1. ביום 18.5.2011 נעצרה אניית הנוסעים Mirage 1 לבקשתה של חברת דינמיק שירותי ספנות (דש"ס) בע"מ. בעת מעצרה היו על סיפון האנייה אנשי צוות רבים, חלקם אנשי צוות שעסקו בהפעלת האנייה וחלקם אנשי צוות המלונאות והבידור באנייה.

2. בעת מעצרה הייתה האנייה רשומה על שמה של חברת Magic 1 Cruise Line Corp, חברה שמקום מושבה באיי הבתולה הבריטיים. בעלי האנייה התייצבו בשמה והחלו לבחון דרכים לסילוק חובותיה ולמכירתה. על מנת לאפשר את ירידת אנשי הצוות ותשלום שכרם, פנתה בעלת האנייה לתובעת וזו שילמה לאנשי צוות רבים את שכרם, ודאגה להטסתם אל מולדתם.

בכתב התביעה בתיק זה נטען על ידי התובעת כי כל אחד מאנשי הצוות שקיבל ממנה תשלום, חתם על כתב המחאה הממחה לה את זכות תביעתו כנגד האנייה, ואת זכותו להבטחת החוב בשעבוד ימי.

3. לאחר שניסיונות בעלת האנייה להסדיר את חובותיה נכשלו, והאנייה נמכרה על ידי כונס הנכסים שמונה, הגישה התובעת את תביעתה בתיק זה לאכיפת השעבודים הימיים שהומחו לה להבטחת חובות שכר אנשי הצוות. תביעה זו היא שעומדת להכרעה בפניי כעת. מוקד המחלוקת בין התובעת לבין נושי האנייה שהתייצבו בשמה, הינו בשאלת תוקפו של השעבוד הימי הנטען, בין היתר בשים לב לזיקה שבין התובעת לבעלת האנייה.

רקע

4. בעלת האנייה, חברת Magic 1 Cruise Line Corp (להלן: בעלת האנייה) הינה כאמור חברה רשומה באיי הבתולה הבריטיים. החברה רכשה את האנייה לשם הפעלתה כאניית נוסעים, לשייט בים התיכון.

בחודש ינואר 2010 נערך הסכם בין בעלת האנייה לחברת Yannai Cruises Ltd (להלן: ינאי), הסכם לפיו תרכוש ינאי את האנייה. חברת ינאי הינה חברה בשליטתו ובניהולו של מר יוסף מואטי. על פי ההסכם התחייבה ינאי לשלם את התמורה בתשלומים שונים. כן הוסכם כי עד להשלמת הרכישה תישאר האנייה בבעלותה של בעלת האנייה. אין חולק כי בכל המשא ומתן למכירת האנייה לינאי יוצגה בעלת האנייה על ידי מר אלי כחלון (עדותו של מר כחלון עמ' 122-121 לפרוטוקול).

על פי עדותו של מר כחלון התחייבה ינאי לשלם עבור רכישת האנייה סך של כ-7.5 מיליון דולר. סכום זה היה אמור להשתלם בתשלומים שנפרשו על פני שנתיים (עמ' 122, עדות מואטי עמ' 166).

5. ינאי הפעילה את האנייה כאניית נוסעים לשייט בים התיכון באמצעות חברת יש תיירות בע"מ (עדות מר מואטי עמ' 164). בסוף שנת 2010, עם תום עונת ההפלגות, החלו להתגלע מחלוקות בין בעלת האנייה לינאי. לטענת בעלת האנייה הפסיקה ינאי לשלם את התשלומים עבור רכישת האנייה. בסופו של דבר ביום 19.5.2011, כלומר יום לאחר המעצר, הודיע בא כוחה של בעלת האנייה לינאי על ביטול הסכם הרכישה והשבת החזקה בה לידי בעלת האנייה (נספח א' לתצהירו של מר כחלון).

6. לאחר השבת החזקה באנייה לבעלת האנייה התייצבו באי כוחה בבית המשפט והודיעו כי בכוונת בעלי האנייה לסלק את חובותיה ולנסות להפעילה או למכרה. בעלת האנייה התחייבה לשאת בכל הוצאות האנייה, לרבות הוצאות נמל, ביטוח ושכר צוות (פרוטוקול מיום 13.6.2011). בין לבין הוגשו כנגד האנייה ובעליה תביעות חפצא נוספות והודעות אזהרה של נושים נוספים (סה"כ 17 תביעות).

7. על מנת לצמצם את הוצאות אחזקת האנייה ולהקטין את החובות כלפי אנשי הצוות, פעלה בעלת האנייה לסילוק חובות שכר הצוות ולהטסתם חזרה למולדתם (מרבית אנשי הצוות היו זרים). על פי עדותו של מר אלי כחלון, אשר שימש כאמור כנציג הבעלים, חיפשה בעלת האנייה מקור למימון תשלום השכר לאנשי הצוות. לשם כך פנתה לתובעת, חברת Vessy, שהינה חברה קשורה לבעלת האנייה, וזו הסכימה לשלם את החוב לאנשי הצוות (ראו תצהירו ת/1 סעיף 10).

8. מעדותו של מר כחלון מתברר כי בחודש מאי 2011 פנה אליו מר גיל הוד, מי ששימש כמנהל בעלת האנייה, וביקש ממנו לפעול לסילוק החובות לאנשי הצוות. מר גיל הוד הבהיר כי הוא משמש גם כמנהל התובעת (עמ' 127-130, 131).

בהתאם ערך מר כחלון חישוב של חובות השכר לכל אחד מאנשי הצוות. לטענתו סוכם עם אנשי הצוות כי כל אחד יקבל את שכרו בניכוי 15% (עמ' 131 – 151). לאחר מכן העבירה התובעת את הסכום לחשבונו של עו"ד סלע, בא כוחה של התובעת (עמ' 143-142). לעדותו של מר כחלון, עו"ד סלע משך את הכסף, מסר לו את הסכום במזומן וכל איש צוות קיבל את המגיע לו. כמו כן, נמסרו לאנשי הצוות כרטיסי טיסה חזרה למולדתם (עמ' 144). כרטיסי הטיסה שולמו על פי הנטען על ידי התובעת ישירות לחברת הנסיעות – מונה טורס (עמ' 144). עם ביצוע התשלומים הוטסו אנשי הצוות ובאנייה נותר רק צוות מינימאלי לשמירתה.

