיפוטיות ותפוסה עד היום בידי המאשימה.

לא אכביר מילים בעניין חומרת העבירות והעת והצורך למגרן, כאשר רשויות אכיפת החוק פועלות כמאסף אחרי עבריינים המבצעים עבירות אלו כאשר ביצוען מבוצע בעיקר תוך אינטרס אישי והעדפתו של הרווח הכלכלי על פני האינטרס הסביבתי והציבורי הנפגע כתוצאה מפעולות אלו.

אני מפנה את בית המשפט הנכבד להבעות העמדה הנחרצות אשר יוצאות מביהמ"ש העליון בעת האחרונה בעניין בה יש לנהוג בעבריינים סביבתיים ע"מ של ליתן פרס לעוברים על החוק המשליכים פסולות שלא באתרים מוסדרים ובדרך זו דווקא לפגוע בעוברים על החוק תוך העדפת האינטרס של העסקים שומרי החוק המשלמים מחיר כלכלי בהסדרת עסקיהם וכי יש למצות את הדין עם מבצעי עבירות מסוג זה ולהעלות את רף הענישה. מפנה לרע"פ 3590/04 דני נטף נ' מדינת ישראל, כמו כן, ע"פ 763/05 יניב צוקרמן, רע"פ 6990/10 בעניינם של הנאשמים שבפנינו דדון חזי וציון, רע"פ 123/07 סח עלי מורשד, וכן, מפנה לעניין זה לספרו של כבוד השופט מביהמ"ש המחוזי בחיפה דניאל פיש, צדק סביבתי בישראל – המפגש בין דיני זכויות אדם ודיני איכות הסביבה בישראל, משפט וממשל ז', 911, תשס"ה.

רק לאחרונה תוקן החוק, תיקון מס' 17 לחוק שמירת הניקיון, התשע"א-2010 שם הודגשה העלאת רף הענישה וחיזוק גורמי האכיפה הסביבתית במיוחד עסקינן בהשלכת פסולת בעניין כבענייננו, וההחמרה בענישה הובעה כך שהקנס המשקף עבירה בודדת אחת של השלכת פסולת בניין בשווי 226,000 ₪, כאשר בענייננו תאגיד המבצע עבירה – הסכום הוא כפול. עונש המאסר אשר צמוד לעבירה זו הינו 3 שנות מאסר והוחמר אף הוא בעקבות אותו תיקון משנה ל- 3 שנים.

לעניין תיקון 113 לחוק העונשין, ביהמ"ש מתבקש ליישם מדיניות עקבית בעניינן של עבירות פליליות בכלל וכן עבירות לפי חוק שמירת הניקיון, חוק רישוי עסקים ומטרד לציבור, עבירות בגינן הורשעו הנאשמים שבפנינו. מתחם הענישה עליו מדבר החוק נקבע בהתאם לעיקרון ההלימה בהתחשב באינטרס החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

מדיניות ענישה מחמירה צריכה להיות כזו שתמגר את האפשרות שביצוען של עבירות חמורות ייהפכו לדבר שבשיגרה, ונראה כי הנאשמים שבפנינו על אף ששתי משאיות שלהם נתפסו חודשיים אחרי אנו רואים כי הם ממשיכים לבצע את אותן עבירות באמצעות משאית אחרת. המאשימה לא מצאה כל דרך להעביר מסר ברור וחד משמעי לנאשמים שבפנינו, לפיו, החוק אינו רק דיו על נייר לבן, ולנגד עינינו אף ששתי משאיות שלהם תפוסות הם ממשיכים בביצוע אותן עבירות, כאשר הדבר כאמור – השגת יתרון כלכלי, משזהו עיסוקם הרגיל של הנאשמים במשאיות, וכאמור המאשימה פועלת אך כמאסף אחרי אותם עבריינים, נראה כי עבירות אלו של הנאשמים מבוצעות כדבר שבשגרה.

