1. כללי
2. ביום 30.05.2016 ניתן פסק דין בהליך שבכותרת ובעקבותיו הוגשה בקשה למתן פסיקתא אשר לוותה בחליפת תגובות ותשובות. ביום 15.06.2016 ניתנה החלטה, לפיה, מתקבלות טענות התובעים לעניין הפסיקתא ומשכך, הוגשה הפסיקתא לחתימת בית המשפט וביום 19.06.2016 ניתנה החלטה המאשרת את הפסיקתא. עוד ביום בו ניתנה ההחלטה המאשרת את הפסיקתא הגישו התובעים בקשה לתיקונה של הפסיקתא, נשוא החלטה זו.
3. טענות הצדדים

טענות המבקשים

1. המבקשים עותרים להורות על תיקון הפסיקתא מיום 19.06.2016 באופן בו יועבר לתובעים סך נוסף של 103,425 ₪ בגין פיצוי שווי זכות דירת הגן, סכום המורכב ממכפלת 3 הדירות בסך של 34,475 ₪ (3*34,475) ונוכח העובדה שכל בעל זכות של דירה זכאי לפיצוי בסך של 34,475 ₪ (סכום הנגזר מחלוקת של שווי זכות דירת גן 1,447,957 ₪ ב- 42 יחידות ב- 3 בניינים).
2. בהקשר זה מציינים המבקשים כי המשיבות פעלו בהתאם לפסק הדין ושילמו לידי ב"כ המבקשים סך של 487,271 ₪ מתוכו סך של 344,750 ₪ בגין פיצוי דירת הגן.
3. המבקשים טוענים כי בנוסח הפסיקתא שהוגש על ידם, נפלה טעות באופן בו הושמטו שלוש משפחות מבין התובעים הזכאיות לפיצוי וזאת בנוסף ל 10 המשפחות שעניינן הובא במסגרת הפסיקתא, אשר לאחר קבלת תגובה ותשובה, נחתמה ע ביהמ"ש. המשפחות שעניינן לא הובא על ידי המבקשים במסגרת הפסיקתא המקורית הן:
4. משפחת וסר (תובעים 6 ו- 7).
5. משפחת סגית (תובעים 8 ו- 9).
6. משפחת אסקין (תובעים 21 ו- 22).
7. המבקשים עותרים כי המשיבות יעבירו לידי ב"כ המבקשים סכום נוסף של 15,450 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין שהוא 15% מסכום פסק הדין. נוכח כלל האמור, עותרים המבקשים כי ביהמ"ש יורה למשיבות להעביר לידיהם סך נוסף של 118,875 ₪.