9. ניסיונות בעלת האנייה להסדרת החובות ולמכירתה של האנייה לא צלחו, וביום 8.9.2011 מונה עו"ד ג' שילה ככונס נכסיה של האנייה. ביום 1.12.2011 נערכה התמחרות והאנייה נמכרה תמורת סך של 1,900,000$. תמורת המכר הופקדה בידי כונס הנכסים וביום 22.12.2011 נחתם שטר המכר והאנייה הועברה לבעלות הרוכשת.

10. עם השלמת המכירה ועל פי הוראות בית המשפט, סולקו על ידי הכונס חובות שונים הנובעים מהליכי הכינוס – חובות לנמל אשדוד ולאנשי הצוות שנותרו באנייה.

11. במקביל הושלמה הגשת כתבי התביעה של כל הנושים והדיון בתביעות השונות נקבע על פי סדר הקדימויות כקבוע בסעיף 41 לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך – 1960. בין תביעות החפצא שהוגשו נכללה גם תביעתה של התובעת, חברת וסי.

טענות התביעה

12. בכתב התביעה מיום 29.8.2011 טענה התובעת כי בהתאם לבקשת בעלת האנייה שילמה לאנשי הצוות סך כולל של 420,459$. לטענתה כל אנשי הצוות הימחו לה את זכויותיהם לתבוע את האנייה ולאכוף את השעבוד הרובץ עליה להבטחת תביעתם. לטענת התובעת חוב השכר לאנשי צוות מובטח בשעבוד ימי על פי הוראות סעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט), התש"ך – 1960 (להלן: חוק הספנות). עוד נטען על ידי התובעת כי על פי סעיף 47 לחוק הספנות רשאי בעל שעבוד ימי להמחותו לאחר. לפיכך טוענת התובעת כי עומדת לה זכות למימוש שעבוד ימי על פי הוראות סעיף 41(4) לחוק.

עוד טענה התובעת, כי לבקשת בעלת האנייה היא נשאה בתשלומים נוספים ובהם 23,000$ עבור ביטוח, 81,470$ עבור הטסת אנשי הצוות, 36,000$ שכר הצוות מיום השבת החזקה באנייה לבעלת האנייה, 114,285$ תשלום לנמל אשדוד, 133,048$ עבור אספקת דלקים. לטענתה, גם תשלום חובות אלו מקנה לה שעבוד ימי. בסך הכל, כך נטען, זכאית התובעת לסך של 855,188$, שהם לפי שער הדולר למועד הגשת התביעה 3,078,679 ₪.

13. בשמה של האנייה התייצבו נושיה השונים. בעלת האנייה, המיוצגת בתיק על ידי אותם באי כוח התובעת, לא התייצבה ולא התגוננה בשם האנייה.

המתייצבים העלו בכתבי הגנתם בשם האנייה מספר טענות. הטענה העיקרית שהעלו המתייצבים הינה כי התובעת ובעלת האנייה, שהן חברות קשורות, עשו יד אחת כדי להביא לכך שבעלת האנייה תקבל חזרה את הכספים ששילמה מכוח חובתה בדין לאנשי הצוות, הכל על חשבון נושיה של האנייה. לטענת המתייצבים, התשלום לאנשי הצוות הינו למעשה תשלום ששילמה בעלת האנייה עצמה ועל כן, אין כל תוקף להמחאת הזכויות הנטענת. נטען גם כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב. עוד נטען, כי לא הוכח שהתובעת שילמה תשלום כלשהו לאנשי הצוות, לא הוכח כי מי שקיבל היה אכן זכאי לקבלת התשלומים כשכר עבודה, ומכל מקום, התשלומים ששולמו בפועל נופלים מהסכום הנטען. המתייצבים גם כפרו בזכותה של התובעת לשעבוד ימי בגין התשלומים ששילמה עבור בעלת האנייה לכיסוי חובות לנושים שונים.

דיון והכרעה

14. התובעת סומכת תביעתה לקבלת כספים מקופת הכינוס על שעבוד ימי העומד לטובתה על פי סעיף 41(4) לחוק הספנות, מכוחן של המחאות הזכות שמסרו לטובתה אנשי הצוות וכן מכוח תשלום לספקים שונים. כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי לטובת התובעת לא עומד שעבוד ימי כנטען ועל כן, דין תביעתה לקבלת תשלום מתוך דמי המכר שבידי הכונס להידחות.

השעבוד הימי

15. מהותו של השעבוד הימי הובהרה על ידי במספר החלטות ופסקי דין, ועל כן אדרש לדברים בקצרה בלבד.

המשפט הימי עוסק בנכס מיוחד – כלי שיט. מהותו וטיבו של כלי שיט הינו היותו נע ונד בעולם, עובר מנמל לנמל וממדינה למדינה ואינו שוהה בשום מקום יותר מהדרוש לפריקתו וטעינתו של מטענו. כדי לאפשר לאנייה לנוע כך על פני הימים נדרשת האנייה להתקשר עם ספקים לרכישת מצרכים, ציוד, דלק ומזון, לקבל שירותים, לשלם אגרות לנמלים וכיוצא באלו. אנייה עשויה להזדקק לשירותי תיקונים, להצלה במצבי חירום וכדומה.

אנייה אינה יכולה לצאת למסעה ללא צוות מיומן ומוכשר לתפקידים השונים שעל האנייה. צוות האנייה מורכב מבני לאומים שונים, העולים על סיפון האנייה ונשכרים לבצע את עבודתם, בהתאם לצרכיה המשתנים של האנייה ולשינויים התכופים בנמלי הים בהם היא עוגנת. אנשי צוות האנייה נשכרים לתקופות ארוכות, ועשויים לעלות על ספינה בנמל אחד ולסיים את שירותם בנמל אחר.

