תביעה על סך של 138,084 $ בגין הפרת הסכם לרכישת מוצרי אזעקה וגילוי אש.

הרקע לתביעה וטענות הצדדים

1. ביום 23.11.09 נחתם הסכם בין התובעת – חברה זרה המאוגדת ברוסיה ועוסקת במערכות אזעקה וגילוי אש, לבין נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") לפיו התובעת תספק לנתבעת סחורה תמורת סך של 67,188.50 $ (להלן: "ההסכם הראשון"). ההסכם נכרת באמצעות נתבע 2 (להלן: "הנתבע"), שהוא, כך לפי הנטען בכתב התביעה, מחזיק ב-100% ממניותיה של הנתבעת והוא הרוח החיה אחר כל פעולותיה. בהתאם להסכם זה שילמה הנתבעת את המקדמה בסך של 6,685 $ (10% מהתמורה) ביום 3.12.09. הסחורה סופקה במלואה ביום 28.12.09 ועל הנתבעת היה להשלים את התמורה בתוך 120 יום לאחר מכן.

2. עוד טרם השלמת יתרת התשלום, ביום 1.02.10 נכרת הסכם נוסף בין התובעת והנתבעת לפיו רכשה הנתבעת סחורה מהתובעת תמורת סך של 40,000 $ (להלן: "ההסכם השני"). בהתאם להסכם זה שילמה הנתבעת את המקדמה בסך של 5,970 $ (15% מהתמורה) ביום 23.03.10. הסחורה סופקה במלואה ביום 1.04.10 ועל הנתבעת היה להשלים את התמורה בתוך 90 יום לאחר מכן.

3. לטענת התובעת, הנתבעת לא השלימה את תשלום התמורה בגין שני ההסכמים והיא נותרה חייבת לה סך של 94,533 $. משכך, נטען, הנתבעת חבה לה מלבד הסך האמור גם את הפיצוי היומי המוסכם, אשר הגיע נכון למועד הגשת התביעה לסך של 24,257 $ וכן את תשלום הקנסות שספגה בגין אי קיום ההסכמים מצד רשויות המס ברוסיה בסך של 19,294 $.

4. באשר לנתבע נטען כי עליו לשאת בחובות הנתבעת לאחר הרמת מסך ההתאגדות, זאת נוכח התנהלותו מול התובעת כשלמעשה היה מדובר בתרגיל "עוקץ" כלפיה. בהקשר זה הצביעה התובעת על כך שהנתבעת נרשמה כחברה ביום 26.10.09 והיא חתמה על ההסכם הראשון בחלוף פחות מחודש ממועד התאגדותה.

5. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ואולם ביום 21.03.12 הורה בית המשפט (כב' הרשמת הבכירה ענת דבי) על מחיקת הכותרת נוכח התביעה כנגד הנתבע.

6. בהגנתם טענו הנתבעים כי התובעת סיפקה לנתבעת סחורה באיכות ירודה ביותר שאין לה כל ערך כספי ואינה תואמת את אשר הוזמן על ידי הנתבעת והיא אינה יכולה לעשות בו שימוש כלשהו. הנתבעים ציינו כי רק הגלאים של חברת IVS שהתובעת סיפקה לה כ"מתווכת" הייתה באיכות טובה ועליה התובעת זכאית לקבל תמורה והיא אכן קיבלה, שכן התמורה בגין סחורה זו עולה לסך של 35,988.50 $ סכום שנפרע במלואו על ידי הנתבעת. הנתבעים הוסיפו כי ההסכם השני נכרת רק לאחר שהסחורה שנתקבלה לפי ההסכם הראשון הותקנה אצל לקוחות הנתבעת והחלו להתקבל טענות מצד הלקוחות בדבר פגמים בסחורה, בעיקר התראות שווא של הגלאים. נוכח זאת, ההסכם השני התייחס לכרטיסי רכזות לגביהן טענה התובעת כי הוכנסה בהן תוכנה שתימנע את התראות השווא. הנתבעת החלה להתקין את הכרטיסים אצל לקוחותיה אך התברר כי הם אינם תקינים. התברר לה גם כי התובעת מכרה לה סחורה ביודעה כי היא אינה תקינה ואינה יכולה לבצע את ייעודה. בנסיבות אלו עמדה לנתבעת הזכות להשיב את הסחורה לתובעת. לדברי הנתבעים, הנתבעת אכן פנתה לתובעת אך זו סרבה לקבל את הסחורה בחזרה. את הטענות בדבר הליקויים בסחורה תמכו הנתבעים בחוות דעתו של מר גריגורי לבנט.

