1. אשה הרה נסעה ברכב ונפגעה בתאונת דרכים. לימים נולד העובר וטוען כי הוא סובל מנזקי גוף בגין אותה תאונה. האם יש לו עילת תביעה מכח חוק פלת"ד? זו השאלה שבה נעסוק במסגרת החלטה זו.

2. במקרה דנן ביום 20.3.10 נסעה התובעת 2 כשהיא הרה וברחמה התובעת 1 ברכב שהיה נהוג ע"י בעלה ללא ביטוח חובה. בשל כך הוגשה (ביום 4.10.11) התביעה דנן נגד הבעל ונגד "קרנית", ולימים הגישה "קרנית" הודעה לצדדים שלישיים נגד שני ההורים.

3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בשלב ראשון תוכרע "המחלוקת המשפטית בעצם קיומה של עילת תביעה" וכי "יטענו הצדדים תחילה לעניין זכאותה של התובעת מס' 1 לתבוע עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כשאין חולק כי במועד התאונה הייתה עדיין ברחם האם" (הסדר דיוני שהוגש ב-18.6.12 וקיבל תוקף של החלטה).

4. בעקבות ההסדר הדיוני הוגשו סיכומים במתכונת בת ארבעה שלבים (ראו החלטה מ-24.9.12).

5. לאחר שנשלמה הגשת הסיכומים הזמנתי את באי כח הצדדים לדיון, שהתקיים ב-8.11.12. במסגרת דיון זה הוסכם כי "אם התביעה של התובעת 1 תידחה, כי אז נדחית כל התביעה". בפרוטוקול אותו דיון נרשמו גם הדברים הבאים:

"בהמשך לדברים שהשמענו וששמענו גם לגבי השאלה העומדת להכרעה וגם לגבי מה שקשור בכך שעל הסכומים שקרנית תשלם, היא אמורה להיות משופה מהוריה של התובעת. נבחן מה שקשור בעניינים אלה. המגמה תהיה להגיע לפשרה כוללת, ואם לא תושג פשרה השאיפה תהיה להגדיר טווחים באחוזים לצורך פסיקה של בית המשפט לפי סעיף 4(ג), אשר תתחשב בשני העניינים הנ"ל או רק בעניין שעומד להכרעה".

6. משלוש הודעות שהוגשו בעקבות הדיון הנ"ל (שכולן הוגשו ב-20.11.12) עולה כי אין מנוס מהכרעה במה שעל הפרק. יהי כן.

7. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי יש לתובעת 1 – שהייתה עובר בעת התאונה ונולדה לאחר מכן – עילת תביעה מכח חוק פלת"ד.

8. בחוק פלת"ד (בסעיף 1) מוגדר "נפגע" כ"אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים" ו"תאונת דרכים" מוגדרת (בהגדרה הבסיסית) כ"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".

9. לגבי השאלה מה נגזר מהגדרות אלה לעניין נסיבות כמו אלה שצוינו בסעיפים 2-1 דלעיל משיב השופט פרופ' אנגלרד כי "תנאי הוא לזכאותו של עובר על פגיעה בו, כי ייוולד חי" (פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשס"ה, 177). דברי השופט פרופ' אנגלרד כשלעצמם מהווים אסמכתא בעלת משקל רב שכן מדובר באילן גדול להיתלות בו. עם זאת, במקרה דנן מוצא פרופ' אנגלרד כי מסקנה זו עולה גם מפסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת (בראשות כב' השופט ת' אור, שהוא עצמו מאריות התחום שבו עסקינן) בע"א 39/88 נסייר נ' שמיר (שפורסם באוגדן צלטנר, ע' 568(א) והוגש לתיק בית המשפט). באותו פסק דין נדחתה תביעת עזבונו של עובר שמת בבטן אמו בגין תאונת דרכים שבה נפגעה. לגבי פסק דין זה אומר פרופ' אנגלרד (שם) כי "בצדק נדחתה תביעת פיצויים מטעם עובר שמת בבטן אשה כתוצאה מפגיעה בה בתאונת דרכים", והמשפט הבא בדבריו הוא זה שצוטט קודם, כי "תנאי הוא לזכאותו של עובר על פגיעה בו, כי ייוולד חי", כשלצד אמירה זו בא ציון ה"ש 554 אשר בה יש הפנייה לעמודים ספציפיים מתוך פסק הדין הנ"ל.