אני מפנה את ביהמ"ש למקרים דומים בהם הושתו על הנאשמים קנסות משמעותיים, כאשר דובר במקרה אחד או שניים, מאסרים על תנאי ואף מאסרים בפועל בעבודות שירות אף בפני מותב זה וכן חילוט של משאיות.

אני מפנה את ביהמ"ש לת"פ 23724-10-09 מ"י נ' סלים ביאטרה, שם דובר על נהג ומנהל, הקנסות של הנאשמים ללא עבר פלילי, לנאשם 1 – 80,000 ₪ מאסר על תנאי של ששה חודשים לשלוש שנים והתחייבות ועל הנהג הושת קנס בסך 35,000 ₪.

אני מפנה לת"פ 142-12-09 משטרת ישראל מדור איכות הסביבה נ' אקסי בהא, שם הנאשם נהג ובעלים של המשאית בגין 2 השלכות בודדות. נאשם 1 שילם קנס 100,000 ₪ ונאשם 2 108,000 ₪. נאשם 1 מאסרים על תנאי והתחייבות. לגבי נאשם 2, 6 חודשי עבודות שירות. שם דובר ב-2 תיקים של השלכת פסולת, כבענייננו. ע"פ 53133-07-11 שעווה נ' מדינת ישראל – הוגש ערעור הן נגד ההרשעה והן נגד חומרת העונש. שם נדון הנאשם לקנס של 80,000 ₪, לשלילת רישיון והתחייבות.

ת"פ 22231-11-10 בפני השופט מזרחי - מדינת ישראל נ' סרסור, שם הורשע הנאשם שאינו חברה לאחר ניהול הוכחות שאין באמתחתו עבר פלילי, ל- 80,000 ₪ קנס, 6 חודשי פסילת רישיון נהיגה וחתימה על התחייבות.

בית המשפט המחוזי הפחית בית המשפט את הקנס בתיק זה ל- 55,000 ₪, לאחר ששקל כי הנאשם היה בעצם נהג ולא בעליה של המשאית.

המקרה בענייננו חמור מכך. בענייננו, עסקינן בחברה, ובעליה – מנהל עבודה, תוך שמדובר בפעולה מתוכננת בין החברה, הבעלים, מנהל העבודה והנהג.

מתחם הענישה הראוי הוא קנס בסדר גודל של 50,000 ₪ עד 120,000 ₪ לאירוע בודד לנאשם בודד בצירוף מאסרים על תנאי, פסילת רישיון הנהיגה, התחייבויות.

בענייננו, תבקש המאשימה לחלט את המשאית.

אני מפנה לע"פ 17138-01-11, שם בית המשפט המחוזי בת"א נדון ערעורו של יובל כהן נ' מדינת ישראל. שם מדובר על 3 אירועים בהם הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות. החברה והנאשם – כל אחד מהם נדונו לקנס בסכום של 150,000 ₪ - היינו, 300,000 ₪ לא כולל הנהגים, כאשר שם קבע בית המשפט כי ראוי היה במקרה זה להשית רכיב של מאסר בפועל ומשהסתפק בית המשפט בענישה צופה פני עתיד בלבד ברכיב המאסר, היה מקום לענישה כספית משמעותית שתהפוך לבלתי כדאית את השלכת הפסולת ברשות הרבים (מצטטת מסעיף 19).

בידיי דוגמאות רבות של השלכות פסולת מכל הארץ של אנשים שזה לא עיסוקם, אלא הסתבכות ראשונה. אני מגישה לבית המשפט פסיקה ויש באפשרות להציג 4 פסקי דין לגבי חילוט.

לעניין הנאשמים שבפנינו, אני מציגה הרשעה של נאשם 2 מת"א וגיליון הרשעות קודמות ואת הרשעתו של נאשם 3 שבפנינו בתיק 4661/07. לגבי נאשם 3, קיימת התחייבות בתוקף בסך 10,000 ₪ של אלי לוי – אותה נבקש להפעיל. אין בידי את ההתחייבות, ואולם אני מגישה את פסק הדין לגבי העבר הפלילי.

