פתח דבר

1. התובע הגיש לנתבע תביעה להכרה בתאונה שאירעה לו לטענתו ביום 31.8.10 כתאונת עבודה, כמשמעותה בסע' 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק). התובע ציין בטופס התביעה (נ/2) שמו של עד לאירוע, אדם אשר עבד עימו באותה העת ועל טופס התביעה חתם המעסיק, ללא שציין כל הסתייגויות מטענות התובע.
2. הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 14.2.11, בנימוק כי לאחר בירורים שנערכו, לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי כלשהו תוך כדי ועקב עבודת התובע. כנגד כך, הוגשה התביעה דנן.
3. ביום 4.6.12 שמענו את עדויות התובע ואחיו, מר מחאג'נה מחמוד (להלן – האח), אשר לטענת התובע אסף אותו מהעבודה לאחר האירוע הנטען בכוונה להסיעו לבית החולים, כאשר התובע ואחיו מסרו עדויותיהם הראשיות בתצהירים ונחקרו בפנינו בחקירה נגדית. בתום שמיעת העדויות, הצדדים סיכמו את טענותיהם בפנינו בעל-פה.
4. בהחלטה מיום 5.6.12 הורינו לנתבע לקיים חקירה במסגרתה יחקור את העד שצוין על ידי התובע כעד לתאונה ואת המעסיק שהתובע ציין שדיווח לו אודות התאונה ואף חתם על טופס התביעה, וזאת לאחר שהתברר בפנינו בדיון ההוכחות, כי הנתבע דחה את התביעה מבלי לקיים כל בירור עובדתי, לרבות חקירת התובע, אלא בחר להתבסס בעיקר על הרישומים הרפואיים בהם לא צוין לטענתו דבר האירוע הנטען בעבודה. התנהלות זו, כפי שהבהרנו בהחלטה, מנוגדת למצופה מהנתבע כרשות מנהלית, האמורה לבסס החלטה כגון דא בתשתית עובדתית הולמת, לאחר בירור.

בהודעת הנתבע מיום 9.9.12 נמסר, כי לאחר שנגבו הודעות ממר שאול מזרחי, המנהל התפעולי במקום עבודת התובע (להלן – המנהל התפעולי) וממר מוטי גלעד, השף ואחראי המטבח (להלן – אחראי המטבח) ולאחר שנבצר מהנתבע לגבות הודעה מהעד הנטען לתאונה בהיעדר שיתוף פעולה מצד העד – הנתבע עומד על דחיית התביעה. הנתבע צירף לתיק את ההודעות שנגבו.

1. על יסוד הודעת הנתבע, ומשויתר התובע על חקירת העדים מהם גבה הנתבע הודעות – ניתנה לצדדים שהות להגשת סיכומים משלימים, כפי שאכן עשו.

ואלה עובדות המקרה כפי שהוצגו בפנינו בעדויות התביעה:

