לפני בקשה מטעם המבקשת (הנתבעת) לשומת הוצאות שהוצאו על ידה לצורך הגנתה בסך של 34,241 ₪ ולפסיקת שכר טרחת עו"ד.

1. הבקשה מוגשת במסגרת תביעת המשיב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. על פי פסק דין שניתן על ידי כב' השופטת נעם חת מקוב נדחתה תביעת התובע ונקבע כי המבקשת רשאית להגיש שומת הוצאותיה, אז ייפסקו הוצאותיה ושכר טרחת בא כוחה.

2. בבקשתה לשומת הוצאות עותרת המבקשת לחיוב המשיב בהוצאות מומחים, שירותי חקירה, הוצאות איסוף תיעוד רפואי וצילום תיק משטרה.

3. המשיב בתגובתו טוען כי חוקר אשר נשלח על ידי המבקשת לאחר הפניית התיק לצורכי הגנה, פנה באופן ישיר לתובע והקליט את השיחה ואף הגיש אותה כראייה לבית המשפט. הקלטה זו, לטענתו, מהווה עבירה אתית על פי כלל 25 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין ואין מקום להגשת חשבונית לשם תשלום עלויות "ביצוע העבירה".

עוד טוען המשיב כי שיעורם של הסכומים הנתבעים בגין הוצאות משפט, מופרז באופן קיצוני, בלתי סביר ולא מידתי ועל המבקשת להראות לבית המשפט כי ההוצאות היו הכרחיות, סבירות ומידתיות ביחס להליך שנוהל ומה תרומתן של הוצאות אלה.

לטענת המשיב, חקירות שבוצעו מטעם המבקשת על פני 4 שנים לא נשאו פרי, למעט הקלטת שיחת טלפון.

אשר לתיעוד הרפואי טוען המשיב כי התנהלות המבקשת בזבזנית על גבול הרשלנית והיה ניתן לצמצם העלויות. המשיב מבקש כי בעת פסיקת ההוצאות יתחשב בית המשפט בדרך השגת הראיות, מצבו הרפואי, מצבו הכלכלי, נסיבות ההליך שהובילו לדיון הוכחות והגדלת ההוצאות שהוצאו לכאורה על ידי המבקשת.

4. בתשובתה לתגובת המשיב טוענת המבקשת כי בדחותו את התביעה, לא קיבל בית המשפט את גרסת התובע וקבע כי לא ניתן לתת אמון בגרסתו באשר לאופן התרחשות האירוע.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי העברת תיקים לחקירה הינה עניין שבשגרה, בפרט בתביעות מסוג של "פגע וברח", בהן למעט טענות הנפגע אין כל ראיה חיצונית לאירוע ו/או מעורבות כלי רכב כפי שאירע במקרה שלפנינו. לפיכך, לצורך בחינת טענות המשיב, הכלי היחיד המצוי בידי המבקשת לשם בירור הנסיבות הינו חוקרים ובמקרה שבעניינו בירור הנסיבות באמצעות החוקרים הביא לקביעה כי מדובר בתביעת מרמה.

אשר להוצאות איסוף התיעוד הרפואי, טענות המשיב במישור הרפואי וקביעת המומחים הצריכו איסוף התיעוד אודות המשיב באמצעות חברת איסוף, כפי שנעשה דבר שבשגרה ועלויות האיסוף הינן בהתאם להסכם בין המבקשת ובין חברת האיסוף.

5. המסגרת הנורמטיבית המסדירה את נושא שומת הוצאות המשפט, מצויה בתקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 אשר זו לשונה:

"הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

(1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, דמי המצאת כתב בי-דין לפי תקנה 475א, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה — כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין;

(2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם, לפי בקשה בכתב או בעל פה ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט".

6. על פי לשון התקנה והפסיקה הרלוונטית, על בית המשפט לבחון האם ההוצאות היו סבירות ודרושות לניהול ההליך.

