1. תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975 (להלן: "החוק"). לטענת התובע, ביום 7.8.09 בשעה 17:30 לערך, חצה את הכביש כשהוא רוכב על סוס, כשלפתע משאית שנסעה בכביש פגעה בהם בעוצמה רבה, דבר שהביא לנפילת הסוס על ירכו השמאלית של התובע ולפציעתו. לטענת התובע, מדובר בתאונת פגע וברח ועל כן הגיש תביעה זו כנגד קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, היא הנתבעת.
2. הנתבעת טוענת כי נסיבות התאונה, לא היו כפי שטוען להן התובע ולא הייתה מעורבת כל משאית באירוע בו נפגע התובע ועל כן מבקשת כי התביעה נגד התובע תידחה.
3. שני מומחים מונו על ידי בית המשפט במסגרת הליך זה, פרופ' א. בלנקשטיין בתחום האורתופדי ופרופ' ח. מוניץ בתחום הפסיכיאטרי. בתחום האורתופדי נקבעו לתובע 33.5% נכות לצמיתות וכן נכויות זמניות משמעותיות של 100% למשך שנה ו – 50% למשך חצי שנה. כמו כן נקבעה לתובע נכות של 10% לצמיתות בתחום הנפש.
4. התובע טוען כי למעשה מאז האירוע לא הצליח להשתקם ולא שב למעגל העבודה. הנתבעת חולקת גם על גרסתו זו של התובע וטוענת כי התובע עובד ועל כן גם אם יקבל בית המשפט גרסתו של התובע כי מדובר בתאונת דרכים, אין מקום לפצותו בסכומים הנתבעים על ידו שכן חזר למעגל העבודה.
5. אבחן אם כן תחילה את השאלה אם אכן מדובר בתאונת דרכים, שכן אם אין מדובר בתאונת דרכים, ממילא דינה של תביעה זו להידחות ואין מקום לבחון את הנזקים שנגרמו לתובע עקב האירוע.

טענות הצדדים לעניין החבות

1. הנתבעת מבססת טענתה כי אין לקבל גרסת התובע בנוגע להתרחשות האירוע, על מספר נדבכים. ראשית, מציינת הנתבעת כי בהגיע התובע לבית החולים, צוין בתלונתו של התובע: "חבלה ברגל שמאל, לא ברור הסיבה, לדבריו נפילה מסוס" וכך היה בכל ימי אשפוזו של התובע, כשאין כל אזכור לרכב שפגע בו. עוד מציינת הנתבעת כי בסיבה לאשפוז, לא מצוין ת.ד. אלא "לא ידוע" (המסמך של המחלקה לרפואה דחופה מיום 7.8.09 שעה 19:22 צורף כמוצג נ/5).
2. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע נשאל בשאלון לגבי נסיבות האירוע. בשאלה 43 נשאל: "מתי לראשונה הבחנת ברכב שפגע בך?" והשיב: "אינני זוכר או יודע (אולי בזמן הפגיעה עצמה או לפני או בכלל לא הבחנתי)" ובשאלה 44 נשאל: "באיזה רכב מדובר היה?" והשיב: "אינני יודע בוודאות. נראה לי שזו הייתה משאית לנוכח עוצמת הפגיעה.". (השאלון והתשובות הוגשו כמוצגים נ/1 ו – נ/2). טוענת הנתבעת, כי אחת החלופות שנתן התובע היא כי כלל לא הבחין ברכב וכן השיב כי הטענה כי מדובר במשאית היא מסקנה שלו ולא עובדה בה הבחין בשלב כלשהו. בחקירתו הנגדית טען התובע כי ייתכן והזה את כל העניין (ע' 9 ש' 9: "אולי אני הוזה שהבחנתי בה ואולי זה היה אינסטינקט שהיא פגעה בי").
3. התובע מצידו טען בסיכומיו כי ככל הנראה איבד את ההכרה ולא הבין את המתרחש סביבו ועל כן לא זכר איך התרחשה התאונה ומכאן מקור הקשיים שאליהם מתייחסת הנתבעת.
4. בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי מנ/5 (מסמך המחלקה לרפואה דחופה מיום האירוע) עולה כי התובע מסר את הפרטים בעצמו, שכן נכתב "לדבריו". כמו כן מדובר במסמך זה על "נפילה", שאיננה מרמזת על מעורבות של גורם נוסף. כמו כן מפנה הנתבעת לכך שבשעה 19:45 חתם התובע עצמו על הסכמה לניתוח, כלומר היה בהכרה מלאה וקיבל הסברים על הניתוח שעמד לעבור והסכים לעבור אותו. על כן, לטענת הנתבעת, אין בסיס לטענה כי עקב אבדן הכרה לא צוין עניין המשאית מלכתחילה. מכל מקום טוענת הנתבעת, כי לאחר הניתוח ובמשך חמישה ימי אשפוז לא נזכר התובע באותה משאית לכאורה וגם זה מצביע על מופרכות גרסתו של התובע, אשר הומצאה חודש חודשיים לאחר האירוע מתוך מטרה לנסות ולקבל פיצויים.
