לפני תביעה כספית על סך 2,086,000 ₪ שהגיש התובע, רואה חשבון במקצועו, בגין שירותים שנתן לנתבעת, לטענתו, בקשר עם העסקה בה נמכרה הנתבעת לחב' איירפורט סיטי בע"מ.

1. העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים בכתבי הטענות

טענות התובעים

1. התובעת 1 (להלן: "התובעת") היא חברת רואי חשבון הנמצאת בבעלותו של התובע 2 (להלן: "התובע") אשר ייסד אותה וסיפק את שירותיו כרו"ח לחברות בקבוצת נצבא (להלן: "הקבוצה") עוד בשנת 1982.
2. הנתבעת היא חברת נדל"ן ששווי נכסיה נאמד במיליארדי שקלים. בזמנים הרלוונטיים לתובענה היו לנתבעת מספר חברות בת, ביניהן, משגב חברה להשקעות בע"מ (להלן: "משגב") ונצבא החזקות 1995 בע"מ (להלן: "נצבא החזקות"), חברה ציבורית. הנתבעת ונצבא החזקות מחזיקות בנכסים שונים וביניהם נכסים הקשורים לפעילותה של אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן: "אגד").
3. לטענת התובעים, מערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה במסגרת הסכמי שכ"ט שונים שהאחרון בהם נחתם ביום 28.06.1999. הסכמים אלו כללו שירותים ידועים מראש הנוהגים בשגרת הפעילות, כגון דו"חות כספיים שנתיים ותקופתיים. שירותים שנתנו ביחס לעסקה משמעותית וגדולה בהיקפה אינם יכולים להיחשב כחלק מהשירות החשבונאי השגרתי של התובעים לנתבעת, וכך אף הובטח לתובעים במפורש. התובעים טוענים כי בעבר, עת נדרש התובע לעבודה החורגת בטיבה והיקפה משירותי הריטיינר, שילמה הנתבעת לתובעים תמורה נוספת בגינה, וזו חושבה בדרכים שונות לפי נסיבות העניין (בונוס על-פי הצלחה ותוצאה, ולעתים לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל).
4. ביום 01.11.2000 החליט דירקטוריון הנתבעת על הפסקת רכישת המניות ועל הקמת צוות חיצוני שיבחן פתרונות לבעייתם של בעלי המניות ולירידת שווי המניות, עקב חוסר היכולת למכור אותן לכל החפץ בכך, וחוסר היכולת של החברות בקבוצה לפדות אותן.
5. תחילה מונה צוות בראשותו של כב' השופט בדימוס שאול אלוני אשר הגיש את מסקנותיו ביום 19.02.2001 ולפיהן הנתבעת תמכור את מניותיה בנתבעת והתמורה תחולק באופן שוויוני בין כלל בעלי המניות בנתבעת, שתפורק מרצון. ההמלצות האמורות, אושרו ואומצו על ידי מוסדות הנתבעת, וכך החלו בהליכים לקבלת הצעות למכירות המניות.
6. במהלך חודש מרץ 2003 החליטו מוסדות הנתבעת לאשר הצעת רכש שהוגשה על ידי קבוצת משקיעים (להלן: "קבוצת ברגרזון"), ובהמשך אושרה ההצעה על ידי האסיפה הכללית. אף על פי כן, ההתקשרות עם קב' ברגרזון בוטלה על ידי בית המשפט המחוזי בת"א (ה"פ 485/03).
7. ביום 31.03.2004 מינתה הנתבעת צוות מו"מ חיצוני בראשות רו"ח דניאל דורון (להלן: "צוות דורון") לשם "תיקון הליקויים שנמצאו בפסק דינו של בית המשפט" אשר ישב על המדוכה עד למחצית שנת 2005. ביום 20.07.2005 המליץ רו"ח דורון על קבלת ההצעה היחידה שנותרה, היא הצעתם של מר ג'קי בן זקן ואברהם נניקאשווילי (להלן: "קבוצת בן זקן") לרכישת מניותיה של נצבא החזקות בתמורה לסך של 430 מיליון ₪ ואף נחתם עמה הסכם שהוכפף לאישור מוסדות החברה. נטען כי במהלך המו"מ שנוהל עם קבוצת בן זקן, פנתה חברת י.ו.א.ל. ירושלים אויל אקספלוריישן בע"מ (להלן: "י.ו.א.ל") אל צוות דורון והציעה לרכוש את המניות בתמורה העולה על זו שהוצעה על ידי קבוצת בן זקן ועל אף זאת המשיך צוות דורון במו"מ עם קבוצת בן זקן ועמה בלבד.
8. לטענת התובעים, נוכח ריבוי ההצעות והצורך לפעול בדחיפות לשם השלמת ההליך, החליטו מוסדות הנתבעת שלא לקבל את המלצת רו"ח דורון וביום 31.08.2005, במהלך ישיבת הדירקטוריון החליטו למנות צוות מו"מ לעריכת התמחרות בקשר עם מניות הנתבעת, המורכב מרו"ח דניאל דורון, עו"ד אורי ברימר, רו"ח דני שפירא (מבקר הפנים של החברה), ורו"ח הירש (להלן: "צוות ההתמחרות" או "הצוות"). המנדט שניתן לצוות זה היה "לביצוע תהליך של התמחרות בין ארבעת המציעים שהגישו הצעותיהם לנצבא היום (31.8.2005) ולא יתקבלו הצעות חדשות".
9. במסגרת החלטת מוסדות הנתבעת על המינוי, לא נקבע מה יהיה שכרו של כל אחד מחברי הצוות בגין עבודתו ופעילותו. נטען כי מנהלי הנתבעת ציינו בפני התובע כי הם מכירים בכך שמדובר בפעולה הנעשית בתמורה כספית מלאה ובתוך כך הבטיחו כי זו תוסדר ותסוכם עם גמר התהליך. בהקשר זה עומדים התובעים על כך שנוכח הדחיפות מחד גיסא, ויחסי האמון בין הצדדים מאידך גיסא, היו כה מהותיים, עד שהתובע לא נשאל מבעוד מועד אם הוא מסכים לשמש בתפקיד, והסכמתו נתנה בדיעבד.
10. במהלך חודש ספטמבר 2005 נתגלעה מחלוקת פנימית בין חברי צוות ההתמחרות שמקורה במעשים של רו"ח דורון ובמכתבים שכתב לעו"ד ברימר ולתובע. עו"ד ברימר השיב כי הוא דוחה את האמור במכתבו של רו"ח דורון, ואף התובע עצמו פנה לרו"ח דורון והביע בפניו דעתו לפיו עליו לפרוש מצוות ההתמחרות.
11. בפני צוות ההתמחרות עמדו שלוש הצעות, וכשבסופו של יום צוות ההתמחרות בחר בהצעתה של קבוצת מישור הולדינג כהצעה הזוכה, הצעה שהייתה גבוהה בכ- 260 מיליון ₪ ביחס לעסקת בן-זקן. נטען כי תרומתו של הצוות ותרומתו של התובע בפרט, בשינוי מתווה העסקה ועריכת ההתמודדות בין הקבוצות היוותה גורם משמעותי בהשאת התמורה במסגרת מכירת המניות ובתקופה קצרה בת כחודשיים. על אף האמור, הודיעה קבוצת בן זקן כי היא מבקשת להשוות את הצעתה להצעתה של קבוצת מישור הולדינג.
12. ביום 10.10.2005 אישרה אסיפת בעלי המניות את הסכם המכירה למישור הולדינג ובמהלך חודש נובמבר 2005 התקבל אישור הממונה על ההגבלים העסקיים לעסקה. על אף האמור, קבוצת מישור הולדינג לא עמדה בתשלום, ומשכך העסקה עמה בוטלה, והחל מו"מ חדש שבסיומו, הושלמה ביוני 2006, העסקה בין הנתבעת לבין איירפורט סיטי בע"מ (להלן: "איירפורט סיטי") בתמורה לסך של 626 מיליון ₪.