לגבי פסקי דין של חילוט משאיות – ת"פ 26458-08-10 מדינת ישראל נגד תחריר סולטן. כמו כן, ע"פ 3103-06-08 רחמים נגד מדינת ישראל, שם גם בגין ההשלכה הבודדת בית המשפט בראשון, כבוד השופט היימן קבע קנס בשווי 50,000 ₪ וחילוט המשאית בגין השלכה בודדת. בית המשפט המחוזי אישר את החילוט של המשאית. הקנס הופחת מ- 50,000 ₪ ל- 15,000 ₪ אך הוטלו 3 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים.

לאור האמור, נבקש להטיל על הנאשמת 1 קנס שלא יפחת משווי של 150,000 ₪ וחתימה על התחייבות וכן חילוט המשאיות אשר בידי המאשימה. כמו-כן, נבקש כי הנאשם 2 יהיה ערב לתשלום הקנסות מכוח היותו הבעלים.

כמו-כן ואם בית המשפט יחליט להשיב את המשאיות התפוסות לידי הנאשמת, נבקש לחייב את הנאשמת 1 בגין הוצאות תפיסה וגרירה.

לגבי הנאשם 2, אף לגביו נבקש מאסר על תנאי, התחייבות וקנס שלא יפחת משווי של 150,000 ₪, כפי הרציונל בפסק הדין של בית המשפט המחוזי כפי שהצגנו בע"פ 17138-01-11 וברוח הפסיקה וההחמרה בעת הענישה.

כמו-כן, לגבי נאשם 3 נבקש כי הקנס לא יפחת מ- 100,000 ₪, מאסר על תנאי והתחייבות.

לגבי הנאשם 4, קנס שלא יפחת מ- 60,000 ₪, מאסר על תנאי והתחייבות.

לגבי כולם, פסילת רישיון הנהיגה ורישיון הרכב.

כאמור, חילוט המשאיות התפוסות.

לגבי הנאשמת 1, צו סגירה של העסק של הובלת פסולת, אשר פועל ללא רישיון.

ב"כ הנאשמים:

אין טענה כזו בכתב האישום.

עו"ד נורית זקן-גבעתי:

זה עסק של השלכת פסולת וזה מופיע בכתב האישום – לפי סעיפים 4, 14 ו- 15.

עו"ד עפרה אורנשטיין טוענת לעונש בעניין ת"פ 23461-03-11 שלום ת"א שצורף:

אני אתייחס לנאשם ציון דדון כנאשם 2 ולחברה כנאשמת 1, כמפורט בכתב האישום שהוגש לכבוד בית המשפט.

מבחינת המשרד להגנת הסביבה מדובר באחד המקרים החמורים בעלי ההיקף הגדול ביותר במחוז ת"א. המדובר במתחם מאוד גדול של 116 דונם בבעלות של מנהל מקרקעי ישראל בעיקר וקצת עירית בני-ברק שגובל בכביש גהה. אני אגיש מוצגים שהוגשו בתיק ומאחר שהתיק לא התנהל בפני מותב זה, חשוב לי להציג את המוצגים. אני מגישה צילום אוויר של המתחם. יש 3 חלקות ארוכות ורואים את כביש גהה ואת כביש אם המושבות, מצפון למתחם. בצד המערבי, המתחם גובל ברחובות גרינברג ורהט. שכונת הרצוג בבני-ברק גובלת בצד המערבי של המתחם.

מוגש ומסומן ת/18.

נאשם מס' 2 יושב ומחזיק במתחם הזה, שהיה בעבר הרחוק פרדס, שנעקר ויושב בו שנים רבות וגם זומן כעד תביעה בתיק, לאחר שהודה בחקירתו. הוא יושב ומחזיק ושולט בשטח הזה וגם משתמש בו לצרכיו וגם נתן בעצם רשות לנאשמים האחרים ואני מתכוונת לנאשמים 3 עד 5 בתיק המצורף, שזו חברה בשם ציבלין בע"מ ושני מנהליה שהם אחים, דוד ואייל לחמי.

