לפני בקשה לדחיית התביעה שכנגד על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי ניכר ו/או חוסר יריבות.

1. רקע

התביעה העיקרית- התובעת בתביעה העיקרית הינה חברת "עשינו עסק" בע"מ (להלן: " עשינו עסק") , חברה ישראלית, אשר עסקה במועדים הרלונטיים ביבוא, שיווק והפצה של מוצרים שונים. הנתבעת בתביעה העיקרית, היא חברת "הייסנס בע"מ" (להלן: "הייסנס"), אשר היתה במועדים הרלוונטיים יצרנית ובעלת הזכויות במוניטור נשימתי לפעוטות המשווק בישראל ובעולם תחת המותג: "BabySens" (להלן: "בייביסנס").

מכתב התביעה עולה, כי בין הצדדים נחתם הסכם, לפיו תשווק "עשינו עסק" את הבייביסנס ביפן וזו אכן החלה לפעול לצורך כך, כאשר משנת 1995, חתמו הצדדים על הסכמים ושינו אותם.

לטענת התובעת צמצמה הייסנס את הזמנותיה, עד שחדלה כליל. בדיעבד, נודע לה כי הייסנס התקשרה עם מפיץ אחר, זאת מבלי לידעה, ובאמצעותו מכרה את מוצריה ביפן.

לטענת התובעת, הרי שהינה זכאית לעמלה בגין המוצרים שנמכרו, פיצויים מוסכמים בגין ההפרה וכן מתן חשבונות, על מנת שתוכל לבחון את היקף המכירות שנעלמו ממנה. כל אלה בסכום של 2,000,000 ₪ (לצורך אגרה).

2. התביעה שכנגד- התביעה שכנגד הוגשה על ידי הייסנס כנגד: 1. "עשינו עסק", 2. ביבס יוסף (להלן:"ביבס"), 3. חברת May Corporation INC (להלן: "May"), 4. מאור אלון (להלן: "אלון"), 5. מאור יעל (להלן:"יעל").

לטענת הייסנס, עשינו עסק ו- May, הינן שותפות עסקיות, זאת על אף ש May לא הוזכרה בכתב התביעה, ויחד שימשו השתיים כסוכנים מטעמה. לטענתה, הפרו השתיים את הסכם ההתקשרות, משלא עמדו במועדים וביעדים שנקבעו בו .

באשר לאלון ויעל, הרי שאלה היו, במועדים הרלוונטיים לכתב התביעה, בעלי המניות והמנהלים של May ונטען, כי בהיותם העובדים היחידים בה, פעלו ישירות אל מול הייסנס והתארגנותם כחברה, נועדה אך על מנת להגן עליהם מאחריות אישית למעשיהם.

לאחר שעשינו עסק ו- May לא הביאו להתקדמות משמעותית בעסקה, על אף חלוף הזמן, הודיעה היסנס על רצונה בסיום ההתקשרות שבין הצדדים, אולם חזרה בה מהחלטה זו, בעקבות הפצרותיו של ביבס. לצורך המשך ההתקשרות, נחתם בין הצדדים, ביום 22/2/96, "הסכם עקרונות" ובאותו מעמד, אף נתן ביבס את ערבותו האישית לקיום ההסכם במלואו (נספח ח' לכתב התביעה שכנגד).

3. ביום 4/7/96, הודיעו עשינו עסק ו-May, במכתב להייסנס, כי יחסיה של May והייסנס הגיעו לקיצם, וכי המשך התנהלותה של הייסנס תיעשה למול עשינו עסק בלבד. לטענת הייסנס, הסתבר לה בדיעבד כי למרות ההודעה המשותפת, המשיכו השתיים לפעול בצוותא חדא, וMay אף נשאה ברישיון המוצר שהוצא על ידה. לטענת הייסנס, לא עמדה עשינו עסק ביעדים שנקבעו והפסיקה את הקשר העסקי שביניהן. לשיטתה, הודיעה לעשינו עסק על ביטול החוזה ואף התקשרה עם מפיץ אחר ביפן. עוד נטען כי May פעלה לא רק ברשלנות, אלא אף עשתה עושר על חשבונה של הייסנס, שעה שנקטה בהטעיה, מצג שווא רשלני, תרמית ומעילה בחובות כלפי הייסנס וכי התברר לה לאחרונה כי לא רק ש May קיבלה תמלוגים מהמפיץ היפני, אלא שגם סחרה לו את הרישיון וכבלה אותו בהסכם לפיו בגין כל העברה עתידית, ישולמו לה תמלוגים. בכך גרמה, לטענת הייסנס, כי גם בעתיד תתקשה בניהול עסקיה ביפן.