13. נטען כי צוות ההתמחרות קיים פגישות על בסיס יומיומי ולילי; קיים מאות שיחות והתייעצויות; ביצע השוואת הצעות ומגעים לשיפורן; דיווח להנהלת הנתבעת בזמן אמת; ביצע את "תפירת העסקה" והמתווה באופן המקטין היבטי מס; ניסח הסכם המכירה והמסמכים הנלווים לו; הביא הצעות שונות לעסקה לדיון ואישור במוסדות המוסמכים של הנתבעת. לטענת התובע, הוא הקדיש בתקופה הרלוונטית את כל זמנו ומרצו לעסקה ובתוך כך נטש את יתר עיסוקיו ומטלותיו, וכל זה מתוך ידיעה כי מובטח לו תגמול הולם בגין עבודתו.
14. לטענת התובעים, פעולתו של התובע במסגרת צוות ההתמחרות והליכי המכירה הביאה למיקסום התמורה בעד מניות הנתבעת והגדלתה בכ- 50%, מעל 200 מיליון ₪, תוך פרק זמן קצר ביחס להצעה עליה המליץ רו"ח דורון. פעולתו של התובע הביאה לשינוי במתווה העסקה באופן שהקטין את היבטי המס והביא לתמורה "נטו" גבוהה יותר ביחס לעסקה עליה המליץ רו"ח דורון. כלל פעולותיו של התובע נעשו מעבר לעבודתו הרגילה והשוטפת כרו"ח הקבוע של הנתבעת. התובע נטל על עצמו אחריות משפטית עצומה, חשיפה לסיכונים ותביעות מצידם של המשתתפים בהליך ההתמחרות ובשים לב לכך שחלק מהמשתתפים אף נקטו בהליכים משפטיים ואיימו בתביעות אישיות נגד חברי צוות ההתמחרות. כמו כן, לאחר השלמת העסקה, הוסיף התובע וטיפל, לבקשת הנתבעת, בהסדר עם רשויות המס, לצורך הפחתת חבות המס של בעלי המניות בגין העסקה וכשהצדדים החליפו ביניהם טיוטות לצורך הסדרת שכר הטרחה בגין הטיפול בהסדר עם רשויות המס.
15. לימים, התברר לתובע כי הנתבעת שילמה ביד רחבה לכלל העושים במלאכה, ובכללם, לעו"ד ברימר ולרו"ח דורון, עמיתיו של התובע, ואף נשאה בשכר טרחתם של חלק מבאי כוח הרוכשת. הנתבעת שילמה מיליוני שקלים רבים בעקבות הצלחתה של העסקה לחברי וועדת ההתמחרות האמורים, אך לא כך ביחס לתובע. הנתבעת הכירה והודתה בזכאות התובעים לתמורה ואף כימתה אותם בדו"חות הכספיים והמבוקרים וברישומיה בדרך של הפרשה לטובת התובעים בסך של כ- מיליון ₪, כמו כן בנספח ג' לתוספת להסכם המכר בין הנתבעת לבין משגב ולבין איירפורט סיטי נרשם מפורשות כי התובע זכאי לשכ"ט בגין צוות ההתמחרות אך ניסיונותיו של התובע להסדרת התשלום, לא עלו יפה. הנתבעת הסדירה את חובה לתובע בגין שירותי ראיית חשבון שוטפים שהוענקו לה על ידי התובע תוך שהצדדים שמרו במפורש על זכויותיו של התובע כלפי הנתבעת בכל הנוגע לתמורה בגין שירותיו נשוא תובענה זו.
16. התובעים טוענים כי הנתבעת התקשרה עם התובעים לקבלת שירותיהם ללא הסדרה מפורשת של התמורה ובדיעבד, היא מתחמקת מלשלם עבורם. בכך התעשרה הנתבעת שלא כדין על חשבונם של התובעים, הפרה את ההסכם עמם ונהגה כלפיהם בחוסר תום לב. נוכח האמור, טוענים התובעים כי הם זכאים לתמורה ולשכר ראוי ויש לחשב את התמורה והשכר הראוי כמקובל בנסיבות מסוג זה, כנגזרת משווי העסקה. השכר הראוי בגין עסקאות מעין אלה נע בין אחוז, ברף התחתון, ועד לשני אחוזים, ברף העליון, בתוספת מע"מ, לכלל חברי צוות ההתמחרות. על בסיס של אחוז אחד מסכום העסקה עסקינן בשכר של 6,260,000 ₪, וחלקו של התובע, בשיעור של שליש מסך זה, עומד על סך של 2,086,000 ₪, הוא סכום התביעה.
17. לחילופין, עותר התובע לחייב את הנתבעת בסך של 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ, הוא סכום ההפרשה בספרי הנתבעת בגין החוב לתובע, תוך הוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד החתימה על העסקה ועד להגשת התביעה.
18. לחילופי חילופין, עותר התובע לחייב את הנתבעת בתשלום עבור שעות העבודה שהושקעו על ידי התובע במרוצת השנים בטיפול בעניין מכירת המניות. בשנים הרלוונטיות שילמה הנתבעת עבור שעת עבודה של התובע סך של 600 ₪ לשעה בצירוף מע"מ וכשסך הסכומים בגין השנים 2004 – 2006 מסתכמים, נכון ליום 01.07.2011, בסך של 492,480 ₪, ובתוספת מע"מ, סה"כ 571,694 ₪.

טענות הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, פעילותן של החברות היתה מצומצמת ועיקר פעילותה העסקית של קבוצת נצבא התבצעה באמצעות נצבא החזקות שלה ולחברות הבת שלה היו רואי חשבון אחרים.
2. בניגוד לנטען ע"י התובעים, ככלל, ולמעט כפי שיפורט להלן, לא היו התובעים מעורבים בהליך מכירת מניות הנתבעת. הנתבעת שימשה כחברת אחזקות והבדיקות שנעשו על ידי הרוכשים הפוטנציאלים בקשר עם רכישת מניות התובעת התרכזו בעיקר בבדיקת נצבא החזקות וחברות הבת שלה.
3. נטען כי מעורבותו של התובע התבטאה במינויו לצוות ההתמחרות על ידי הדירקטוריון ביום 31.08.2005 ואשר סיים את תפקידו ביום 12.09.2005 ולאחר שמכירת המניות אושרה על ידי דירקטוריון הנתבעת.
4. צוות ההתמחרות כלל את המבקר הפנימי של החברה, רו"ח דניאל שפירא, מבקר החשבונות החיצוני של החברה, התובע, היועמ"ש של החברה, עו"ד אורי ברימר, וכן רו"ח דניאל דורון שמונה ביום 31.01.2004 על ידי האסיפה הכללית, לעמוד בראש צוות שיביא הצעות בפני האסיפה הכללית. נטען כי כלל חברי צוות ההתמחרות היו קשורים לחברה באופן כזה או אחר ולא קיבלו שכר בגין היותם חברים בצוות זה. שכר הטרחה שקיבלו עו"ד ברימר ורו"ח דורון לא נבע מהיותם חברים בצוות ההתמחרות, אלא מהשירותים המיוחדים שנתנו לחברה בקשר עם מכירת המניות ועל פי הסכם שכר הטרחה שנחתם עמם. רו"ח דורון מונה לפעול בעניין ביום 31.03.2004, נוכח החלטת כב' השופטת גרסטל, ואילו עו"ד ברימר ורו"ח דורון, השקיעו מאמצים ומשאבים לקידום מכירת המניות. עו"ד ברימר הוא זה שערך את המסמכים הנוגעים למכירה, לרבות הסכמי המכרז ואף מונה כנאמן לביצוע הסדר המכירה.
5. הנתבעת טוענת כי אכן עסקינן בעסקה מורכבת של מכירת מניות, אך התובע לא היה מעורב בה מעבר להיותו רו"ח של הנתבעת ומעבר להיותו חבר בצוות ההתמחרות, ששימש בתפקידו זמן קצר. בתוך כך נטען כי צוות ההתמחרות לא הוביל, לא פעל ולא ניווט את העסקה אלא זו לוותה על ידי צוות דורות, שהיה צוות חיצוני שמונה על ידי האסיפה הכללית ושהתובע לא נטל בו חלק. נוכח כך התובע אינו זכאי לשכר נוסף על שכרו כרו"ח של הנתבעת וכשהיקף השירותים שניתן על ידו לנתבעת, תאם את היקף השירותים שהיה עליו ליתן לנתבעת על פי הסכמי שכר הטרחה שהיו לו עם הנתבעת.
