1. לפניי בקשה "להבאת עדות מפריכה".

הבקשה הוגשה על ידי התובעת כשלושה שבועות לאחר תום ישיבות ההוכחות שנערכו בתביעה דנן ועניינה קבלת היתר להגשת חוות דעת שמאי מקרקעין, בעניין שוויו של המגרש במועד ביטול הסכם הפיתוח (23.07.01).

2. אליבא התובעת, על הנתבעת (המשיבה) היה להוכיח את היקף זכותה לקזז דמי שימוש ראויים מהסכומים שיש להשיב לתובעת. כעת, משביססה לכאורה הנתבעת זכות זו, הגיעה העת להבאת הראיה המפריכה.

הצדקה נוספת להגשתה בשלב זה של חוות הדעת היא התנערותה של הנתבעת ממצגים שהציגה בשלב קדם המשפט, לפיהם ערכו של המגרש ליום הביטול הוא סך 620,000 ₪. כך,

עובר לישיבת ההוכחות, הגישה הנתבעת חוות דעת שמאי לפיה ערכו של המגרש ליום הביטול הינו סך 1,625,000 ₪.

בנסיבות אלה יש להתיר לתובעת הבאת ראיות הזמה, מה גם שמדובר בראיה שהיא הכרחית ומהותית לתביעה.

3. לטענת הנתבעת אין מדובר כלל בראיית הזמה, אלא בחוות דעת, אשר התובעת מבקשת להגישה לאחר שנסתיימה מסכת שמיעת הראיות. בנסיבות אלה, אין עילה להתיר לתובעת להגיש חוות דעת שמאי בשלב זה של המשפט.

אף טענתה של התובעת, כאילו הנתבעת הפתיעה אותה בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעמה, איננה נכונה. מדובר בערכים שמאיים שנקבעו בחוות דעת שהוגשה חודשים מספר לפני ישיבת ההוכחות. מאחר שנבצר מהשמאי שערך את אותה חוות דעת להתייצב לדיון ההוכחות, הוחלפה חוות הדעת בחוות דעת דומה אחרת, מבלי שיש שינוי של ממש בערכים שנקבעו. מכאן, שאין כל הפתעה דיונית שנגרמה לתובעת וממילא אין הצדקה עניינית להתיר את הגשת חוות הדעת.

דיון והכרעה:

4. התובעת מתבססת על תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. כעולה מתקנה זו, לבית המשפט הוקנה שיקול דעת להתיר לתובע להביא ראיות מפריכות. בחינת נסיבות ענייננו מלמדת כי עסקינן בחוות דעת מומחה, בתחום שמאות המקרקעין, שנועדה לבסס טענה של התובעת, לפיה ערך מקרקעין ליום ביטול חוזה הפיתוח הוא בסך 620,000 ₪ או קרוב לכך.

5. התובעת כבר טענה לערך זה של המקרקעין במסגרת ראיותיה.

כך, למוצגי ה תובעת צורף "תחשיב" שהגישה הנתבעת לתיק בית המשפט במסגרת שלב קדם המשפט [מוצג 48 לראיות ה תובעת], ממנו עולה כי הנתבעת סברה שערך המגרש למועד ביטול הסכם הפיתוח הוא 620,000 ₪. אלא שהתובעת בחרה להשית יהבה על טענת המצג, ולא ביססה את טענתה המהותית לערכו של המגרש בחוות דעת עצמאית של שמאי מקרקעין מטעמה, כפי שניתן היה לצפות.

6. זאת ועוד, לאחר מספר חודשים, בתאריך 30.12.14, הגישה הנתבעת את ראיותיה לתיק בית המשפט. בראיות אלה כללה הנתבעת גם חוות דעת מומחה מטעמה, שמאי מקרקעין מר מוציא קשת. על פי חוות דעת זו הוערך שווי המגרש לתאריך 23.07.01 (מועד ביטול הסכם הפיתוח) בסך 1,627,000 ₪ (עמ' 6 – 7 לחוות הדעת).

מכאן, שכבר בסוף חודש דצמבר שנת 2014, הייתה ידועה לתובעת עמדת הנתבעת באשר לשווי המגרש למועד ביטול הסכם הפיתוח.

