לפני בקשה של הנתבעת להגשת ראייה חדשה מטעמה, הסכם הנאמנות שנכרת ביום 28.8.06 בין המבקשת וחברת משגב חברה להשקעות בע"מ לבין א' ברימר ושות' נאמנות בע"מ (להלן: "הסכם הנאמנות").

טענות המבקשת

1. בכתב התביעה המתוקן טענו המשיבים כי המבקשת שילמה ביד רחבה לעו"ד ברימר ולרו"ח דורון, עמיתיו של התובע לצוות ההתמחרות, וכי עסקינן במיליוני ש"ח רבים. על כך חזר המשיב 2 (להלן: "המשיב") בעדותו. אולם, עו"ד ברימר העיד כי לא קיבל שכר נפרד עבור השתתפותו בצוות ההתמחרות, כי הסכם הנאמנות לא נוגע לשירותים המשפטיים שניתנו לחברה ולצוות דורון וגם לא להשתתפות של עו"ד ברימר בצוות ההתמחרות (וכי ההסכם אושר בדירקטוריון ובאסיפה הכללית).
2. המבקשת טוענת כי לאור הנטל המוטל על המשיבים להוכיח כי הכספים שולמו לעו"ד ברימר בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות ולאור עדותו של עו"ד ברימר, לא ראתה המבקשת צורך להגיש את הסכם הנאמנות כראייה, ולאור עדותו של עו"ד ברימר בחקירתו הנגדית, לא היה צורך בהגשת ההסכם, גם לאחר ההוכחות. אולם, לאחר תום ההוכחות מינה בית המשפט את רו"ח יהורם חרפק כמומחה מטעם בית המשפט (להלן : "המומחה") ובחקירתו הנגדית על ידי ב"כ המשיבים, הציע לו ב"כ המשיבים פריזומפציה לפיה עו"ד ברימר קיבל 3 מיליון ₪ בגין עסקת מכירת המניות נשוא כתב התביעה, ללא שנכרת הסכם שכ"ט ושאל את המומחה האם מסקנתו כי יש לשלם למשיב 2 כפי שקיבל רו"ח שפירא (70,000 ₪), תשתנה לאור זאת.
3. ב"כ המבקשת התנגד להנחות אלה שאינן משקפות את העובדות ועומדות בניגוד לעדותו של עו"ד ברימר, ב"כ המשיבים שאל את ב"כ המבקשת האם יש ברשותו הסכם שכ"ט של עו"ד ברימר וב"כ המבקשת הוציא את הסכם הנאמנות וביקש להגיש אותו אך ב"כ המשיבים התנגד בטענה שההסכם לא גולה ולא צורף לתצהירו של עו"ד ברימר.
4. הואיל ולחוות דעת המומחה יש משקל מיוחד, ולאור קו החקירה של המומחה על ידי ב"כ המשיבים, עותרת המבקשת להגשת הסכם הנאמנות כראייה. לטענתה הדבר נועד למנוע עיוות דין מהצדדים ולהביא לכך שכל העובדות יהיו פרושות בפני בית המשפט, ולצורך זה יש להתיר הגשת ראיה חדשה גם לאחר שלב ההוכחות ואפילו כאשר האיחור נובע מהתרשלותו של בעל דין, מה שאין כן בענייננו, ככל שהראיה בעלת משקל לגילוי האמת ועשויה להשפיע על תוצאות ההליך.

טענות המשיבים

1. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם מדובר בתעלול דיוני נוסף של הנתבע המיועד לעכב את מתן פסק הדין בתובענה. הבקשה לא נתמכת בתצהיר ואין שום הסבר מדוע במשך שנים לא טרחה הנתבעת להגיש את הראייה למרות שפע ההזדמנויות שעמדו לרשותה. אין מדובר בראייה שלא הייתה ברשות המבקשת אלא בהחלטה טקטית מודעת שלה שלא לחשוף אותה. כן לטענתם אנו מצויים בשלב בו כל העדים נשמעו לרבות המומחים מטעם הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט ובנסיבות אלה קיים חשש לגבי האותנטיות של המסמך והאם אין הוא מותאם בדיעבד לעובדות שהתבררו. כן טוענים המשיבים כי לעל יסוד התשתית העובדתית הקיימת בתיק נחקרו כל העדים לרבות המומחים, קבלת הראיה הנוספת תחייב לפתוח מחדש את כל שלב ההוכחות ולחקור מחדש לא רק את עו"ד ברימר אלא גם את יתר עדי הנתבעת שהתייחסו בצורה כזו או אחרת לעו"ד ברימר ושכרו. בנסיבות חלה הוראת תקנה 114א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 האוסרת על הצגת מסמכים שלא גולו במסגרת גילוי המסמכים אלא מקום בו קיים הצדק סביר לאי גילויים. באין תצהיר התומך בבקשה ממילא אין בפני בית המשפט כל הצדק סביר לאי גילוי מסמכים אלה במסגרת הליכי גילוי המסמכים בתובענה וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. המשיבים טוענים כי בא כוחם לא שאל דבר וחצי דבר על הסכם הנאמנות. כבר בכתב התביעה טענו המשיבים על התשלום שקיבל עו"ד ברימר בגין השתתפותו בצוות ההתמחרות, ומכתב ההגנה עלה קיומו של הסכם שכר טרחה עם עו"ד ברימר והרלבנטיות שלו. ועוד, המשיבים דרשו את ההסכם בגילוי מסמכים ספציפי אך המבקשת גילתה את ההסכם עם רו"ח דורון אך לא גילתה מסמך כלשהו הנוגע להתקשרות עם עו"ד ברימר. בשום שלב לא ביקשה המבקשת לתקן את התצהיר ולהוסיף לו מסמכים נוספים. גם כאשר הגישה המבקשת את תצהירו של עו"ד ברימר הוא התייחס לקיומו של הסכם שכר טרחה שנכרת עתו אך לא צירף אותו לתצהירו. המשיבים טוענים כי מכך שעו"ד ברימר נשאל בחקירתו הנגדית אם לא חשב שצריך לצרף ולגלות את ההסכם והשיב "מי אמר שלא חשבתי שצריך לצרף ולגלות?" יש להסיק כי הנתבעת ועו"ד ברימר ידעו היטב שיש צורך לצרף ולגלות את הסכם השכר הטרחה עמו ובכל זאת קיבלו החלטה מודעת שלא לעשו כן. גם כאשר מונה המומחה רו"ח מרפק לא ראתה המבקשת לנכון להציג פניו את הסכם הנאמנות. רק אשר ב"כ המשיבים היה בעיצומה של חקירת המומחה על חוות דעתו קראו ב"כ המבקשת קריאות ביניים על כך שהסכם הנאמנות מצוי בידיהם אולם גם אז לא הגישו אותו.