6. נטען כי צוות ההתמחרות לא מונה באופן בהול ולא הובטח לו שכר מיוחד בגין ההשתתפות בצוות זה. חברי צוות דורון תוגמלו עבור פעולותיהם למכירת המניות שכן עמלו תקופה ארוכה, וזאת להבדיל מהתובע שלא פעל כלל לקידום העסקה, וכל תפקידו היה להיות חלק מהצוות שבדק את ההצעות שהוגשו למכרז וקבע את הזוכה. נוכח כך התובעים אינם זכאים לשכר טרחה בקשר עם עסקת מכירת המניות. עם זאת, הואיל והתובע דרש לקבל שכר טרחה, צוין לשם הביטחון, כחלק מחובות החברה לצדדי ג', סכום של 100,000 ₪ כחוב אפשרי לתובע בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות. לנתבעת אין מידע מי נתן את ההוראה לביצוע הפרשה בסך של מיליון ₪ אך התובע היה רו"ח של הנתבעת וביקר את דוחותיה הכספיים ויש להניח כי ההפרשה נעשתה לאור טענותיו לשכר טרחה, טענות שנדחו על ידי הנתבעת. אף על פי כן, כמקובל, ועל פי נוהל החשבונאות, כאשר יש תביעה של צדדי ג' כלפי החברה, מבצעת החברה הפרשה בספריה מבלי שיהיה בכך הודאה כלשהי בדבר זכות הטוען לחוב.
7. צוות ההתמחרות מונה על מנת לבחון את 4 ההצעות שהיו בפני הנתבעת ובתוך כך לערוך בין הצעות אלו השוואה, התמחרות בין המציעים ולהביא את ממצאיו בפני הדירקטוריון. בפועל, לא נערכה כל התמחרות נוכח הפערים בין ההצעות והצעת מישור הולדינג התקבלה As-Is. שכרו של צוות ההתמחרות לא נקבע שכן חברי הצוות לא היו אמורים לקבל שכר בגין השתתפותם בצוות. מדובר בארבעה אנשים שנתנו לחברה שירותים שונים וקיבלו את שכרם ללא כל קשר להשתתפותם בצוות ההתמחרות. התובע שימש כרו"ח של הנתבעת, קבל שכר טרחה גלובלי בגין השירותים המקצועיים, ושכרו שולם מידי חודש על פי המוסכם עמו. הנתבעת מכחישה את טענת התובע לפיה הובטח לו על ידי מנהלי הנתבעת שכר נפרד שיוסדר ויוסכם עם גמר התהליך ועובדה היא שדירקטוריון הנתבעת לא אישר לצוות ההתמחרות שכ"ט כלשהו ואף לא התבקש לכך על ידי צוות ההתמחרות.
8. ההצעות השונות שהוגשו לנתבעת טרם מונה צוות ההתמחרות שינו את רעיון מתווה העסקה למכירת מניות הנתבעת לרוכש. לשם כך נשכרו שירותיו של רו"ח צבי פרידמן ממשרד ברייטמן- אלמגור שנתן חוות דעת מקצועית לצוות ההתמחרות בעניין המיסוי הצפוי בקשר לכל אחת מאפשרויות העסקה ועל סמך חוות דעת זו הועדפה העסקה כפי שבוצעה. התובע, פרט לעצם השתתפותו בצוות ההתמחרות, תרם תרומה זהה לתרומתם של החברים האחרים בצוות ביחס להחלטות שהתקבלו על סמך חוות הדעת.
9. התובע מנכס לעצמו פעולות שכלל לא בוצעו על ידו וזאת על מנת שיוכל לטעון כי הוא זכאי לשכר נפרד ובסכומי עתק בגין פעולות אלו. לתובע לא היתה מעורבות כלשהי מעבר להיותו חבר בצוות ההתמחרות ששימש בתפקידו כ- 12 ימים בלבד. צוות ההתמחרות לא עסק בשיפור ההצעות שהיו לנתבעת, הצעת הזוכה התקבלה כמו שהיא, ועם בחירת ההצעה הזוכה, סיים הצוות את תפקידו, והנתבעת התמודדה עם כל הבעיות שהתעוררו בעקבות העסקה. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת כי כשמונה צוות ההתמחרות כבר הוגשו כל ההצעות לנתבעת, מהצוות לא שיפר במאומה את התשואה שהתקבלה עבור המניות הנמכרות. בנוסף, כל שיפור בתמורה עבור המניות אינו לטובת החברה אלא לטובת המחזיקים במניות והנתבעת לא קיבלה מתמורה זו דבר.
10. הנתבעת טוענת כי עת התובע ביקש לעגן את זכותו לשכר טרחה נוסף מעבר לשכר הטרחה השוטף, העלה את דרישותיו בכתב, וכשלמיטב ידיעת הנתבעת, ההתקשרות למתן שירותים לבעלי המניות של הנתבעת לא נחתמה, והתובע לא טיפל בנושא המס של בעלי המניות.
11. התובע ששימש רו"ח של הנתבעת גילה במהלך ביקורת של הדו"חות הכספיים כי שולמו כספים לעו"ד ברימר ולרו"ח דורון בסכומים נכבדים, ומשכך החליט כי גם הוא זכאי לקבל כספים מהנתבעת. השימוש שעושה התובע במידע שיש לו כרו"ח של הנתבעת לטובת עצמו, ראוי שיזכה לגינוי חריף על ידי בית המשפט. יש להניח שהתובע ראה את ההסכמים שנעשו הן עם רו"ח דורון והן עם עו"ד ברימר וכן את האישור שניתן להם על ידי דירקטוריון הנתבעת. התובע לא דרש בזמן אמת סכומים כלשהם בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות ובהתאם גם לא אושרו לו סכומים כלשהם על ידי דירקטוריון החברה.
12. דיון והכרעה
13. התובע, רואה חשבון במקצועו הפועל במסגרת התובעת שהוא בעל מניות בה.
14. התובע החל לספק שירותי ראיית חשבון לנתבעת בשנת 1982, תחילה כשותף בשותפות בן יהושע – הירש, ומאז 1987 במשרד עצמאי משלו.
15. בין התובע והנתבעת נכרתו הסכמי שכר טרחה, הראשון בשנת 1987, והשני בשנת 1999, אשר הסדירו את מתן הייעוץ והליווי החשבונאי השוטף.
16. במקביל טיפלו התובעים עבור הנתבעת בעניינים שונים שחרגו מהסכם הריטיינר ובגינם שילמה להם הנתבעת שכר נפרד.
17. עו"ד ברימר ומשרדו סיפקו לקבוצת נצבא, עמה נמנית הנתבעת, שירותים משפטיים מלאים על בסיס קבוע החל מיוני 1991 ועד להשלמת העסקה של מכירת המניות לחברת איירפורט סיטי בשנת 2006. לאחר מכירת השליטה בקבוצת נצבא לאיירפורט סיטי, המשיך משרדו לתת שירותים משפטיים לקבוצה בהיקף מצומצם יותר.
18. הרקע לעסקה, כעולה מתצהירו של עו"ד ברימר ויתר הראיות שלפני הינו כדלקמן:
19. עד לעסקה, בעלי המניות של הנתבעת היו חברי אגד וחלק מגמלאי אגד (להלן: "בעלי המניות הבודדים"), משגב חברה להשקעות בע"מ (להלן: "משגב"), משגבית בע"מ (להלן: "משגבית"), אגד, שהחזיקה במניה מיוחדת שהקנתה לה זכות למנות 3 מתוך 18 הדירקטורים בנתבעת, כאשר יתר 15 הדירקטורים נבחרו על ידי בעלי המניות הבודדים. הנתבעת עצמה החזיקה ב 92.5% ממניות משגב וב- 100% ממניות משגבית.
