בהסכמת הצדדים, נדחתה בהמלצת בית המשפט התביעה נגד הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

הצדדים חלוקים בשאלת ההוצאות, כאשר התובעים טוענים כי אין מקום לפסיקת הוצאות נגדם, ואילו הנתבעת טוענת כי יש לחייב את התובעים בתשלום הוצאותיה.

לאור הליכים קודמים שהתנהלו בין התובעים והנתבעת, ובהם נדחו טענות התובעים נגד הנתבעת (לגבי הצורך בהפקעת חלקיה של הנתבעת לפני הפקעת חלקיהם של התובעים במקרקעין), היה עליהם להימנע מצירוף הנתבעת 2 כנתבעת נוספת בתביעה, כשבפיהם אותן טענות, והדברים ברורים.

נוכח האמור לעיל יש מקום לחייב את התובעים בתשלום הוצאות הנתבעת. יש לזכור כי מחד, הנתבעת הגישה כתב הגנה, באי כוחה השתתפו ב-5 ישיבות קדם משפט, וכן הגישה הנתבעת תצהיר עדות ראשית. מאידך, יש להתחשב בהסכמה שהושגה וחסכה את המשך ההליכים נגד הנתבעת, וכן בכך שהנתבעת 2 לא נדרשה להשתתף בישיבת ההוכחות היחידה שהתקיימה, וכן נחסך ממנה הצורך בהגשת סיכומים.

אין ספק שהסכמת התובעים לדחיית התביעה נגד הנתבעת בשלב זה של הדיון, חסכה חיובם בהוצאות משמעותיות ביותר (שהיו צפויות להסתכם בעשרות אלפי שקלים, אילו הייתה נמשכת התביעה נגדה עד תום), נוכח ההליכים הקודמים בין הצדדים והתיאור דלעיל, אך ברור כי אין התובעים יכולים לצאת פטורים בלא כלום.

לאחר כל זאת, ובהתחשב באמור לעיל, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת 2 הוצאותיה בהליך זה בסכום כולל של 10,000 ₪, המהווה למעשה שכ"ט עו"ד, שכן על פני הדברים לא היו לנתבעת 2 הוצאות משפט בהליך זה.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"ד, 11 יולי 2014, בהעדר הצדדים.