בעניין: בקשת רשות להתגונן

1. ביום 26/6/11 הגיש התובע כנגד הנתבעים תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 819,821 ₪ בגין יתרת חוב בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן: "החברה") להחזרתה ערבו הנתבע 2 (להלן: "פואד") כמנהל ובעלים של החברה ומי שחתם על ערבות מתמדת לפרעון כל חובותיה והנתבע 3 (להלן: "מרואן") , בנו של הנתבע 2 , כמי שחתם כערב ביום 31.3.11 על התחייבות החברה למסגרת אשראי בסך של 250,000 ₪ וכן כערב להחזרת שתי הלוואות לפרעונן ערב במעמד של ערב יחיד ביום 31/3/11.

2. לכתב התביעה צורפו התחייבות למסגרת אשראי מיום 31/3/11, הסכמי הלוואה מיום 28/6/09, 27/5/10 ו – 31/3/11, דף חשבון אחרון, פירוט אשראי, כתב ערבות מתמדת מיום 31/3/11 ומכתב דרישה מיום 2/6/11.

3. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו כי הסיבה האמיתית לקריסת החברה היא התנהגותו השרירותית של התובע , אשר העדיף לסגור את הברז במקום למסגר את החוב ( כך במקור – נ.ז. ) ולהפריש הלוואה עד שהחברה תוכל לגבות מלקוחותיה את הכספים שהם חייבים לה. הוסיפו הנתבעים וטענו כי לא היו כל בעיות בניהול החשבון עד שיום בהיר אחד ביום 31/3/11 הגיעו פואד ומרואן לבנק לאחר סגירת הסניף ונדרשו תחת לחץ וכפייה לחתום על מסמכים וערבויות מבלי שקיבלו הסבר לגבי מהות המסמכים. הלחץ לו טוענים הנתבעים עניינו דרישת הבנק להתנות שחרור פקדון בסך של 130,000 ₪ לצורך תשלום משכורות וחתימה של החברה פואד ומרואן על הלוואות גישור וכן חתימה של פואד על ערבות מתמדת.

4. פואד טען כי הערבות המתמדת הבלתי מוגבלת בסכום בטלה כיוון שאינה מקיימת את הוראות המפקח על הבנקים בחוזר מס' 1408/06 לפיה אין להחתים על ערבות ללא הגבלת סכום או ערבות מתמדת כאשר מדובר במי שערב לאשראי בסכום מוגדר או לתקופה מוגדרת.

5. הנתבעים הלינו על כך שהתובע לא הסכים לחכות תקופה סבירה על מנת לאפשר להם לאסוף את הכסף המגיע מלקוחות הנמנים מהשורה הראשונה של מפעלים בארץ (דור כימיקלים, נשר רמלה, כרמל אולפינים) ואף פנה לאותם לקוחות בכדי לגייס את הכספים המגיעים לחברה מאותם לקוחות. הנתבעים טענו כי היה על הבנק להעמיד להם הלוואה אחת על סכום חוב ההלוואות או להאריך את מועד הפרעון במקום להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי. הנתבעים טענו כי התובע לא עשה כן כיוון שמנהל הסניף התחלף והמנהל החדש ששמו ציון, התחיל להחזיר שיקים ולא קיבל תוכנית עסקית שהציגו הנתבעים כיוון שאינו מכיר את הנתבעים מספיק. הנתבעים טוענים כי בעקבות פעולות אלו קרסה פעילות החברה ונמנע ממנה לקבל תואר של קבלן חצר מכרמל אולפינים , כפי שהיה לחברה בדור כימיקלים.

6. מרואן טען כי שימש כעובד מן המניין בחברה ושמע את תלונות העובדים על כך שהם לא מקבלים את המשכורות המגיעות להם. מרואן הצהיר כי ביום בהיר אחד התקשר אליו פואד וביקש כי יבוא בדחיפות לסניף הבנק כדי לעזור לו לשחרר פיקדון של 130 אלף ₪ כדי לשלם משכורות לעובדים. מרואן הצהיר כי נאמר לו שהוא לא מתחייב לשום כלום סה"כ בשל ה – 130 אלף ₪ ( כך במקור – נ.ז.) והבין כי כל המסמכים עליהם חתם הם רק על מנת להבטיח את משיכת הפיקדון בסך של 130 אלף ₪.