7. באשר לנתבע נטען כי הוא אינו מחזיק ולוּ במנייה אחת של הנתבעת. מניות הנתבעת מוחזקות במלואן על ידי הגב' אינה קוזנצוב (להלן: "אינה"). הנתבע אמנם משמש כמנהל הנתבעת והוא חתם על ההסכמים כנושא משרה מטעמה של הנתבעת ואין כל בסיס לתביעה כנגדו. טענות התובעת בדבר "עוקץ" משוללות יסוד, ואם רק הייתה מסופקת סחורה תקינה, הנתבעת הייתה משלמת עליה בהתאם להסכמים.

8. הנתבעים הוסיפו וטענו כי בכל מקרה יש לקזז סך של 30,000 ₪ ששילמו הנתבעים עבור טיפולי שיניים של בת זוגו של מר וואלרי אובצ'יניקוב מנהל התובעת (להלן: "וואלרי") בעת שהותם בישראל על פי בקשתם. לטענת הנתבעים, סוכם כי סכום זה יקוזז מהתשלומים שעל הנתבעת יהיה לשלם לתובעת בעתיד. כן יש לקזז את סכום המע"מ בסך של 5,490 $ ששולם בגין רכישת גלאי ה-IVS כפי שהוסכם. בנוסף יש לקזז סכום שכבר שולם בסך של 12,655 $, סך של 7,450 $ ששולמו כמיסים עבור הסחורה חסרת הערך וסך של 13,481 $ עבור בדיקות מכון התקנים ואישור מכון התקנים ששולמו עבור הסחורה חסרת הערך. בסך הכל יש לקזז סך של 47,184 $ העולה באופן משמעותי על התמורה שעל הנתבעת לשלם עבור גלאי ה-IVS הטובים.

המסכת הראייתית

9. ביום 20.11.13 מינה בית המשפט (כב' השופט יעקב שקד) מומחה מטעם בית המשפט לבחינת המחלוקות הטכניות שבין הצדדים. מאוחר יותר, ביום 11.06.14 הוחלפה זהות המומחה. המהנדס שנקבע כמומחה מטעם בית המשפט היה מר אורן פלד (להלן: "המומחה"). חוות דעתו הוגשה ביום 4.10.15 ובמסגרתה קבע המומחה כי לא מצא כשלים המעידים על בעיה במרכב הגלאי ובמבנה תא הסינון. ככל שקיימת בעיה כלשהי עם מכסה תא הסינון הרי שמדובר בתקלה שהיא באחריות הנתבעת. המומחה גם ציין כי הגלאי שנבדק על ידו עבר בדיקת תקינות של מכון התקנים בישראל ביום 1.02.07 ונמצא תואם לתקן. מסקנתו הייתה כי מכלול גלאי האש תקינים ועומדים בדרישות התקן. ככל שהיו אזעקות שווא הן היו תוצאה של התקנה לקויה על ידי הנתבעת ולא בשל פגם במערכת הגלאים.