הוא התיר לנהל אתר להטמנת פסולת ותחנת מעבר לפסולת.

הנאשמים שנחקרו אמרו שהם חברים ומיודדים וכולם כאחת טענו שהנאשם 2 התיר להם את הפעילות הזו במשך שנים ללא כל תמורה. אנו מפקפקים בכך. אנחנו טוענים שזו לא גרסה סבירה.

על כל פנים, העובדות הן שבמשך שנים וגם על כך הוא העיד – נמצאים הנאשמים האחרים בשטח ומנהלים תחנת מעבר.

למעשה, בתקופה הראשונה של הפעילות שלהם, שעוד קדמה לכתב האישום – הם היו סמוכים לרח' גרינברג ורהט בשכונת הרצוג ואחרי שהתושבים חזרו והתלוננו על מפגעי רעש, אבק ושריפות וכד' – עירית בני-ברק שלא הצליחה להפסיק את הפעילות, הגיעה איתם ועם הנאשם 2 להסכם, שהם יתרחקו מהשכונה ויכנסו פנימה יותר לתוך המתחם, אבל בתנאים.

המסמך מוגש ומסומן ת/19.

למעשה, ההסכם הזה הותנה בתנאים שיהיה מדובר בשטח קטן יחסית, שתהיה שם רצפת בטון, שיגדרו ויהיה שער כניסה ושהאתר יהיה כפוף לאישור היחידה לאיכות הסביבה בבני-ברק ורמת גן. הנאשמים לא עמדו באף אחד מהתנאים האלה.

הם המשיכו במשך שנים לראות בזה היתר כביכול לפעול, למרות שמדובר בהיתר זמני ובתנאים והיחידות לאיכות הסביבה מעולם לא אישרו את ההסדר הזה.

גם המפקחת ענת רז העידה שעם הזמן – המפלס של המתחם עלה ב- 2 או 2.5 מטר מעל מפלס הרחוב, למרות שקודם היה באותו מפלס של הרחוב ורואים בתמונה את הערימות.

התמונה מוגשת ומסומנת ת/20.

אני רוצה לציין שהוגשו נגדם בעבר כתבי אישום בנושא של רישוי עסקים על ידי עירית בני-ברק וזה לא עזר. לאחר מכן, התקיים דיון בבית משפט השלום לעניינים מקומיים בבני ברק. בסופו של הדיון, שבו העיד מנהל מחלקת הפיקוח על הבנייה של עירית בני-ברק וסיפר על השתלשלות העניינים והחומרה שבניהול האתר הזה ועל כך שהמסמך ת/19 הופר – הגיעו הצדדים להסכמות – שוב, הסכמות מסוייגות. היתה הסכמה שאתר הפסולת יסגר ויהיו רשאים אך ורק לשפוך אדמה, וגם זאת בכפוף לכך שאם יש צורך בהיתר – הם יבקשו ויקבלו את ההיתר לכך. אני מציגה את הפרוטוקול של הדיון שהתקיים – מוגש ומסומן ת/21.

אני רוצה לציין שגם פה לא ניתן היתר לשפוך אדמה ואני רוצה לציין שעל פי הגדרת החוק גם אדמה נכללת בפסולת בניין ולכן גם כאן הנאשמים ראו לעצמם היתר להמשיך בפעילות שלהם והמשיכו להפעיל את אתר הפסולת, למרות ההתחייבות שלהם.

הנאשם 2 והחברה שלו – הנאשמת 1 המשיכו ופעלו בחלק הצפון-מערבי של המתחם ונשפכו שם כמויות גדולות של אדמה ורואים בתמונה שיש שם אדמה מעורבת בפסולת. אני מציגה כלים של הנאשמת 1 – שופל ומשאית וכמויות גדולות של אדמת חמרה, כנראה. אני מציגה שרואים בפירוש הרבה מאוד פסולת שמבצבצת מתוך האדמה. התמונה מוגשת ומסומנת ת/22.

