לפני כב' השופטת הבכירה ריבה ניב

נתבעת שכנגד מס' 3/ מבקשת MAY CORPORATION INC

נגד

תובעת שכנגד/ משיבה הייסנס בע"מ

החלטה בבקשה לסילוק על הסף

לפני בקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות/ שיהוי/ היעדר עילה/ שימוש לרעה בהליכי משפט.

1. רקע

התביעה העיקרית - התובעת בתביעה העיקרית הינה חברת ישראלית, "עשינו עסק בע"מ" (להלן: "עשינו עסק"), אשר עסקה בזמנית הרלוונטיים לתביעה ביבוא שיווק, הפצה ושירות של מספר מותגים. הנתבעת בתביעה העיקרית היא חברת "הייסנס בע"מ" (להלן: "הייסנס") והיא היתה במועדים הרלוונטיים יצרנית ובעלת הזכויות במוניטור נשימתי לפעוטות המשווק בישראל ובעולם, תחת שם המותג: "BabySens" (להלן: "בייביסנס"/ "המוצר").

2. מכתב התביעה עולה כי בין הצדדים נחתם הסכם לפיו תשווק עשינו עסק את המוצר ביפן וזו אכן החלה לפעול בשוק היפני להתקשרויות ולהטמעת המוצר, בין היתר באמצעות חברה יפנית בשם NISSHO. משנת 1995 חתמו הצדדים על הסכמים ושינו אותם, כשהם קובעים את עמלת התובעת ואת הסדרי התשלומים. כתב התביעה, המפרט זאת, איננו מזכיר כלל את המבקשת, May Corporation INC, אלא את אותה NISSHO, שהייתה לכאורה המפיץ עימו עבדה, ביפן. באשר למבקשת, טוענת התובעת כי זוהי חברה יפנית אחרת, עימה יש לה קשרים עסקיים שאינם קשורים למוצר.

3. לטענת התובעת צמצמה הייסנס את הזמנותיה, עד שחדלה כליל. בדיעבד נודע לה כי היסנס פעלה מאחורי גבה, התקשרה עם מפיץ אחר ומכרה מוצריה שלא באמצעות התובעת. לשיטת התובעת הינה זכאית לעמלתה בגין המוצרים שנמכרו, פיצויים מוסכמים בגין הפרה, ומתן חשבונות לבחון את היקף המכירות שנעלמו ממנה. כל אלה בסכום של 2,00,000 ₪ (לצורך אגרה).

4. התביעה הנגדית - התביעה שכנגד הוגשה על ידי הייסנס כנגד: 1. עשינו עסק, 2. ביבס יוסף, 3. חברת May Corporation INC, 4. מאור אלון 5. מאור יעל. הייסנס טוענת כי עשינו עסק והמבקשת הינן שותפות עסקיות אשר שימשו סוכנים מטעמה. לטענתה, הפרו הסוכנים את הסכם ההתקשרות שעה שלא עמדו במועדים וביעדים שנקבעו בו. הייסנס טענה בכתב התביעה שכנגד כי המבקשת אמנם לא הוזכרה בהסכם, אך יש לראותה כשותפה של עשינו עסק .