10. בהמשך, לאחר דיון שהתקיים ביום 8.10.15 במעמד המומחה ולאחר הבהרות שנתקבלו ממנו בדיון כמו גם בהודעה מיום 12.10.15, קבע בית המשפט (כב' השופט יעקב שקד) כי הנתבעת תעביר למומחה את הגלאים שקיבלה מהתובעת באריזתם המקורית ותערך בדיקה נוספת על ידי מכון התקנים, לאחריה תוגש השלמה לחוות הדעת. ברם, השלמה לחוות הדעת לא הוגשה עד למועד שנקבע לשמיעת הראיות ביום 19.07.16, ורק בשלב זה, פנו הנתבעים בבקשה להורות למומחה להעביר את החומרים למכון התקנים ולהשלים את חוות דעתו. נתבקשה תגובת המומחה וזה הבהיר כי החומר לא הועבר למכון התקנים מאחר והחומר לא נמסר לו על ידי הנתבעים. זאת, בניגוד להחלטת בית המשפט. בנסיבות אלו, נקבע בהחלטה מיום 7.08.16 כי נוכח הימשכות ההליך (מדובר בתיק שנפתח במחצית הראשונה של שנת 2011) ומשחלף זמן רב מהמועד שנקבע כי הנתבעים יעבירו את החומרים הנדרשים לידי המומחה, אין מקום לדחייה נוספת של שמיעת שאר ההוכחות, תוך שמירת זכותם של הצדדים לזימון המומחה לחקירה.

11. מטעם התובעת התייצבו למתן עדות מנהלהּ וואלרי וסמנכ"לית התובעת הגב' סבטלנה בורבול (להלן: "סבטלנה"). מטעם הנתבעים העידו הנתבע והגב' אינה קוזניצ'וב.

12. וואלרי סיפר בתצהירו כי הנתבע הוא זה שעמד מאחורי הנתבעת, ניהל את המשא ומתן מולו בשם הנתבעת, חתם על ההסכמים, יזם התקשרויות בין הצדדים והבטיח לקיים באופן אישי את התחייבויות הנתבעת. הוא ציין כי נתן בנתבע אמון בלתי מסויג במהלך שנות העבודה מולו, תחילה בשם חברה אחרת (גולד חש. אש. בע"מ) ובהמשך בשם הנתבעת. בשל אמון זה הסכימה התובעת לחתום מול הנתבע על הסכם עם הנתבעת אף שחלף פחות מחודש ממועד התאגדותה. לדבריו, הנתבע לקח סיכון בלתי מחושב שעה שהתקשר עם התובעת בשם הנתבעת אשר הוקמה אך לשם הונאת התובעת, באופן המצדיק את הרמת מסך ההתאגדות. לטענתו, הנתבע היה זה שהחזיק באישור מכון התקנים ורק הוא היה רשאי לייצר, לייבא, להרכיב ולמכור את המערכות ולא הנתבעת. עם זאת בחקירתו הנגדית אישר כי לא ראה את האישור הזה ולמעשה אף אישר כי האישור ניתן לחברה עמה עבדה התובעת לפני הקמת הנתבעת - חברת גולד חש. אש בע"מ.

13. וואלרי הוסיף בתצהירו כי מעולם לא הועלו על ידי הנתבע טענות כלפי טיב הסחורה שסיפקה התובעת אשר קיימה את כל התחייבויותיה לפי ההסכמים. הנתבעים לא התכחשו לחובם ואף ציינו פעם אחר פעם כי בכוונתם לשלם עבור הסחורה. הנתבע אף שלח מכתב בו טען כי העיכוב בתשלום נובע ממשבר כלכלי והבטיח לשלם את היתרה בקרוב מבלי לטעון דבר אודות טיב הסחורה. על הנתבעים גם היה מוטל לבצע בדיקה של כל מערכת ומערכת עובר להתקנתה אצל לקוחותיהם שכן המערכות הורכבו על ידי הנתבעים ולא על ידי התובעת. לוּ היו בודקים את המערכות עובר להתקנתן היו מגלים כי אין בהן כל פגם.