7. במסגרת ישיבת קדם המשפט המסכם, בחרה התובעת שלא להעלות בקשה לתיקון או השלמה של חוות דעת השמאי מטעמה. יתר על כן, התובעת התנגדה למיוני מומחה מטעם בית המשפט בתחום [פר' עמ' 9 - 10].

8. בית המשפט העליון, כב' השופט י' עמית, שנה את העקרונות למתן היתר להבאת ראיות מפריכות:

"הנה כי כן, אין לתובע זכות מוקנית להביא ראיות מפריכות בתום פרשת הנתבע, והדבר מסור לשיקול דעתו של בית המשפט, אשר לא יתיר לעשות כן אלא במקרים יוצאים מן הכלל, כאשר התובע הופתע מטיעונו או מראיותיו של הצד שכנגד, או במקרים יוצאי דופן בהן נדרש הדבר על מנת לערער את מהימנותו של עד מעדי ההגנה (ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, סעיף 10 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (4.1.2000); רע"א 1412/06 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' ש. פרידמן ש. לנדסמן הנדסת בניין בע"מ, סעיף 4 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (13.7.2006))."

[רע"א 686/13 עמיעד מערכות מים בע"מ נ' טי אס טי סינרג'י בע"מ, (פורסם בנבו) (2013)]

9. נסיבות ענייננו מלמדת, שהלכה ולמעשה אין מדובר במקרה יוצא דופן של הפתעה או רצון לערער את מהימנות אחד מעדי ההגנה, אלא בנתיב טקטי בו בחרה התובעת לנהל את תביעתה. בהקשר זה יש לציין כי התובעת הגישה חוות דעת שמאי מקרקעין מטעמה, אולם היא בחרה, מטעמיה, להנחותו לאמוד את שווי ההשקעות במקרקעין אך לא לאמוד את שווי המגרש למועד ביטול העסקה.

8. אף אין ממש בטענת התובעת כאילו המרת חוות דעתו של שמאי המקרקעין מוציא קשת בחוות דעתו של שמאי המקרקעין אבי מנדלסון, גרעה מזכויותיה והפתיעה אותה. עיון בשתי חוות הדעת מלמד כי הערכים השמאים שקבע השמאי מנדלסון דומים מאוד לערכים שקבע השמאי מוציא קשת. מכאן, שהתובעת הייתה יכולה, במאמץ סביר, להגיש את הראיה החדשה (חוות הדעת) עוד בטרם נשמעו הראיות במשפט.

9. סיכומו של דבר – אין לפניי "ראיה מפריכה", אלא מחדל דיוני של ממש.

מחדל זה מצטרף להיעדרו של תצהיר שתומך בבקשה. בנסיבות אלה, ייתכן והיה ראוי להורות על דחיית הבקשה. עם זאת, על מנת למנוע מה תובעת נזק דיוני, אני רואה לנכון לאפשר את הגשת חוות הדעת תוך חיוב ה תובעת בהוצאות משפט משמעותיות, כפועל יוצא מעוצמת המחדל הדיוני.

10. כאשר אני מביא בחשבון את העיכוב בבירור התביעה, את הצורך בקביעת מועד נוסף לשמיעת המומחים, את הצורך בהגשת חוות דעת משלימה-נגדית מצד הנתבעת ואת ההתדיינות הנוספת במסגרת הבקשה דנן, אני קובע כדלקמן:

א. אני מחייב את ה תובעת בהוצאות לזכות אוצר המדינה בגין עריכת ישיבת הוכחות נוספת בסך 4,500 ₪.

ב. אני מחייב את ה תובעת בהוצאת לזכות הנתבעת בגין עריכת חוות דעת משלימה בסך 3,500 ₪.

ג. אני מחייב את ה תובעת בשכר טרחת בא כוח הנתבעת בסך 2,500 ₪, בגין הבקשה דנן ואף בגין ההכנות לישיבת ההוכחות הנוספת.

11. על ה תובעת להפקיד את סך 10,500 ₪ בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 14.10.15. לאחר שהסכום יופקד, אתן הנחיות לצדדים באשר לאופן הגשת חוות הדעת הנוספות והמועד לשמיעת המומחים. ככל שהסכום לא יופקד עד למועד זה, תיחשב ה תובעת כמי שוויתרה על זכותה להגשת חוות הדעת הנוספת.

12. למתן החלטה ליום 15.10.15.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.