5. הנתבעת מציינת כי התובע לא הביא עדים לתמוך בגרסתו. לטענתו, אחיו הגיע למקום ופינה אותו לבית החולים והיה מקום להביא את אחיו להעיד כדי לתמוך בגרסת התובע לגבי נסיבות התרחשות התאונה. כמו כן, לבית החולים הגיעו לאחר מכן מי שהייתה בת זוגו של התובע אז וכן הוריו והוא מן הסתם סיפר להם את שאירע. יש להניח אף כי סיפר למעסיקו את הדברים. למרות זאת לא מצא לנכון לזמן איש מהם לעדות כדי לתמוך בגרסתו. התובע בתשובה לטענות אלה טען כי מאחר שכל המוזכרים לא היו עדים לתאונה עצמה, לא היה מקום להביאם לעדות.
6. לטענת הנתבעת, בנסיבות אלה, יש לומר כי מדובר כאן אף בפחות מעדות יחידה של בעל דין, שכן התובע עצמו מציין כי איננו יכול להעיד במדויק על נסיבות התרחשות האירוע. אולם גם אילו הייתה כאן עדות יחידה של בעל דין, לא היה מקום לסמוך עליה שכן אין מקום לתת אמון בדברי התובע.
7. לטענת הנתבעת, התובע נשאל לגבי עיסוקיו והכחיש פעילות כלשהי ועבודה בתחום הניקיונות, למעט ניסיונות שלא צלחו לתווך בעסק כזה. התובע נשאל לגבי שמות של אנשים עמם עבד וטען כי אין כאלה. אולם מחקירה שערכה הנתבעת עלה כי התובע, לא רק שעבד עם אנשים ספציפיים (משה אברג'יל ורפאל חטב), אלא היה ממש שותף שלהם ופעיל בעסק גם אם לא בעבודה הפיזית של הניקיון.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את הראיות שבאו פני, אני סבורה כי צודקת הנתבעת כשטוענת כי לא ניתן לתת אמון בגרסת התובע לאופן התרחשות האירוע ואפרט את טעמי למסקנה זו.
2. ראשית, גרסת התובע לאופן התרחשות האירוע השתנתה ולא רק בעניין המשאית. כשהגיע התובע לבית החולים, טען כי נפל מסוס. ברגע שנכנסה המשאית לתמונה, החל התובע לטעון כי הסוס נפל עליו. אני סבורה כי מדובר בהבדל משמעותי מאוד. ראשית, משום שהחוויה של נפילה מסוס ושל סוס שנופל על אדם, וודאי שונה מאוד וגם אילו קיבלתי טענת התובע כי בתחילה לא מצא לנכון לספר את הגורם לנפילה, לא סביר כי לא היה מבחין חד משמעית, בין נפילה עצמית מסוס, לבין סוס שנפל עם מלוא כובד משקלו עליו.
3. נושא הסוס, משמעותי גם בהיבט הראיות שלא הובאו על ידי התובע לתמוך בגרסתו. אם סוס נפל על התובע עקב פגיעה של משאית בסוס, ככל שהסוס לא מת במקום, הוא וודאי לא קם בכוחות עצמו והתפנה מן המקום. כלומר, כשאחיו של התובע הגיע למקום, היה עליו תחילה להרים סוס מעל אחיו כדי לחלצו. ספק אם יכול אדם לבדו להזיז סוס פצוע או אולי מת. מכל מקום אין ספק, כי אחיו של התובע יכול היה לספר על אופן החילוץ של התובע מתחת לסוס ובכך לתת נופך של אמינות לסיפור זה. יתר על כן, מן הסתם אם מת סוס בתאונה, מישהו נדרש לפנותו. אולי העירייה ואולי גורם אחר. ניתן היה להביא אסמכתא כלשהי בעניין זה והדבר לא נעשה.
4. בנוסף, התובע נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד הגיע למקום בו התרחש האירוע. התובע השיב, או באוטובוס או במונית (ע' 11 ש' 11). התובע נשאל מדוע הגיע למקום וציין כי איננו זוכר, או שחזר ממקום עבודתו ורצה להוציא מסמך מבעל הבית שגר לא רחוק ממקום האירוע, או שהתכוון לשחק כדורגל במגרש סמוך (ע' 11 ש' 13-17). התובע ציין כי עבד בתעשיית אלומיניום (נירומטל) ואולי רצה לקחת מסמך מהמעסיק שלו (ע' 11 ש' 18, 25,26). ואז הוסיף "ושם היו הילדים עם הסוסים" (ע' 12 ש' 2).