20. בשנות ה- 50 וה-60 הועברו לנתבעת נכסי נדל"ן שהוחזקו על ידי אגד וקואופרטיבים נוספים שהתמזגו לתוכה. הפעילויות העסקיות והנכסים רוכזו בחברות בנות שונות שנשלטו ע"י הנתבעת.
21. לקראת סוף שנות ה- 80 נקלעו הנתבעת והחברות הבנות שלה לקשיים כלכליים. לאחר תהליך הבראה הוקמה חברה חדשה – נצבא החזקות 1995 בע"מ (להלן: "נצבא החזקות"), אליה הועברו בתחילת 1996 רוב הנכסים והפעילות העסקית של הנתבעת, כנגד הקצאת כל המניות בה לנתבעת. הנכסים והפעילות של משגב וחברות הבנות שלה לא הועברו מהנתבעת לנצבא החזקות (להלן: "הנכסים הנותרים").
22. בתום מהלך זה הפכה הנתבעת לחברת אחזקות, שעיקר נכסיה הם מניותיה בנצבא החזקות וכן הנכסים הנותרים. במסגרת נצבא החזקות וחברות הבנות שלה המשיכה להתנהל עיקר הפעילות העסקית, ובנתבעת לא הייתה פעילות עסקית מהותית.
23. לנצבא החזקות ולחברות הבנות שלה היו רואי חשבון מבקרים ממשרדים אחרים (ולא משרדם של התובעים).
24. מאחר שנכסי הנדל"ן של אגד הועברו לנתבעת כאמור, חויב כל מי שביקש להצטרף כחבר לאגד, לרכוש מניות גם בנתבעת. בתקנות הנתבעת נקבע כי לא ניתן להעביר מניות שלה למי שאינו חבר או גמלאי אגד, למעט לחברות בנות מסוימות. כן נקבע, כי בעל מניות שפורש מאגד, מניותיו יועברו לאותן חברות בנות וישולם לו ערכן הפנימי הנקי. בפועל לאורך השנים, נקבע ערך המניה, מעת לעת על ידי רו"ח הירש.
25. המקור הכספי ששימש את חברת הבת לרכישת (פדיון) המניות היה בעיקרו מתוך התמורה שהייתה מתקבלת אצלה ממכירת המניות לחברים חדשים שהצטרפו לאגד. בפועל החברה שרכשה ומכרה מניות בשנים האחרונות שלפני הפסקת הרכישה כמתואר להלן, הייתה משגב.
26. עם השנים, כתוצאה מהתחייבות אגד כלפי הממשלה, לצמצם את מצבת החברים, הלך וקטן מאוד היחס שבין החברים החדשים, הרוכשים מניות בנתבעת מאת משגב, לבין החברים הפורשים, שמכרו מניותיהם בנתבעת למשגב. כתוצאה, נפגעה מאוד יכולתה הכספית של משגב לרכוש מניות החברים הפורשים והיא נזקקה לאשראי בנקאי.
27. בשל הקושי האמור, נוצרה קבוצה גדולה של חברים פורשים שבהעדר מקורות מימון לא ניתן היה לאשר העברת מניותיהם למשגב, והרכישה בוצעה בהדרגה לאורך שנים, לפי תור ממתינים.
28. בעקבות כך, ולפי חו"ד משפטית ולפיה קיים איסור על פי דין לבצע רכישת מניות של חברת אם בידי חברת בת אם הרכישה לא עומדת במבחני ה"חלוקה" כמשמעם בחוק, החליטו ביום 1.11.00, הדירקטוריונים של הנתבעת ומשגב לחדול מלאשר רכישת מניות מבלי המניות. כתוצאה, מאותו מועד נותרו בעלי המניות ללא יכולת ממשית למכור את המניות. נכון למועד הקפאת הרכישה עמד מספר בעלי המניות הבודדים על כ- 4,100, והיה צורך למצוא פתרון לחברים הפורשים למממש את מניותיהם בערכן הריאלי.
29. את הייעוץ המשפטי השוטף לקבוצה נתן עו"ד ברימר, שליווה את כל התהליכים וכן היה אמור לשמש נאמן מטעם הצדדים בעסקאות שתוכננו, ואשר היה בפועל נאמן לביצוע העסקה שנעשתה בסופו של דבר.
30. כעולה מחומר הראיות שהגישו שני הצדדים, מהלך העניינים עד לביצוע העסקה שנעשתה בסופו של דבר בפועל היה כדלקמן:
31. תחילה הוקם צוות אלוני. ביום 1.11.00, עם קבלת ההחלטה על הקפאת הרכישה, החליט דירקטוריון הנתבעת למנות את צוות אלוני עליו נמנו פרופ' יצחק סוארי, עו"ד רם כספי ורו"ח יצחק עזר, כדי שימליץ על הדרך הנכונה להשיא את התמורה שיקבלו בעלי המניות עבור מניותיהם בנתבעת.
32. בחודש פברואר 2001 הגיש צוות אלוני המלצותיו לדירקטוריון הנתבעת. הצוות בחן חלופות שונות לרבות מכירת המניות על ידי בעלי המניות בנתבעת, והדרך המועדפת לפי המלצתו הייתה מימוש נכסי הנתבעת, לרבות השקעתה בנצבא החזקות והעברת כספי התמורה, לאחר תשלום התחייבויות ומיסים, לבעלי המניות של הנתבעת, אגב פירוקה מרצון של הנתבעת.
33. ביום 28.3.01 התקיימה אסיפה כללית של הנתבעת בה הוחלט לאמץ את המלצת צוות אלוני ולמנות צוות שיפעל למימוש ההמלצה.
34. ניסיונות מימוש ההמלצה לא עלו יפה, ובסוף שנת 2002 החליט דירקטוריון הנתבעת לחזור ולבקש הצעות לרכוש את המניות מבעלי המניות הבודדים בנתבעת ובמשגב, כאמור באחת החלופות שהומלצו על ידי צוות אלוני.
35. בעקבות זאת הוגשו לנתבעת ארבע הצעות רכש, ובסופו של דבר נכרת ביום 13.3.01 הסכם עם קבוצת משקיעים שייצג עו"ד שאול ברגרזון (היא קבוצת ברגרזון) שהצעתה הייתה הטובה ביותר. ההסכם עם קבוצת ברגרזון אושר באסיפה הכללית של הנתבעת ביום 1.5.03.
36. התובע לא היה חלק מצוות אלוני ולא התבקש לתת לו שירותים מיוחדים. הירש סיפק נתונים כרו"ח של החברה, ככל שאלה התבקשו, וכן השתתף, מתוקף תפקידו, בישיבות הדירקטוריון. כמו כן הליך המכירה לקבוצת ברגרזון לא היה הליך של התמחרות.
37. ביום 5.2.04 נתן בית המשפט החוזי פסק דין בעתירת מיעוט בעלי המניות בנתבעת, אשר ביטל את ההסכם עם קבוצת ברגרזון ואסר על מימושו. פסק הדין בוטל בסופו של דבר בערעור שהוגש לבית המפשט העליון, אולם ביטולו כבר לא השפיע על המשך תהליך המכירה שהסתיים קודם לדיון בערעור בבית המשפט העליון.
38. לאחר פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ובשל הצורך למצוא פתרון לבעיית בעלי המניות הבודדים שלא יכלו למכור את מניותיהם ולקבל את ערכן, וכן לאור הצורך להסדיר בהקדם פירעון חוב אדיר לבנק הבינלאומי הראשון, הוחלט על מנוי צוות חיצוני שיפעל לביצוע המכירה תוך השגת התועלת המרבית לבעלי המניות, ובעקבות זאת הוקדם צוות בראשותו של רו"ח דניאל דורון.
39. ביום 31.3.04 אישרה האסיפה הכללית של הנתבעת את מינויו של צוות דורון שיפעל לביצוע המכירה. האסיפה הכללית אישרה לדירקטוריון לקבוע את השכר שישולם לצוות דורון ואכן נחתם הסכם שכ"ט עם צוות דורון.