4. ביום 12/4/96 חתמה המבקשת על הסכם עם מפיץ יפני אחר המקנה לה תמורה בקשר להפצת המוצר (ר' ס' 20 לכתב התביעה שכנגד). ביום 26/4/96 נחתם הסכם הפצה בלעדית בין המפיץ, הייסנס ועשינו עסק. לטענת הייסנס ברור היה שכל פעילותה של עשינו עסק מתבצעת באמצעות ידה הארוכה - היא המבקשת. ביום 4/7/96 הודיעו עשינו עסק והמבקשת במכתב להייסנס כי יחסיה של האחרונה עם המבקשת הגיעו לקיצם (ר' ס' 24 לכתב התביעה ונספח י"א לכתב התביעה) וכי המשך התנהלותה של הייסנס תיעשה למול עשינו עסק בלבד (ס' 24 לכתב התביעה). יוער כי מעיון במכתב עולה כי החתומות על המכתב הן עשינו עסק כשולחת המכתב, המבקשת המאשרת בחתימתה את האמור במסמך והייסנס המאשרת האמור במסמך (ביום 4/7/96 – ר' הנספח האמור). לטענת היסנס הסתבר לה בדיעבד כי למרות ההודעה המשותפת, המשיכו השתיים לפעול בצוותא חדא, והמבקשת אף נשאה ברישיון המוצר שהוצא על ידה. לטענת הייסנס לא עמדה עשינו עסק ביעדים שנקבעו והפסיקה את הקשר העסקי שביניהן. לשיטתה הודיעה לעשינו עסק על ביטול החוזה ואף התקשרה עם מפיץ אחר ביפן. תביעתה הנגדית של הייסנס טענה האחרונה כי המבקשת פעלה לא רק ברשלנות, אלא שגם עשתה עושר על חשבונה של הייסנס שעה שנקטה בהטעיה, מצג שווא רשלני, תרמית ומעילה בחובות כלפי הייסנס וכי התברר לאחרונה בדיעבד כי לא רק שהמבקשת קיבלה תמלוגים מהמפיץ היפני, אלא שגם סיחרה לו את הרישיון וכבלה אותו בהסכם לפיו בגין כל העברה עתידית ישולמו לה תמלוגים, בכך גרמה לטענת הייסנס, כי גם בעתיד תתקשה האחרונה בניהול עסקיה ביפן. מכל האמור, הייסנס טענה כנגד הסוכנים להפרת הסכמים ותבעה פיצויים ומתן חשבונות.

5. תמצית טענות המבקשת

לטענת המבקשת מעולם לא היתה שותפה עסקית של עשינו עסק בע"מ, מעולם לא התקשרה עם הייסנס ולא היתה צד לאירועים המתוארים בכתב ההגנה שכנגד. הניסיון לקשור בין שתי החברות ולכנותן כ"סוכנים" – היא בבחינת יצירת יש מאין. התביעה הנגדית הינה נעדרת עילה וכל מטרתה ליצור "מאזן אימים" בחוסר תו"ל.

6. עוד טענה המבקשת כי יש לדחות כתב התביעה שכנגד מחמת התיישנות, שיהוי ושימוש לרעה בהליכי משפט. לטענתה, ההסכם מיום 25.5.94 שנערך בין המשיבה למבקשת הינו לפני כ – 18 שנים ואילו ההסכמים הנוספים שנכרתו לאחר מכן- אינה צד להם. יתר על כן ביום 4.7.96 נחתם הסכם הבהרות הקובע כי כל מסמך שנחתם בין המשיבה למבקשת הינו בטל ומבוטל. עוד טענה המבקשת כי המשיבה גילתה את עילות התביעה עוד בסמוך לשנת 1999 והשתהתה בהגשתה.

7. תמצית טענות המשיבה

לטענת המשיבה, הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ויש לדחותה. עוד טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה שכן לא הועלתה בהזדמנות הראשונה. בבקשה מס' 20 מיום 21/2/12 אותה כינתה המבקשת כ"תגובה מטעמה לכתב התביעה" – אין זכר לטענת התיישנות. אף אילו היתה מועלית הטענה בהזדמנות הראשונה, הרי שבשלב בו מצוי התיק, "ערב" ישיבת הוכחות ולאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים – לא היה מנוס מהמסקנה שהמבקשת זנחה זה מכבר את טענות הסף. רק לאחר שהגישה בקשה להפקדת ערובה על מנת להקשות על קיום ההליך ובקשתה נדחתה, בחרה להגיש בקשת סרק זו.

