1. לפני בקשת התובעת 2 (להלן:"המבקשת") לתשלום תכוף בהליך המתנהל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק").

המבקשת, ילידת 27.03.60 נפגעה בתאונת דרכים ביום 07.04.10.

ביום 12.12.10 שולם תשלום תכוף בסך 5,000 ₪.

למען שלמות התמונה יצויין כי ביום 24.01.12 ניתן פסק דין חלקי על הנזק המיוחד, אלא שפסק דין זה בוטל ביום 22.11.12.

2. דר' אמל חורי קבע כי לתובעת נגרמה נכות צמיתה בשיעור 12.5% בגין שבר באגן ובגין חבלה בברך שמאל.

כן נקבעה נכות זמנית של 100% למשך שלושה חודשים, נכות זמנית בשיעור 75% למשך שישה שבועות נוספים ונכות זמנית של 50% למשך שישה שבועות נוספים.

3. הבקשה דנן הוגשה ביום 20.02.13, היינו קרוב לשלוש שנים לאחר התאונה.

דרישה לתשלום תכוף נשלחה בחודש יולי 2010, קודם ששולם הסכום האמור לעיל.

המבקשת נחקרה בפני.

למרבה הצער לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה ועל כן יש להכריע בדין.

4. לאחר ששמעתי את המבקשת ובחנתי את החומר שבתיק נחה דעתי שדין הבקשה להידחות.

5. ראשית, שולם תשלום תכוף של 5,000 ₪ בסמוך ליום 12.12.10, שאז נחתם שטר פיטורין על ידי התובעת, ובכך מילאה הנתבעת אחר הדרישה.

התשלום התכוף נועד להושטת סעד מהיר וזמני, אלא שלא שוכנעתי שהמקרה דנן מצדיק השטת סעד של חירום שכזה (ראו והשוו: ע"א 387/82 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' ויקטור אסידו ואח' פ"ד מ(4) 213; רע"א 9275/03 אברהם פינטו נ' יונה יונה ואח' (פסק דין מיום 30.11.03, פורסם במאגרים)).

בחוק נקבעו הגבלות על מנת שלא לרוקן את תכלית ההסדר הטמון ביסוד התשלום התכוף שמטרתו עזרה ראשונה כסעד קבוע.

כך למשל נקבעו הגבלות על הגשת בקשות לתשלום תכוף חדשות לבקרים ובכך גם נמנעת הכבדה על המערכת השיפוטית.

כך גם נקבע כי לא ייפסק תשלום תכוף בעד תקופה העולה על שנתיים מיום קרות תאונת הדרכים שבגינה הוגשה הבקשה לתשלום תכוף (סעיף 5ה לחוק הפיצויים).

יפים דברים שנאמרו בעניין אחר: "הסכמה בין הצדדים על תשלום תכוף מעידה על כך שהצדדים הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה. אם התובע או הנתבעת לא הסכימו שזה התשלום התכוף המתאים לאותה תקופה, מן הראוי היה שיפנו לבית המשפט שיפסוק". (בש"א (מחוזי חיפה) 17140/07 אסייג מתתיהו נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב החלטה מיום 19.12.07, פורסמה במאגרים).

כפי שיובהר להלן, אין בנמצא טעמים מיוחדים המצדיקים בחינת הבקשה בשלב זה, ודי באמור לעיל כדי לדחות הבקשה מעיקרה.

6. שנית, התובעת לא הוכיחה כי לא נותרו לה אמצעי קיום מתאימים.

התובעת העידה, כי בעלה עבד בעבר, אלא שראיות לעניין שכר הבעל ולתמיכת אחרים לא הובאו (ע' 3 ש' 5-22).

בנסיבות אלה, ובהעדר תשתית ראייתית מספקת אודות מקורות ההכנסה המשמשים לאספקת צורכי מחיית התובעת, אין מקום לקבוע כי לתובעת אין כיום אמצעי מחייה נדרשים.

7. שלישית, ההחזרים המבוקשים בתשלום התכוף הם בגין טיפולים שעברה התובעת בסמוך לתאונה, אלא שלאחר שנת 2010 לא הוצגו מסמכים בדבר טיפול (ע' 4 ש' 13).

התובעת גם העידה כי קיבלה החזר מקופת חולים עבור ההוצאות במעון הרופא (ע' 4 ש' 26-30), אלא שלא הוברר מדוע קופת חולים לא מימנה את שהות בעלה של התובעת במעון, ומכל מקום מששולם סכום בעבר על ידי הנתבעת כתשלום תכוף, אין מקום בשלב זה של הדיון להיעתר לבקשה לתשלום תכוף. כעולה מחוות הדעת הרפואית בתחום האורטופדיה התייצב מצבה הרפואי של התובעת, ועל כן לא הוברר מדוע יש מקום להיעתר לבקשה בנוגע להוצאות רפואיות.

8. רביעית,לא הוברר גם מדוע יש מקום לאשר שירותי סיעוד בסך 3,000 ₪ בחודש, בשים לב לשיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לתובעת.

9. לפיכך, מורה על דחיית הבקשה לתשלום תכוף.

בנסיבות העניין אין צו בדבר הוצאות.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ג, 03 יולי 2013, בהעדר הצדדים.