תשובת המבקשת לתגובה לבקשה

1. המשיבים השתיתו את חקירת המומחה על הנחות עובדתיות ביחס לשכרו של עו"ד ברימר, יצרו זיקה מופרכת בין התשלום ששולם לעו"ד ברימר לבין התשלום המגיע למשיב וכעת כשמבוקש להראות לבית המשפט את העובדות, הם מתנגדים לכך. כן טוענים המשיבים כי יש להוקיע את טענתם הנפסדת של המשיבים לפיה יש שש לגבי האותנטיות של המסמך (ואף מפנים לפסק הדין שניתן ביום 9.12.15 ברע"א 2639/14 עו"ד ברימר נ' מאיר עטר ו- 357 אח' בעניין זה).

דיון והכרעה

1. המבקשת הסבירה באופן מפורט את החלטה להגיש בשלב זה של ההליכים את הבקשה, ואת העובדה שלשיטתה לא ראתה את ההסכם כרלוונטי להליכים. אעיר כי על בעל דין לגלות מסמך אם הוא רלוונטי לדיון, לא רק אם מסמך זה תומך בטענותיו אלא גם אם הוא פועל לרעתו. לפיכך מצאתי פחות משקל בטענות המבקשת בעניין נטל הראייה המוטל על המשיבים. עם זאת, יש ממש בטענת המבקשת לפיה המסמך נחזה לכאורה ככזה שאינו רלוונטי למחלוקות שבין הצדדים. לכאורה גם כעת רבים הסיכויים כי יתברר שהמסמך אינו רלוונטי, אולם לנוכח חקירת המומחה על ידי ב"כ המשיבים, יש לאפשר למבקשת להגיש את המסמך ולהוכיח את טענותיה בעניין זה.
2. בנסיבות העניין לא היה צורך כי המבקשת תגיש תצהיר שכן היא לא טענה בשום שלב כי המסמך לא היה ברשותה. כל טענתה היא שהמסמך אינו רלוונטי, וכי הרלוונטיות לכאורה היחידה נוצרה מתוך שאלותיו של ב"כ המשיבים.
3. לכאורה הגשת ההסכם לא אמורה להאריך באופן משמעותי את שמיעת העדים בתובענה, ואינני סבורה, כטענת המשיבים, שיהיה צורך לשמוע כל עד מעדי המבקשת שב"כ המשיבים חקר אותו בעניין הסכם הנאמנות שכן לכאורה ההסכם יידבר בעד עצמו. עם זאת, אין מקום להתייחס לעניין זה כל עוד לא הוגשו בקשות לשמיעה של עדים נוספים.
4. כן אינני מקבלת את טענת המשיבים לפיה תשובתו של עו"ד ברימר "מי אמר שלא חשבתי שצריך לצרף ולגלות?" מלמדת שהנתבעת ועו"ד ברימר ידעו היטב שיש צורך לצרף ולגלות את הסכם השכר הטרחה ובכל זאת קיבלו החלטה מודעת שלא לעשו כן. תשובתו של עו"ד ברימר מלמדת שהוא לא התנגד לגילוי המסמך, הא ותו לאו. את הגנת הנתבעת בתובענה מנהל בא-כוחה עו"ד פישלר ולא עו"ד ברימר, והנתבעת, כאמור, לא ראתה רלבנטיות במסמך עד לחקירת המומחה.
5. אכן, הסתיימה שמיעת ההוכחות אולם טרם ניתן צו לסיכומים, ולא ניתן לקבל את עמדת המשיבים לפיה המסמך רלבנטי מאוד אך לנוכח אי גילויו על ידי המבקשת עד כה, אין לאפשר הגשתו. יש להעדיף גילוי האמת, ובמקרה הצורך לחייב בהוצאות על התנהלות לא ראויה, על פני האפשרות לעשות מהפרוצדורה מיטת סדום, ולהגיע למסקנות שגויות.
6. לאור כל האמור לעיל רשאית הנתבעת להגיש תוך 21 יום תצהיר משלים לצורך הגשת הסכם הנאמנות כראיה.
7. תוך 30 יום לאחר מכן יגישו הצדדים הודעה על המשך ההליכים לאור הגשת התצהיר המשלים.
8. שאלת ההוצאות בעניין זה תיבחן במסגרת פסק הדין, לאחר שתתברר, בין היתר, הרלבנטיות של הסכם הנאמנות.

ניתנה היום, י' שבט תשע"ו, 20 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.