זה היה ביוני 2006 הדיון בבית המשפט בבני-ברק והם התחייבו לסגור והמשיכו הלאה.

בפברואר 2008 היתה הרשעה בתיק שהגישה חברתי של כבוד השופט ציון קפח, שבו הנאשם 2 ונאשמים נוספים הורשעו ובין היתר, הוצא לו צו סגירה של הפסקת עיסוק – צו סגירה של העסק וצו לניקוי הפסולת. גם גזר הדין הזה לא עשה את הרושם הדרוש על נאשם 2 והפעילות נמשכה – ולראיה כתב האישום שלנו, שהאירוע הראשון בו מתחיל באפריל 2008 – חודשיים לאחר גזר הדין.

נאשמים 3 עד 5 שהפעילו את תחנת המעבר ואתר לסילוק הפסולת פעלו באזור המרכזי של המתחם. יש אזור בנוי שהוא אזור מסחרי ויש שם מוסכים ועוד מבנים של פעילות מסחר. מצפון לאזור המסחרי, יש שביל ארוך שנמצא בין 2 רמפות של פסולת, כאשר ביניהם בשביל הרחב יש שורה של מכולות ששייכות לנאשמים האחרים בתיק – אלו מכולות של חברת צ'יבלין ובאזור זה הם פעלו וכל אותן תצפיות שמתוארות בכתב האישום מתייחסות לאזור הזה.

כאמור, הם פעלו בהרשעתו ובידיעתו המלאה של נאשם 2 והנאשמת 1.

אני רוצה להציג תמונות שיראו את המקום ואת היקף הנזקים.

יש לנו תמונה ממאי 2009 – אנו רואים את המשאית שהפעילו אותם נאשמים 3 עד 5 וחלק מהרמפות וערימות של פסולת ואפשר לראשות גם בתמונה הזו. בתמונה השמאלית התחתונה, אנו רואים את אזור הרמפות עם הפסולת ואת הבתים של שכונת הרצוג במרחק לא גדול. התמונות מוגשות ומסומנות ת/23.

יש תמונה עם מבט מרוחק יותר ואז ניתן לראות טוב יותר את האזור. רואים את כל השביל שלאורכו המכולות עם הפסולת. זה כביש גהה, כאן זה האזור המסחרי. למעשה, הפעילות שם לאט לאט צומצמה כי חברת נתיבי נת"ע התחילה לפעול שם להקים מחלף ודחקו אותם וכן הרכבת הקלה עומדת לעבור שם. התמונות מוגשות ומסומנות – ת/24.

אני מציגה את הרמפות עם המכולות שלידן מקרוב. אני מציגה ערימות עם הרבה מאוד פסולת.

כתב האישום שהנאשם 2 הודה בו מייחס לו שהוא אפשר לנאשמים 3 עד 5 לבצע את הפעילות הזו ולכן כמי שמחזיק ושולט בשטח – הוא אחראי.

חשוב להדגיש, ברגע שהנאשם 2 שולט בשטח ונותן להם לעשות את הפעילות הזו – הוא שותף לדבר עבירה והוא גם העיד בבית המשפט ויש את הודעותיו והן חלק מהתיק הפלילי שהתנהל בתל-אביב.

אם הטיעונים היו נשמעים בפני כבוד השופט קפח - אז, החומרים נמצאים בתיק ואי אפשר להתעלם. כמו הודאתו שהוא התיר להם להשתמש בשטח.

בתמונות האלה, אפשר לראות באמת כמויות אדירות של פסולת ומדובר בפסולת שהיא פסולת טרייה, אחרת היתה עליה הרבה מאוד צימחיה והיא נמצאת ליד המכולות שמלאות בפסולת בבניין וכוללת ניליונים, קרשים, בטון ואבנים וכל מה שפסולת בניין בדרך כלל כוללת.

אני מציגה תמונה נוספת של פסולת שמבצבצת – התמונה מסומנת ת/25.

תמונה נוספת שאני מגישה – מוגשת ומסומנת ת/26.