טענות המשיבות

1. המשיבות טוענות כי יש לדחות את הבקשה.
2. נטען כי ביום 30.05.2016 ניתן פסק דין בתובענה שבכותרת וביום 19.06.2016אושרה פסיקתא שנוסחה על ידי ב"כ המשיבים.
3. לטענת המשיבות, הבקשה לתיקון הפסיקתא הוגשה ביום 19.07.2016, בחלוף יותר מ- 21 ימים הנקובים בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984, (להלן: "חוק בתי המשפט") ובתקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי"). עם מתן פסק הדין ואישור הפסיקתא סיים בית המשפט את מלאכתו. על כן, בהעדר הסכמה לכך מאת המשיבות, אין בידי בית המשפט לשוב ולהידרש לעניין בעיתוי הנוכחי.
4. ביום 14.07.2016 הגישו המשיבות ערעור על פסק הדין, ע"א 30853-07-16, על כן סבורות הן כי היעתרות בית המשפט לבקשה לתיקון הפסיקתא עלולה לשבש את ההליכים בפני ערכאת הערעור. לטענת המשיבות בפסיקתא שנוסחה על ידי ב"כ המבקשים כמו גם בפסיקתא המקורית נפלו טעויות שונות באופן שגם אם היתה סמכות לבית המשפט להידרש לבקשת המבקשים, לא מוצדק היה להיעתר לה, אלא שנוכח האמור לעיל, מתייתר הצורך להתייחס בשלב זה לטעויות האמורות. נטען כי משהוגשו הערעורים (הן של המבקשים והן של המשיבות) ניתן להניח שהעניין ייפתר בין במסגרת ההסכמות שיושגו בין הצדדים ובין בדרך אחרת במסגרת הדיון בערכאת הערעור.
5. המשיבות הגישו תשובה משלימה מטעמן לבקשת התובעים לתיקון הפסיקתא ובמסגרתה הוסיפו וטענו בעניין. נטען כי אין זה נכון לכלול בפסיקתא סעיף לגבי פסק הדין החלקי שנכון למועד פסק הדין היה כבר בבחינת נחלת העבר וכשההסבר למהלך זה שעשו המבקשים טמון בסכום שכר טרחת עו"ד התובעים שנרשם בפסיקתא החורג מפסק הדין. בהקשר זה נטען אף כי סכום שכר טרחת ב"כ התובעים בו חויבו הנתבעים לפי הפסיקתא חושב גם ממרכיב הפיצויים שחויב בו צד ג' לפי פסק הדין החלקי ומקום שחלקו האופרטיבי של פסק הדין לא התייחס לעניין זה כלל ומקום שפסק הדין החלקי נתן תוקף להסכמת הצדדים ללא צו להוצאות.
6. לטענת המשיבות, הסכומים שננקבו בפסיקתא הכוללים הפרשי הצמדה וריבית לא חושבו ליום מתן פסק הדין אלא ליום 01.06.2016. ביחס לתוספת הפרשי ההצמדה וריבית על סכום הפיצויים בסעיף 92 לפסק הדין ולעניין החלק היחסי שיש לזקוף לתובעים בסכום זה הרי שנושאים אלו נדחו על ידי בית המשפט.
7. לבקשה לא צורף תצהיר המפרט כיצד ארעה הטעות הנטענת על ידי המבקשים ומתי וכיצד עמדו עליה התובעים. המשיבות סבורות כי היה ראוי להבחין בין שניים מהזוגות לבין הזוג השלישי היות שלגבי שניים מהם טענו התובעים בבקשתם המקורית ונקבע בפסיקתא שהתביעה נגדם "נמחקת ללא צו להוצאות" בעוד שלגבי הזוג השלישי לא הייתה התייחסות כלשהי בבקשה המקורית של התובעים ואף אין התייחסות לגביהם בפסיקתא. נוכח האמור סבורות המשיבות כי התיקון המבוקש כאן לגבי שני הזוגות הוא תיקון מהותי מתוכנה של ההחלטה שאישרה את הפסיקתא.
8. המשיבות טוענות כי שמסיים בית המשפט את מלאכתו אין הוא מוסמך או מורשה לבצע תיקון בדיעבד, אפילו, היה סבור שנפלה טעות בהחלטתו, אלא בהתקיים התנאים הנקובים בסעיף 81 ובהעדרם, מסור העניין לערכאת הערעור. בענייננו התיקון המבוקש בפסיקתא הוא תיקון מהותי ביחס לתוכן הפסיקתא שהתבקשה על ידי התובעים במקור ואושרה בהחלטת בית המשפט מיום 19.06.2016. כמו כן, נטען כי בקשת התובעים לתיקון הפסיקתא לא הוגשה בדרך המתחייבת על פי דין ובתוך 21 יום ממתן פסק הדין.
9. כאמור לעיל, שני הצדדים הגישו ערעור על פסה"ד לביהמ"ש המחוזי, ובתוך כך הסתמכו על הפסיקתא שניתנה ע"י בימ"ש זה ביום 19.06.2016. בהקשר זה מציינות המשיבות כי המועד להגשת ערעור על פסק דין שתוקן בהסכמה יימנה ממועד ההחלטה המקורית לפני שתוקנה ולא ממועד התיקון. כלומר, בנסיבות העניין, עלול להיווצר מצב בו תמנע מהמשיבות האפשרות להגיש ערעור על חלקים בפסק דינו של בית המשפט שהמשיבות בחרו שלא לערער בגינם ונוכח הסתמכותם על הפסיקתא שתיקונה מבוקש כאן.
10. נוכח כלל האמור, טוענות המשיבות כי על בית המשפט לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשים לשלם למשיבות את שכר טרחת העורך דין בגינה. לטענתן, אפשר שיעילות הדיון והצדק מצדיקים פתרון יצירתי, לפנים משורת הדין, בדרך של הסכמה דיונית כלשהי בין הצדדים. לחילופין, מתבקש בית המשפט לזמן את הצדדים לדיון בפניו שייקבע למועד שאחרי פגרת בתי המשפט, על מנת לבחון עם הצדדים אפשרות גיבוש הסכמה דיונית לפתרון התסבוכת.
11. דיון והכרעה
12. עניינה של הבקשה בעתירת המבקשים לתיקון הפסיקתא שמיום 19.06.2016.
13. תקנה 525 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת :

