ביום 27.3.14 ניתן בתיק זה, על ידי השופטת רבקה פוקס, פסק דין לאחר שמיעת ראיות וטיעונים אשר קבע את הפיצוי שלו יהיה התובע זכאי בגין הפקעת מקרקעין. ביום 4.9.22 הגיש התובע בקשה לדיון חוזר וביטול מרכיבי הפיצוי, תוך עריכת חישוב בהתאם להנחיות פסק דין של בית המשפט העליון בע"א 6744/20 ו-188 אחרים מיום 7.7.22.

בבקשה נטען שבפסק הדין שניתן בתיק זה חויבו הנתבעים לשלם לתובע פיצוי כספי לפי שיטת חישוב שלטענת התובע אינה נכונה. התובע הגיש ערעור על פסק הדין, ובהסכמתו נמחק הערעור. לטענתו, ההחלטה למחיקת הערעור התקבלה בכובד ראש ולאחר מחשבות כאשר התובע ידע שמתרחש חידוש של הפסיקה. התובע הודיע לנתבעים לדבריו שלא ניתן לבצע את פסק הדין בתיק עד לבירור המחלוקת והכרעה בסוגיה של מרכיבי הפיצוי בפני בית המשפט העליון, ואכן פסק הדין לא בוצע עד היום. החלטה נשוא המחלוקת והתביעה של התובע עונה לדבריו על קריטריון התיקים שאוחדו, ומן הצדק שבית המשפט ידון מחדש במרכיבי הפיצוי ויקבע ששערוך הפיצוי ייעשה בהתאם להלכה החדשה.

בגדר הטיעון המשפטי טען התובע שעל פי פסקה 77 לפסק הדין מיום 7.7.22 נקבע שעל הצדדים להגיע להבנות ביניהם גם בתיקים התלויים או שהוגשו בהם ערעורים לבית המשפט העליון, ואין צדק להבחין בין התובע לנפקעים האחרים, כאשר תוצאת פסק הדין מ-2014 גורמת עיוות דין. התובע הוסיף וטען טענות שונות כנגד פסק הדין. לדבריו, לאחר חידוש בהלכה, כאשר פסקי הדין או הסכמי המזונות הקודמים ניתנו על בסיס הלכה שיפוטית מטעה, יש מקום לשנותם גם לעבר (ע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל; דנ"א 3993/07 פקיד שומה נ' איקאפוד בע"מ). התובע צירף לבקשתו חוות דעת מטעמו וטען שבית המשפט לא חישב כלל דמי חכירה בפסק הדין וטעה באופן חישוב הפיצוי ובמועד שבו ייפסקו דמי חכירה אבודים.

הנתבעת התנגדה לבקשה וטענה שפסק הדין בתיק זה חלוט זה כבר, לאחר שגם הערעור עליו נמחק בהסכמת התובע. פסק הדין פסק את הפיצוי לתובע על פי הדין שהיה חל באותה עת, ועל פי מסלול התביעה שבחר התובע בתביעתו. על פי דוקטרינת מעשה בי-דין, פסק הדין בלע את זכותו של התובע לפיצויי הפקעה ויצר מחסום מפני הידיינות נוספת. זאת, למרות שהתובע לא קיבל את הפיצוי שנפסק לו, עקב סירובו לקבלו למרות פניות הנתבעת.

לטענת הנתבעת, על פי הדין, כאשר התביעה נדונה והוכרעה בערכאה מוסמכת, נוצר השתק עילה ובית המשפט לא יידרש להכריע שוב בין הצדדים או חליפיהם בגין אותה עילה (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני). כמו כן נוצר בין הצדדים השתק פלוגתא לגבי השאלות העובדתיות שהוכרעו בפסק הדין והיו חיוניות לתוצאה הסופית. תקנת הציבור מחייבת את סיום ההליך המשפטי. אין מדובר בבקשה לדיון חוזר עקב תרמית או גילוי עובדות חדשות, שגם אז היה על התובע לנקוט הליך אחר.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת על פי האמור בפסק הדין של בית המשפט העליון מיום 7.7.22, הוא נועד לחול על תיקים תלויים ועומדים, ולא על הליכים שפסקי הדין לגביהם הפכו לחלוטים. על כן ביקשה הנתבעת לדחות את הבקשה ולחייב את התובע בהוצאות.