כתב האישום מתאר למעשה 19 אירועים, שבהם למעט מקרה אחד – בכל יום אקראי שהמפקחת ענת רז הגיעה למקום, היא ראתה פעילות שקשורה לפסולת. היא לא הגיעה בזמנים מיוחדים שהיה לה מידע מודעיני אלא כשהיתה באזור ובכל פעם התנהלה פעילות של הטמנה או מיון פסולת.

כתב האישום גם מתאר אירועים של שריפת פסולת, ולכן הוא מייחס לנאשמים עבירות של זיהום אוויר בלתי סביר על פי התקנות בתחנת מעבר לפסולת. אני מציגה שב- 6.11.2008 הובערה פסולת – התמונה מוגשת ומסומנת ת/27. היה אירוע שממש היה צורך להזעיק מכבי אש והגיעו 2 רכבים, על מנת לכבות שריפה.

למען הסר ספק, גם לנאשם 2 מיוחסת פעילות של שפיכת אדמה באזור הצפון המערבי וצריך להיות ברור שגם לו היתה פעילות שם.

כפי שמתאר כתב האישום, נשלחו התרעות בנובמבר 2008 אל הנאשמים והיה ביקור באוגוסט 2008 של מנהל המחוז של המשרד לאיכות הסביבה. היה גם שימוע לנאשמים בדצמבר 2008. בכל אותם אירועים, התרו בנאשמים שאסור להם להמשיך בפעילות, אך זה לא עזר והפעילות נמשכה עד לאירוע האחרון בינואר 2011 ולא שהפעילות הופסקה – אך, החלטנו אז להגיש כתב אישום. הפעילות הופסקה רק בקיץ 2012, לאחר שביקשנו צו הפסקה זמני, שהוצא על ידי בית המשפט. מאז, לפי מיטב ידיעתנו – אין פעילות של הנאשמים במקום והפעילות הופסקה בעקבות צו של בית המשפט.

אין צורך להכביד במילים עקב הנזק העצום שנגרם. מדובר על תקופה של שנתיים ושבעה חודשים.

מדובר על פעילות יום-יומית של פסולת שהוטמנה בקרקע, הנזק שנגרם לקרקע, הנזק של חלחול החומרים למי התהום. העיד גם מומחה מטעם התביעה על כך שאקוויפר החוף נמצא במרחק לא גדול משם, מתחת לפני השטח וטיבה של פסולת בניין שהיא מכילה דבק, צבעים וניילון – כל מיני חומרים שמחלחלים עם מי הגשמים ומזהים את מי השתייה של כולנו. מדובר על פגיעה נופית קשה מאוד – ייקח חודשים ושנים בעלויות עצומות לסלק את המפגע הזה ושלא לדבר על תושבי השכונה שסבלו שנים מהמפגע הזה.

הנאשמים חסכו כסף רב בהשלכת הפסולת והטמנתה, בכך שהטמינו שם את הפסולת ויתרון נוסף של תחרות בלתי הוגנת עם אותם קבלנים או מובילי פסולת ששומרים על החוק, וברוב תסכולם הם רואים שאלו חוסכים כסף רב ומקבלים עבודות רבות יותר עקב כך.

חברתי הזכירה כאן את התיקון לחוק שמירת הניקיון – התיקון נקרא תיקון מס' 20. הצעת החוק היתה מס' 17. באותה הצעת חוק, נאמר בדברי ההסבר – שמידי שנה, מיליון וחצי טון של פסולת מושלכים באופן בלתי חוקי בארץ ולכן המגמה היא להחמיר בענישה.

מזלם של הנאשמת הוא שהתיקון לחוק נכנס לתוקף רק לאחר האירועים האחרונים שמפורטים בכתב האישום.

כלומר, העונש הרלבנטי לתקופה של כתב האישום כאשר מדובר בפסולת בניין זה עד שנה מאסר וקנס עד 126,000 ₪ לכל עבירה בפני עצמה. כך, שניתן להגיע לקנסות מקסימליים של מיליונים וללא קנסות בחוק לרישוי עסקים, מניעת מפגעים ומאסרים בעקבות חוק רישוי עסקים עד 18 חודשים.

