20 אוקטובר 2013

לפני:

כב' השופטת שרה ברוינר ישרזדה

החלטה

1. לפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: המבקש), בקשה מס' 33, שהוגשה ביום 22.5.13, והוכתרה כ"הודעה על התנגדות לצירוף מסמכי המוסד לביטוח לאומי ומסמכים נוספים לתצהיר התובע בהיותם בלתי קבילים ובקשה להוצאתם מתיק בית הדין".
2. בבקשה מתבקש בית הדין להורות על הוצאת מסמכי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל), ובכלל זאת, הודעה על החלטה בערר ופרוטוקול ועדה רפואית, בהיותם בלתי קבילים כראיה, וכן מסמכים רפואיים ערוכים ע"י ד"ר קופר וד"ר פלד, אשר צורפו, לטענת המבקש, שלא כדין לתצהיר התובע (להלן: המשיב).
3. טעמיו של המבקש לכך הם אלו: סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה קובע כי בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות, אך אין משמעותו כי ניתן להכשיר ראיות פסולות או לפעול בניגוד לכללים המקובלים הנהוגים בתחום זה; קביעות המל"ל אינן ראיות קבילות בהליך זה; קביעות המל"ל אינן מחייבות ואינן רלוונטיות לקביעת נכות לפי תקנות קרן הפנסיה; המשיב צירף מסמכים חלקיים בלבד, ולא בכדי.
4. המשיב טוען מנגד כי נוכח ההלכות המקובלות כיום, בהן המגמה היא מעבר מדיני קבילות למשקל, ובפרט הגמישות שיש בדיני הראיות בבית הדין לעבודה הרי שהבקשה משוללת יסוד. בהתאם לכך, יש לאפשר הבאת הראיות כאשר משקלן יקבע על ידי בית הדין. המשיב הוסיף כי חובה עליו להציג כל ראיה שלדעתו תוכל לתמוך בטיעוניו, ולולא היה מבקש להציגה, הרי שהמבקש היה זוקף זאת לחובתו; משקלן של ראיות אלו בבתי המשפט האזרחיים אינו רלוונטי לעניננו; אין מניעה כי המבקש יחקור בח"נ את רופאי הוועדה הרפואית ועל כן לא מוענק למשיב יתרון בכך; בבתי הדין לעבודה ניתן לקבל כראיה עדות שמועה; טענת המבקש כי אין רלוונטיות לקביעות המל"ל לצורך קביעת נכות לפי תקנות קרן הפנסיה, אינה רלוונטית בשלב זה, ומכל מקום אליבא דמשיב הינן רלוונטיות בהחלט.
5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורני כי אין להיעתר לבקשת המבקש, ולהורות על הוצאת המסמכים המבוקשים מתיק בית הדין. כפי שהובא בדברי המבקש עצמו, סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, קובע כי בהליכים אזרחיים "בית הדין לא יהיה קשור בדיני הראיות". יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט י' אליאסוף בדב"ע נז/268-3 ראדא תעשיות אלקטרוניות נ' אורי תדמור, פד"ע ל (9), 245:

"הוראה זו נקבעה בחוק בשל האופי המיוחד של יחסי העבודה המתבררים בבית הדין לעבודה, המושתתים על נורמות משפטיות שונות, בעלות אופי כלכלי-חברתי... מטרת המחוקק היתה להביא לאכיפה מירבית של נורמות אלה. להשגת מטרה זו בחר המחוקק לשחרר את ביה"ד מהמסגרות של דיני הראיות, ואיפשר לביה"ד, וכן לצדדים להליך אזרחי, גמישות בעניין הסייגים והתנאים לקבלת ראיות... אין מקום להטיל נוקשות על הגמישות בדיני הראיות אשר המחוקק ציווה בסעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה. יש על כן, לבחון כל עניין שבראיות המתעורר בבית הדין לעבודה, עפ"י מטרת המחוקק וכן המטרה להשגת הצדק בסכסוך שבין הצדדים."

כמו כן נפסק כי קבילותה של ראיה אינה אומרת דבר לעניין משקלה, והיא יכולה להיות "קבילה" אך "נטולת משקל" (י' קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1344). דברים אלה מבטאים את ה"הנטייה המודרנית בתחומי משפט רבים היא לעבור מאיסורים על קבילותו של מידע להיתר הבאתו תוך התחשבות באמינותו לעניין משקלו: "אמת או יציב - אמת עדיף" (כב' השופט חשין בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט (2) 265).

1. נוכח האמור, לא מצאנו מקום בשלב זה של ההליך, ובשים לב למגמת הפסיקה למעבר מדיני קבילות לבחינת משקלן של הראיות, להיעתר לבקשה. טענות המבקש לגבי טיב הראיה תבחנה בהמשך, אך ברי כי אין מניעה מלקבלן לעת עתה. יודגש - כי אין בקבלת הראיות דבר כדי להעיד על טיב הראיות הללו ומשקלן, ובכלל זאת האם די בהן כדי להוכיח נכות לפי תקנון קרן הפנסיה או בכדי לייתר הצורך בחו"ד רפואית מטעם התובע. דברים אלו יבחנו לגופם בהגיע שלב ההוכחות.
2. בקשת המבקש נדחית איפוא. הוצאות בקשה זו תלקחנה בחשבון בסיומו של ההליך ובשים לב לתוצאותיו.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, (20 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.