14. עוד הוסיף וואלרי כי התובעת נאלצה לשלם את המע"מ בסך של 19,294 $ בעקבות הפרת ההסכם על ידי הנתבעים לרשות המיסים ולא קיבלה החזר מע"מ בגין החלקים שנרכשו לצורך הרכבת המערכות שנמכרו לנתבעים, מאחר והעסקאות לא ייצאו לפועל ולא הוכרו על ידי הרשויות ברוסיה.

15. בחקירתו הנגדית נדרש וואלרי למסקנתו כי הנתבעת נטלה סיכון בלתי מחושב שעה שחתמה עם התובעת על ההסכמים. הוא השיב כי הנתבע חזר בפניו פעמים רבות על כך שהחברה שלו במצב קשה והסכמתו הייתה רק בשל חברותו עם הנתבע והאימון שרחש לו. הוא סיפר כי בינו ובין הנתבע שררו יחסים חמים וחבריים מאוד והוא התארח אצל הנתבע בישראל בתחילת חודש אוקטובר 2009. בכל יום ויום מביקור זה, הנתבע סיפר לו על קשייו הכלכליים והזהיר אותו מפני חתימה על הסכמים עמו. כן ציין בפניו, כי בכוונתו להקים בקרוב חברה חדשה וזאת לאור מצבה הפיננסי הגרוע של החברה עמה עבדה התובעת עד אז (חברת גולד חש. אש. בע"מ). ואכן, בחלוף כחודש הוקמה הנתבעת ונחתמו עמה ההסכמים. וואלרי ציין כי הנתבע ביקש ממנו לעזור לו כחבר ולספק לו את הסחורה בחינם והוא ישלם בחזרה "לאחר שיתעשר". ואולם, החוק ברוסיה אינו מאפשר זאת ועל התמורה להיות משולמת בתוך 90 יום. לכן הם הסכימו על מקדמה נומינאלית בשיעור 10%. לצד כל זאת, וואלרי אישר כי ההסכמים נחתמו בין התובעת והנתבעת אך ציין כי "חוזה חותמים בין אנשים" והחברות היו רק כלי פורמאלי לביצוע העסקאות. הוא הוסיף כי ברוסיה חובה לחתום על הסכמים עם חברות ולכן לא ניתן היה לחתום עם הנתבע באופן אישי.

16. סבטלנה סיפרה בתצהירה כי נכחה במספר רב של פגישות בין וואלרי והנתבע ובכל הפגישות הנתבע ציין כי הוא אחראי לתשלומי הנתבעת. בחקירתה הנגדית היא אישרה כי בשהותה בישראל קיבלה טיפול רפואי מורכב בשיניה, אך לדבריה, בעלה, וואלרי, שילם עליו. עם זאת היא לא ידעה לומר אם היה סיכום כלשהו בין וואלרי לנתבע בעניין התשלום. גם היא ציינה כי שמעה מפיו של הנתבע על מצבו הכלכלי הקשה אך בד בבד שמעה אותו אומר לוואלרי כי הוא יכול לסמוך עליו.

17. מנגד, הנתבע העיד כי כל פעולותיו מול התובעת היו בשם הנתבעת והוא עצמו לא נתן כל התחייבות אישית לתובעת. הוא שב על טענותיו כי הסחורה שנתקבלה מהתובעת הייתה באיכות ירודה ביותר, חסרת ערך כספי ואף הסבה נזק לנתבעת ולשמה הטוב אצל לקוחותיה. בחקירתו הנגדית ציין כי מטרת בקשת הארכה לתשלום עבור התמורה שנתקבלה בהסכם הראשון הייתה לברר האם הסחורה שנתקבלה הייתה סחורה טובה. מאוחר יותר התברר כי אכן מדובר בסחורה פגומה, דבר שהביא את הנתבעת לקשיים ומנע ממנה להתקדם. הנתבע סיפר כי לאחר שהגיעו תלונות מלקוחות הנתבעת, והנתבעת לא יכולה הייתה לספק סחורה שכן זו הייתה פגומה, הוא הפסיק לעבוד עם הנתבעת. כשנדרש למצבה הכלכלי של הנתבעת במועד החתימה על ההסכמים השיב כי יכול היה להיות טוב יותר והסכים כי מצבה לא היה טוב. הנתבע גם אישר כי הנתבעת אינה פעילה כיום.