16. תכונות מיוחדות אלו, בצדו של אינטרס ציבורי רחב להבטיח את תנועת האניות והסחר הימי, הביאו להתפתחות דינים מיוחדים והענקת זכויות מיוחדות לנושיה של אנייה. בין היתר, הכירו המחוקקים במרבית מדינות העולם, בבטוחות שונות העומדות לטובת נושיה של האנייה ובזכויות תביעה מיוחדות העומדות לרשותם. כך בע"א 352/87 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ, פ"ד מד(3) 45 (1990), מציין הנשיא שמגר:

השיעבוד הימי מוענק לתביעות חוב מסוגים שונים. באופן כללי ניתן לומר כי אלו הן תביעות אשר המחוקק חפץ ביקרן, ואשר הוא דואג, על כן, להבטיחן בבטוחה קניינית. בחלק מן המקרים מדובר בסוג של פעולות אשר המחוקק מבקש לעודד מטעמים של אינטרס ציבורי כללי. כך הוא הדבר אצלנו, למשל, בעניין "תשלומים המגיעים בעד הצלת חיי אדם בכלי-שיט" (סעיף 41(5) לחוק הספנות (כלי שיט) ). במקרים אחרים מבקש המחוקק להבטיח את המשך תיפעולה התקין של האוניה. דוגמא לכך מהווה השיעבוד שנוצר לטובת תביעת אנשי הצוות לשכרם (אצלנו מעוגן הדבר בסעיף 41(4) לחוק הספנות (כלי שיט)), וכן השיעבוד בגין תשלום הנתבע עקב אספקה או שירותים שהיו דרושים לשמירת כלי השיט או להמשך מסעו (ראה סעיף 41(8)).

עוד נאמר באותו פסק דין:

השיעבוד רובץ על הנכס עצמו והוא "נע" עימו "travelling with the property"; ראה Thomas, Maritime Liens (London, 1980) 12). זוהי זיקה ישירה לנכס, שמשמעותה המעשית היא, כאמור, כי הנושה רשאי לפרוע את חובו מתוך הנכס. תביעתו של הנושה היא תביעת חפצא In rem (ראה Thomas בעמ' 4). (ב) השיעבוד הימי עובר עם חלופי הבעלים של האוניה. משמעותה של תכונה זו היא כי היא כובלת גם צדדים שלישיים ולא רק את הצדדים המידיים למערכת היחסים אשר יצרה את הזכות. היבט מעשי של תכונה זו בא לידי ביטוי, למשל, בזכות העקיבה. זכות זו משמעותה כי בעל הזכות הקניינית רשאי לעקוב אחר הנכס בגלגוליו השונים. חלופי מחזיקים בנכס לא יפגעו, על כן, בבעל הזכות הקניינית. לענייננו, בשינויי הנובע מן העניין, מכר של האוניה לבעלים חדשים לא יפגע בשיעבוד הימי; הוא ימשיך לרבוץ על האוניה ולכבול גם את הבעלים החדשים, אף אם הם לא ידעו על קיומו של שיעבוד.

17. בין הגורמים להם הוענקה במשפט הימי זכות מועדפת מצויים אנשי צוות האנייה המשרתים עליה. במשפט הימי נחלקו בעבר הדעות האם לאנשי צוות האנייה הוענקה רק זכות להגשת תביעת חפצא או שמא זכותם לשכר הובטחה בשעבוד ימי (ראו סקירה בהחלטתי בת"א (חי') 55/03 57/03 חלק מצוות האנייה M/V Delphin נ' האנייה M/V Delphin (15/6/2004)).

מחלוקת זו אינה רלבנטית לדין הישראלי, שכן בחוק הספנות הכיר המחוקק בזכותם של אנשי צוות האנייה להבטחת תביעתם בשעבוד ימי וקבע בסעיף 41(4) לחוק:

תשלומים הנתבעים על ידי קברניט, אנשי הצוות ואנשים אחרים אשר שירתו בכלי השיט, עקב העסקתם בכלי השיט, על ידי חליפיהם או שאיריהם, הן על פי חוזה, הן כפיצויים בעד נזקים אזרחיים והן בכל דרך אחרת, למעט תשלום הנתבע על ידי עריק כמשמעותו בסעיף 14ו לפקודת הנמלים (להלן – עריק) – לגבי המסע שבו ערק;

18. ההכרה בזכות אנשי הצוות לשעבוד ימי נועדה למטרה כפולה; מחד, הצורך להבטיח כי צוות האנייה לא ייטוש את האנייה בשל חששו מפני עיכוב בתשלום השכר. צוות אנייה היודע כי שכרו מובטח בשעבוד ימי לא יחשוש לצאת עם האנייה לדרכה גם אם שכרו לא שולם או לא הובטח בדרכים אחרות; השני, הענקת שיעבוד ימי לצוות האנייה משרתת מטרה חברתית רחבה להבטיח כי אנשי הצוות לא יוותרו חסרי כל אם ייטוש הבעלים את האנייה ויותירה על צוותה מחוץ לנמל הבית. אם לא תינתן לאנשי הצוות בטוחה טובה, עלולים אנשי הצוות להימצא הרחק מביתם, ללא שכר וללא יכולת לחזור למקום מגוריהם.

19. זכותם העדיפה של אנשי צוות האנייה באה לידי ביטוי גם בסדר הקדימויות של השעבודים השונים. תביעת אנשי צוות האנייה לשכר מצויה על פי סעיף 41(4) לחוק הספנות במקום גבוה בסדר הקדימויות לפני נושים מועדפים אחרים, כגון בעלת משכנתא, ספקים, ניזוקים ועוד.

20. בטרם סיום פרק זה נפנה את תשומת הלב גם לסעיף 47 לחוק הספנות הקובע:

העביר הזכאי לתשלום המובטח על ידי שעבוד לפי סעיף 40 (להלן - בעל השעבוד), את הזכות לאדם אחר, כולה או מקצתה, יהיה אותו אדם עם העברה זו בעל השעבוד לפי דרגת עדיפותו.

הוראה זו מקנה ביטחון נוסף לנושי האנייה ומאפשרת להם להמחות את זכותם לצד שלישי. זכות ההמחאה מאפשרת לנושים לקבל כספים מצדדים שלישיים מבלי להמתין למעצר האנייה ומכירתה. כך יכול נושה שלטובתו עומד שעבוד ימי לקבל את כספו בהקדם ובלא צורך בנקיטת הליכים ארוכים ויקרים. לזכות זו חשיבות רבה לאנשי הצוות, אשר מעוניינים לשוב לביתם מבלי צורך להמתין לסיום הליכים בתביעות הימיות, הליכים שעשויים להימשך זמן רב. יתרה מזו, תשלום חוב על ידי צד שלישי והמחאת זכות השעבוד מאפשרת את הקטנת עלויות והוצאות החזקת האנייה עד מכירתה ובכך מגדילה את התמורה שתשולם לכלל נושי האנייה.

