לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה

החלטה

לפני 2 בקשות מטעם המבקש: בקשה מס' 43- לתיקון כתב התביעה ובקשה 44- למינוי מומחה.

אדון בבקשות כסדרן:

הבקשה לתיקון כתב התביעה

1. המבקש עותר להתרת תיקון כתב התביעה כך שיכלל בו מקור משפטי נוסף לעילת התביעה הנוגעת לפיצוי התובע בגין נזקיו אשר נגרמו לטענתו כתוצאה מהעדר הפרשה עבורו לקרן פנסיה. על פי כתב התביעה אשר תוקן כבר ביום 19.9.2011, נטען כי על הצדדים חלים צו ההרחבה וההסכם הקיבוצי שבענף החלקאות ולחלופין צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, וכי מכח אלה היה על הנתבעת לבצע עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה. כעת מבקש התובע להוסיף טענה חלופית באשר למקור החבות בהפרשה לביטוח פנסיוני-חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. לטענת התובע היות ואין בתיקון משום שינוי סכום התביעה , והיות ויש בכוחו להעמיד בפני בית הדין את הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, יש להעתר לבקשתו.

2. הנתבעת מתנגדת לתיקון. ראשית- מתנגדת לכך שיותר לתובע לתקן תביעתו כאשר כל הטעם שמצא כעת לתקנה הינו בהערתו של כב' השופט גולדברג אשר דן קודם לכן בתיק זה ואשר מצאה ביטויה בפרוטוקול הדיון האחרון; שנית- טוענת היא כי בנסיבות הענין, כאשר בתיק כבר הוגשו תצהירים והוא נקבע להוכחות, אלא שמועד ההוכחות נדחה בעטיו של ב"כ התובע, הרי שאין מקום להתיר בשלב מאוחר שכזה תיקון נוסף של כתבי הטענות. לטענתה של הנתבעת התרת התיקון מהווה עיוות דין הן בשל הנסיבות שבהן עלה בדעתו של התובע לבקשו, והן בשל העובדה כי בשלב זה כבר נערכה הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהיריה נוכח הטענות שנטענו בכתב התביעה המתוקן, ושינוי הגרסה בשלב זה פוגע באופן אשר אינו ניתן לפיצוי כספי בזכויותיה.

הנתבעת טוענת לחלופין, כי ככל שבית הדין בכל זאת יתיר התיקון, כי אז יש לחייב את התובע בהוצאות אשר ישקפו את כל השתלשלות הארועים.

3. לאחר שעמדתי על טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי על אף הנסיבות החריגות של המקרה דנן, יש לאפשר תיקון כתב התביעה כמבוקש.

4. על פי תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 , בית הדין או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את כתבי טענותיו.

הכלל בבתיי הדין לעבודה בנוגע לתיקון כתבי טענות הינו, שאם הנוסח המתוקן מעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון ואם לא יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן – ייעתר בית הדין לבקשה.

5. בענייננו , אחת הפלוגתאות העיקריות בתיק הינה האם היתה לנתבעת חבות בביצוע הפרשה פנסיונית לתובע. אמנם מקורותיה החלופיים של החבות על פי כתב התביעה המתוקן הקיים כעת, הינם שניים אחרים, וכעת מבוקש להוסיף מקור חבות שונה, ואולם בשורשו של ענין עומדת הפלוגתא בדבר חבותה או אי חבותה של הנתבעת בביטוחו של התובע.

6. כבר נקבע כי:

"לפי הוראתה של תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין),התשנ"ב-1991 ניתן לתקן את כתב התביעה, לאחר שנתקבלה רשות לכך מאת בית הדין. בפסק הדין בעניין שלוסמן, בו עמד הנשיא גולדברג על שתי השאלות, הנפרדות זו מזו והניצבות לנגד עיניו של בית הדין בבואו לדון בבקשה לתיקון כתב תביעה וכך אמר:

"[השאלה] הראשונה, האם מעמיד הנוסח המתוקן את הפלוגתא האמיתית לדיון.