40. ביום 1.4.04 פרסם צוות דורון הזמנה לקבל הצעות לרכישת המניות מבעלי המניות הבודדים וכן לרכישת מניות הנתבעת במשגב. כמו כן הזמין צוות דורון הערכת שווי אצל מר אורי וולף. בשלב מסוים הודיע צוות דורון כי ניתן להציע גם את רכישת כל המניות שמחזיקה הנתבעת בנצבא החזקות.
41. ביום 15.6.05 הוגשו לצוות דורון שתי הצעות, מתוכן נותרה לבסוף כרלבנטית הצעה אחת, של קבוצת בן זקן, עליה המליץ צוות דורון בפני האסיפה הכללית.
42. ביום 15.8.05 זומן דירקטוריון הנתבעת כשעל סדר היום זימון אסיפה כללית שלא מן המניין, כדי להביא לאישורה את הצעתה של קבוצת בן זקן. באותו יום הונחה על שולחן הדירקטוריון הצעה נוספת, של חברת י.ו.א.ל. אויל אקספלוריישן (להלן: "י.ו.א.ל") לרכישת המניות במחיר שעלה על זה שהציעה קבוצת בן זקן. הדירקטוריון החליט להביא בפני האסיפה הכללית את שתי ההצעות כדי שתבחר אחת ביניהן.
43. סמוך לאחר מכן הגיעו לדירקטוריון שתי הצעות נוספות, אחת מטעם קבוצה קפריסאית (להלן: "הקבוצה הקפריסאית") והשנייה של קבוצת מישור הולדינג.
44. קיומן של ארבע הצעות שונות הביא להקמת צוות ההתמחרות, הוא הוא המתואר על ידי התובע כ"גולת הכותרת" בפעילותם של התובעים, צוות שהוביל וניווט, לטענת התובעים, את העסקה המורכבת אל חוף מבטחים ואפשר את סגירתה וביצועה תוך מקסום התמורה בגינה (סעיף 2 לכתב התביעה), ואשר ב"פעולה אינטנסיבית ומאומצת אשר הביאה בתוך פרק זמן של כחודשיים להגדלת התמורה שהתקבלה עבור המניות ביותר מ- 200 מיליון ₪", צוות שהכניס שינויים מהותיים במבנה העסקה, ששיפרו לאין ערוך את תוצאות המס שלה ואת סכום הנטו שהתקבל, ואשר התמודד עם קבוצות משקיעים מתוחכמות וגדולות ולחצים גדולים מצד המשקיעים (סעיף 3 לכתב התביעה).
45. ביום 31.8.05 החליט הדירקטוריון של הנתבעת למנות צוות התמחרות, שיקיים תחרות על בסיס תנאים שווים בין ארבע הקבוצות, שהתנאים שבהם לא היו אחידים.
46. כאמור בסעיף 30 לתצהירו של עו"ד ברימר, לשם בירור היתרונות והחסרונות המיסויים לגבי מבנה העסקה נשכרו שירותיו של רו"ח צבי פרידמן ממשרד ברייטמן – אלמגור שמסר חו"ד לגבי המיסוי הצפוי בקשר לכל אחת מאפשרויות העסקה (נספח 34 לתצהיר התובע). בהסתמך על חוות דעת זו הועדפה העסקה בדרך של מכירת מניות הנתבעת.
47. אין חולק כי צוות ההתמחרות הורכב מהמבקר הפנימי של הנתבעת, רו"ח דניאל שפירא, מבקר החשבונות החיצוני של הנתבעת, הוא התובע, היועץ המשפטי של הנתבעת, עו"ד ברימר, ורו"ח דורון.
48. הדירקטוריון הנחה את צוות ההתמחרות לסיים את ההתמחרות עד יום 8.9.05, היינו 8 ימים לאחר מינויו, וקבע כי לאחר שהצוות יודיע מי הקבוצה הזוכה, תזומן אסיפה כללית שתבחר בינה לבין הצעתה של קבוצת בן זקן שהומלצה על ידי צוות דורון.
49. בישיבה הראשונה גיבש הצוות את נוהל ההתמחרות.
50. אין חולק כי מי שעמל על ניסוח כל המסמכים שנדרשו לביצוע ההתמחרות וכן ניהל תכתובות שונות בשם הצוות היה עו"ד ברימר.
51. סמוך לאחר החלטת הדירקטוריון בדבר צוות ההתמחרות, הודיע עו"ד יהודה רוה טלפונית כי בידיו הצעה של איש העסקים הקנדי, מר לורנס שקולניק. לאחר קבלת החלטת הדירקטוריון בעניין הותר למר שקולניק להגיש הצעה בתנאי שיעמוד בתנאים בהם חויבו יתר המציעים (קרי: הפקדת פיקדון בידי עו"ד ברימר), ומאחר והפיקדון לא הופקד, לא שותף מר שקולניק בתהליך.
52. ביום 8.9.05 נפתחו ההצעות במשרדו של עו"ד ברימר. קבוצת בן זקן לא הגישה הצעה נוכח תובענה שהגישה ולפיה ההליך לא היה חוקי. מישור הולדינג הציעה את ההצעה הגבוהה ביותר, בסך 626 מלש"ח, הקבוצה הקפריסאית – 523 מלש"ח וקבוצת י.ו.א.ל – 522 מלש"ח. בו במקום קבע צוות ההתמחרות כי הצעתה של מישור הולדינג היא הזוכה, ללא צורך בהתמחרות בין הציעים וניתן להם אישור בכתב על כך.
53. את ישיבת ההתמחרות ניהל עו"ד ברימר, ועורך דין ממשרדו כתב את הפרוטוקול שנימסר לכל חברי הצוות.
54. עוד מאירועי צוות ההתמחרות, ביום ההתמחרות, לפני שהצוות נכנס לחדר הישיבות לשם קבלת ההצעות פתיחת המעטפות, נתגלעה מחלוקת בין רו"ח דורון לבין רו"ח הירש ועו"ד ברימר. מחלוקת זו הוכרעה במשרדו של עו"ד ברימר, על דעת רוב חברי הצוות, ובהתאם לעדותו של עו"ד ברימר – תוך מספר דקות מרגע שהתעוררה.
55. אין מחלוקת כי באותו יום בו התכנס הצוות, ה- 8.9.05, הסתיימה הישיבה ותמה עבודתו של צוות ההתמחרות, בתום 8 ימים מתחילת פעילותו. אוסיף ואציין כי עפ"י עדותו של עו"ד ברימר (סעיף 38 לתצהירו נ/)6 (להלן: "תצהירו הראשון של עו"ד ברימר"), צוות התמחרות התכנס במשרדו ביום 8.9.05 כרבע שעה לפני השעה 16:00 לערך, והישיבה הסתיימה בשעה 19:00 לערך.
56. ביום 12.9.05 החליט דירקטוריון הנתבעת לזמן את האסיפה הכללית לשם אישור הצעת מישור הולדינג שנקבעה על ידי צוות ההתמחרות כהצעה הזוכה.
57. ביום 10.10.05 התקיימה אסיפה כללית של הנתבעת בה אושרה העסקה עם מישור הולדינג. ההצבעה באסיפה התקיימה בקלפי, כאשר לפי תקנות החברה חברי הקלפי הם המבקר הפנימי, רואה החשבון המבקר את החשבונות, והיועץ המשפטי, ומסיבה זו השתתפו רו"ח הירש, רו"ח שפירא, ועו"ד ברימר בוועדת הקלפי, ללא קשר לתפקידם בצוות ההתמחרות.
58. מישור הולדינג לא ביצעה את התשלומים כקבוע בהסכם, וביום 8.6.06 הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם עם מישור הולדינג.
59. ביום ביטול ההסכם עם מישור הודינג התכנס דירקטוריון הנתבעת לדון במצב לאור ביטול ההסכם עם מישור הולדינג, ועובר לפגישה נמסרה לעו"ד ברימר הצעה של איירפורט סיטי, לפי אותם תנאים של עסקת מישור הולדינג וכן שיקים לביטחון. בעקבות זאת החליט דירקטוריון הנתבעת לאשרר את ביטול ההסכם עם מישור הולדינג ולקבל את הצעת איירפורט סיטי.
60. ביום 10.7.06 אישרה האסיפה הכללית של הנתבעת את העסקה עם איירפורט סיטי.