21. הואיל והשעבוד הימי אינו אלא בטוחה להבטחת חוב, עולה השאלה מיהו הגורם אשר עשוי להתחייב כלפי הנושה בחיוב המובטח בשעבוד ימי על האנייה. עוד נזכיר, כי הדרך הדיונית למימוש שעבוד ימי הינה הגשת תביעת חפצא, כלומר, תביעה המופנית כלפי הנכס – כלפי האנייה. עם זאת, כבר נאמר לא פעם, כי תביעת חפצא מופנית מבחינה דיונית כנגד האנייה, אך על מנת להצליח בתביעתו על התובע להצביע על עילה מוכרת כנגד בעל האנייה, צוותה, קברניטה או כל מי שמוסמך להתחייב בשמם (ראו ת"א (חי') 732/96 Behrens International Ltd. נ' הנאמנים בפשיטת רגל של ABC Containerline (החלטה מיום 22/4/2004)).

22. תביעת החפצא מיוסדת על אחריותם של בעל כלי השיט או צוותו, אלא שאחריותם של אלו עשויה לנבוע ממקורות שונים. אחריות הבעלים יכולה להתבסס על פעולות ישירות שביצעו הבעלים ואשר הקימו לנושים עילות תביעה. עילות אלו יכולות להתבסס על התחייבויות רצוניות של הבעלים (כגון הסכמים שהבעלים התקשרו בהם ישירות) או התחייבויות לא רצוניות שמבוססות על הוראות חוק, כגון חבות לתשלום פיצויים בגין נזק לצד ג', תשלום עבור ישע וכו'.

אחריות הבעלים יכולה להילמד גם בנסיבות נוספות שבהן הדין מטיל עליו אחריות למעשיהם של אחרים, כגון מצבים של אחריות שילוחית. גם האחריות למעשי אחרים יכולה להתבסס על אקט רצוני, כגון מתן ייפוי כוח לצד ג' להתקשר בשם הבעלים, אולם יכולה להיות פרי הוראות הדין, הקובע כי בנסיבות מסוימות יחויב בעל האנייה בגין פעולות שעשו שלוחיו.

אחריות הבעלים עשויה לצמוח גם בעקבות מצגים שהציג כלפי אנשי הצוות, ספקים נותני שירותים או כל גורם אחר שבא במגע עם האנייה. ככל שהבעלים יוצר מצג לפיו הינו אחראי לחובות שייווצרו בקשר לאנייה, הרי שמצג זה והאחריות שבאה בעקבותיו עשויה להצמיח לנושה עילת תביעה כנגד האנייה.

מקור נוסף לבסס חבות של הבעלים כלפי הנושים מצוי בסעיף 53 לחוק הספנות הקובע:

הוראות פרק זה יחולו גם על כלי השיט המופעל על ידי חוכר או אדם אחר שאיננו בעלו, זולת אם רכש את השליטה על כלי השיט באופן בלתי-חוקי והדבר היה ידוע לנושה.

23. המתייצבים טוענים, כאמור, כי תביעת וסי הינה למעשה מסווה לתביעת בעלת האנייה. לפיכך, כך לטענתם, לא יכולה לעמוד לוסי תביעה למימוש שעבוד ימי, שהרי האנייה אינה יכולה לשמש בטוחה עבור בעליה ובעל האנייה אינו יכול ליהנות משעבוד ימי על מנת לפרוע מתוך כספי התמורה את חובותיו שלו.

24. כפי שראינו תכלית השעבוד הימי הינה להבטיח תביעות של מי שמתקשר עם האנייה, וליתן לו בטוחה ממנה יוכל להיפרע אם חובו לא יסולק. עוד ראינו, כי בעלי האנייה עשויים לחוב בחובות לנושים שונים מכוח אחריותם להתחייבויות שנטלו על עצמם אחרים, בין אם מדובר בהתחייבות של אנשי צוות האונייה, רב חובל האנייה, חוכר האנייה ועוד. פשיטא, כי מקום שבו בעל האנייה פורע את חובו לנושה, לא עומדת לטובתו בטוחה בדמות שעבוד ימי על האנייה. הכרה בזכות בעל האנייה להיפרע מדמי המכר של האנייה, לפני נושיה, מנוגדת לתכלית הענקת השעבוד הימי להבטחת תביעת הנושים.

25. תשלום של חוב שבו חייב בעל האנייה לנושה, מביא לסילוק החוב ולפקיעת השעבוד (ראו סעיף 15 לחוק המשכון, התשכ"ז-1967; ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 20 (1975)).

כאן ניתן לטעון, כי מקום שבו החוב כלפי הנושה נוצר על ידי גורם אחר, שאינו בעל האנייה, כמו, למשל על ידי חוכר האנייה, יש לראות בבעל האנייה ובחוכר כחייבים ביחד ולחוד. במצב זה של ריבוי חייבים, תשלום החוב על ידי אחד מהם יביא להעברת הבטוחה שעמדה לנושה, לטובת החייב שפרע את החוב (ראו סעיף 58 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973).

אלא שהוראה זו אינה יכולה לעמוד לבעל האנייה שפרע חוב כלפי נושה בעל שעבוד ימי על האנייה, שהרי הבטוחה שעשויה לעבור לבעל האונייה שפרע את החוב הינה רק בטוחה שהייתה לנושה על נכס של החייב האחר, והאנייה משמשת בטוחה לחובו של בעל האנייה ולא לחובו של האחר (כפי שראינו, זכות הנושה מעוגנת בחבותו של בעל האנייה, שכן התחייבות של גורם אחר אינה מטילה חבות על בעל האנייה ואינה מקנה לנושה כל שעבוד ימי על האנייה).

26. גם אם נניח כי בעל האנייה אינו חייב בחובות להם התחייב חוכר או מפעיל האנייה כלפי הנושה, אין בכך להואיל לבעל האנייה המבקש להיכנס לנעלי הנושה. תשלום חוב על ידי בעל נכס משועבד ולענייננו, על ידי בעל האנייה, מהווה על פי דין פדיון המשכון (סעיף 13(א) לחוק המשכון).