השניה - האם יהיה בתיקון כדי לגרום לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן. אם התשובה לשאלה הראשונה היא חיובית, כי אז הגישה במסגרת השאלה השניה היא מאד ליברלית, כדי שהטפל לא יכשיל את העיקר". (ראו: דב"ע נה/115 - 3 שמעון שלוסמן - "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם) עבודה ארצי, כרך כח(2), 290, שם בעמ' 10 סעיף ט' והאסמכתאות שם; וראו: דב"ע שן/23 - 3 מדינת ישראל - יורם מלמן, פד"ע כ"א, 360 והפסיקה המובאת שם; דב"ע נו/217 - 3 שפירו יעקב - מדינת ישראל (לא פורסם) עבודה ארצי, כרך כ"ט (3), 149; השוו: ע"ע 210/99 מיכאל לוטן - מדאינווסט - מרכז רפואי הרצליה בע"מ, (לא פורסם) עבודה ארצי, כרך לג (33) 31, סעיף 12 שם).

דברים אלה יפים לעניננו. שאלת גובה הנזק שנגרם לכל אחד ואחד מן העובדים, כפי שהם ראו להעריכו, עומדת בלב ל-בה של המחלוקת והיא מן הפלוגתאות העיקריות והאמיתיות בדיון שבין הצדדים. התוצאה הישירה מדחיקתה של פלוגתא זו משעריו של בית הדין, תהא דחייתה של התביעה הלכה ולמעשה.

מנגד, התרת תיקונו של כתב התביעה אין בה כדי לגרום נזק בלתי הפיך לנתיבי נפט, או עוול, או נזק שאינו ניתן לתיקון. בהתקיים שני מבחנים עקריים אלה, נחה דעתנו כי מן הדין הוא ואף מן הצדק, להתיר לעובדים לתקן את כתב התביעה, באופן שלא תיגרע מהם ההזדמנות לטעון למלוא נזקם, אם בכלל וככל שנגרם.

דחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה משמעה, בענייננו, נעילת שעריו של בית הדין בפניהם, וכזאת לא ייעשה."( עע 391/99 אלי שניידר ו-84 אח' נ' נתיבי נפט בע"מ, מיום 09/05/2002- הדגשים אינם במקור)

כן ר' דבריו של כב' השופט לוין בע"ע 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזי למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ- עבד אלחפיז זיד (מיום 5.6.80)

"אולם העיקר הוא שאין להרשות תיקון מהסוג הנדון בלי הוכחה כי עמדתו הקודמת של מבקש התיקון נקבעה בשל טעות- אם טעות עובדתית ואם טעות משפטית- שנעשתה על ידיו בתום לב, וכי יש יסוד לכאורה לטענתו שאם לא יתיר לו בית המשפט לתקן את טענתו, עלול להינתן פסק דין שיעמוד בסתירה למציאות העובדתית או המשפטית" ע"א 469/64פד"יי"ט(2)207. (להלן עניין קירור).

7. בנושא דידן, ככל שיתברר כי מקור החבות בביטוח הפנסיוני הינו שונה מזה שנטען עד כה, הרי אי תיקון התביעה באופן שיאפשר לתובע לנסות להוכיח מקור חבות זה, יביא לנעילת שערי בית הדין בפניו ופסק הדין יכול שינתן בניגוד למציאות המשפטית.

משכך , עומדת הבקשה בגדר התנאי הראשון והעיקרי כפי שנקבע בפסיקה, לבחינת בקשה לתיקון כתב התביעה-העמדת הפלוגתאות האמיתיות לדיון. בנסיבות אלה, ולאור הגישה הליברלית בה נוקטים בתי הדין, יש להענות לבקשה.