61. ביום 17.7.06 התקיימו כל התנאים המתלים לכניסתו לתוקף של ההסכם עם איירפורט סיטי.
62. גם בהסכם עם איירפורט סיטי מונה עו"ד ברימר כנאמן לביצוע העסקה. לאחר שכ- 4,000 בעלי מניות בודדים חתמו על בקשות לנאמן, למכירת מניותיהם לאיירפורט סיטי, וכן על שטרי העברת מניות וכתבי ויתור וסילוק, נעשו ביום 8.9.06 הפעולות הנדרשות ל"סגירת העסקה" עם איירפורט סיטי והיא העבירה לנאמן את הכספים להם התחייבה בהסכם. כנגד תשלום זה העביר עו"ד ברימר כנאמן לאיירפורט סיטי, את שטרי העברת המניות של בעלי המניות הבודדים (למעלה מ 95,000 מניות מתוך כלל 106,691 מניות). בספטמבר 2006 שילם עו"ד ברימר כנאמן לבעלי המניות את התמורה עבור מניותיהם מתום הכספים שהופקדו אצלו על ידי איירפורט סיטי. ביום 13.12.06 שילמה איירפורט סיטי לעו"ד ברימר כנאמן סכום נוסף על חשבון התמורה לשם רכישת למעלה מ 4,500 מניות נוספות מידי בעלי המניות הבודדים. בכך הושלמה העסקה לאותו מועד, ושלב סופי היה אמור להתקיים בחודש ספטמבר 2013 (סעיף 46 לתצהירו הראשון של עו"ד ברימר).
63. אין חולק כי לאחר שצוות ההתמחרות סיים את תפקידו, פנה רו"ח דניאל שפירא ביום 30.9.05 (נספח א' לתצהירו הראשון של עו"ד ברימר) ודרש מהנתבעת "שכר טרחה עבור השתתפות בצוות התמחרות..." 100,000 ₪ בתוספת מע"מ.
64. ביום 10.9.06 פנה רו"ח שפירא בכתב לעו"ד ברימר בכתב (נספח ב' לתצהירו הראשן של עו"ד ברימר), ולפיו, בין היתר "... להזכירך טרם הועבר אלי יתרת החוב בגין חשבון שהוצא בחודש 9/2005. החשבון אושר על ידי מאיר תורגמן. לידיעתך ולטענת מאיר תורגמן אני רואה אותך כאחראי על תשלום החוב וזאת כפי שטענת בפני מספר פעמים כי בעת קבלת כספים לנאמנותך תעביר אלי את סכום החוב..."
65. אין חולק כי בשלב מאוחר יותר קיבל רו"ח שפירא, ישירות מהנתבעת, לפנים משורת הדין 70,000 ₪ בתוספת מע"מ בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות.
66. התובע טוען בסיכומיו, כי שירותיו לצורך תהליך המכירה, חרגו מהסכם הריטיינר ולא תומחרו משך שנים. גולת הכותרת של שירותים אלה, לאחר מספר שנים של קידום תהליך המכירה וההתמחרות, הייתה השתתפותו בצוות ההתמחרות. לטענתו, הוקם הצוות בדחיפות מבלי שהיה סיפק בידי איש לסכם עמו את שכר טרחתו כמו גם את שכרם של יתר חברי הצוות למעט רו"ח דניאל דורון. כן לטענתו, צוות ההתמחרות הניב לנתבעת הצלחה חסרת תקדים וערך כלכלי עצום כאשר עובר למינויו עמדו בפני הנתבעת הצעות בהיקף של כ- 430,000,000 ₪, ובסופו של יום נסגרה עסקה בתמורה הגבוהה בכ- 200,000 ₪, וכי הדבר לא אירע מעצמו או בחלל ריק, אלא מעבודה אינטנסיבית ומאומצת של הצוות כולו (סעיף 5 לסיכומי התובע).
67. עוד טוען התובע כי טענת הנתבעת, הנתמכת בעדותו של היועץ המשפטי שלה, עו"ד ברימר, המתיימר לטעון כי קיבל סך של כ- 3,250,000 ₪ עבור התפקיד הטכני של חלוקת התמורה בין כל בעלי המניות של הנתבעת, אינה יכולה להתקבל, וכל כולה נועדה לנסות לבדל בינו לבין התובעים. עוד לטענתו, בעת שמבקר הפנים של הנתבעת, רו"ח שפירא, הסכים לקבל בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות רק 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, הוא לא ידע על שכרו של עו"ד ברימר, ולאחר שנודע לו עליו, חש מרומה, אך כעת העיד מטעם הנתבעת, משום שרו"ח שפירא ממשיך בעבודתו עבור הנתבעת. כן מפנה התובע לכך שרו"ח דורון קיבל סך של 280,000 דולר בגין ליווי תהליך ההתמחרות.
68. התביעה שהוגשה היא לתשלום שכר ראוי לתובע בגין עבודתו של התובע, כך שיחושב בשלוש דרכים חלופיות:
69. הראשונה – שכר של שליש אחוז מתמורת עסקת הרכישה של מניות הנתבעת, בהיות התובע אחד משלושה חברי צוות ההתמחרות. בהתאם לחלופה זו זכאי התובע, לטענתו, לסך של 2,086,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין משנת 2006 ועד למועד התשלום בפועל.
70. השנייה – שכר בגובה ההפרשה שנרשמה בדו"חות המבוקרים של הנתבעת לטובת התובעים בשנים 2006 – 2008, בסך 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין משנת 2006 ועד למועד התשלום בפועל.
71. השלישית – שכר על בסיס שעות עבודה, כמפורט בסיפא לתצהירו של התובע, ובהתאם לנספח 70 של התצהיר, בסך כולל של 492,840 ₪ בתוספת מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
72. יוער, כי בכתב התביעה מקורי שהגיש התובע, לא נכללה תביעה לפי החלופה השלישית, דהיינו לפי שעות עבודה.
73. כן הוסיף התובע בסיכומיו עתירה לפסיקת שכר ראוי לפי כל חלופה אחרת לפי שיקול דעתו של בית המשפט (סעיף 84.4 לסיכומים).
74. התובע מבסס את תביעתו לתשלום על הבטחה בעל פה שניתנה לו, לפי טענתו, מסגן יו"ר דירקטוריון הנתבעת, מאיר תורג'מן ז"ל (להלן: "תורג'מן"), ולחילופין על הפרשה שנרשמה בספרי החשבונות של הנתבעת, על סך 1,000,000 ₪, ולחילופי חילופין על רישום השעות ומכתבי הדרישה שהוציא לנתבעת.
75. לביסוס התביעה הגיש התובע את תצהירו וכן חו"ד כלכלית של דוד בועז בדבר שכר הטרחה הראוי המגיע עקב תפקידו של התובע בצוות ההתמחרות (סעיף 1.1 לחווה"ד של דוד בועז, מוצג ת/1).
76. הנתבעת הגישה תצהיר מטעם עו"ד ברימר (שלאחר מכן הגיש תצהיר נוסף), תצהיר של סמנכ"לית הכספים של הקבוצה, מרים בן חמו (להלן: "בן חמו"), ותצהירו של רו"ח שפירא. בנוסף הוגשה חו"ד מומחה, רו"ח יגאל טולדנו, ביחס לשכר הטרחה הראוי בגין השתתפותו של התובע בצוות ההתמחרות.
77. בהמשך מונה מומחה מטעם ביהמ"ש, רו"ח יהורם חרפק (להלן: "המומחה").
78. אין מחלוקת כי לא נכרת בין התובע לבין הנתבעת הסכם שכ"ט ביחס להשתתפותו בצוות ההתמחרות, או בשל עבודה החורגת מהסכם הריטיינר שנתן או ייתן בקשר לתהליכי המכירה שהיו בפועל במהלך השנים, כמתואר לעיל.
79. אין גם חולק כי התובע לא היה חלק מצוות אלוני או מצוות דורון.