סעיף 14 לחוק המשכון מבהיר, כי "נפדה משכון לפי סעיף 13 על ידי מי שאינו החייב, זכאי הפודה לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו כדין ערב שמילא את ערבותו, ואם הפודה לא היה בעל הנכס יעמוד לו המשכון להבטחת זכותו זו". משמע, כאשר הפודה הינו בעל הנכס לא יעמוד לטובתו משכון על הנכס, אלא שעבוד על נכסי החייב עצמו (ראו י' ויסמן חוק המשכון, תשכ"ז-1967 פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי 287, 290 (1974)).

שאלה נפרדת, אליה נתייחס בהמשך, הינה מה דינו של מי שפדה את השעבוד, אף כי אינו בעל הנכס המשועבד, אך בינו לבין בעל הנכס קיימת זיקה או קירבה מיוחדת. האם תעמוד לו, לפודה, זכות השעבוד, כאמור בסיפא לסעיף 14, או שמא זיקתו לבעל הנכס תשלול ממנו את זכות השעבוד.

זכותה של וסי לשעבוד

27. משפרסנו את המסגרת המשפטית נותר לבחון האם וסי, ששילמה לטענתה את שכר הצוות, רשאית לטעון לשעבוד ימי על האנייה. ההכרעה בשאלה זו מחייבת התייחסות למספר שאלות משנה; האחת, האם חלה על בעלת האנייה חובה לשלם את שכר הצוות. השנייה, האם מעמדה של וסי וזיקתה לבעלת האנייה שוללים ממנה את זכות השעבוד מכוח המחאה. נבחן את הטענות.

חבותה של בעלת האנייה כלפי אנשי הצוות

28. טוענים המתייצבים בשם האנייה כי בעלת האנייה הייתה חייבת לשלם את שכר הצוות, הן מכוח היותה בעלים והן מכוח החזרת החזקה באנייה לידיה. לעומתה, טוענת וסי כי החוב לאנשי הצוות היה של ינאי או של יש תיירות בע"מ וכי על בעלת האנייה לא חלה כל חובה לסלק את החוב לאנשי הצוות. עוד טוענת וסי כי עד למעצרה, הייתה האנייה בבעלות ינאי ולא בבעלות בעלת האנייה. רק משהופר הסכם המכירה השיבה בעלת האנייה את הבעלות לידיה.

29. ההסכם למכירת האנייה לינאי לא צורף לעדויות בשלב שמיעת הראיות אלא רק צורף לתצהירו של מר כחלון במסגרת הבקשה לשחרור האנייה ממעצרה (בקשה מס' 11).

מעיון בהסכם המכר ניתן ללמוד כי סוכם בין הצדדים שהאנייה נמכרה לינאי תמורת סך של 7.5 מיליון דולר. כן הוסכם כי הבעלות באנייה תישאר רשומה על שמה של בעלת האנייה עד השלמת התשלומים.

30.    בסעיף 6 להסכם המכר נרשם: 

Transfer of title – the title and ownership in and to the Vessel Shall be transferred to the Buyer upon payment by the Buyer of the full Purchase Price in accordance with the terms of this Agreement. Nevertheless, as from delivery of the Vessel to the Buyer it shall have the free use of the Vessel without any accounting to the Seller, subject to Seller's rights under Clause 14 of this Agreement.

            משמע, אף שהוסכם כי הבעלות תועבר לינאי רק עם השלמת התשלום, הוסכם כי מרגע מסירת האנייה לינאי תוכל ינאי לנהוג באנייה מנהג בעלים ללא כל תנאי, כפוף לזכותם של הבעלים לבטל את ההסכם בשל הפרתו בתנאים שנקבעו בסעיף 14.

עוד ניתן לראות כי הצדדים הסכימו כי עד להשלמת תשלום התמורה והעברת הבעלות על שמה של ינאי, יירשם על האנייה שיעבוד לטובת ינאי. וכך נאמר בסעיף (d)7 להסכם:

(d) in order to secure the transfer of title in and to the Vessel by the Seller to the Buyer and to secure its other obligations mentioned herein, the Buyer shall, upon payment by the Buyer of the installment mentioned in Clause 2(b) above, be entitled to have  the Vessel mortgaged by a first degree mortgage in its favor ("Buyer Mortgage") (such mortgage may be, if legally necessary, cover the Purchase Price and the Expenses as a cap provided that the amounts secured at any time shall be those actually paid by the Buyer to the Seller on account of the Purchase Price and Expenses)[…].

31. שילוב כל ההוראות הנ"ל מלמד כי בעלת האנייה נותרה הבעלים של האנייה גם לאחר מסירת החזקה באנייה. בין אם הותרת הבעלות נועדה רק להבטיח את קבלת התמורה ובין אם נועדה להבטיח את הזכויות הקנייניות באנייה, ברי כי בעלת האנייה קיבלה על עצמה את כל החובות והזכויות הנובעים מהיותה בעלת האנייה גם בתקופת הביניים, עד השלמת העברת הבעלות באנייה לינאי.

32. בתקופת הביניים ניתנו לינאי סמכויות רחבות וניתנה לה האפשרות לנהוג באנייה מנהג בעלים. גם אם הזכות הקניינית נותרה בידי בעלת האנייה ברי שבתקופת הביניים הייתה ינאי רשאית להפעיל את האנייה ולהתחייב בעצמה בחובות שונים המקנים לנושים שיעבוד על האנייה. התחייבויותיה של ינאי כלפי נושים בתקופת הפעלת האנייה על ידה מחייבים את בעלת האנייה הן מכוח הוראות ההסכם המקנה לינאי סמכות לנהוג באנייה מנהג בעלים, סמכות שמשמעה כי ינאי פעלה בשם ובהסכמת הבעלים והן מכוח הוראת סעיף 53 לחוק הספנות כפי שפורט לעיל.