10. גם אם מילות סעיף 1 לחוק פלת"ד מאפשרות פרשנות שונה, לפיה רק מי שהיה "אדם" ברגע התאונה יהיה זכאי לפיצויים, הרי שאני סבור כי אין לפסוק באופן זה. בנוסף לכך שבאסמכתאות שהובאו בסעיף 9 נבחרה הפרשנות דלעיל, הרי שגם לנוכח תכליתו של חוק פלת"ד לא יהיה זה הגיוני לקבוע שלתובעת 1 ולדומים לה לא תהיה עילת תביעה מכוחו. ראשית – תכליתו של חוק פלת"ד היא לפצות מי שנפגעו בתאונות דרכים, ומי שהיה עובר בעת התאונה ונולד פגוע לאחר מכן (עקב התאונה) אינו שונה מבחינת הנזקקות לפיצויים ממי שנולד ואחר כך נפגע בתאונה. שנית – לפי "מבחן הסיכון התחבורתי", שהוא המבחן הרלבנטי לתחולת חוק פלת"ד (ראו מהעת האחרונה למשל רע"א 4394/09 לנדרמן נ' סגיב, פס"ד מ-30.12.10), הרי שפגיעה מהסוג שבו עסקינן נכללת בסיכונים התחבורתיים.

11. לנוכח כל שנאמר אין צורך להיזקק לאסמכתאות נוספות שהביאו התובעים לחיזוק התוצאה שהם חפצים בה. כמו כן, אין באסמכתא מן העולם הפלילי שהביאה "קרנית" בפרק ב' של סיכומיה (ע"פ (מח', נצ') 43/10 חורי נ' מ"י, פס"ד מ-22.3.11) כדי להצדיק תוצאה שונה בעניין שבו עסקינן. די לעניין זה בכך שהשיקולים לגבי התחום הפלילי הם שונים, ומכל מקום מסקנות עקיפות שאולי ניתן להסיק משם אינן גוברות על כל שנאמר לעיל.

12. בטרם חיתום אוסיף כי אני סבור שבמקרה דנן הכף נוטה בבירור לתוצאה בדבר קיומה של עילת תביעה מכח חוק פלת"ד. לכן אין צורך להיזקק בדרך אליה לכללים הנובעים מן התכלית הסוציאלית של חוק פלת"ד. בהקשר זה אציין כי מכוח תכלית זו נקבע כי במקרה של "בעיה משפטית שאין לה פתרון חד משמעי... יש להעדיף פתרון המעניק פיצוי לניזוק והמפזר את המעמסה של הפיצוי על הציבור, על פני פתרון השולל ממנו פיצוי או המטיל את המעמסה על מזיק אינדיווידואלי" (כב' הנשיא ברק), כי היא "עשויה להוסיף משקולת נוספת המטה את הכף לטובת ההכרה בזכות לפיצוי במקרי גבול" (כב' השופט ריבלין) וכי היא "הניעה את בתי המשפט לאמץ פרשנות ליברלית לטובת נפגעים" (פרופ' אנגלרד; הציטוטים הובאו מפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן בהרכב מורחב ברע"א 418/03 אוסם נ' סמג'ה, פ"ד נט(3) 541, 563-561 (2005)). שימוש בכללים אלה עשוי לתת חיזוק נוסף לתוצאה דלעיל.

13. כפועל יוצא מכל האמור השורה התחתונה של החלטה זו היא כאמור לעיל בסעיף 7.

14. שאלת ההוצאות בקשר למה שהוכרע עתה תישקל בהמשך.

15. בעקבות ההכרעה דלעיל ובהמשך לה נקבע עתה כי התובעים ישלימו טיעון לגבי הבקשה למינוי מומחים (תוך התייחסות גם למסמך הנוסף שהגישו ב-15.10.12) עד 19.12.12, כי "קרנית" תשלים טיעון בקשר לכך תוך 15 יום מקבלת מה שיגישו התובעים, וכי לתובעים תהיה זכות תשובה לטיעוני "קרנית" תוך 10 ימים מקבלת מה שתגיש "קרנית".

15. התיק יובא לעיוני ב- 14.1.13 להמשך טיפול על יסוד מה שיימצא בו במועד העיון.

ניתנה בהעדר הצדדים היום, י"ט בכסלו תשע"ג, 3 בדצמבר 2012.