7. היום התקיים דיון במסגרתו נחקרו פואד ומרואן על האמור בתצהיריהם. בגמר הדיון סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל פה. בעקבות החקירה הנגדית של פואד התברר לראשונה כי בעקבות לחץ שהפעיל התובע על פואד והחברה פעל פואד להעביר את פעילות החברה מבנק הפועלים לבנק לאומי. עוד התברר בחקירה הנגדית כי בניגוד לטענתו של פואד לפיה לא ידע על מה הוא חותם, ערך פואד מכתב מסודר (ת/8) במסגרתו פירט את בקשתו להאריך תוקפן של הלוואת שנלקחו על ידי החברה וזאת בהתאם לתקבולים צפויים מהלקוחות נשר רמלה, דור כימיקלים, כרמל אולפינים ואורעם.

פואד סיפר בחקירתו הנגדית כי כבר בסוף שנת 2010 היו לחברה חובות למס הכנסה וביטוח

לאומי . עוד נאמר כי החברה צמצמה את מספר עובדיה והתקשתה לשלם את המשכורות לפועלים במובן זה ששילמה באיחור של מס' ימים. עוד סיפר פואד מבלי שנשאל על כך במישרין, כי לקח הלוואות גישור מהתובע פעם או פעמיים בשבוע (עמ' 7 לפרוטוקול שורה 25).

8. מן המקובץ עולה כי הגרסה אותה מסר פואד במסגרת הבקשה היתה גרסה חלקית שאינה עומדת במידת הפירוט הנדרשת לצורך קבלת רשות להתגונן. כך למשל פואד לא פירט מה כללה התוכנית העסקית אותה הגיש התובע ולא צירף לבקשתו העתק מאותה תוכנית עסקית. כמו-כן פואד לא ציין מתי התחלף מנהל הסניף. פואד לא הסביר כיצד חוסר האמון של מנהל הסניף החדש מתיישב עם נכונותו לתת לחברה הלוואות גישור לאחר שלא הצליחה לעמוד בהחזר ההלוואות במועדן המקורי.

9. כמו-כן עולה כי טענות הגנה מרכזיות של פואד התערערו ממסגרת החקירה הנגדית במידה ההופכת את הטענות שהועלו לטענות הגובלות בהגנת בדים. טענתו של פואד לפיה לא ידע על מה הוא חותם אינה מתיישבת עם המכתב אותו ערך ת/8 ובו פירט אלו הלוואות גישור מבוקש לקבל , כיצד בכוונתו להחזיר את ההלוואות ובאלו מועדים. כיוון שפואד אישר כי ערך את המסמך וחתם עליו , פואד לא יוכל להיבנות מקיומה של טעות סופר גלויה בסעיף 4 לאותו מכתב בכל הנוגע למועד הפרעון המתוכנן של הלוואת הגישור. כך בפרט כאשר ניכר בבירור מעיון בסעיף 1 לאותו מכתב כי טעות סופר דומה תוקנה בכתב יד.

10. בגרסתו של מרואן נמצאו סתירות פנימיות. במסגרת החקירה הנגדית הוצג למרואן התצהיר עליו חתם במסגרת בקשתו לבטל עיקול על רכב. בסעיף 6 לתצהיר התומך בבקשה הצהיר מרואן כי הוסבר לו שהוא חותם כבעל רשות וזכות לגשת לבנק בשם אביו ולכן נדרש לחתום על המסמכים שצורפו לכתב התביעה. הצהרה זו אינה מתיישבת בשום פנים ואופן עם האמור בסעיפים 9 ו – 10 של תצהירו של מרואן במסגרת בקשת הרשות להתגונן , לפיהם הגיע לבנק בעקבות שיחת טלפון שביצע אביו פואד מהבנק למקום עבודתו של מרואן. אם אכן המטרה היחידה של החתימה היתה לאפשר למרואן להחליף את פואד, ברי כי פואד לא היה נדרש לסיועו של מרואן כאשר פואד עצמו מצוי בסניף הבנק.

סתירה נוספת נמצאה בין האמור בס' 7 לתצהירו של מרואן התומך בבקשה לביטול עיקול לפיו פואד נהג לשלוח אותו במקומו בשל היותו אדם חולה ומבוגר , לבין עדותו של פואד היום לפיה לא שלח את מרואן לבנק (עמ' 2 לפרוטוקול 6-7) .