כאמור, פסק הדין ניתן בתיק זה לאחר שמיעת ראיות וטענות הצדדים, והפך לחלוט זה כבר. גם אילו היתה נכונה העובדה שלא הוכחה אף לכאורה, לפיה הסכים התובע למחיקת הערעור מתוך כוונה להמתין לחידוש בבית המשפט העליון, כוונתו של התובע אינה משנה את הדין. פסק הדין הוא חלוט ויצר מעשה בי-דין – השתק עילה, כדברי ע"א 246/66 שמואל ו-רחל קלוז'נר נ' רנה שמעוני, כב(2) 561, 584 (1968):

"תורת ה-RES JUDICATA של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז  אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה" (MERGED) בפסק-הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד, בחינת TRANSIT IN REM JUDICATAM; וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע  בדין, אזי אומרים שקם מחסום (BAR) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה  המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת ‎.PER REM JUDICATAM"

משניתן פסק הדין בתיק זה, נבלעה עילתו של התובע בפסק הדין, והעילה המקורית חסומה בפניו. כל שהיה בידו, עד שמחק את הערעור, היה ערעור על פסק הדין, אבל גם זכות זו הסתיימה במחיקת הערעור. כל שכן, שאין בידו של התובע עוד לטעון שפסק הדין אינו נכון.

אני דוחה את טענתו של התובע כאילו פסק דינו של בית המשפט העליון מיום 7.7.22 חל על תביעתו של התובע. הוא חל על התיקים שנדונו בו, 189 תיקים, ונכללה בו המלצה לצדדים לשאת ולתת ביניהם בתיקים התלויים ועומדים. תביעתו של התובע אינה תביעה תלוייה ועומדת אלא תביעה שהוכרעה לפני שנים, ואינה נכללת בפסק דינו של בית המשפט העליון, לא בחלק שעליו היא חלה ישירות ולא בהמלצה לשאת ולתת בתיקים תלויים ועומדים.

אני דוחה את טענתו של התובע שיש להחיל את קביעות פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6744/20 באופן רטרואקטיבי על תיקים שבהם ניתן פסק דין חלוט. אני דוחה את ההפנייה לעע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל שדן בתחולה רטרואקטיבית של הוראה דיונית, ואינה שייכת לענייננו. בדנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים נ' איקאפוד בע"מ נדונה שאלת התחולה לעבר של נורמה פרשנית ששונתה על ידי בית המשפט העליון, אבל לא על תיקים שבהן ניתן פסק דין חלוט, אלא כדברי בית המשפט העליון, "השאלה שעלתה היא – האם יש להורות על תחולת ההלכה רק מכאן ולהבא, או שמא גם על ענינים שטרם הוכרעו, והם תלויים ועומדים". זאת, בהתאם להלכה שנקבע קודם לכן בהרכב מורחב ברע"א 8925/04 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' עזבון המנוח אחמד עבד אלחמיד ז"ל, פ"ד סא(1) 126 (2006)שדנה גם היא בתחולה רטרוספקטיבית של ההלכה ששונתה על תיקים תלויים ועומדים. התובע לא הצביע על שום הלכה של בית המשפט העליון הקובעת שכאשר ניתן פסק דין בנושא מסויים, ניתן לשנות פסקי דין חלוטים.

הימנעותו של התובע מגביית הסכומים שבית המשפט קבע שהוא זכאי להם בשנת 2014 אינה מקנה לו זכות כלשהיא לדיון חוזר בתביעה שהוכרעה. גם העובדה שחלקה שהופקעה ממנו מצוייה במרחק קצר מהחלקה שהופקעה בע"א 6744/20 אינה מקנה לו זכות לתבוע תביעות נוספות מעבר לתביעה שהוכרעה בפסק הדין בתיק זה שהכריע בפיצוי המגיע לו בגין הפקעת החלקה, לפי מסלול הפיצוי שבחר.

על כן, אני דוחה את בקשת התובע לדיון חוזר במרכיבי הפיצוי בתביעתו בתיק זה שבה ניתן פסק דין בשנת 2014 והפך חלוט לפני שנים רבות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשפ"ג, 18 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.