80. ניתן היה לצפות כי איש מקצוע, כגון רו"ח או עו"ד, יפעל לכריתת הסכם בכתב בינו לבין הלקוח. במקרה זה, לא כך נעשה. התובע חוזר וטוען כי לא היה סיפק לכרות הסכם כאמור לנוכח הבהילות שנוצרה להקמת צוות ההתמחרות, אולם, התובע עותר, לפחות בסיכומיו, לשכר טרחה לא רק בגין העבודה בצוות ההתמחרות, שנמשכה 8 ימים, אלא גם בגין שנים לפני כן, משנת 2004, לפחות על פי החלופה השלישית לתשלום שכרו, לפי שעות. לא יכול להיות חולק כי בתקופה זו, החל משנת 2004, לא היה כל לחץ זמן, ולא הייתה כל מניעה לחתימת הסכם. למרות זאת לא נחתם הסכם שכ"ט, ולו עקרוני, ולו כזה שיהיה מותנה בכריתת עסקה למכירת מניות הנתבעת בפועל.
81. עובדה זו שומטת למעשה את היסוד מתחת לטענתו של התובע כי הובטח לו שכר ביחס לכל פעילותו במשך כל השנים, ומותירה לכל היותר את טענתו כי הובטח לו שכר בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות.
82. חיזוק נוסף למסקנה כי לא הייתה הסכמה על תשלום שכר עבור פעילותו של התובע בקשר למכירה לפני השתתפותו בצוות ההתמחרות טמונה בכך שהתובע ידע על הסכמי שכר הטרחה שנכרתו עם רו"ח דורון, בקשר עם פעילותו בצוות דורון, ובכל זאת לא טרח לכרות הסכם בכתב בגין שירותיו ואף לא הוציא לנתבעת כל מכתב בעניין זה בזמן אמת.
83. גם בדרישת התשלום שהגיש התובע בגין חודש ספטמבר 2005, בו פעל הצוות (נספח 63) כתב התובע: "חשבון זה אינו כולל תשלום מיוחד עבור השתתפות בועדת ההתמחרות".
84. בנוסף, בהסכם הפשרה בין התובע והנתבעת מיום 3.12.07 נכתב "יובהר כי האמור בסעיף 2 ו- 3 לעיל אינו כולל את השכר המגיע לי, לטענתו, בכל הקשור עם השתתפותי בהליך ההתמחרות שבוצע לגבי מכירת מניות נצבא חברה להתנחלות בע"מ והנני שומר על זכותי לתבוע כל סכום המגיע לי לטענתי בגין כך". הליך ההתמחרות היחידי שהיה אמור להתקיים (ואשר לא התקיים בסופו של דבר), בהשתתפות התובע, היה זה של צוות ההתמחרות. נראה כי רק בשלב מאוחר החל התובע לטעון כי מגיעים לו כספים לגבי שירותים שניתנו במהלך השנים.
85. לפיכך, ובהיעדר ראייה אחרת להסכמה הנטענת, אני דוחה את טענת התובעים לפיה הובטח להם שכר בגין שירותים שנתנו במהלך השנים בקשר עם המכירה.
86. טיעונו של התובע, כי מגיע לו שכר המבוסס על אחוזי מהעסקה, מבוסס למעשה על טענתו כי פעל כבנקאי השקעות, כפי שנכתב בחוות דעת המומחה מטעמו. לטענה זו אין כל יסוד. גם מומחה בית המשפט קבע חד משמעית כי התובע לא פעל כבנקאי השקעות. בין היתר התובע לא יזם את העסקה, לא מצא את הרוכשים, לא ניהל אתם מו"מ ואף לא קישר בין שני צדדים שיש לו אתם היכרות מיוחדת (בדומה לשירותי תיווך של אחרים שהתובע הביא כדוגמאות לגובה השכר "המקובל").
87. למעשה, ודבר זה עולה שוב ושוב מתוך עדותו של התובע, אלמלא קיבל עו"ד ברימר את השכר שקיבל, לא היה עולה על דעתו של התובע להגיש את התביעה שלפני.
88. התובע תולה את התביעה בין היתר על הנימוק שכל חברי צוות ההתמחרות קיבלו תשלום הוגן. כן לטענתו, רו"ח שפירא קיבל תשלום נמוך (למצער נמוך מזה שאמור לקבל התובע לשיטתו), מאחר ולא היה מודע לשכר אותו קיבל עו"ד ברימר, וכאשר נודע לרו"ח שפירא על השכר שקיבל עו"ד ברימר, חש מרומה.
89. אינני מקבלת את טענת התובע כי מהתשלומים שקיבלו יתר חברי הצוות, נובע כי זהו השכר הראוי המגיע לו, או כי יש ללמוד מכך כי זה השכר שהובטח לו.
90. אשר לגזירה השווה שגוזר התובע בין תפקידו ובין תפקידו של עו"ד ברימר, וההסכמים שבין כל אחד מבניהם לבין הנתבעת – אין שום קשר בין תפקידו של עו"ד ברימר ושכרו לאלה של התובע.
91. ראשית, עו"ד ברימר לא קיבל את שכרו בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות, אלא בגין שירותיו כנאמן, עפ"י ההסכם. מבין השורות עולה כי טענתו של התובע היא כי ההסכם האמור הנו למראית עין וכדי לבדל את עו"ד ברימר מהתובע או מיתר חברי הצוות. בטענה זו אין ממש באשר ההסכמה עם עו"ד ברימר כי יפעל כנאמן וכי יקבל בגין כך שכר כפי שקיבל, הושגה עוד לפני הקמת צוות ההתמחרות, וממילא לא נועד לבדל אותו מהתובע או מאחרים חברי צוות ההתמחרות. שנית, תפקידו של עו"ד ברימר, הן כחבר צוות ההתמחרות, וודאי תפקידו כנאמן, ובנוסף גם השירות השוטף שנתן לנתבעת במסגרת הריטיינר בקשר עם תהליך מכירת המניות, לא דומה כמעט בדבר לתפקידו של התובע, הן משום שעו"ד ברימר פעל כעו"ד והתובע פעל כרו"ח, והן משום שעו"ד ברימר עסק בניסוח המסמכים, בדיקת המשמעויות המשפטיות, ניהול ההתכתבויות עם כל הפונים במהלך הדרך וכו'. כמו כן, אין ממש בטענתו של התובע לפיה תפקידו של עו"ד ברימר כנאמן הוא תפקיד טכני, קרי: תפקיד פשוט, שאינו יכול לבסס את השכר שהוסכם אתו. עבודתו של עו"ד ברימר כנאמן גם השתרעה על זמן ממושך בהרבה מזה שנדרש מהתובע. מכל מקום, התשלום לעו"ד ברימר כנאמן, נעשה לפי הוראות הסכם הנאמנות, שאושר על ידי מוסדות הנתבעת כנדרש, מתוך כספים ששילמה רוכשת המניות לנאמן.
92. אשר לשכר שקיבל רו"ח דורון – גם כאן אין להשוות בין תפקידו של רו"ח דורון לבין תפקידו של התובע, ורו"ח דורון גם לא קיבל שכר מיוחד בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות. רו"ח דורון ניהל את צוות דורון, ולא רק השתתף בו, ועשה כן משך תקופה של כשנה וחצי, וביצע שורה של צעדים במסגרת תפקידו של צוות דורון. בנוסף, לרו"ח דורון היו שני הסכמי שכ"ט בכתב, שנכרתו קודם להחלטה למנות את צוות ההתמחרות, ואושרו על ידי הדירקטוריון בהסכמת האסיפה הכללית של בעלי המניות. גם תשלום זה הופחת מהסכומים שהיו אמורים לקבל בעלי המניות בגין המניות. לכן, אין ללמוד מהשכר שקיבל רו"ח דורון, בין כמדד לתשלום לתובע בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות, ובין בכל אופן אחר, לגבי זכויותיו של התובע כלפי הנתבעת.