לעניין זה נקבע בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות משרד התעשייה והמסחר (פורסם במאגרים משפטיים), שבהתאם להלכה הפסוקה על בית משפט לפסוק לבעל הדין שזכה הוצאות ריאליות. עם זאת נקבע שעל בית המשפט לבחון באם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין.

בע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עלית, פ"ד ס (1) 600 (30.5.05) נקבע, כי הזוכה בפסק הדין זכאי לתשלום בגין הוצאותיו הריאליות:

"כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי (השוו ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" [12]). הוצאות המשפט אינן פרס או בונוס לצד הזוכה אלא החזר הוצאות נדרשות וראויות בהליך (השוו Crains supra [41], at p. 488). לפיכך אין בהכרח לשפות על כל הוצאה שהוצאה בפועל אם אין היא הכרחית לניהול ההליך וכל יסודה הוא בזהירות-יתר של בעל הדין (השוו W. Rechberger “Austria” in International Encyclopedia of Laws – Civil Procedure [43], at p. 71). ההוצאות צריכות להיות פרופורציונליות להליך עצמו ולמהותו, שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות-יתר על המפסיד להליך כמו גם עידוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v. Home Office [2002] [23] (Lord Woolf)). פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת היא אפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו".

7. לבקשת המבקש צורפו קבלות בגין תשלום סך של 13,502 ₪ עבור שירותי חקירות, סך של 2,934 ₪ בגין איסוף חומר רפואי ותיק משטרה, חשבונית על סך של 7,670 ₪ בגין חוות דעת רפואית של פרופ' חנן מוניץ, 2,500 ₪ בגין שכר עדותו, שתי חשבוניות על של 1,180 ₪ על אחת, בגין תשלום לאקטואר שי ספיר ומכתב דרישת תשלום בסך של 4500 ₪+מע"מ המופנה לב"כ המבקשת מאת פרופ' אלכסנדר בלנקשטיין.

8. משעסקינן בתביעה על פי חוק הפלת"ד, נדרש בירורה באמצעות מומחה מטעם בית המשפט ומתן וחוות דעת, כמו גם חקירתו לצורך ניהול ההליך. משלא הועלתה התנגדות התובע ובשים לב להחלטות בית המשפט מיום 16.5.11, 10.6.13 ו- 17.2.14 בדבר מינוי המומחים, פסיקת שכר טרחתם ושכר עדות פרופ' מוניץ, הנני מאשרת הוצאות חוות הדעת ועדות פרופ' מוניץ בסך כולל של 15,480 ₪ .

9. לא הובעה התנגדות אף בעניין הוצאות אקטואר ונוכח מהות התביעה ונוסח תקנה 513 לתקנות סדר הדין והיות ההוצאה סבירה, לא מצאתי טעם שלא לאשר הוצאה זו בסך של 2,360 ₪.

10. אף הוצאות איסוף החומר הרפואי הינן הוצאות מקובלות בניהול תביעת נזקי גוף ומשאלה נתמכו בחשבוניות והינן סבירות, אני מאשרת את הסך של 2,934 ₪ בגין איסוף חומר רפואי ותיק משטרה.

11. אשר להוצאות בגין חוקרים פרטיים, אני סבורה כי למעט שיחה שערך החוקר הפרטי עם התובע, בעניינה נחקר ביום 17.2.14 ושעלותה לא פורטה, הרי שבקשת המבקשת חסרה פירוט ותמיכה ראייתית באשר לפועלם של החוקרים. לא נלמד מהבקשה, אשר אינה נתמכת בתצהיר, לשם מה נשכרו החוקרים, אילו בדיקות ערכו ומה הם הממצאים והחומר שנאסף על ידם, ככל שנאסף והאם נעשה בו שימוש.

לאור האמור, לא הוכח כי ההוצאות הינן סבירות והכרחיות לניהולו של ההליך ולפיכך איני מחייבת את המשיב בהחזרן.

12. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו בהפרשי ריבית והצמדה כחוק.

המזכירות תעביר את הבקשה לפסיקת שכר טרחת ב"כ הנתבעת לכב' השופטת נעם חת מקוב.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ד, 15 יוני 2014, בהעדר הצדדים.