33. אף כי הובהר ששיעבוד ימי מהווה בטוחה לחוב הבעלים הרי שאין הכרח כי יוצר החוב או המתחייב יהיה הבעלים עצמו. גם אם ההתחייבות או החיוב הינם פרי מעשיו ופעולותיו של אחר, בעלי האנייה עשויים להיחשב כחייבים בחובות, והאנייה עשויה לשמש כבטוחה לחובות אלו. בנסיבות המקרה, כאשר הוסכם בין בעלת האנייה לינאי כי ינאי רשאית לנהוג באנייה מנהג בעלים, משמעות הדבר הינה כי ינאי הייתה רשאית להתקשר בעסקאות וליצור חיובים המטילים חבות על בעלת האנייה ומקימים לנושיה שיעבוד ימי על האנייה.

34. זאת ועוד, בסעיף 14 להסכם המכר נאמר בין היתר:

Buyer's default – without derogating from any other provision of this Agreement, should the Buyer be in default in the payment of any amount due to the Seller on account of the Purchase Price of the Vessel and/or in payment of the management fees and such default continues for a period in excess of thirty (30)days from the due date for payment, the seller shall have the right to cancel this Agreement, re-take possession in the Vessel and to retain all amounts paid to it on account of the Purchase Price as hire for the use of the Vessel by the Buyer and no additional amounts shall be due by the Buyer to the Seller […].

משמעות הדברים הינה כי במקרה של הפרה רשאי הבעלים לבטל את הסכם המכר, לתפוס בחזרה את החזקה באנייה ולהותיר בידיו את דמי המכר שקיבל. משמע, עם ביטול הסכם המכר חוזרת הבעלות המלאה לבעלת האנייה על כל התחייבויותיה וזכויותיה. הצדדים לא קבעו כל הוראה הפוטרת את בעלת האנייה שהחזירה לידיה את החזקה מתשלום החובות שנצברו בעת שהאנייה הייתה בחזקת ינאי אלא להיפך. התמורה ששולמה נותרה בידי בעלת האנייה והביטול מותיר את האנייה, על זכויותיה וחובותיה, והשיעבודים שנוצרו במהלך הפלגותיה, בידי הבעלים.

35. כאן ניתן להוסיף כי גם בדיון בבית המשפט לאחר מעצרה של האנייה, הביע בא כוחה של בעלת האנייה עמדה ממנה ניתן להסיק כי בעלת האנייה קיבלה על עצמה את מלוא ההתחייבויות והחובות שנוצרו במהלך הפעלתה על ידי ינאי. כך למשל הוא אומר בישיבה מיום 13.6.2011:

בהתאם להסכם המכר התחייבה yanny לשלם סכום מסוים עבור רכישת האונייה. על פי ההסכם היא היתה אמורה לשלם בתשלומים, לא עמדה בתשלומים, הבעלות לא הועברה אליה על מנת להבטיח תשלום של לפחות 75% מערך התמורה. כיוון שגם לא עמדה בזה ב-19/5/2011 לאחר שחזרה מהפלגה אחרונה לקפריסין, הבעלים הודיעו על ביטול ההסכם ולקיחה חזרה של החזקה באונייה.

שכרו של הצוות שולם במלואו. הבעלים של האונייה עוד לא החליטו מה בדעתם לעשות איתה. שתי אפשרויות עומדות כרגע, או למכור אותה או להפעיל אותה.

דברים אלו מלמדים כי בעלת האנייה קיבלה את החזקה באנייה ללא כל טענה כי היא פטורה מהתחייבויות קודמות.

36. השבת החזקה באנייה משמעה קבלת אחריות גם לשכר הצוות שהועסק באנייה עד למועד ההשבה, בעת שהייתה מופעלת על ידי ינאי. יתרה מזאת, לטובת צוות האנייה שלא קיבל את שכרו נוצר שעבוד ימי. משמעות הדבר הינה כי בעלת האנייה הייתה חייבת בתשלום שכר הצוות, שכן משמעותו של שיעבוד הרובץ על אנייה הינה מתן זכות לנושה – כלומר לאנשי הצוות, להיפרע מהנכס. הואיל ולצוות עמדה הזכות לדרוש את מכירת האנייה לסילוק החוב, ברי שבעלת האנייה הייתה חייבת לשלם את החוב כדי למנוע את מכירתה. במובן זה הייתה בעלת האנייה חייבת ביחד עם ינאי בחוב לאנשי הצוות. בעלת האנייה נאלצה לשלם את חוב הצוות כדי לפדות את הנכס השייך לה.

37. עוד נזכיר כי החוב לצוות שולם לאחר שהחזקה באנייה הושבה לבעלת האנייה. החובות ששולמו לצוות כללו גם את תקופת העסקתם באנייה, לאחר שזו חזרה לחזקת הבעלים וברי שעל אותו חלק מהחוב שנוצר לאחר 19.5.2011, הייתה חבות ישירה של בעלת האנייה לצוות.

38. ניתן לסכם פרק זה ולקבוע כי לאחר שהאנייה שבה לחזקת בעלת האנייה, הייתה מוטלת על בעלת האנייה חובה עצמית לשלם לצוות את שכרו, הן בגין תקופת העסקתו טרם השבת האנייה לידי הבעלים והן בשל תקופת העסקה לאחר מכן ועד סיום העסקה. כפי שנראה להלן, בעלת האנייה נמנעה מלשלם את שכר הצוות ופנתה לאתר מקורות מימון, לרבות באמצעות התובעת – וסי.

הקשר בין התובעת לבעלת האנייה

39. כאמור עם השבת החזקה באנייה לבעלת האנייה, החלה זו לפעול לסילוק החובות. בא כוח האנייה הודיע בישיבה מיום 13.6.2011 כי בעלת האנייה מבקשת לסלק את החובות ועל כן ביקש להימנע ממינויו של כונס נכסים למכירתה. החוב לאנשי הצוות סולק. ראינו כי בעלת האנייה הייתה חייבת בחוב לאנשי הצוות. נותר לבחון מיהו הגורם ששילם בפועל והקשר בין התובעת לבעלת האנייה.

40. לעדותו של מר כחלון, כבר בסוף שנת 2009 תחילת 2010, פנה אליו מר גיל הוד, ששימש מנהל של בעלת האנייה, וביקש ממנו לסייע בכל הקשר עם חברת ינאי, לרבות בגביית התשלומים מינאי (עמ' 123-120). לגרסתו, הוא היה נציג הבעלים בכל התקופה שבה ינאי החזיקה באנייה (עמ' 127) והמשיך בתפקידו זה, כנציג בעלת האנייה, עד מינויו של כונס נכסים לאנייה (עמ' 126).