לגבי הערכים שנפגעים כתוצאה מהעבירות האלה, אני מפנה לטיעוני חברתי ולפסיקה.

אני מפנה לרע"פ 6990/10, בעניין הנאשמים שבפנינו לגבי ערעורם לגבי תפיסת המשאיות ורשות הערעור נדחתה.

אני רוצה להפנות לת"פ 11703-09-11 יורם עטר, כאן היה צו זמני של הפסקת עיסוק. אומר כבוד השופט היימן ומתאר באופן יפה מהי החומרה שבניהול תחנת מעבר בעמ' 20-21 ולא אכביר במילים.

חברתי הזכירה פסקי דין ואני מוסיפה כים ניר, שם בית המשפט מגדיר את העבירות כעבירות כלכליות, שהענישה לגביהם היתה בהשתת קנסות כבדים ביותר, אחרת ישתלם לנאשמים בכדי לחסוך בעלויות של הטמנה, כי אם במקרה שיתפסו באחת הפעמים ויתפסו ויועמדו לדין – זה עדיין ישתלם להם וזה צריך להיות שלא ישתלם להם.

בפסק הדין של כהן 13950-01-11, כפי שציינה חברתי – במקרים מתאימים, ניתן גם לגזור מאסר בפועל ולטעמנו – המקרה הזה הוא בהחלט מקרה שיש להטיל בו מאסר בפועל.

אני רוצה להציג מספר פסקי דין שבהם ניתנו מאסרים בפועל.

חברי ציינה את פסק דין עאצי, שהיה המעביד והנהג השכיר שמו גרגור והנהג הואשם ב- 6 מקרים של השלכת פסולת מתוך משאית. אני אומרת שאי אפשר בכלל להשוות את זה למה שמתואר אצלנו בכתב האישום, שמדובר בניהול תחנת פסולת גדולה ועם כמויות גדולות ואדירות.

פה הנאשם נדון ל- 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, מאסר על תנאי בן 6 חודשים וקנס של 100,000 ₪ והתחייבות. ואני חוזרת ומציינת, שזה מקרה הרבה יותר קל משלנו.

פסק דין נוסף שבו ניתן והוקל העונש - 3522/05 נאשם בשם יוסף בן חיים. פה, היו מספר מקרים של השלכת פסולת והוא נדון ל- 5 חודשי מאסר בפועל. לאחר מכן, בערעור, העונש הומר ל-3 חודשים בעבודות שירות ולעומת זאת הקנס הועלה מ- 55,000 ₪ ל- 155,000 ₪ ונותרו 3 חודשי מאסר.

אני מגישה את פסק הדין בע"פ 5091/09 לגבי נגרית שיש בשם עין רפא. מדובר על נגריה שהשליכה את הפסולת של הנגרייה – של השיש בסמוך למקום העסק – מספר פעמים. זו לא תחנת מעבר ומקרה הרבה פחות חמור ומדובר על היקפים הרבה יותר קטנים משלנו. מנהל העסק נדון לחודשיים של מאסר בפועל והערעור על כך נדחה.

יש פסיקה נוספת, שאבקש להגיש תוך יום בנט. בכולם, מדובר על 6 חודשי מאסר בעבודות שירות. אני מפנה לצוקרן ת"פ 13604-11-08, סרסור 30621-12-10, ניחאיה 1530/07.

לעניין הקנסות, יש לי כאן מספר גזרי דין של קנסות ושוב כל התיקים פחות חומרים משלנו. למשל, בעניינו של עבדל חליל ת"פ 4253/08 מדובר על 8 אירועים של תחנת מעבר שפעלה 14 חודשים, שבאו וראו פעילות. כאן, היו נסיבות אישיות לקולא שלא קיימות לטעמי במקרה שלנו והקנס היה 100,000 ₪.