1. התובע, יליד 1969, עבד מיום 18.3.10 ובתקופה הרלבנטית לתביעה כעובד מטבח בחברה לפאבים איריים בע"מ בפאב-מסעדה בעיר הרצליה (להלן – המסעדה או הפאב).
2. התובע עבד במסעדה מהשעה 16:00-17:00 ועד לשעה 02:00 בלילה, כאשר בימי שלישי בשבוע, נהג התובע להתחיל עבודתו בשעה 12:00-13:00, משנדרש לדבריו להכין חמוצים למסעדה למשך שבוע ימים מראש (נ/2, עמ' 4; עמ' 2, ש' 20-21, ש' 29-32).
3. ביום 31.8.10, יום שלישי בשבוע, עת עסק התובע ברחיצת מיכלי החמוצים החליק על מדרגות הברזל המובילות מחצר המסעדה למטבח ונחבל ברגלו השמאלית (נ/2, עמ' 2; ת/1, סע' 2-5; מעמ' 3 ש' 7 עד עמ' 4, ש' 15).
4. לדידי התובע, בעת פגיעתו נכח במקום חבר לעבודה העונה לשם מוחמד מוסטפא מחאמיד (נ/2, עמ' 2), אשר אף עזר לו לקום לאחר שהחליק (עמ' 4, ש' 17-18).
5. משהתחזקו הכאבים, לאחר כ – 15 עד 30 דקות, התקשר התובע לאחיו העובד בקרבת מקום וביקש ממנו להגיע ולהסיעו ברכבו לביתו, משלא היה באפשרותו לנהוג בעצמו; עם הגעת האח, סיכמו השניים להסיע את התובע לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי הלל יפה (ת/1, סע' 6-8; ת/2, סע' ד' – ו'; מעמ' 4, ש' 31 עד עמ' 5, ש' 7). התובע הודיע על יציאתו המוקדמת לאחראי מלצרים שנכח במקום העבודה ואשר אף חתם לתובע על כרטיס העבודה (עמ' 5, ש' 16-28).
6. מעדויות התובע ואחיו עלה, כי במהלך נסיעתם לבית החולים התקשרה לתובע אשתו והודיעה לו על פטירת דודתו, ומשכך החליטו האחים לנסוע הישר ללוויה, אשר התקיימה בעיר אום-אל-פחם ולדחות את מועד הטיפול בפגיעת התובע עד לאחר תום ההלוויה (ת/1, סע' 8; ת/2, סע' ח'-ט'; עמ' 5, ש' 6-14; עמ' 9, ש' 29-31). התובע צירף לתצהירו רישיון קבורת דודתו המנוחה, מחאג'נה רוקיה ז"ל (ת/1, נספח ב').
7. מעדות התובע ואחיו עוד עלה, כי במהלך ההלוויה הסתייע התובע באחיו בעת הליכתו, ישיבתו וקימתו (עמ' 10, ש' 5-7; ת/2, סע' י'; עמ' 12, ש' 5-6), כאשר למחרת היום המשיך התובע לפקוד את בית האבל, כנהוג בעדתו וביום 2.9.10 פנה התובע לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי הלל יפה, וזאת לאחר שקיבל באותו היום הפנייה למיון מרופא המשפחה (עמ' 6, ש' 21-31; נ/4; נ/3).
8. בפניית התובע לחדר המיון (נ/4) ובביקורים הרפואיים העוקבים בקופת החולים (נ/5) לא תיאר התובע את נסיבות פגיעתו בפני הרופאים ואף לא ציין כי המדובר באירוע בעבודה (עמ' 7, ש' 6-20).
9. התובע קיבל אישורי מחלה מיום 2.9.10 ועד ליום 31.10.10 ולא שב לאחר מכן לעבודתו (עמ' 8, ש' 13-14).

טענות הצדדים

1. לטענת התובע בסיכומיו, גרסתו בדבר נוהל עבודתו ביום הפגיעה והגעתו בשעה המוקדמת לצורך מלאכת הכנת החמוצים וכן גרסתו בכל הנוגע לאופן פגיעתו מיום 31.8.10 הוכחה בעדותם האמינה של התובע ואחיו ואף בהודעה שנגבתה מהמנהל התפעולי במקום עבודת התובע, אשר אישר במפורש בהודעתו לחוקר הנתבע כי נמסרה לו הודעה על ידי אחראי המטבח והעובד שנכח במקום העבודה ביום הפגיעה בדבר "החלקת" התובע בזמן הכנת החמוצים ויציאתו המוקדמת מהעבודה (ש' 9-15; ש' 19-20 להודעה המודפסת). כמו-כן, גרסת התובע נתמכה בהודעת אחראי המטבח לחוקר הנתבע ולפיה אישר המודיע כי התובע עסק בהכנת החמוצים, כאשר בעבודה זו נדרש כל עובד לשטוף בחוץ את הגלונים (ש' 14-16 להודעה). בנסיבות אלה, ומשלא נסתרה גרסת התובע, יש לקבל את התביעה ולמנות מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין פגיעת התובע לבין האירוע בעבודתו.
2. מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות משלא הרים התובע את נטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת קיומו של אירוע תאונתי בעבודה מיום 31.8.10. לדידי הנתבע, קיימות סתירות בגרסת התובע בכל הנוגע למשך עבודתו לאחר הפגיעה הנטענת; לגבי סיבת הפסקת עבודתו ביום 31.8.10; ובאשר למועד הדיווח למנהל העבודה. אף הרשומים הרפואיים בתיק התובע אינם תומכים בגרסתו לעניין קרות האירוע הנטען בתאריך 31.8.10, כאשר ברישום הרפואי בחדר המיון מיום 2.9.10 התלונן התובע על כאבים בשוק שמאל מזה שבוע ימים ללא כל אזכור לחבלה או לנפילה ולבטח לא בעבודה; כך גם ברישומי קופת החולים בסמוך למועד האירוע הנטען לא הובא כל זכר לאירוע הנטען. התובע לא המציא תעודות אי כושר לעבודה אלא רק אישורי מחלה שחלקם הוצאו בגין אבחנה של גסטריטיס, שאינה קשורה לתאונה הנטענת כפי שהתובע אישר בעצמו.