עם השבת החזקה באנייה לידי בעלת האנייה, כך לגרסתו, נודע לו כי בעלת האנייה מבקשת מימון מחברת וסי (עמ' 127). לדבריו הוא לא ידע מדוע נזקקה בעלת האנייה למימון וכל שידע היה מגיל הוד, שפנה אליו והסביר לו כי וסי התבקשה לתת מימון לבעלת האנייה (עמ' 128-127). עוד סיפר כי גיל הוד פנה אליו גם בשם בעלת האנייה וגם בשם וסי וכי בשתי החברות היה לו קשר רק עם גיל הוד (עמ' 128-124). העד כחלון לא ידע מה היה ההסכם, אם בכלל, בין בעלת האנייה לוסי. לדבריו בעמ' 130:

סוכם שוסי מעמידה כסף לטובת השכר של אנשי הצוות והטסתם. ההערכות עמדו על 550,000 דולר. זה יכול להשתנות לכאן או לכאן. זה סוכם בין וסי למג'יק 1 (ההדגשה הוספה – ר' ס').

41. העד נשאל על ההסכמים שבין וסי לבעלת האנייה, אולם לא ידע להשיב. לדבריו, הוא לא יודע מה היו התנאים שסוכמו בין וסי לבעלת האנייה, גובה ההחזרים וכו' (עמ' 131). כל שידע הינו כי סוכם שכל איש צוות יוותר על 15% משכרו (עמ' 131).

42. חשוב לציין כי העד הבהיר שהיו גורמים נוספים שביקשו לבדוק את האפשרות למימון שכר הצוות אולם התנאים שהציעו היו נחותים. לדבריו, לבעלת האנייה היה אינטרס לסלק את החוב לצוות ולהורידו מהאנייה כדי לצמצם את ההוצאות ככל שניתן (עמ' 132 שורות 19-18, עמ' 133 שורה 4). עוד מעניין לציין כי בעלת האנייה או וסי לא דרשו מאום מחברת ינאי (עמ' 133). כמו כן מתברר כי כל אחד מאנשי הצוות חתם על כתב המחאה לטובת וסי, בו נכללה הסכמה לוותר על כל זכות תביעה שיש לאיש הצוות כנגד ינאי, משמע, וסי, שקיבלה המחאות זכות מאנשי הצוות, הסתפקה בהמחאת זכות כנגד בעלת האנייה לרבות למימוש השעבוד הימי, אך ויתרה על זכות כלפי חברת ינאי, אשר שכרה את אנשי הצוות (ראו עדות עמ' 133).

43. מהתיאור האמור, ברור כי וסי אינה צד שלישי זר שהסכים לשלם לאנשי הצוות את שכרם תמורת המחאת זכות אלא צד קשור ומעורב. מעורבות וסי והקשר בינה לבעלת האנייה אינה מסתכמת בנכונותה של וסי לשלם לצוות אלא יש לבחון את התמונה כולה.

44. מהעדויות מתברר כי גם וסי וגם בעלת האנייה הינן חברות רשומות באיי הבתולה הבריטיים. שתיהן חברות שנוהלו על ידי מר גיל הוד. מר כחלון שימש בתקופה מסוימת נציגן של שתי החברות (עמ' 138). עוד מתברר כי שתי החברות הינן חלק מאותה קבוצה של חברות, אם כי לא הוצגו מסמכי ההתאגדות של החברות . העד מר כחלון סיפר כי ראה את מסמכי ההתאגדות אולם התובעת לא טרחה להציגם.

45. במהלך העדויות התברר עוד כי הקשר בין וסי לבעלת האנייה לא החל עם ביצוע התשלום לאנשי הצוות אלא כבר בעת רכישת האנייה על ידי ינאי.

כזכור, ינאי התקשרה בהסכם לרכישת האנייה והתחייבה לשלם לבעלת האנייה סך של 7.5 מיליון דולר. לבקשתה של בעלת האנייה שילמה ינאי את התשלומים הראשוניים, כ- 200,000 דולר, ישירות לחברת וסי, מיד לאחר הרכישה והרבה לפני שוסי התבקשה לממן את שכר אנשי הצוות (ראו מוצגים נ/2, נ/3, נ/4 ועדותו של מר מואטי עמ' 162, 163, 173). גם העד מר כחלון אישר כי חלק מהתמורה שולמה על ידי ינאי ישירות לוסי (עמ' 155). עוד מתברר כי מר גיל הוד הוא שהגיע להסכמה בשמה של בעלת האנייה, שלפיה התשלום יועבר ישירות לחשבונה של וסי והוא גם משמש כמנהלה של וסי (עמ' 173).

46. מר אלי כחלון שימש כנציג הבעלים מרגע מכירת האנייה לינאי (עדות מואטי עמ' 178). אותו מר כחלון, נציגם של הבעלים, הוא שניהל את המשא ומתן עם אנשי הצוות והוא ששילם להם את שכרם (עמ' 153, 154). מר כחלון גם שילם לכל איש צוות מקדמה על סך של 200$, והוא שדאג להחתים את אנשי הצוות על כתב ההמחאה.

47. מר כחלון העיד כי את התשלומים לאנשי הצוות, לרבות התשלום לסוכנות הנסיעות מונה טורס שדאגה להטסת אנשי הצוות, שילמה וסי (עמ' 143-141). עם זאת, מר כחלון לא הציג כל ראיה על ביצוע התשלום מחשבונה של וסי. לגרסתו כל התשלומים הועברו לחשבונו של עו"ד סלע (עמ' 143-152). העד טען כי וסי העבירה את התשלומים, אולם הודה כי לא ראה את מסמכי ההעברה ורק הניח כי וסי שילמה, כי כך נמסר לו על ידי גיל הוד (עמ' 143). למעשה העד לא הציג שום ראיה מה היה מקור הכספים ששימשו לתשלום לאנשי הצוות. ודוקו, משרדו של עו"ד סלע שימש גם כעורך דינה של בעלת האנייה והעברת כספים לחשבונו של עו"ד סלע אינה מעידה בהכרח כי הכספים הגיעו מוסי.