18. הגב' אינה קוזניצ'וב, בעלת מניות הנתבעת, העידה בבית המשפט כי היא זו שהשקיעה את הכספים להקמת הנתבעת - סך של 50,000 ₪, אך הנתבע הוא זה שניהלהּ בפועל. השקעתה בחברה הייתה מתוך רצון לעזור לנתבע עמו חיה כ-7 שנים. היא לא ידעה לומר דבר אודות החברה ולא על החלטות שנתקבלו בה, בכלל זה לא ידעה לומר אם קיימת החלטה על מתן הרשאה לנתבע לחתום בשם הנתבעת. לדבריה, כיום, הנתבעת אינה פעילה.

דיון והכרעה

19. אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובעת רק את המקדמות לפי שני ההסכמים בסך כולל של 12,655 $. היתרה בסך של 94,533 $ לא שולמה. טענת הנתבעים הייתה כאמור, כי הסחורה שנתקבלה אצלה מהתובעת הייתה פגומה באופן שלא ניתן היה לעשות בה שימוש כלשהו ועל כן היא פטורה מתשלום היתרה. הנטל להוכחת טענה זו רובץ לפתחם של הנתבעים, ולא זו בלבד שהיא לא הוכחה אלא שהוכח היפוכו של דבר. ראשית, הנתבעים לא פנו לתובעת בעניין הסחורה במועד הרלוונטי, היינו עם קבלתה והתחלת השימוש בה. הטענה בדבר הפגמים בסחורה הועלתה רק לאחר קבלת כתב התביעה. יש רגליים של ממש לסברת ב"כ התובעת כי לוּ היה ממש בטענה זו ניתן היה לצפות כי היא תועלה על ידי הנתבעים בכתב מיד עם קבלת הסחורה. שנית, הנתבעים לא הציגו כל מסמך שיש בו כדי ללמד על איכותה הירודה של הסחורה כנטען. גם הטענות כי לקוחות הנתבעת התלוננו על פגמים בסחורה לא זכו לאישוש כלשהו ולא הובא למתן עדות ולוּ לקוח אחד של הנתבעת. ההלכה היא כי הימנעות מהבאת ראייה מקימה חזקה כי ככל שהראייה או העד היו מתייצבים בבית המשפט, הדבר היה פועל לחובת מי שנמנע מלהביא את אותה ראייה (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605 (1993)). די בכך כדי לדחות את הטענה בדבר הסחורה הפגומה.

20. למעלה מכך. המומחה מטעם בית המשפט קבע כאמור במפורש כי לא מצא כשלים המעידים על בעיה במרכב הגלאי ובמבנה תא הסינון וכי ככל שקיימת בעיה כלשהי עם מכסה תא הסינון הרי שמדובר בתקלה שהיא באחריות הנתבעת. הוא גם ציין כי מכלול גלאי האש תקין ועומד בדרישות התקן, וכי ככל שהיו אזעקות שווא הן היו תוצאה של התקנה לקויה ולא בשל פגם במערכת הגלאים. הנתבעת נמנעה מלזמן את המומחה ולחוקרו על חוות דעתו ואין מקום אפוא, לסטות ממסקנותיו, ואין מקום לשמוע את השגות ב"כ הנתבעים בסיכומיו על אודות מסקנות המומחה.