May הגישה בקשה לסילוק התביעה כנגדה על הסף מחמת התיישנות/ שיהוי /העדר עילה.

ביום 30/10/12, נדחתה בקשתה זו של May וכעת, מונחת לפתחי בקשתם של ביבס, יעל ואלון לדחיית התביעה כנגדם על הסף.

4. תמצית טענות המבקשים

לטענת המבקשים, התביעה אשר הוגשה כנגדם מטעם הייסנס, הינה חסרת כל בסיס משפטי או ראייתי, באשר מעולם לא היו כל צד להסכם ההתקשרות עמה. נטען כי מטרת התביעה שכנגד, לשמש "קלף מיקוח" כנגד התביעה העיקרית.

המבקשים טוענים כי לא קיימת בכתב התביעה שכנגד כל עילה כנגדם וממילא אף אין כל יריבות, משעה שכל פעולה בה נקטו אל מול הייסנס, נעשתה בכובעם כעובדי החברות ולא באופן אישי. כך לטענתם, אף לא חתמו על כל הסכם עם הייסנס, אלא עם חברת עשינו עסק בלבד. זאת ועוד, לטענתם, משעה שהייסנס, כלל לא הזכירה את המבקשים במכתב הטענות אשר שלחה לעשינו עסק ביום 10/8/06, הרי שניתן לראות כי לא מצאה כל טענה כלפיהם. משכך, יש לדחות את התביעה כנגדם על הסף מחמת חוסר יריבות והעדר עילה.

עוד טוענים המבקשים, כי יש לדחות את התובענה כנגדם מחמת התיישנות. נטען כי המשיבה עצמה, בכתבי טענותיה טענה כי מערכת ההסכמים שבין הצדדים הגיעה לסיומה כבר בשנת 1999. משכך, הרי עילת התביעה קמה לפני למעלה מעשור ומהוראות חוק ההתיישנות, עולה כי התיישנה. עוד נטען כי המשיבה השתהתה שיהוי בלתי סביר בהגשת התביעה, שנמשך לאורך 10 שנים ומשכך, יש לראותה כאילו "זנחה" את תביעתה.

5. תמצית טענות המשיבים

מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות את הבקשה, מחמת אי העלאת טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה. נטען, כי משעה שהמבקשים לא העלו את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שנקרתה להם- קרי, בכתב הגנתם, הרי שהעלאתה "ערב" מסכת ההוכחות, לאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים, מחייבת את דחייתה על הסף.

אף לגופה של טענת ההתיישנות, טוענת המשיבה, כי דין הטענה להידחות, שכן עילת התביעה כנגד המבקשים מבוססת על טענת מרמה ולא על הטענה החוזית. לפיכך, הסעיף הרלוונטי לעניין זה הינו סעיף 7 לחוק ההתיישנות, אשר קובע כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ביום בו נודעה לתובע התרמית או האונאה. משכך, בעניינו, כאשר מעשי המרמה נתגלו רק לאחרונה- הרי שלא ניתן לטעון כי התביעה התיישנה.

עוד נטען כי מעשי המרמה, אשר ביצעו המבקשים ואשר בגינם הוגשה התביעה, הינם מעשים נמשכים, הצופים פני עתיד, באשר חברת May סחרה את רשיונה של המשיבה למפיץ חיצוני ואף כבלה אותו בהסכם לפיו, עם כל העברה עתידית שלו, תשולם לה תמורה וכל מפיץ אליו יעבור בעתיד, יוסיף לשלם לה תמלוגים. לפיכך, כך נטען, מדובר בעוולה נמשכת, על פי הוראות סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בנוסף, טוענת המשיבה כי בבואו להכריע בבקשה לסילוק על הסף, על בית המשפט לבחון, האם הודאת המבקשים בעובדות כתב התביעה שכנגד, כפי שהם, תזכה את המשיבה במלוא הסעד המבוקש. משלטענתה, יש להשיב על שאלה זו בחיוב, הרי שאין מקום להורות על סילוק על הסף, שכן בית המשפט יסלק תביעה על הסף, רק כאשר אין כל ספק כי התובע לא יזכה לכל סעד, על יסוד העובדות להן טען.

עוד טוענת המשיבה, כי ככל שנטען להעדר יריבות חוזית, הרי שיש לשלול טענה זו בעניינו של ביבס, זאת נוכח התחייבותו האישית כלפי המשיבה. ואילו בעניינם של יעל ואלון- קמה בין הצדדים יריבות מכוח דיני הנזיקין, כאשר אין ביכולתם, בהתאם לדינים אלה, להיבנות מטענת חסינות נוכח היותם מנהלים ועליהם לשאת באחריות הישירה של מעשיהם.