אני מפנה לפסק דין של כבוד בית המשפט בעניין המפנה המהיר בע"מ ת"פ 7900-05-09. היה כאן הסדר טיעון, הנאשם המנהל נמחק והסכים לתשלום של 350,000 ₪ ובית המשפט סבר שהוא קנס ראוי במקרה זה.

אני מפנה לג'באלי עבדול – מדובר ב-2 אחים שניהלו עסק להשלכת פסולת וניהול תחנת מעבר במשך שנים. כאן, אמר בית המשפט שבמקרים מתאימים יש לשקול הטלת מאסר בפועל. אח אחד קיבל 250,000 ₪ והשני 150,000 ₪ ורשות הערעור נדחתה.

אני מפנה לת"פ 2421/05 נגד שי קר סחר מתכות. כאן, היה מדובר גם על אי נקיטת אמצעים לתחנת מעבר, השלכת פסולת, דובר על פעילות במשך שנה ושבעה חודשים. היה אומנם מקרה אחר של מעיכת גרוטאות של רכבים והקנס של החברה נקבע 200,000 ₪ ועל המנהל 100,000 ₪.

אני מגיעה למתחמי הענישה שאני סבורה שיש להטיל במקרה הזה.

בהתחשב בהיקף המאוד גדול של העבירה, בעובדה שמדובר בעבריין שיטתי ושהתרו וחזרו והתרו בו, במי שהתחייב גם בפני עירית בני-ברק וגם בפני בית המשפט בבני-ברק וגם בפני השופט קפח בעבירה שבה הורשע להפסיק ולא הפסיקה – אנו סבורים שזהו תיק הולם למאסר בפועל.

מתחם הענישה ההולם לדעתנו בתיק זה צריך להיות בין 8 חודשים לבין שנה. אני חושבת שצריך להטיל את הרף העליון.

לכן, אבקש להטיל על הנאשם 2 לפחות 10 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות. לגבי החברה – הנאשמת 1, אנו סבורים שהמתחם צריך להיות בין 300,000 ₪ ל- 600,000 ₪ ואנו נבקש להטיל קנס של 500,000 ₪.

לגבי הנאשם 2, מתחם הקנס הוא בין 80,000 ₪ ל- 150,000 ₪, כאשר אנו סבורים שהקנס ההולם צריך להיות 120,000 ₪.

אבקש להטיל גם על החברה התחייבות ולפי סעיף 72 ג' לחוק העונשין, אבקש שהנאשם 2 יחתום על התחייבות לשלם את התחייבות החברה, אם תופעל.

כיוון שהפעילות לא מתקיימת שם ובהנחה שהנאשמים אכן מצהירים שהם לא מקיימים שם פעילות, ליתר בטחון ולמען הסר ספק – אבקש להוציא צו הפסקת עיסוק, שיאסור על הפעלה של אתר הטמנה ותחנת מעבר ולא יתיר להעביר לאחרים.

עו"ד נורית זקן-גבעתי:

מבחינת עלויות הגרירה והאחסנה, עד לחודש מאי – זה 35,000 ₪.

חשוב לציין, לגבי שקלול חילוט מול הקנסות, שווי המשאיות נמוך ושולי – הן ישנות ושווין משהו כמו 30,000 ₪.

ב"כ הנאשמים:

חברתי איננה מבססת את השווי שהיא טוענת לו במסמכים, אחרת לא היו נלחמים עד בית המשפט העליון.

עו"ד נורית זקן-גבעתי:

אני יכולה ואביא שווי לגבי כל משאית.

מתוך ההתנהלות כאן, ניתן לראות שכאשר חיזקו את האכיפה ולא יכלו לשפוך באתר שהיה ברשותם, בוצעו העבירות נשוא תיק זה והתיק בראשון לציון.

<#8#>

החלטה

נקבע להמשך שמיעת הטיעונים לעונש ליום 26.5.2013 בשעה 08:30.

<#9#>

ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תשע"ג, 09/05/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי אלה טל