21. אכן, בהחלטת בית המשפט מיום 12.10.15 נקבע כי יש מקום לעריכת בדיקה נוספת של מכון התקנים, ואולם כפי שעלה מהודעת המומחה, הנתבעת נמנעה מלהעביר אליו את החומר על מנת שניתן יהיה להעבירו למכון התקנים. כפי שצוין בהחלטה מיום 7.08.16, הבאת הראיות היא אינטרס של הצדדים, ובמקרה זה האינטרס של הנתבעת להוכחת טענותיה בדבר הליקויים בסחורה. בית המשפט והמומחה מטעמו לא ירדפו אחרי הצדדים על מנת שניתן יהיה לקיים את הבדיקה. משנמנעה הנתבעת לפעול בהתאם להחלטת בית המשפט ולהעביר את הסחורה למומחה, היא לא תוכל להיבנות מהטענה כי טרם נערכה הבדיקה הנוספת. כך או כך, כאמור, הנטל להוכחת הפגם בסחורה המוטל על הנתבעת לא הורם ולא הוצגה לבית המשפט ולוּ ראשית ראיה לכך.

22. הנתבעת חייבת אפוא, לתובעת את יתרת התמורה בסך של 94,533 $ וכן את הפיצוי המוסכם המגיע עד ליום הגשת התביעה לסך של 24,257 $, כנגדו לא נטען דבר במסגרת הסיכומים. באשר לטענה בדבר תשלום קנסות שספגה התובעת בגין אי קיום ההסכמים מצד רשויות המס ברוסיה, צודק ב"כ הנתבעים כי לא הוצגה כל ראיה לטענה זו, ואין אפוא, מקום לחייב בכך את הנתבעת.

23. ובאשר לחבות הנתבע. ראשית יצוין כי ברי שהנתבע אינו חב באופן אישי כלפי התובעת. שני ההסכמים חתומים רק על ידי הנתבעת ולא על ידי הנתבע באופן אישי, ואין בהם בסיס כלשהו לטענה כי העסקאות נעשו מול הנתבע באופן אישי. אדרבה, וואלרי ציין במפורש בחקירתו הנגדית כי הוא היה מוכרח לערוך את ההסכם מול חברה ולא מול הנתבע באופן אישי בהתאם לחוק הנוהג ברוסיה. למעשה, גם בכתב התביעה לא נטען כי הנתבע התחייב באופן אישי לתשלום חובות הנתבעת, וכל שנתבקש הוא לחייבו בהתאם לדוקטרינה של הרמת מסך.

24. שנית, סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") קובע כי בנסיבות המפורטות בו ניתן לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, ואולם כפי שעלה, בניגוד לאמור בכתב התביעה, הנתבע אינו בעל מניות בנתבעת. הוא אמנם מנהל אותה בפועל וכפי שעלה מעדותה של אינה, היא מסרה בידו את הניהול באופן מוחלט והיא אינה מעורבת בדבר, אך כפי שעולה מדו"ח רשם החברות, הגב' אינה קוזניצ'וב היא הבעלים של 100% ממניות הנתבעת. כל אמירה אחרת של אינה או כל עד אחר אין בה כדי לשנות עובדה זו.