5. סיפור זה של התובע, איננו מתיישב כלל עם איזו גרסה שלו בעניין הסוס. יש לשים לב כי בתצהיר שלו התובע מצהיר: "התאונה אירעה בשעה שבקשתי לחצות את הכביש כשאני רכוב על גבי סוס, כשלפתע, איתרע מזלי, ומשאית שנסעה בכביש, במהירות רבה, פגעה בנו בעוצמה רבה, דבר שהביא לנפילת הסוס על ירכי השמאלית..." (ע' 3 לתצהיר). בין אם התובע נפל מסוס ובין אם סוס נפל עליו, הוא היה צריך לקחת את הסוס באיזה שהוא מקום ולרכוב עליו. לפתע בדיון באולם, התובע שכח את נושא הסוס וסיפר סיפור אחר, על תחבורה ציבורית וכוונה לקחת מסמך מהמעסיק או לשחק כדורגל, כשלפתע נזכר בעניין הסוס והוסיף כי היו ילדים עם סוסים. האם טוען התובע כעת כי המשאית פגעה בסוס עליו רכב מישהו אחר וכתוצאה מכך אותו סוס נפל עליו? מנין הגיעו לסיפור אותם ילדים נוספים? מי הם הילדים? האם יש מועדון רכיבה שבמסגרתו הגיעו ילדים רכובים על סוסים? אם כן, מן הסתם היו עדים רבים לאירוע. התובע לא הסביר בשום צורה נדבך נוסף זה לסיפור שלו והמסקנה המתבקשת היא כי לא ניתן לקבל את גרסתו לעניין אופן התרחשות האירוע. ספק בעיני אם בכלל היה סוס.
6. עוד אוסיף לכך, שאם כטענת התובע מדובר היה בתאונת פגע וברח, התובע מן הסתם היה מגיש תלונה במשטרה והייתה נפתחת חקירה משטרתית על מנת לנסות ולאתר את המשאית הפוגעת. התובע כאמור לעיל, השיב בתשובות לשאלון, כי הוא רק משער כי מדובר היה במשאית, בשל עוצמת הפגיעה. כלומר ייתכן והיה מדובר ברכב פרטי. מן הסתם, כשרכב מתנגש בסוס, הדבר מותיר סימנים גם ברכב ובהחלט היה למשטרה בסיס לחקירה, גם אם לא הייתה וודאות כי אותו רכב היה נמצא. התובע לא צירף לראיותיו כל אסמכתא בעניין זה ואין אלא להניח כי לא התלונן במשטרה וסיבותיו עמו. בהקשר להליך זה המסקנה המתבקשת היא כי התובע לא הוכיח כי אכן אירעה תאונת פגע וברח כפי שהוא טוען בתביעתו.
7. אם בכל האמור אין די, הרי שהתובע התגלה כמי שהאמת איננה נר לרגליו. התובע נשאל לגבי ניסיונותיו לשוב לשוק העבודה ולאחר מספר שאלות ענה בנחרצות: "אני לא עובד עד היום במאה אחוז ואין לי תלושי שכר, ולא עבדתי אצל אף אחד ולא עצמאי ולא שכיר." (ע' 13 ש' 3,4). לאחר מכן ציין כי ניסה להיכנס לענף הניקיונות והשיפוצים, לתווך עבודה באמצעות הטלפון אולם כשנשאל איך קוראים לקבלן איתו ניסה לעבוד טען כי "אין קבלן ספציפי, לא נכנסו עבודות." (ע' 13 ש' 14). התובע נשאל שוב ושוב, כיצד קוראים לאדם אליו ניסה להפנות עבודות והשיב כי אין אדם כזה, הוא לא קיבל שום עבודה ולא ביצע שום עבודה (ע' 13 ש' 15-19).
8. כפי שעלה ממצאי החקירה שביצעה הנתבעת, התובע פעיל בהחלט בתחום הניקיונות והפוליש. החוקר מטעם הנתבעת קיבל ממנו הצעת מחיר ושוחח עם משה אברג'יל אשר הבהיר לחוקר כי הוא עובד עם התובע. כשנשאל התובע מדוע לא הזכיר את שמו של אברג'יל כשנשאל על כך קודם לכן, לא הייתה לו תשובה טובה, למעט "... לא עלה לי בראש באותו רגע..." (ע' 14 ש' 16). כשנשאל כיצד זה שאמר ללקוח כי במועד מסוים לא ניתן לבצע את העבודה עקב לחץ של החגים, טען כי מדובר ב"מניפולציה כלפי הלקוח על מנת לסגור איתו את העבודה, כמו כל בן שמנסה להשתכר ולפתח את עצמו." (ע' 15 ש' 9,10). מבלי להיכנס לשאלה אם מדובר אכן בנוהל שגרתי מול לקוחות אם לאו, ברור כי התובע פעיל בתחום הניקיונות והפוליש והסתיר זאת מבית המשפט. ייאמר כי התובע זיהה את קולו בקלטת שהושמעה לו בדיון (ע' 15 ש' 16,17).