93. אשר לרו"ח שפירא – רו"ח שפירא דרש תשלום עבור השתתפותו בצוות ההתמחרות, שכר בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ וזאת מיד לאחר סיום עבודת הצוות. בסופו של דבר קיבל, לפנים משורת הדין, 70,000 ₪ בתוספת מע"מ. התובע חוזר וטוען כי רו"ח שפירא הרגיש מרומה לאחר שנודע לו על הסכם שכר הטרחה (בגין הנאמנות) של עו"ד ברימר. אולם, לתחושה כאמור, ככל שהיא קיימת, אין כל יסוד שכן כאמור אין כל קשר בין תפקידו של עו"ד ברימר לתפקידיהם של התובע או רו"ח שפירא. שנית, לא ניתן לבסס על תחושת החמצה לנוכח הידיעה כי אדם אחר כרת הסכם מוצלח מבחינתו, זכות תביעה. לא יכול גם להיות ספק כי אילו התובע (או רו"ח שפירא) היו סבורים כי יעלה בידם לחתום על הסכם שכר בסך של כ- 3,000,000 ₪ או אפילו הרבה פחות, היו פועלים נחרצות לכריתת הסכם כאמור. פשיטא שידעו כי הנתבעת לא תכרות אתם הסכם כאמור.
94. לסיכום חלק זה אומר כי אין בידי התובע זכות לשכר ראוי, אלא לכל היותר בגין תפקידו בצוות ההתמחרות למשך 8 ימים, וכי אין כל קשר בין השכר ששולם לבעלי התפקידים האחרים כאמור לעיל, לבין השכר המגיע לתובע.
95. כחלופה שנייה עותר התובע לשלם שכר טרחתו כאמור בהפרשה שנעשתה בדו"ח של הנתבעת בשנים 2006 – 2008, בסך מיליון ₪. הצדדים טענו ארוכות בשאלה האם מקור הרישום האמור הוא ברו"ח הירש, או שנעשה ללא קשר אליו, כאשר התובע טוען כי הרישומים לא יכלו להיעשות ממשרדו, ונעשו בהנהלת החשבונות של הנתבעת שבמשרדיה, ואילו הנתבעת טוענת שהם נעשו על ידי גב' בן חמו, לפי הוראותיו של התובע או מטעמו (באמצעות עובד ממשרדו).
96. אין ספק כי ההפרשה האמורה הופיעה בדו"חות רק בשנת 2006, וכאשר בדו"ח של 2005, נרשמה רק הערה של התובע כרו"ח של החברה בדבר אי הפרשה בגין צוות ההתמחרות בסך של 900,000 ₪ (לכל הצוות).
97. מכל מקום, על רישום הפרשה בדו"חות החברה, כשהיא לעצמה, לא ניתן לבסס זכות תביעה. רישום הפרשה אינו הודאה בזכות ובסכומה, אלא הכרה בסיכון. מרגע שהתובע דרש שכ"ט ובסכומים גבוהים, היה על הנתבעת לשקף דרישה זו בספרים כחוב אפשרי.
98. הפרשה היא רק הודאה בקיומו של סיכון ולא בקיומו של החוב לגופו, וכך גם העיד המומחה מטעם בית המשפט.
99. יתר על כן, בכרטיס הנהלת החשבונות המלא (נספח ז' נ/4) מופיעות הפרשות נוספות, שבפועל לא שולמו, כגון הפרשה של 100,000 ₪ לרו"ח שפירא, כאשר שולמו לו 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, מכוח הסכמה בין הצדדים, ולמצער לשיטת הנתבעת, לפנים משורת הדין.
100. החלופה השלישית של התביעה מבוססת על שעות עבודה בפועל שהשקיע התובע, לטענתו, לאורך כל השנים בתהליכי המכירה. כאמור, הגעתי למסקנה כי התובע אינו זכאי לתוספת תשלום, אלא בגין חלקו בצוות ההתמחרות שפעל במשך שמונה ימים.
101. למעלה מהצורך אוסיף לעניין זה כי אילו אכן סוכם עם התובע כי יקבל שכר לפי שעות, או כי הוא סבר שיגיעו לו כספים לפי שעות, מן הראוי היה שיוציא חשבונות המתייחסים לשעות העבודה במהלך כל השנים שבהם הוא טוען שנתן שירותים בקשר עם תהליכי המכירה.
102. מעבר לטענות שהעלתה הנתבעת ביחס למהימנות רישום השעות והגשת רישום שעות חלקי על ידי התובע, הרי שלגבי צוות ההתמחרות הגיש התובע דו"ח שעות שהתמורה בגינן, גם לפי 600 ₪ לשעה כעתירתו, נופל משמעותית מהסכום שהנתבעת מסכימה לשלם לתובע בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות, בסך 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, לאור קביעת המומחה כי זהו השכר הראוי תמורת עבודתו של התובע בצוות ההתמחרות. לפיכך לעתירתו של התובע "לפי שעות" אין כל רלבנטיות (שכן על פיה יקבל תשלום הנופל מזה שהנתבעת מסכימה לו, וכאמור נדחתה עתירתו לתשלום לפי שעות בגין התקופה שקדמה להקמת צוות ההתמחרות, כאמור לעיל).
103. בהתחשב בכך שתפקידו של רו"ח הירש, בצוות ההתמחרות, דמה מאוד לזה של רו"ח שפירא, ובהתחשב בכך שהצוות פעל 8 ימים בלבד, ובין היתר בהתחשב בשעות שהתובע עצמו שהשקיע בתקופה זו, שכר של 70,000 ₪ בתוספת מע"מ, עונה בהחלט על ההגדרה של שכר ראוי. העובדה שרו"ח שפירא הסכים לסכום זה, אף היא מהווה אינדיקציה לסבירותו של השכר. אמנם התובע אינו מחויב בכישורי המו"מ של רו"ח שפירא, כטענתו בסיכומיו, אולם, בהתחשב בכך שלא טרח לכרות הסכם בכתב, ולא לכתוב מכתב בזמן אמת בדבר השכר המוסכם לשיטתו, ובהתחשב במדד בעל משקל שיש לפנינו, קרי: העובדה שרו"ח שפירא ראה בכך שכר ראוי, ובהיעדר ראייה המצביעה אחרת, דהיינו ששכר זה אינו שכר ראוי, וכן בהתחשב בכך שמומחה בית המשפט ראה שכר זה כשכר ראוי, אני קובעת כי שכר זה מהווה שכר ראוי.
104. התובע העלה בסיכומיו שלל טענות כנגד המומחה מטעם בית המשפט. ראשית אומר כי לפחות לגבי חלקן, ראוי היה שהתובע יעלה את טיעוניו לפני שהמומחה ערך חו"ד. משהחריש התובע בעניינים אלה אותה עת (כמו תאריו או כישוריו של המומחה), הרי הוא מושתק מלהעלות טענות אלה משנתקבלה חו"ד שאינה נושאת חן בעיניו. שנית, כאמור, סבירותו של השכר עולה ממכלול של עובדות שנתבררו במהלך ההוכחות, ולא רק על יסוד עדותו של המומחה.
105. פסיקתא
106. לאור כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 70,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום סיום עבודתו של צוות ההתמחרות (8.9.05) ועד למועד התשלום בפועל.
107. אשר להוצאות, הנתבעת עתרה לחייב את התובעים בתשלום הוצאות, ולא בכדי.
108. בעתירה זו יש ממש בהתחשב בסכום פסק הדין ביחס לסכום התביעה, ובמיוחד שעה שהנתבעת הציעה לתובע להגיע להסכמה לתשלום הסך האמור. כך גם בהתחשב בהוראת תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 הקובעת כי בקביעת ההוצאות יתחשב ביהמ"ש בין השאר בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון.
109. כאשרה ישנו פער גדול בין השניים, כפי הדבר בענייננו, עומדת לביהמ"ש האפשרות לחייב בהוצאות בעל דין שזכה בתביעה, לזכות בעל הדין שהפסיד בתביעה.
110. למרות ששקלתי לחייב את התובעים בהוצאות, בהתחשב בפער הגדול שבין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין, ראיתי לנכון, בסופו של דבר, שלא לעשות כן, שכן מדובר בסנקציה חריפה במיוחד, שיש לנקוט בה במשורה.
111. עם זאת, בנסיבות העניין, לא ראיתי לנכון לפסוק לתובעים הוצאות כלשהן.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.