בניגוד לרושם הראשוני שהתקבל למקרא שני תצהיריו של מרואן לפיו מרואן היה עובד מן השורה , התברר בדיון כי מרואן שימש כמנהל שיווק של החברה והיה מודע היטב למצבה הכלכלי של החברה .

11. הטענה לפיה פואד ומרואן לא ידעו על מה הם חותמים התערערה גם בעקבות ניסיונם העסקי העשיר . פואד שימש כמנהל ובעלים של חברות במשך עשרות שנים . מרואן סיפר כי לפני שהחל לעבוד כמנהל השיווק של החברה שימש בתפקידי ניהול בריבוע הכחול ובפלאפון .

יחד עם זאת , לא אוכל לשלול כליל את הסברו של מרואן לפיו בשל הבושה שחש כלפי חבריו לעבודה שאינם מקבלים משכורת , כל מה שעניין אותו הוא לחתום היכן שחתימתו

נדרשת כדי לאפשר שחרור הפקדון ע"ס 130,000 ₪ לצורך תשלום משכורות לעובדים .

12. אכן , הבנק התובע לא חייב היה להמשיך ולהעניק לחברה אשראי . יחד עם זאת , לא ניתן לשלול כבר בשלב זה את האפשרות לפיה יתברר כי חילופי הגברי בתפקיד מנהל הסניף יצרו שינוי מהותי ביחס של התובע לאי עמידה של החברה בהחזר ההלוואות שניתנה לה לעומת

יחסו של התובע בתקופת כהונתו של מנהל הסניף הקודם .

שיקולי הבנק האם לצמצם את מסגרת האשראי שניתנה ללקוח יכולים להשתנות מעת לעת בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון . יחד עם זאת , לא ניתן לומר באופן חד משמעי כי ברור כבר בשלב הזה שלא נפל כל פגם בהחלטת התובע שלא להמתין

פרק זמן נוסף עד לקבלת כספים שהחברה אמורה היתה לקבל מלקוחות בעלי כושר פרעון מוכח . הקושי בטענה זו הינה שגם הנתבעים עצמם לא ידעו לומר מהו הזמן הסביר בו היה על התובע להמתין , כאשר גם לשיטתם הכספים לא הועברו בשל טעמים שאינם תלויים בצדדים לתיק זה , דוגמת עיקולים ועיכוב במועדי התשלום ע"י אותם לקוחות . קושי נוסף נובע מכך שבנקודת הזמן בה החברה לא עמדה בהחזר הלוואות הגישור , החברה כבר היתה בתוך מהלך שתכליתו העברת פעילותה הפיננסית מהתובע לבנק לאומי . מטבע הדברים ,

יש שוני בין מידת ההתחשבות שאפשר לצפות מבנק בו מתנהלת הפעילות העסקית באופן בלעדי לבין מידת ההתחשבות שאפשר לצפות מבנק שיודע על העברת הפעילות העסקית בהדרגה לבנק מתחרה .

12. לטעמי חוסר הפירוט , הסתירות שהתגלו והתערערות טענות ההגנה , מצדיקים התניית מתן הרשות להתגונן בהפקדה . באשר לסכום ההפקדה לקחתי בחשבון את טענות הנתבעים לגבי מצבם הכלכלי הקשה . מאידך , לקחתי בחשבון את העובדה כי הנתבעים מיוצגים ע"י עו"ד פרטי ולא הציגו תמונה מלאה ועדכנית לגבי מצבם הכלכלי . כך למשל , לא הציג מרואן תלושי שכר לגבי הכנסתו הנוכחית ופואד לא הציג את ההחלטה שניתנה בבקשתו להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים .

13. לאור האמור לעיל , אני נותן לנתבעים רשות להתגונן בכפוף להפקדת הסך של 15,000 ₪

בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 15.11.12 . אם הנתבעים לא יפקידו את הסכום הנ"ל ,

יובא התיק לפני לצורך מתן החלטה הדוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעים בהוצאות

וכן מורה לתובע להגיש פסיקתא לחתימתי בהתאם לאמור בכתב התביעה .

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ב, 10 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.