48. ניתן לסכם את הדברים שהובאו עד כה ולקבוע כי החוב לאנשי הצוות היה חובה של בעלת האנייה וכי בעלת האנייה היא ששילמה את החוב לאנשי הצוות. בין אם מקור הכספים היה בחשבונה של בעלת האנייה ובין אם הכספים נמשכו מחשבונה של וסי, מדובר בתשלום ששילמה בעלת האנייה.

מהראיות עולה כי לוסי לא הייתה כל פעילות אחרת למעט לשמש כחשבון עבור בעלת האנייה. וסי קיבלה מינאי כספים שהיו מיועדים לבעלת האנייה ושילמה בשמה של בעלת האנייה תשלומים לאנשי הצוות או לנושים אחרים. וסי אינה צד שלישי זר בעל אינטרסים עצמיים, אלא שימשה לכל היותר כידה הארוכה של בעלת האנייה לשם ביצוע תשלום לאנשי הצוות.

אילו הייתה וסי חברה עצמאית ברי שוסי הייתה מציגה ראיות על זהות בעלי המניות, הייתה מציגה מסמכים על מקור התשלום ומביאה ראיות על היחסים וההסכמים בינה לבין בעלת האנייה. וסי לא עשתה מאום. מי שנטען כי היה מנהלה ואשר משמש גם כמנהל החברה בעלת האנייה, מר גיל הוד, לא התייצב לעדות ולא מסר כל גרסה. עו"ד סלע, אשר באמצעותו שולמו הכספים, לא מסר עדות. למעשה פרט לטענה בעלמא כי וסי שילמה את החוב לאנשי הצוות אין בפנינו שום ראיה כי אכן כך נעשה. אין גם שמץ ראיה כי התשלום לסוכנות הנסיעות מונה טורס בוצע מחשבונה של וסי.

49. אילו וסי הייתה גורם זר שרק ביקש לממן את שכר הצוות הרי שוסי הייתה עומדת גם על המחאת זכויות הצוות כנגד בעלת האנייה, בין הזכויות לשכר בתקופת העסקת אנשי הצוות על ידי ינאי ובין בתקופת העסקתם על ידי בעלת האנייה לאחר שזו הוחזרה לחזקתה. ויתור על המחאת זכות שכזו מלמדת כי וסי פעלה כדי לקדם אינטרס של בעלת האנייה.

50. דומני כי נכון לקבוע שסדר הדברים היה כך – בעלת האנייה קיבלה לחזקתה את האנייה ואת ההתחייבויות שנוצרו בעת הפעלתה על ידי ינאי. על מנת לסלק את החוב לאנשי הצוות ולצמצם את הוצאותיה ביקשה בעלת האנייה לשלם לצוות את כספו ולממן את הטסת אנשי הצוות לחו"ל. בעלת האנייה ביצעה את התשלום באמצעות חברה קשורה אליה רק כדי לקבל תמורה וליהנות מעדיפות על פני הנושים במקרה שניסיונותיה למנוע את מכירת האנייה יכשלו.

לצורך כך שולם לכל איש צוות סך של 85% מהשכר. כל איש צוות נדרש לחתום על כתב המחאה הממחה לוסי, למעשה לשלוחתה של בעלת האנייה, את כל זכויותיו בגין מלוא השכר. באופן כזה ביקשה בעלת האנייה ליהנות מעמלה בשיעור של 15% מהתשלומים ששילמה באמצעות וסי לצוות (ראו גם עדות כחלון בעמ' 150 - 151). באמצעות המחאת הזכויות של הצוות לוסי ביקשה בעלת האנייה ליהנות מעדיפות על פני נושיה של האנייה בקבלת דמי המכר, עדיפות שלה לא הייתה זכאית אילו שילמה ישירות לצוות את שכרו והוצאותיו.

51. בשים לב לאמור אין לי אלא לקבוע כי לתובעת בתיק זה, חברת וסי, אין כל זכות לתבוע מימוש של שיעבוד ימי על האנייה. וסי אינה אלא שלוחתה של בעלת האנייה, שלוחה שתפקידה אך ורק להציג מצג שיקנה לה לכאורה זכות תביעה. הואיל ולבעלת האנייה אין, וכאמור לעיל לא יכלה להיות, זכות למימוש שיעבוד על האנייה, ברי שגם לוסי אין כל זכות שכזו.

52. בטרם סיום אעיר עוד מספר הערות.

בכתבי ההמחאה המחו לכאורה אנשי הצוות לוסי את מלוא זכויותיהם לשכר בסכומים הנקובים בכתב ההמחאה. בכתב ההמחאה נרשם כי איש הצוות מאשר שקיבל את הסך הנקוב אולם בפועל לא כך היה. כל איש צוות ויתר על 15% משכרו כעמלה עבור וסי. איש הצוות הסכים כי יופחת חובו בגין מצרכים שרכש מהבר באנייה. כן קוזזה המקדמה ששולמה לאנשי הצוות.

לא ברור מדוע מבקשת התובעת לטעון כי עומד לה שיעבוד ימי בגין תשלומים שכלל לא שילמה לאנשי הצוות. לא הוכח שוסי שילמה את המקדמה ואין כל ראיות להוכיח את חובו של כל איש צוות בגין רכישת מצרכים. יתרה מזו, אין ראיה ממי בוצעו הרכישות, האם ניתן היה לקזז סכום זה מהשכר, מתי נרכשו המוצרים ומדוע בכלל יכול היה איש צוות להמחות זכות שלא עמדה לו כלל בעת ההמחאה.

53. עוד אעיר כי וסי טענה כי שילמה תשלומים נוספים לספקים שונים. לא הובאו ראיות על תשלומים שכאלו שהוצאו על ידי וסי. יתרה מזו, הוצאות שהוצאו בעת שבעלת האנייה קיבלה לידיה את החזקה באנייה, אינן יכולות לשמש עילה לשיעבוד ימי לטובת וסי, שפעלה בשמה ובמקומה של בעלת האנייה.

סוף דבר

54. לאור האמור אני דוחה את התביעה. וסי תשלם למתייצבים הוצאות ההליך בסך כולל של 30,000 ₪.

נקבע לתזכורת כדי לקבוע הוראות לגבי יתרת הכספים שבידי הכונס ליום 8.10.15 שעה 14:00.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ה, 16 יולי 2015, בהעדר הצדדים.