דיון והכרעה

1. יסוד הכרחי לקיום תאונת עבודה הוא קיום תאונה, והנטל להוכיח יסוד זה מוטל על כתפי התובע (בג"צ 3523/04 גבריאל למברג נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נח (5) 104; דב"ע מד/0-90 צבי שפיר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז 93).
2. לאחר ששמענו את עדויות התובע ואחיו ועיינו בכל החומר שהונח לפנינו לרבות בסיכומי הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי התובע הציג ראשית ראיה להתרחשות האירוע הנטען בעבודתו מיום 31.8.10, להלן נפרט את נימוקינו.
3. גרסת התובע בדבר נסיבות האירוע בעבודתו מיום 31.8.10 היתה עקבית ואמינה; אף נתנו אמון בעדות אחיו של התובע. עדויותיהם אף נתמכות בהודעות שנגבו מהממונים על התובע במקום עבודתו במועד הרלוונטי לתביעה ובראיות שהובאו לפנינו.
4. כך תיאר התובע בטופס התביעה (נ/2) את נסיבות פגיעתו בעבודה מיום 31.8.10:

"לאחר רחצה הגלונים נשפך מים החלקתי במדרגות (ברזל) המשכתי לעבוד ולאחר שעתיים כאבים עזים. נאלצתי להודיע למנהל שקרוב משפחה נפטר עזבתי את העבודה וכתוצאה מהכאבים פניתי לבית החולים הלל יפה."

התובע ציין כאמור בטופס התביעה שמו של חברו לעבודה במועד הרלוונטי לתביעה, מר מוחמד מוסטפא מחאמיד, כעד אשר נכח בעת פגיעת התובע. עוד ציין התובע בטופס התביעה, כי הודעה על הפגיעה נמסרה למנהל העבודה "מוטי" ביום 2.9.10.

1. בתצהירו, תיאר התובע את נסיבות פגיעתו ביום 31.8.10 בזו הלשון (ת/1, סע' 2-5):

"2. אני מצהיר כי ביום 31/8/10 עת עבדתי בשירות מעבידי... בתור עובד מטבח, ועת שעסקתי ברחיצת גלונים החלקתי על מדרגות ברזל ונגרם לי חבלה חמורה ברגלי השמאלית...

3. ...

4. הנני מצהיר כי באותו יום פניתי לבצע עבודת חיתוך ירקות ולאחר שסיימתי ניגשתי למלות [כך במקור] אותם בגלונים לצורך הכנת החמוצים, על מנת שאתחיל להכניס אותם לכיוון המחסן מהצד של המטבח.

5. הנני מצהיר, שמילאתי את הגלונים במים, והחלתי להכניס אותם למחסן לצורך אחסון, ומשהתחלתי להזיז אותם משכתי אחד מהגלונים ותוך כדי כך, החלקתי על מדרגות הברזל שהיו שם."

1. בחקירתו הנגדית תיאר התובע ביתר הרחבה את נסיבות פגיעתו ביום 31.8.10 כאשר תחילה העיד לגבי נוהל הכנת החמוצים במסעדה בזו הלשון:

"... בדרך כלל כל שבוע אנחנו עושים חמוצים..." (עמ' 2, ש' 21).

"בדרך כלל אנחנו עובדים משעה 17:00 ובאמצע השבוע אנחנו באים מוקדם יותר כדי להכין את החמוצים ואנחנו מגיעים בשעה 12:00 וזה קורה פעם בשבוע באופן קבוע ביום שלישי. אנחנו מכינים חמוצים לשבוע שלם."

(שם בש' 30-32).