6. דיון

בפתח הדברים יש להבהיר, כי דינן של טענות ההתיישנות והשיהוי להידחות כבר כעת, מחמת אי העלאתן בהזדמנות הראשונה.

טענה זו לא הוזכרה בכתבי הטענות אשר הוגשו מטעם המבקשים ומשזו מועלית לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ונקבע מועד לדיון ההוכחות, הרי שלא ניתן לקבלה.

7. זאת ועוד, בפסיקה נקבע זה מכבר, כי טענת השיהוי תוביל לדחיית התובענה, אך במקרים בהם התרשם בית המשפט כי יש להביא לדחיית התביעה "בנסיבות שבהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לפיכך תביעה לא תחסם בשל טענת שיהוי כאמור, אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאנטרס הציבורי" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והשיבה הגדולה עץ החיים והועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נ"ז (5) , 433.)

משדחיית תובענה על הסף הינה סעד קיצוני, הרי שלא מצאתי כי בנסיבות המקרה יש לעשות כן אך מן הטעם האמור. במידה והמבקשים סבורים כי הנזק הראייתי אשר נגרם להם כתוצאה מן השיהוי, אינו מאפשר הגנתם, הרי שעליהם להביא ראיותיהם לעניין זה, במסגרת ניהול הוכחותיהם.

8. בכל האמור להיעדר היריבות, סבורני כי קמה יריבות לכאורית בין המבקש 1 למשיבה. משעה שהמשיבה טוענת לקיומה של ערבות אישית מטעם ביבס ואף מצרפת אסמתכתא בדבר טענתה לכתב התביעה, הרי שלא ניתן לקבוע בשלב זה, מבלי להידרש לבחינת הראיות גופן, כי לא קמה כל יריבות בין הצדדים. לפיכך, אין מקום לסילוק התביעה כנגדו, בשלב מקדמי זה.

9. בע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן ואח', פ"ד לה(4) 253 קבע בית המשפט העליון כי- "עובדת היותו של פלוני מנהל חברה ולפיכך אורגן שלה אינה קונקלוזיבית לעניין קביעת אחריותו האישית בנזיקין, עצם האחריות בנזיקין והיקפה אינם פונקציה של הקביעה, אם העוולה בוצעה על-ידי אותו אדם כאורגן של חברה או כאדם פרטי. היותו של פלוני בין השאר אורגן של חברה אינו מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית של חברה, מקום שנקבע, כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על-ידיו. השאלה שיש לשאול היא, אם התמלאו היסודות, הנדרשים לקיומה של אחת העוולות, המנויות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ואם התשובה היא חיובית, תוטל אחריות אישית על האדם, שממעשיו או ממחדליו עולים היסודות המרכיבים עוולה אזרחית פלונית. מאידך גיסא, מן הנכון לחזור ולהזכיר את המובן מאליו והוא, כי כשם שמי שמשמש כאורגן של חברה אינו חסין מפני אחריות בנזיקין על פעולותיו כאורגן, כך גם לא יהיה נכון לומר, כי בשל מעמדו האמור מתרחבת ומתפרשת אחריותו מעבר לתחומי האחריות, שהותוו בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".

וכן הדברים אשר נקבעו בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 703:

"אין מטילים אחריות בשל עצם מעמדו של אורגן בחברה. מטילים אחריות אך ורק בשל פעולותיו של אותו אורגן בנוגע לאותה עוולה הנטענת בבית המשפט".

10. יש לראות אם כן, כי חיובם של מנהלים באחריות אישית בגין מעשיהם, יקום אך באותם המקרים בהם יוכח כי מעשיהם הקימו עוולה על פי פקודת הנזיקין. במקרה דנן, לא נוכחתי בקיומן של ראיות לכאורה לביצוען של עוולות אזרחיות כאלה או אחרות, מצידם של יעל ואלון, כלפי המשיבה ואין די בהעלאת טענות בעלמא, בכתב התביעה, כדי להוביל למסקנה לפיה כתב התביעה מגלה עילה כנגדם. משלא צירפה המשיבה, לכתב תביעתה, כל אסמכתאות בדבר הטענות הנטענות, הרי שסבורני כי יש לדחות, כבר כעת, את התביעה כנגד המבקשים 2,3.

סוף דבר, התביעה כנגד המבקשים 2 ו-3 נדחית.

הוצאות תיפסקנה בסופו של ההליך ועל פי תוצאותיו.

ניתנה היום, י"ט כסלו תשע"ג, 03 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.