8. לשיטתה, יש לדחות את הבקשה שכן באם המבקשת תודה בעובדות כתב התביעה, יהא בכך על מנת לחייבה. עוד טענה המשיבה כי חלק מעילות התביעה אינן חוזיות אלא נזיקיות, ומדובר בעוולה נמשכת שעה שגם כיום מוסיפה המבקשת לשלשל לכיסה כספים לא לה ולפיכך ביקשה המשיבה בכתב תביעתה גם סעד של מתן חשבונות.

9. תמצית תשובת המבקשת

המבקשת הוסיפה כי בתביעה שעילתה תרמית או הונאה, תימנה תקופת ההתיישנות מהיום שבו נודע לתובע אודותיהן. אם גילתה המשיבה את "התרמית" ב"ראשית שנות ה – 2000" והמתינה עשור- איבדה את זכות התביעה.

10. דיון

ניתן היה לדחות את הבקשה מטעמים פרוצדורליים. אי הגשת תצהיר תומך בטענות עובדתיות, ואי העלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. אציין כי אף לו היה מוגש תצהיר לאימות השתלשלות הארועים, הואיל ויש לבדקם ולחקרם- לא הייתה טענה זו מתקבלת כטענת סף.

11. שיהוי - "לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע... הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע". ועוד נקבע: "התנאי בדבר שינוי מצב לרעה של הנתבע אחוז ושלוב בדרישה כי שינוי כאמור ינבע מהתנהגותו הבלתי ראויה של התובע ..." (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ החיים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 "... וכך, אם נמנע תובע לתובע את זכויותיו במשך זמן ניכר בנסיבות שניתן להבין בהן מכך כי שוב לא יעמוד על זכויותיו, והנתבע הסתמך על כך ושינה את מצבו לרעה, עשויה לעמוד לנתבע טענת שיהוי ...". עוד נאמר (עמ' 448-447) כי לבית המשפט שיקול דעת בנושא זה, שהוא אמצעי המופעל אך בנסיבות חריגות, תוך הפעלת שיקולים מורכבים, והשימוש בו "עשוי להיות מוצדק בנסיבות שבהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לפיכך תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור, אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי" (עמ' 448).

12. בית המשפט אינו ממהר להשתמש בסנקציה הקיצונית של דחיית תביעה על הסף עקב שיהוי, וודאי שלא שוכנעתי בנסיבות המקרה שלפניו כי יש לעשות כן בשלב כה מוקדם של ההליך. הנטל על המבקשת להראות בדרך של הבאת ראיות כי נוצר שיהוי וכי נגרם נזק ראייתי בגינו למבקשת (אך כאמור – לא טרחה אפילו לצרף תצהיר לבקשתה).

13. היעדר יריבות/ עילה- הכלל הוא כי די בכך שהתובע "יראה" על פני כתב התביעה כי בידו עילה (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2) 312).

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע זכאי לקבל את הסעד המבוקש על ידיו, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו. במחקו תביעה מחמת חוסר עילה מחליט בית המשפט על גורל התביעה ללא שמיעת טענות לעצם העניין, ולכן פסקו בתי המשפט, כי אמצעי חמור זה יש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים שבהם ברור כי בשום אופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות שבתביעתו, את הסעד שאותו הוא מבקש. העובדה שהעילה או השאלה היא חלשה וסיכוייה להצליח הם קלושים, אינה משמשת נימוק למחיקת התביעה... בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן ". (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , מהדורה עשירית, תשס"ט-2009, בעמ' 171).

באשר לטענה להיעדר עילה, סברתי כי אין לקבלה בשלב מקדמי זה. באם יוכחו העובדות הנטענות בכתב התביעה הנגדי (ר' תמצית התביעה הנגדית ב"רקע" לעיל) יתכן כי ניתן יהא לחייב את המבקשת במסגרת פסק הדין.

על יסוד האמור, הבקשה נדחתה.

הוצאות בסך 3,000 ₪ בגין הבקשה לפי תוצאות ההליך בכללותו בבית משפט זה.

ניתנה היום, י"ד חשון תשע"ג, 30 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.