וכך העיד התובע באשר לאופן הכנת החמוצים (עמ' 3, ש' 3-5):

"אנחנו קוצצים את הירקות במטבח, שמים במיכלים, ולוקחים החוצה לחצר ומשאירים את זה שם ושם ממלאים את זה במים ועושים ניקיון וסדר."

גרסת התובע בדבר נוהל הכנת החמוצים במסעדה לא נסתרה ואף מצאנו לה תימוכין בהודעת אחראי המטבח לחוקר הנתבע מיום 28.8.12, בה נמסר כדלקמן (ש' 12-16 להודעה המודפסת):

"ש. במה הוא עסק בזמן הנפילה לפי מה שידוע לך?
ת. לא יודע, בחוץ אין שום דבר.

ש. עדנאן [התובע] טוען כי הוא באותו יום הגיע מוקדם שזה נוהל פעם בשבוע ועסק בהכנת חמוצים ובחוץ שותפים [כך במקור] את הגלונים?
ת. יכול להיות שהוא הגיע להכין חמוצים זה אני יכול לבדוק, גם הגלונים שותפים בחוץ...".

וכך העיד התובע בחקירתו הנגדית אודות אופן פגיעתו ביום 31.8.10 במסעדה (עמ' 3, ש' 7-31):

"ש. וביום 31/8/10 מתי הגעת לעבודה?
ת. בשעה 12:00.
ש. ותוכל לתאר לי מה עשית?
ת. התחלנו לקצוץ ירקות, אני ועוד מישהו איתי, זה לא כמות קטנה אלא גדולה. עד שעה 14:30 סיימנו בשביל למלא את זה בגלונים, ואז שמים את התבלינים ולוקחים את זה החוצה לחצר בשביל לשים את זה במחסן. יש למטבח דלת אחורית עם מעבר, מדרגות, ויש גם בצד ימין משאבת שמן... לוקחים את המיכלים למחסן ממלאים אותם במים, ומשאירים אותם שם.

ש. רחיצה של הגלונים עושים בחוץ?
ת. כן, ליד המדרגות שאנחנו עוברים למחסן בין המטבח למחסן. זה יציאה למטבח לחצר ששייך לפאב ויש שם מחסן של קולה וזכוכיות.
ש. כדי לצאת מהמטבח לחצר יש מדרגות?
ת. כן.
ש. זה מקום פתוח ששם אתה שוטף את הגלונים ואח"כ שאתה עובר יש מחסן ליד?
ת. לא עוברים, זה אותה קומה, יוצאים מהמטבח, יש 3 מדרגות שעולים, המדרגות הן מברזל ואז יש משטח ואת המחסנים, וזה שייך למסעדה. המחסן הוא סגור אבל המשטח פתוח ושם אני רוחץ את הגלונים, וליד המחסן יש מדרגות חירום מברזל.

ש. אז התחלת לעשות את החמוצים, סיימת ומה אח"כ קרה?
ת. מילאנו את הגלונים בירקות ותבלינים, עלינו את ה- 3 מדרגות, וסחבנו את הגלונים כדי לשטוף אותם במים מבחוץ מהלכלוך, ותוך כדי העבודה החלקתי."

כשנשאל התובע בחקירתו הנגדית אם נכחו עדים לאירוע הנטען, כך השיב (עמ' 4, ש' 17-18):

"יש מצלמות שם ויש את הבחור שעבד איתי ביחד והוא ראה אותי נופל והוא עזר לי לקום."

כשנשאל התובע מדוע לא הזמין לעדות את חברו לעבודה, אשר צוין על ידו בטופס התביעה כעד לאירוע הפנה התובע לקבלת תשובה מבא-כוחו, אשר הבהיר לבית הדין כי "מר מוסטפא מחאג'נה לא זומן לעדות [אחרי] שיצרנו איתו קשר הרבה פעמים. מדובר בבן אדם בעייתי. היה לו בעיות עם המשפחה שלו והוא נסע לכיוון טאבה ועובד שם בבית מלון. זה מה שהוא אמר לי אישית כשניסיתי לאתר אותו. הוא כבר עזב את המשפחה שלו. בהתחלה היה ביפו ואח"כ נודע לנו שנסע לטאבה לעבוד. מחמת הקושי לאתר אותו לא יכולנו לזמן אותו לעדות" (עמ' 10, ש' 9-14).

