(בעקבות פסק דין מיום 27.3.14)

בתיק שבכותרת ניתן פסק דין ביום 27.3.14 ובסיומו נקבע כי בגין הפקעת המקרקעין מושא המחלוקת שבבעלות התובע בשטח 33,631 מ"ר תפצה הנתבעת את התובע בסך 203,468 ל"י בצירוף הצמדה וריבית כפי הקבוע בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה לצורכי ציבור התשכ"ד-1964 (להלן: "חוק לתיקון דיני רכישה לצורכי ציבור" או "החוק") ועל פי תקופות החישוב המפורטות שם.

הצדדים נדרשו להגיש לבית המשפט תוך 30 יום מסמך המפרט את אופן חישוב הריבית וההצמדה בתקופות השונות, האמורות בחוק, ואת תוצאת החישוב ליום פסק הדין.

התובע בחר שלא להגיש כל מסמך בעקבות ההוראה בפסק הדין, והנתבעת הגישה מסמך שסברתי לאחר עיון בו כי אין הוא מפורט ומנומק מספיק. לכך אוסיף קושי בקבלת חישוב הנתבעת אשר ליום פסק הדין הגיע לפיצוי בסך 182,120 ₪, מבלי שניתן הסבר מדוע במכתב מיום 19.4.1998 מטעם המדינה הגיע החישוב לפיצוי בסך 219,605 ₪ (נספח ב' לכתב ההגנה).

באלה הנסיבות, בתאריך 21.5.14 מיניתי אקטואר מטעם בית המשפט את מר שי ספיר, כדי שיערוך את החישוב האמור. מר שי ספיר, אשר קיבל הנחיות ברורות לחישוב, הגיע לתוצאה (לאחר תיקון טעות בכימות מספר השנים) לפיצוי ליום פסק הדין בסך 200,929 ₪.

התובע הציג למומחה שאלות הבהרה, אשר נבדקו ע"י המומחה, ובמענה לשאלות אלה מצא המומחה שלא לתקן את החישוב שערך. במאמר מוסגר אציין כי התובע הציע, כעולה משאלותיו, צורות חישוב החורגות מהוראת סעיף 8 לחוק לתיקון דיני רכישה לצורכי ציבור ומהוראותיי בהחלטה מיום 21.5.14 הן כשחישב בתקופה הראשונה ריבית צמודה, הן כשחישב את יתר תקופות החישוב בדרך שאינה נהירה, כאשר בין כך ובין כך, טרח המומחה ופירט גם כבקשת הנתבעת, את חישוביו הוא לתקופות השונות.

דא עקא שלאחרונה הגיש התובע הודעה בה אין הוא מפרט את הסתייגויותיו ועל כן מבקש הכרעה לפי שיקול דעת בית המשפט, כאמור בתגובתו מיום 13.11.14, כלשונו:

"בהתאם להחלטה מיום 30.10.14 לאחר התייעצות אכן קיימת מחלוקת אך לא ניתן לקבוע בוודאות, אי ניתן לשיקול דעת כב' ביהמ"ש." (הטעויות במקור)

אשר לנתבעת:

הנתבעת הגישה עמדה המסכמת הערותיה לחוו"ד מומחה בית המשפט ובעיקר מפנה לעובדה כי המומחה חרף בקשותיה לא צירף דפי עבודה, טעה בקביעת המדדים לצורך החישוב והוסיפה פגם לפיו המומחה ערך חישוב לפי חוק פסיקת ריבית ולא לפי ההוראות המיוחדות שבחוק לתיקון דיני רכישה לצורכי ציבור.

עיינתי בהשגותיה של הנתבעת ומצאתי לקבוע כי לא הוכחה כל טעות בקביעת החישוב לפי המדד הקובע, משלא הוברר כדבעי כי המומחה טעה בבחירת המדדים בחישוביו. כמו כן אציין כי דפי העבודה אמנם נדרשו ולא התקבלו, אך משלא ביקשה הנתבעת התערבות בית המשפט בסוגיה לרבות הזמנת המומחה לחקירה, דומה כי זנחה הנתבעת טענותיה.

אשר לחישוב הריבית וההצמדה עיינתי בהשגות הנתבעת ומצאתי כי יש לדחותן, שעה שהמומחה פעל על פי הוראות החלטתי מיום 21.5.14 וערך חישוב לפי ריבית משתנה בהתאם לתקופות החישוב השונות, ומכל מקום אין לומר כי המומחה חישב את הריבית וההצמדה כהוראת חוק ריבית והצמדה, כלשון הנתבעת, במנותק מהחלטתי בעניין, כשברחל בתך הקטנה מלמד כי ערך חישוב לפי ריביות משתנות כמפורט בחוק.

התוצאה היא שמשלא הופניתי לטעות אינהרנטית בחישוב של המומחה מטעם בית המשפט, שערך חוו"ד על פי הוראות שניתנו לו בשלוש תקופות חישוב שונות, כאמור בהחלטה מיום 21.5.14, אני מאמצת את החישוב וקובעת כי הפיצוי שחבה הנתבעת לשלם לתובע ליום פסק הדין יעמוד על סך של 200,929 ₪.

שאר ההוראות שניתנו בפסק הדין יעמדו על כנן.

באלה הנתונים, מסתיים ההליך שבכותרת בפסק דין מיום 27.3.14 ובצירוף ההחלטה דנן, ועל כן אני מורה למזכירות לסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.