25. אכן, ניתן לייחס חובות תאגיד גם כלפי מי שניהל אותו אף שהוא נעדר קשר משפטי ממשי לבעלות בו, גם אם לא מכוח סעיף 6 לחוק החברות, אזי מכוח חובתו לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, חובה החלה על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים ואינה מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה דווקא. מכוח חובה זה יכול גם מנהל של תאגיד שאינו בעלים לחוב בחובות התאגיד (ראו: ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם בנבו, 16.10.05)). ואולם, לא זו בלבד שלהטלת חבות אישית על מנהל אין די להראות כי נורמת תום הלב - המכתיבה רמת התנהגות אובייקטיבית - הופרה ויש להראות שעל המנהל רובץ אשם אישי (סובייקטיבי) למעשים או למחדלים של התאגיד (ראו: ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53 (2003 ); ע"א 148/82 גליק נ' ארמן, פ"ד מה(3) 401 (1991)), אלא שבמקרה זה איני סבור כי הנתבע פעל שלא בתום לב. אדרבה, כאמור, הנתבע גילה במפורש ובאופן ברור את מצבה הכלכלי של חברת גולד חש. אש בע"מ ומצבו הכלכלי שלו עובר לחתימה על ההסכמים ואף פרט בפני וואלרי במפורש את הצורך בהקמת הנתבעת והפסקת העבודה אל מול חברת גולד חש. אש. בע"מ. כפי שעלה מעדותו של וואלרי, הנתבע ביקש ממנו לקבל את הסחורה כמעט במתנה באופן שהוא ישלם עליה רק שעה שיהיו בידיו די כספים לשם כך. מעדותו של וואלרי עלה כי הוא היה נאות לכך, נוכח יחסי החברות שביניהם, ורק החוק ברוסיה, הדורש את תשלום התמורה בתוך 90 יום מנע ממנו מלהיעתר לבקשה במלואה. פרשנותו של ב"כ התובעת בסיכומיו לדברי מר וואלרי בעניין זה אינם עולים בקנה אחד עם דבריו המשתקפים בפרוטוקול, לפיהם וואלרי סיפר כי "הוא (הנתבע – א.ס.) ביקש ממני בתור חבר לעזור לו במצב קשה ולתת לו הכל בחינם ושהוא ישלם בחזרה לאחר שיתעשר, אבל לפי חוקי רוסיה אני לא יכול לתת בחינם" (עמ' 34 לפרוטוקול, שורה 9).

26. מעבר לכך, גם הנסיבות המפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, המצדיקות הרמת מסך וייחוס חובות החברה לבעל מניה בה אינן מתקיימות. כך, איני סבור כי השימוש בחברה נעשה במטרה להונות את התובעת או כל אדם אחר ואיני סבור כי החברה פעלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. קבלת תביעה על בסיס הרמת מסך או שליחות מצריכה הנחת תשתית עובדתית ראויה ומקיפה (ראו: ע"א 8845/12 רום נ' זאבי (פורסם בנבו, 25.11.14)), ותשתית שכזו לא הוצגה.

27. פשיטא כי לא ניתן לקבוע כי הנתבעת הוקמה במטרה ובכוונה לרמות את התובעת ולהוליכה שולל. לא הייתה מחלוקת כי הנתבע פרש בפני וואלרי את מצבה הכלכלי הקשה של החברה הקודמת שעבדה מול התובעת (חברת גולד חש. אש. בע"מ). הוא ציין בפניו כי קושי זה מחייב את הקמת הנתבעת. כל בר דעת, וודאי איש עסקים כוולארי מבין את משמעות העניין. כפי שעלה מעדותו של וולארי הוא אכן הבין את המשמעות אך היה נכון לקיים את העסקים מול הנתבעת גם במצב דברים זה. כאמור, לדבריו, לולי הקושי המשפטי לפי החוק ברוסיה הדורש קבלת התמורה בתוך 90 יום, הוא היה מסכים לקבל את התמורה בשעה שהנתבעת תוכל לעשות זאת. יש גם רגליים של ממש לסברה כי לוּ היה מדובר במעשה תרמית, הנתבע לא היה חושף בפני וולארי את הקושי הכלכלי לפניו הוא ניצב והיה מעלים זאת ממנו. ממכלול הנסיבות עולה כי הנתבע נהג בעניין זה בתום לב והציג את התמונה במלואה בפני וואלרי, כפי שעלה הן מעדות הנתבע, הן מעדות וואלרי והן מעדותה של אינה.