כך גם בהודעת הנתבע מיום 9.9.12 נמסר, כי נבצר מהנתבע לגבות הודעה מהעד הנטען לתאונה ואשר צוין שמו על טופס התביעה מחמת היעדר שיתוף פעולה מצד העד. הנתבע הסביר כי נשלחו לעד "שני זימונים להתייצב לחקירה וגם כל הניסיונות ליצור עימו קשר טלפוני לא צלחו."

1. התובע העיד בתצהירו כי בסמוך לאחר הפגיעה הנטענת ברגלו, המשיך לעבוד כחצי שעה אולם המשיך לסבול מכאבים ברגלו ודיווח על כך למנהל העבודה; עם התעצמות הכאבים התקשר התובע לאחיו, העובד בקרבת מקום, דיווח לו על התאונה וביקשו להגיע ולהסיעו ברכב התובע לביתו משלא היה באפשרות התובע לנהוג בעצמו; עם הגעת האח סיכמו השניים להסיע את התובע לקבלת טיפול רפואי במרכז הרפואי הלל יפה (ת/1, סע' 6-8). גרסה זו אושרה על ידי האח בעדותו לפנינו, עדות אשר הותירה עלינו רושם אמין ומהימן, וכך נמסרו הדברים מפי האח (עמ' 11, ש' 1-10):
   "אח שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא קיבל מכה בעבודה. זה היה לקראת השעה 14:00-14:30. הגעתי אליו בערך בשעה 15:00 ואז ראיתי את המצב של הרגל שלו. הגעתי אליו באוטו שלי. ראיתי שהכל כחול ולא טיפלו בו, שאלתי אותם במסעדה למה לא מטפלים בבן אדם שקיבל מכה ואף אחד לא התעניין. יש שם צוות של אנשים שעובדים שם אני לא מכיר אותם. ואז הוא ביקש שאני אקח אותו לבית חולים. בדרך לבית חולים נסענו באוטו שלו, כי האוטו שלי לא היה כל כך טוב אז אני לא נוסע איתו למרחקים אז השארתי את האוטו שלי בצומת גלילות בחניון. מקום העבודה של אחי נמצא בצומת גלילות. באמצע הנסיעה קיבלנו שיחת טלפון מאשתו של אחי שדודה שלנו נפטרה, אז החלטנו שאנחנו ממשיכים ללוויה וזה מה שהיה."

גרסת התובע ואחיו בכל הנוגע לפטירת דודתם ביום פגיעת התובע ועיכוב קבלת הטיפול הרפואי בעטיה הוכחה כאמור באישור הקבורה שצורף לתצהיר התובע (ת/1, נספח ב').

1. תימוכין עיקרי לגרסת התובע בדבר פגיעתו מצאנו בהודעות שגבה הנתבע מאחראי המטבח במסעדה ומהמנהל התפעולי, כאשר בהודעת המנהל התפעולי לחוקר הנתבע נמסר כדלקמן (ש' 9-15, 19-24 להודעה המודפסת, ההדגשות לא במקור, מ.נ.ד.):

"ש. מה ידוע לך על פגיעתו של עדנאן מחאג'נה [התובע] מתאריך 31.8.10?

ת. אמרו לי שהוא החליק, מוטי [אחראי המטבח] והעובד שהיה איתו באותו היום, הם אמרו שהוא החליק ועזב מוקדם את עבודתו מוטי אמר לי משהו משפחתי איזה סיפור על אמא דודה שלו או קרובת משפחה שלו שקרה לה משהו נכון להיום אני לא זוכר מה בדיוק היה הסיפור, אני יכול להגיד שנכון לאז לא כל כך שינה לי מה הסיבה שהוא עזב אני חושב שהוא שלח לי תצהירים מרופא.

...

ש. האם אתה יודע כיצד נפגע עדנאן?
ת. הוא החליק משהו בחמוצים.
ש. האם בדקת את הסיפור של עדנאן עם עובדים אחרים האם באמת נפגע והסיפור נכון?
ת. כן אני בדקתי עם עובד אשר עבד איתו באותו היום והוא אישר את הסיפור..."

גם בהודעת אחראי המטבח אושרה כאמור גרסת התובע בדבר נוהל הכנת החמוצים לרבות הדרישה לשטיפת הגלונים בחוץ (ש' 14-16 להודעה המודפסת).

