בבקשה לפסילת שופט.

עניינה של התביעה טענות התובעים, אשר ביצעו עבודות תכנון עבור הנתבעים, כי השכר אשר הוסכם בין הצדדים בחוזה אשר נכרת ביניהם, אינו משקף את העבודה הרבה אשר ביצעו התובעים עבור הנתבעים בפועל. לפיכך, תובעים התובעים את השכר הראוי וההוגן עבור העבודה הרבה אשר ביצעו.

במהלך ההליכים, בקדם המשפט שהתקיים ביום 20/12/12, במהלך דיון בלתי פורמלי אשר הערה לגביו נרשמה לפרוטוקול, הבעתי דעתי לגבי הקשיים המשפטיים בתביעה.

בהמשך, לאחר שהוגשו תצהירי הצדדים, ובפתח הדיון היום, אשר היה קבוע לשמיעת ראיות הצדדים, הבעתי דעתי פעם נוספת בעניין סיכויי התביעה, ואמרתי:

"קשה לראות איך עוברים התובעים את הרף של "עשיית עושר שלא במשפט", בהתחשב בכך שקיים הסכם חתום בין הצדדים. כמו כן, בהתחשב בכך שהתובעים ערכו את תוכנית האב לפני שהתקשרו בהסכם לעריכת התוכנית דנן. הדברים נאמרו ע"י בית המשפט בעבר וקשה לראות בתצהירי התובעים כיצד ניתן לחצות מכשולים אלו."

לאחר דברי הנ"ל, טען ב"כ התובעים כי בית המשפט קיבע את עמדתו ולכן עליו לפסול את עצמו מלהמשיך לשבת בדין.

ב"כ הנתבעים טענה כי אין עילה לפסילת בית המשפט.

ככלל, איני סבור כי קיים פסול בכך שבית המשפט מציג בפני הצדדים את הקשיים בעמדותיהם בכל שלב משלבי ההליך, על מנת לנסות לקדם את ההליך ביעילות ולהוביל פתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט, על דרך של פשרה או בדרך אחרת. ההיפך הוא הנכון. בעשותו כאמור, מקיים בית המשפט את חובתו לנסות ולפתור את הסכסוך בין הצדדים בצורה יעילה, תוך ניצול מיטבי של משאב הזמן הקצוב. דברים אלו נכונים ככל שבית המשפט מביע עמדתו באופן לכאורי בלבד ואין הוא נעול ומקובע בדעתו באופן שלא מאפשר לו להמשיך ולשמוע את המשפט בדעה פתוחה וללא משוא פנים. כך נקבע בשורה ארוכה למדי של פסקי דין שנתנו נשיאי בית המשפט העליון.

ראה למשל, דברים אשר נאמרו ע"י כב' הנשיא א' ברק בע"פ 344/99 בשן נ. מ"י, פד נג' (2), 599, 614 (1999):

"אך טבעי הוא, כי עם התפתחות המשפט מתפתחת במקביל אצל השופטת עמדה פנימית באשר ליחסה לדברי העדים ולעמדות הצדדים. השופטת שומעת ורואה ומגבשת לעצמה דעה באשר למתרחש בפניה. השופטת אינה צריכה להדחיק דעה זו באשר למתרחש בפניה, ואינה צריכה להמתין עד לסיום המשפט. ההליך השיפוטי הוא הליך רציף ומתפתח. ההתפתחויות באולם המשפט משתקפות במחשבות השופטת, תוך שהיא נוקטת עמדה פנימית כלפי האירועים. רק כך תוכל השופטת, בהגיע סיום המשפט, לנקוט עמדה בשאלות (המשפטיות והעובדתיות) הניצבות בפניה. ברוב המקרים, יוצרת השופטת לעצמה את התרשמותה הפנימית. אך לעתים היא נותנת לה ביטוי חיצוני. אין בכך כדי לפסול אותה. כל שנדרש הוא, שההתרשמויות והעמדות שהתגבשו אצל השופטת, יהיו בעלות אופי לכאורי בלבד; שדעתה של השופטת תמשיך להיות פתוחה לאפשרות של בחינה מחודשת ושינויים; שהדעה המעוצבת על-ידיה לא תהא סופית; כי לבה יהיה פתוח לקלוט רשמים, עובדות ונתונים חדשים וכי רק בסוף ההליך תבוא ההכרעה הסופית.