8. נוסיף ונציין כי לא מצאנו שהתיקון המבוקש יגרום עוול בלתי ניתן לתיקון כלפי הנתבעת. לענין זה יש להבחין אבחן היטב בין שלושה:

א. ה"שיבוש" שנוצר לכל נתבע כתוצאה מתיקון כתב תביעה, כך שעליו להתמודד עם טענה חדשה, שיתכן ואף סותרת טענה קודמת שהועלתה. "שיבוש" כזה הינו לעתים קרובות, נובע ממהותו של תיקון כתב תביעה. אין הוא יחודי למקרה דנן אלא מאפיין תיקון כתב תביעה שעניינו שינוי או הוספה של עילה. לפיכך "שיבוש" שכזה, כשלעצמו, אין די בו בכדי למנוע תיקון מבוקש לכתב התביעה. יפים גם לענין זה דבריו של כב' השופט לוין בענין קירור "יכול וכתב התביעה המקורי מגלה עילה רך ברצונו של התובע להביא בו שינוי ויכול שכבר מלכתחילה לא היקם התובע עילת תובענה שלמה ובקשת התיקון באה להשלים את החסר; במקרה הראשון אין מניעה להעתק לבקשת התיקון והוא –כשהתיקון אינו חורג מגדר עילת התובענה כהגדרתה הרחבה; במקרה השני השאלה היא אך זאת אם כלל כתב התביעה העיקרי מרכיבי יסוד כלשהם של העילה שמהם משתמעת, אפילו על דרך החסר, חבוותו של הנתבע".

ב.הנסיבות בהן מבקש התובע דנן לתקן את תביעתו. ברי כי הבקשה הוגשה לאחר , וככל הנראה בעקבות הערתו של כב' השופט גולדברג בדיון האחרון. ואכן, כפי שמציין הנתבע בתגובתו,אין בפי התובע או בא כוחו בבקשה כל נימוק אחר לכך שרק בשלב זה מבוקש התיקון. עם זאת, לצורך בחינת השאלה האם יש מקום ליתן רשות לתקן את כתב התביעה, על בית הדין לבחון כיצד יוכל התיקון להביא לבירור של הסכסוך האמיתי, וזאת במנותק מן השאלה מה הגורם שעורר את התובע להעמיד תביעתו על אדנים חדשים/נוספים. במקרה דנן, משנעשתה טעות משפטית בתום לב, יש מקום לתקנה. משכך, גם אם לתחושתה של הנתבעת נגרם לה עוול, כפי שמרמזת בתגובתה, אין הוא העוול אשר אותו על בית הדין לבחון בשוקלו האם להעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה גופא.

ג.העוול שנגרם לנתבעת כתוצאה מהגשת בקשה נוספת לתיקון התביעה, הן כשלעצמו והן בהתחשב בכך שכבר הוגשו תצהירים בתיק. אלא שהעוול שנגרם אינו מסוג הנזקים שאינם ניתנים לפיצוי כספי.

9 בענייננו, על אף שהוגשו כבר תצהירים בתיק והוא נקבע לדיון הוכחות, הרי שטרם הוחל בשמיעת הוכחות , ואף קיימות בקשות מקדמיות הנוגעות לראיות שהוגשו בתיק. למעשה התיק נמצא בשלב שבו לא יגרם נזק מהותי (בשונה מנזק כלכלי ומשיכת זמן) כתוצאה מתיקון כתב התביעה.

10. לאור כל האמור, הנני נעתרת לבקשה לתיקון כתב התביעה.

כתב התביעה המתוקן בשנית יוגש בתוך 7 ימים. כתב הגנה מתוקן בשנית יוגש בתוך 21 יום מיום שיתקבל אצל הנתבעת כתב התביעה המתוקן.

11. העוול שנגרם לנתבעת בשל הצורך, שוב, לתקן את כתב הגנתה, וכן להכין תצהירים מתאימים לטיעון החדש, ולהופיע לדיון מקדמי נוסף, יפוצה בפסיקת הוצאותיה.