"בענין תיקון טעות בפסיקתה או בהחלטה ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 81 לחוק בתי המשפט; והוא הדין לגבי הרשם לענין פסיקתה או החלטה שנחתמו בידו".

סעיף 81 לחוק בתי המשפט מורה:

"(א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום ניתנתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

(ב) בהסכמת בעלי הדין רשאי בית המשפט להחליט בכל עת על כל תיקון בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן.

(ג) תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לענין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת.

(ד) החלטה לפי סעיף קטן (א) אינה ניתנת לערעור אלא בערעור על פסק הדין או ההחלטה האחרת".

1. במסגרת סעיף ב(2) לבקשה המקורית לחתימה על הפסיקתא ציינו המבקשים כי:

"הזכויות המגיעות לתובעים אינן מהוות את מלוא הזכויות הנטענות אלא חלקן היחסי מתוך כלל בעלי הזכויות בפרויקט, קרי, 1/42 עבור כל תובע המייצג יחידת דיור ולמעט התובעת ה"ה אסקין (תובעים מס' 21 ו- 22) וה"ה שגית (תובעים 8 ו- 9) אשר לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם ועל כן תביעתם נמחקה (ע"מ 36 לפסק הדין)."

ואילו במסגרת סעיף ב(4) לבקשה הוא הסעיף שכלל את פירוט התובעים להם נדרשות הנתבעות לשלם סך כולל של 344,750 ₪ נעדרו 3 המשפחות: וסר, סגית ואסקין.

1. בהחלטה שניתנה ביום 15.06.2016 בעניינה של הפסיקתא נקבע:

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני מורה כדלקמן:

מאחר ושווי הדירה נעשה לפברואר 2009 (תוך הפחתה של 10% מהשווי בהתאם לקביעת המומחה), הפרשי ההצמדה והריבית יחולו מאותו מועד, כפי שטוענים התובעים.

גם לעניין מספר הדירות אני מקבלת את טענת התובעים כי הדירה שנבנתה כדירת גן אינה באה במספר הדירות לעניין הפיצוי.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את טענות התובעים לעניין הפסיקתא."

1. הפסיקתא שאושרה, נעשתה עפ"י שהתבקש ע"י המבקשים, לאחר קבלת תגובה ותשובה. המבקשים השתהו עם בקשתם לתיקון הפסיקתא באופן החורג מסד הזמנים אותו קבע המחוקק בסעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט, המוגבל לעשרים ואחד ימים מיום נתינתם, וכשלא הוגשה בקשה להארכת מועד בעניין. כמו כן, הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ולאחר ששני הצדדים הגישו ערעור בהסתמך על הפסיקתא שניתנה.
2. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.
3. המשיבות הביעו נכונות לנסות ולהגיע להסדר עם המבקשים, ובמידה והמבקשים יביעו נכונות ניתן יהיה לזמן את הצדדים לגישור במנ"ת שבבית המשפט.

1. סיכום
2. לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה.
3. מאחר והבקשה נדחתה מטעמים שבפרוצדורה, מבלי להיכנס לגופה, לא ראיתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ו, 29 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.