9. בסעיף 2 לתצהירו של החוקר אלון תנורי (נ/4) הוא ציין כי עבודת הדברה שתואמה באמצעות התובע, בוצעה ביום 5.9.12. על פי התצהיר מי שביצע בפועל את העבודה היה משה (שאחר כך התברר כי הוא משה אברג'יל). על פי התצהיר, החוקר ביקש לקבל חשבונית כנגד התשלום והובטח לו כי החשבונית תישלח בדואר. כשהיא לא נשלחה ולאחר מספר שיחות בעניין התבקש החוקר להגיע למשרד סוכן הביטוח רפאל חטב ואישה מטעמו הגיע למקום וקיבלה חשבונית של "חטב בע"מ". על פי התצהיר, נאמר לחוקר כי שם החברה שביצעה את העבודה הוא "ברקת". משה חטב, אותו אישר התובע כי הוא מכיר (ע' 18 ש' 21-26; ע' 19 ש' 1,2), מתגורר בכתובת באשקלון שהיא כתובת של חברת "ברקת", חברה בה פועלים שני אנשים בשם משה ואדם נוסף בשם אפי שמשי. ייאמר כי החוקר נחקר קצרות על תצהירו, אולם לא על סעיף 2 ועל כן יש לקבל האמור בסעיף זה כמו שהוא. אוסיף בהקשר זה, כי תצהיר החוקר על נספחיו נמסרו לב"כ התובע בדיון עצמו ואפשרתי לב"כ התובע להודיע תוך 14 יום אם יש לו השגות בנוגע לתמלול הקלטות של החוקר. משחלפו 14 יום ולא הגיעה כל הודעה בעניין זה מב"כ התובע, נראה כי אין לו השגות בעניין זה.
10. ייאמר עוד כי עלה מחקירתו הנגדית של התובע כי הוא פרסם עצמו באינטרנט בענייני הניקיון ונתן את מספר הטלפון שלו לצורך יצירת קשר (ע' 18 ש' 10-20).
11. עולה מכל האמור, כי התובע עובד ופעיל בתחום הניקיונות, הפוליש וההדברה. התובע פועל יחד עם אחרים במסגרת חברה וכשנזקק להוציא חשבונית מוציא אותה באמצעות חברה אחרת. כל זאת, למרות שהתובע טען נחרצות כי הוא אינו עובד כלל.
12. אוסיף לכך את העובדה כי אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונה נוספת באותה שנה ונחבל בראשו. גם אם נתעלם מהעננה שאופפת את נסיבות התרחשות אותה תאונה בגינה נחקר התובע במשטרה וחקירתו צורפה לתיק המוצגים של הנתבעת (נ/3), הרי שאין ספק כי היה מקום להזכיר תאונה זו במסגרת כתב התביעה הנוכחי, או אולי אף לצרף תביעה בגינה לתביעה הנוכחית. כשנשאל על כך התובע השיב כי הוא לא חשב לתבוע בגין התאונה הנוספת (ע' 18 ש' 2-9) וכי הדבר נתון לשיקול דעתו (ע' 20 ש' 15).
13. עולה מן האמור, כי התובע גילה חוסר מהימנות מוחלט בכל תחום לגביו נשאל, החל בנסיבות התאונה הנוכחית, עבוד דרך עיסוקיו וניסיונות הפרנסה שלו וכלה בתאונה נוספת שעבר סמוך לאחר תאונה זו ואשר לא הוזכרה על ידו כלל בתביעה או בתצהיר שהגיש. על כן, וודאי שלא ניתן לסמוך על התובע בכל הנוגע לנסיבות התרחשות האירוע וכאמור לעיל, כל הראיות שהוצגו בבית המשפט, מובילות למסקנה כי התובע לא הוכיח כי נפגע בתאונת דרכים.

סוף דבר

1. בנסיבות אלה, אני דוחה את תביעת התובע ומשאני דוחה את התביעה, אינני נדרשת להכריע בנזקים שנגרמו לתובע.
2. בהתאם לבקשת הנתבעת אני מאפשרת לה להגיש שומת הוצאותיה תוך 15 יום ולאחר שתוגש ייפסקו גובה שכר טרחת עו"ד וההוצאות בהן יחויב התובע בעקבות דחיית תביעתו.
3. המזכירות תשלח פסק הדין החלקי לצדדים ותביא התיק לעיוני ביום 30.3.14 לצורך השלמת פסק הדין כאמור לעיל.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד, 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.