באמצעות ב"כ עו"ד נביל שחאדה

בפניי בקשה להפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הגנתם של המבקשים בתביעה שהוגשה מטעם המשיבה נגדם, וזאת מכוח סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות").

הצדדים ורקע כללי:

המשיבה הינה חברה זרה שהתאגדה ברוסיה ועוסקת בתחום מערכות אזעקה וגילוי אש.

המבקשת 1 הינה חברה פרטית שהתאגדה כדין בישראל ואשר המבקש 2 הינו בעל מניותיה.

המשיבה הגישה את התביעה בענייננו לפיה המבקשים הפרו את ההסכמים שנחתמו בין הצדדים ולפיכך הם חבים לה כספים.

מנגד, המבקשים העלו טענת קיזוז המבוססת על הטענה כי הסחורה שסופקה להם מאת המשיבה הייתה פגומה.

טענות המבקשים בבקשה:

המשיבה לא צירפה תצהיר לתגובה לבקשה ובהעדר תצהיר אין כל הוכחה ליכולת הפירעון של המשיבה. כמו כן, כאשר מדובר בתאגיד ברירת המחדל הינה ע"פ דין כי יש להשית ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, במיוחד כשמדובר בחברה זרה. לא צורפו ראיות באשר ליכולתה הכלכלית של המשיבה.

טענות המשיבה:

המשיבה שוללת את תחולת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקסד"א"), כפי שהועלתה בבקשה מטעם המבקשים, משום שמדובר בתובעת שהיא חברת חוץ המאוגדת כדין ברוסיה ואינה אדם "בשר ודם" ועל כן תקנה 519 אינה חלה עליה.

מצבה הכלכלי של המשיבה הינו יציב. אין מדובר בחברה קטנה ועלומת שם, כי אם בחברה ידועה המעסיקה מאות עובדים ואשר מוצריה נמכרים ביותר מ- 20 מדינות ברחבי העולם. המשיבה צירפה העתק מדפי בנק המעידים כי אין לה חובות כלשהן בבנק (נכון עד ליום 28/10/2011).

כמו כן, לטענתה, נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בהפקדת ערובה, לאור זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית. סיכויי התביעה הינם גבוהים במיוחד לאור ההסכמים עליהם נסמכת התביעה דנא ומכאן יש לדחות את הבקשה.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה על צרופותיהן ובחנתי את השתלשלות האירועים המפורטת לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה להפקדת ערובה.

אכן בצדק טוענת המשיבה, כי עסקינן בחברת חוץ ולפיכך בענייננו יש לבחון את סעיף 353א' לחוק החברות.

המסגרת הנורמטיבית:

הכללים החלים בעת הטלת ערובה להוצאות על חברה או חברת חוץ שונים מאלה החלים על אדם פרטי. עמד על כך כב' השופט גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (ניתן ביום 13.7.2008):

"נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים" (והשוו בין סעיף 353א לחוק החברות לבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). קיים יחס בין סכום התביעה לבין הדרישה להפקיד ערובה ושיעורה. לצד זאת יוזכר, כי על בית המשפט לבחון את העניין לגופו, ורשאי הוא לסרב לבקשה להפקדת ערובה אם סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה".

סעיף 353א' הוסף במסגרת חוק החברות (תיקון מס' 3), התשס"ה-2005 ולשונו יובא להלן:

"ערובה להוצאות משפט [תיקונים: התשס"ה, התש"ע (מס' 3)]

353א. הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.

[תיקון התשע"א (מס' 3)]".

בהתאם ללשון סעיף 353א' לחוק החברות ניתן לראות כי חזקה זו בדבר הפקדת ערובה החלה על חברה ניתנת לסתירה ע"פ שתי אפשרויות: האחת, אם הוכיחה החברה שתוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם הוא יזכה בדין והשנייה, אם סבר ביהמ"ש בהתאם לשיקול דעתו כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

יפים לענייננו הדברים הבאים מפי כב' הש' גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (ניתן ביום 13.7.2008):

"חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין....... על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))".

מן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן חלה החזקה כי על המשיבה, כחברת חוץ, להפקיד ערובה. לא עלה בידי המשיבה להוכיח כי החזקה נסתרה בהתאם להלכה הפסוקה.

לפי החלופה האחת בדבר איתנותה הכלכלית של המשיבה, צירפה המשיבה שני עמודים המהווים אישור מהבנק כי אין לה כל חובות. אולם, בצדק מציינים המבקשים, כי ישנו סעיף באישור מטעם הבנק אשר לא ניתן להתעלם ממנו, לפיו אין באישור המידע שהועבר באשר לחובות המשיבה לסניפים של הבנק (תרגום חופשי מאנגלית). המסמכים שצורפו מהבנק לא יכולים להעיד על איתנותה הכלכלית של המשיבה, הן לאור מהותם והן לאור דלותם.

זאת ועוד, לא הוכח כי קיימים בידי המשיבה נכסים כלשהם ולא צורף דוח היכול להעיד על היקף עסקיה.

לפי החלופה השנייה בדבר שיקול דעת ביהמ"ש- אף מטעם זה בלבד יש לקבל את הבקשה. הטעמים לכך נעוצים בקיום החזקה האמורה וכן כי מדובר בחברת חוץ המאוגדת ברוסיה. לא זו אף זו, לא צורף תצהיר מטעם המשיבה לתגובה לבקשה, כאשר בנקל ניתן היה לצרף תצהיר שכזה שכן במוסקבה, מקום מושבה של המשיבה, נמצא קונסול ישראל שיכול היה לחתום על תצהיר שיתמוך בעובדות הנטענות בתגובה.

כמו כן, סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי המשיבה עמדה בנטל המוטל עליה לסתור את החזקה. אף בשיקולים האחרים אין כדי להביא להטיית הכף לזכותה של המשיבה ולסתירתה של החזקה, אשר על כן אני מקבלת את הבקשה להפקדת ערובה.

סוף דבר:

לאור האמור לעיל, המשיבה תפקיד ערובה לקופת ביהמ"ש בסך של 50,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית וזאת תוך 30 ימים להבטחת הוצאות המבקשים. בכפוף להפקדת הערובה ימשכו ההליכים בתיק כפי שנקבע בהחלטתי מיום 29.10.12.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ג, 12 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.