בנסיבות אלה ,התובע ישא בהוצאותיה של הנתבעת בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. בפסיקתנו זו, הבאנו בחשבון את היקף העבודה הנוספת הנדרשת וכן את העובדה כי לא היתה כל מניעה להעלות את הטיעון נשוא הבקשה דנן בכתב התביעה המקורי ו/או בכתב התביעה המתוקן הראשון. כמו כן הבאנו בחשבון שאין הרכיב שתיקונו מבוקש מהווה רכיב מתחום משפט העבודה המגן, (באבחנה מן הטענה לפיצוי בגין נזקי אי קיומם הנטען).

הבקשה למינוי מומחה

12. בקשת המבקש הינה כי בית הדין ימנה מומחים רפואיים מטעמו, וזאת נוכח חוות הדעת הרפואיות הסותרות שהוגשו על ידי הצדדים ועל מנת לייעל ולחסוך בזמנם של בית הדין ושל הצדדים.

המשיבה מתנגדת לבקשה מטעמים שונים ובכללם:כי בשלב זה ובטרם תוקנו כתבי הטענות אין מקום לכך; כי הבקשה מעורפלת ולא ניתן להבין מתוכה מהם תחומי המומחיות הרפואית של המומחים אשר מבוקש כי ימונו; כי לא קיימת למעשה חוו"ד רפואית מטעם התובע בכל תחום למעט התחום הפסיכיאטרי, ולפיכך אין מקום ואף צורך במינוי מומחה מטעם בית הדין; וכי בתחום הפסיכיאטרי, לנוכח סרובו של המבקש לעבור את הבדיקה הנוירופסיכולוגית, הרי שנמנע מן המומחה מטעמה לקבוע ממצאים ברורים בדבר נכותו הנטענת של המבקש, ולפיכך גם אין חוות דעת "סותרות" כטענת המבקש, המצדיקות מינוי מומחה כמבוקש.

13. אכן, בשלב זה ובטרם תוקנו כתבי הטענות, וכן לא הוגשו תצהירים המתיחסים לכתבי הטענות המתוקנים - הבקשה למינוי מומחה רפואי מוקדמת מדי ודינה להדחות .

14. בצדק העירה ב"כ המשיבה שעד כה לא נדונה התנגדותה לצירופם של מסמכי הביטוח הלאומי ומסמכים נוספים לתצהיר התובע (בקשה מס' 33). לפיכך, ועל מנת לקדם יתר הבירורים המקדמיים, ישיב ב"כ המבקש ראשית לכל לבקשה זו. זאת יעשה בתוך 14 יום.

15. כמו כן, היות ולטענת הנתבעת לא העמיד התובע עצמו לבחינה נוירופסיכיאטרית- מופנית תשומת לבו של ב"כ הנתבעת להוראות התקנות 128(א) ו137 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984. אף שתקנות סדר הדין האזרחי אינן חלות בבית הדין, הרי שאנו מוצאים כי במקרה דנן, יש מקום לשאוב מהן לכל הפחות את העקרונות המנחים להתנהלות בסוגיה זו אשר אין לגביה הוראות בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1992.

בהתאם להוראות התקנות האמורות ,על בעל הדין שהגיש חוות דעת רפואית לאפשר העמדת נשוא חוות הדעת לבדיקה אצל רופא/מומחה רפואי מטעם הצד שכנגד, וככל שלא ייענה לדרישה לעשות כן ללא הצדק סביר, לא ייזקק בית המשפט להוכחת ענין שברפואה מטעם אותו בעל דין. הרציונל העומד ביסוד הוראות אלה הינו מתן אפשרות אמיתית לצד שכנגד להתמודד עם חוות דעת רפואית שהוגשה מטעם הצד הראשון. רציונל זה יפה גם בבית הדין.

משכך יודיע ב"כ הנתבעת בתוך 14 יום עמדתו ביחס לביצוע בדיקה נוירופסיכיאטרית.

16. נקבע לדיון מוקדם ליום 20.11.2013 בשעה 9.00.

ניתנה היום, י"ב תשרי תשע"ד, (16 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.