ביום 16.4.11 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכמת הצדדים והורה על מינויו של מר אמיר חופשי לשמאי מקרקעין מוסכם בתובענה. במסגרת החלטה זו נקבע, בין היתר, כי "גובה שכר טירחתו של השמאי יוסכם במישרין בינו לבין באי כוחם של התובעים ושל הנתבעת 1 בטרם יחל בהכנת חוות דעתו" (ההדגשה אינה במקור – ב.א.).

בפועל, נפגשו הצדדים עם מר חופשי 4 פעמים וסיכמו עמו את העקרונות לפיהם עליו לערוך את שומתו, אך זאת – עוד בטרם סיכמו עמו את גובה שכר טרחתו. מר חופשי דרש שכר טרחה בסך של 60,000 ₪, אותו ראו הצדדים כגבוה מהמקובל. ביום 13.5.12 נקבע על ידי בית המשפט כי ככל שהצדדים לא יגיעו לידי הסכמה על זהותו של שמאי מוסכם שימונה במקום מר חופשי, ימציאו הצדדים שמות של שלושה שמאים ששכר טרחתם יוסדר מראש בינם לבין ב"כ הצדדים, ובית המשפט ימנה אחד מביניהם במקומו של מר חופשי. כן נקבע כי שמורה לצדדים האפשרות להחליט כי הם מעוניינים להמשיך את העסקתו של מר חופשי.

בהמשך להחלטה זו, נוצרה מחלוקת בין הצדדים:

הנתבעת 1 העבירה 3 הצעות של שמאים והיא מבקשת מבית המשפט כי ימנה אחד מביניהם במקומו של מר חופשי. הצעותיה של הנתבעת מתייחסות לשמאים הבאים:

1. גב' נעמי ספיר המבקשת שכר טרחה המסתכם בסך של 45,000 ₪ + מע"מ + הוצאות;

2. גב' סיגל יואלי המבקשת שכר טרחה בסך של 40,000 ₪ + מע"מ (עבור ישיבה אחת והכנת חוות דעת. בגין כל ישיבה נוספת שתידרש ישולם תשלום נוסף בסך של 2,200 ₪ + מע"מ);

3. ד"ר בועז ברזילי המבקש סך של 25,000 ₪ + מע"מ + הוצאות ישירות.

התובעים נמנעו מלהציע מועמדים חלופיים משלהם. התובעים מצדם מבקשים להשלים ההתקשרות עם מר חופשי בהתאם לדרישתו הכספית על מנת למנוע שיהוי בהשלמתו של ההליך המשפטי, וכן בהתחשב בהוצאות הכספיות הכרוכות במינוי שמאי חלופי, לרבות קיום ישיבות נוספות בנוכחות שמאי הצדדים וההוצאות הכרוכות בכך, להבדיל מהמשך עבודתו של מר חופשי הנוגעת להכנת השומה עצמה. לפיכך, מבקשים התובעים מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו מכוח תקנה 131(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") ולפסוק את שכר טרחתו הכולל של מר חופשי.

באשר למועמדים אותם הציעה הנתבעת 1 – טוענים התובעים כדלקמן:

בנוגע לד"ר ברזילי – טוענים התובעים כי הם אינם מוכנים לעבוד עמו בשום פנים ואופן, אך אינם מוכנים לפרט את שיקוליהם, משיקולי צנעת הפרט;

בנוגע לגב' ספיר והגב' יואלי – טוענים התובעים כי ההפרש הכספי שבינם לבין מר חופשי אינו מצדיק את המעבר לשמאי חלופי, הכרוך כשלעצמו בהוצאות כספיות, לרבות קיום ישיבות נוספות בנוכחות שמאי הצדדים.

הנתבעת 1 משיבה כי דרישתו הנוכחית של מר חופשי עבור העבודה אשר הושקעה על ידו בתיק זה עד עתה המסתכמת בסך של 12,000 ₪ + מע"מ - הינה מופרזת ולא אושרה על ידי ועדת הפיצויים שלה. בנוגע לישיבות הנוספות הנדרשות, טוענת הנתבעת 1 כי לא תידרש יותר מישיבה אחת של הצדדים אצל השמאי החלופי.

אקדים ואומר כי התסבוכת שנוצרה הייתה נמנעת לו היו הצדדים נוהגים בהתאם לרוח החלטתי מיום 16.4.11 ומסכמים את שכר טרחתו של השמאי בטרם נפגשו עמו.

לגופו של עניין, אני מחליט כדלקמן:

1. נוכח העובדה שהנתבעת 1 אינה מתנגדת לכך שהשמאי מר חופשי ישמש כשמאי מוסכם אם כי היא חולקת על דרישתו לקבלת שכר טרחה בסך של 60,000 ₪ ובהתחשב בכך שמר חופשי כבר קיים 4 ישיבות בתיק עוד בטרם אושר שכר טרחתו - אני קובע כי שכר טרחתו של מר חופשי עבור הכנת חוות הדעת בתיק זה יעמוד על סך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, בדומה להצעה הגבוהה שהעבירה הנתבעת 1 לבית המשפט.

2. ככל שמר חופשי יתנגד להשלמת עבודתו בהתאם לשכר הטרחה שקבעתי – יודיעו לי על כך הצדדים על כך, או מר חופשי עצמו, בתוך 15 ימים ממועד החלטה זו.

במקרה כזה, ימסרו הצדדים לבית המשפט, תוך 15 ימים מהיום, שמות של 3 שמאים מוסכמים, אשר ייאותו לערוך חוות דעת בתיק זה תמורת תשלום שכר טרחה מכסימלי של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.