28. גם איני סבור כי ניתן לומר כי הנתבעת פעלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה. הנתבעת רכשה סחורה, כפי שנהגה לעשות החברה האחרת שניהל הנתבע אל מול התובעת (חברת גולד חש. אש. בע"מ), ואמורה הייתה להתקין אותה אצל לקוחותיה ובכך לשלם לתובעת את המגיע לה. לא הונחה כל תשתית כי בביצוע העסקה מול התובעת לקחה הנתבעת סיכון בלתי סביר באופן שהיה ברור לה כי היא לא תוכל לפרוע את חובותיה. מה גם, שככל שהיה קושי שכזה הוא הוצג בפני וואלרי במפורש. למעשה, גם לא הוכח כלל כי כיום אין ביכולתה של הנתבעת לפרוע את חובה לתובעת. אמנם הייתה הסכמה כי הנתבעת אינה פעילה אך לא הוצגה כל ראייה המתייחסת ליכולותיה הכלכליים של הנתבעת.

29. באשר לטענה בדבר עירוב נכסים. אכן, כתובתה של הנתבעת כמו גם כתובת החברה הקודמת שפעלה מול התובעת והופעלה על ידי הנתבע (חברת גולד חש. אש. בע"מ) היא כתובתו הפרטית של הנתבע, ואולם בכך אין כדי ללמד דבר. ברי גם כי העובדה כי באתר של חברת גולד חש. אש. בע"מ מוצגים למכירה גלאים שנרכשו מהתובעת אין בה ללמד על עירוב נכסים ומה גם, שאין כל בסיס לטענה כי מדובר במכירת הגלאים שנמכרו לנתבעת במסגרת ההסכמים נשוא תביעה זו. אכן, על שיקים שנמסרו לאגף המכס על ידי הנתבעת לטובת מכון התקנים נתקבלו אישורים עליהם מופיע שמה של חברת גולד חש. אש. בע"מ, אך ההסבר שנתן לכך הנתבע, מניח את הדעת. הנתבע הסביר כי באותו שלב אישור מכון התקנים היה לחברת גולד חש. אש בע"מ וטרם הועבר על שם הנתבעת והיה הכרח לפעול כך (עמ' 57 לפרוטוקול, שורה 1), מניח את הדעת. בסיום עניין זה יצוין כי הנתבע אכן שילם מכיסו עבור טיפול השיניים של זוגתו של וואלרי ואולם בכך אין לראות עירוב נכסים, וכך גם לא בטענת הקיזוז שנטענה, שכן התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע והוא וודאי זכאי לקזז סכום זה.

30. הנה כי כן, חיוב אישי של נושא מישרה או בעל מניות - מכוח דיני הרמת מסך - נעשה במשורה ובמקרים חריגים, ובמקרה זה לא הוכח כי היה דבר מה בלתי לגיטימי באופן ההתארגנות של הנתבעת או בדרך פעילותה כלפי התובעת, ואין אפוא מקום להרים את מסך ההתאגדות מעל פני הנתבעת ואין מקום לחייב את הנתבע בחובות הנתבעת.

סופו של יום אפוא, התביעה כנגד הנתבעת בכל הנוגע ליתרת החוב כמו גם באשר לפיצוי המוסכם מתקבלת. התביעה לתשלום הקנסות נדחית. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 407,568 ₪ (118,790 $ לפי השער היציג ביום הגשת התביעה בסך של 3.431 ₪) נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 75,000 ₪, וזאת בשים לב להימשכות ההליך, הגעתם של מנהל התובעת והעדה מטעמה מחו"ל ושאר הנסיבות הרלוונטיות.

התביעה כנגד הנתבע נדחית. באשר להוצאות הנתבע, אכן לא היה מקום להגשת התביעה כנגד הנתבע ואולם בנסיבות העניין, אחר שהנתבע בהגנתו, יחד עם הנתבעת, הכחיש את האחריות לחוב עצמו, דבר שהתברר כלא נכון, איני רואה לנכון לחייב את התובעת בתשלום הוצאות הנתבע.

המזכירות תשיב לידי ב"כ התובעת את העירבון אשר הופקד על ידי התובעת להבטחת הוצאות הנתבעים.

ניתן היום, ז' חשוון תשע"ז, 08 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.