דברים דומים נכתבו על ידי כב' הנשיאה ד' ביניש בע"א 5147/11 חשב גרניט - ייזום פרוייקטים בע"מ נ' כתבי (18/8/2011):

"האמירות המיוחסות לבית המשפט, שאת חלקן אישר, ככל שנאמרו - לפרוטוקול ושלא לפרוטוקול - נאמרו לשם ייעול הדיון במסגרת ניסיונותיו לפשר בין בעלי הדין באופן שייתר מתן פסק דין בתובענה. אין באמירות אלה, ככל שנאמרו, כדי להצביע על גיבושה של דעה קדומה מצד בית המשפט במחלוקת שבין בעלי הדין, בטרם סיום שמיעת הראיות (השווה: ע"א 4802/11 פלונית נ' פלוני ([פורסם בנבו], 24.7.2011). יש לזכור כי לבית המשפט סמכות טבועה לנהל את הדיון ולהציע הצעות, לרבות הצעות פשרה לסיום הסכסוך שלפניו, בין היתר, על מנת לחסוך זמן וממון של בעלי הדין (ע"א 4693/11 ידיעות תקשורת בע"מ נ' ד"ר אפרים צור ([פורסם בנבו], 7.7.2011))."

וראה גם ע"פ 2463/13 מ"י נ' פלוני (11/4/2013). שם, דובר במקרה בו במהלך שמיעת עדות עד, הפסיק בית משפט את מתן העדות, פינה את האולם, והתבטא בפני באי כוח הצדדים, כי לטעמו הקונספציה הראייתית של המערערת קרסה הלכה למעשה וכן, הביע בית המשפט את עמדתו לגבי העדים שהעידו מטעם התביעה עד אותה העת. כבוד נשיא בית המשפט העליון השופט א' גרוניס קבע בעניין זה:

"ההלכה גורסת כי בכדי לקבוע שנתגבשה עילה המצדיקה פסלות, על ההתבטאות להעיד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים. את שאלת קיום החשש, שמא דעת השופט ננעלה ללא אפשרות לשינוי ושכנוע, יש לבחון לפי משמעותם של הדברים והקשרם בנסיבות העניין (למשל, ע"פ 3007/05 כהן נ' מדינת ישראל, פיסקה 7 לפסק דינו של הנשיא ברק (19.4.2005); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 194 (2006) (להלן – מרזל)). במקרה דנא, הרושם הוא שבית המשפט לא קבע באופן נחרץ את עמדתו לגבי המשיבים או לגבי התוצאות הסופיות של ההליך, וזאת בפרט לאור העובדה כי מדובר בשלב מקדמי של ההליך בטרם נשמעו כל הראיות והטיעונים (שם). משכך, התבטאויותיו של בית המשפט, כפי שתיארה אותן המערערת, אינן מעידות על כך שדעתו ננעלה ואינה ניתנת לשינוי, ואין בהן כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים."

ומן הכלל אל הפרט - הדברים אשר נאמרו על ידי לפרוטוקול כאמור לעיל, נאמרו על בסיס האמור בכתבי הטענות ותצהירי הצדדים, לצורך ניסיון לקדם את ההליך, ללא צורך בשמיעת ראיות. בדברי התייחסתי לקושי המשפטי הקיים בפני התובעים, להערכתי, מבלי שהבעתי דעה נחרצת, מגובשת וסופית בעניינה של התובענה. קיומו של קושי, אין משמעותו כי לא ניתן להתגבר עליו.

הדברים שנאמרו על ידי, נאמרו על פני הדברים, מבלי שגיבשתי עמדה בעניין הראיות עצמן, מהימנותן, משקלן וכד' ומבלי שגיבשתי עמדה סופית בעניין אפשרות התובעים להוכיח את עילות תביעתם על סמך התצהירים אשר הגישו.

בע"פ 2749/14 גאון נ' מ"י (18/4/2014) אמר כבוד הנשיא א' גרוניס:

"טענת פסלות בשל התבטאות שופט תתקבל רק במקרים בהם בימ"ש ישתכנע כי דעתו של השופט ננעלה, כך שלא ניתן לשכנעו בעמדה אחרת בהמשך ההליך."

במקרה הנדון, לא ננעלה דעתי והיא נותרה פתוחה לשכנוע.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה לפסילתי.

ב"כ התובעים יודיע עד ליום 17.7.2014, אם בכוונתו להגיש ערעור על החלטה זו.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

התיק יובא בפני ביום 18.7.2014.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ד, 06 יולי 2014, בהעדר הצדדים.