1. אנו דוחים את טענת הנתבע בדבר הסתירות הלכאוריות בגרסת התובע בכל הנוגע למשך עבודתו לאחר הפגיעה (אם המדובר ברבע שעה או כחצי שעה עד להגעת האח) ו/או בנוגע לסיבת הפסקת עבודת התובע (אם בגין הפגיעה ברגלו או בגין פטירת דודתו) וזאת משהתרשמנו מהעדויות כי פגיעת התובע אכן התרחשה ביום פטירת דודתו כאשר אף בהודעת המנהל התפעולי אושרה הגרסה כי שני הדברים התרחשו בד בבד באותו היום. אף לסתירה הלכאורית בדבר מועד הדיווח למנהל העבודה מצאנו מענה בעדות התובע, אשר הניח את דעתו (עמ' 5, ש' 23-28):

"המנהל שלנו לא היה נמצא באותו רגע. אבל אחראי מלצרים שהיה המנהל באותו רגע אמרתי לו והוא גם חתם לי את הכרטיס. אני לא יכול לחתום על כרטיס עבודה לבד לא בכניסה ולא ביציאה".

ובהמשך עדותו הוסיף התובע והעיד כי מוטי היה אחראי המטבח והמנהל הישיר שלו ולדבריו (עמ' 9, ש' 7-13):

"... לשאלתך מתי אמרתי לו [לאחראי המטבח מוטי] אני משיב – שאחרי הפגיעה והיו לי כאבים, אחרי רבע שעה או 40 דקות באותו יום ואז הוא נעלם. לא יודע איפה הוא היה. כשאמרתי מקודם שחיפשתי אני מתכוון שחיפשתי את מוטי כי הוא היה באותו יום. ביום של האירוע בעבודה מוטי היה בעבודה. אחרי שנפלתי ראיתי אותו ואמרתי לו שנפלתי ואמרתי לו שיכול להיות שאני אסע הביתה עם אח שלי אח"כ התקשרתי לאח שלי וכשרציתי ללכת כבר לא מצאתי את מוטי.

לשאלת בית הדין:

לשאלה איך אני מסביר שבטופס התביעה בעמוד 2 אני כותב שהודעתי למוטי רק ביום 2/9/10 אני משיב – שזה ההודעה שמסרתי לו שאני לא יכול להגיע לעבודה כי אני בבית חולים."

מכל מקום, משאישר המנהל התפעולי בהודעתו לחוקר הנתבע כי ההודעה על פגיעת התובע בעבודה נמסרה לו על ידי אחראי המטבח "מוטי" והעובד הנוסף שנכח בעת הפגיעה, כאשר המנהל התפעולי בדק לדבריו את נסיבות התאונה עם השניים ואישר כי התובע נפגע במהלך הכנת החמוצים – איננו מייחסים כל משקל לסתירה הלכאורית בגרסת התובע בדבר מועד מסירת ההודעה למנהל העבודה.

1. לא נעלמה מעינינו העובדה כי גרסת התובע בדבר נסיבות פגיעתו לא נתמכה במסמכיו הרפואיים הסמוכים למועד קרות האירוע הנטען, אולם מלבד העובדה כי המדובר באנמנזה שותקת ביחס לשאלה אם ארעה לתובע חבלה ברגל תוך כדי עבודתו ולא באנמנזה הסותרת מפורשות את גרסתו, הרי ההכרעה בשאלת קיומו או היעדרו של אירוע תאונתי נקבעת על ידי בית הדין, בהסתמך על מכלול העובדות שהובאו בפניו, כאשר נפסק כי "ההלכה בעניין משקלה של האנמנזה אינה מאיינת ראיות אחרות המוכחות בפני בית הדין, אלא משמשת כאחת העדויות והראיות, מתוך המכלול הכולל של הראיות שבפני בית הדין. הנובע מכך שאין, ובכל תנאי, ליתן לאנמנזה משקל מכריע ומוחלט לדחיית תביעה כל אימת שלא מזכיר מבוטח-תובע במפורט ובמדויק, בהיותו בבית החולים, את אירועי העבודה" (עב"ל 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.6.02; עב"ל 37/03 משה פרומברג – המוסד לביטוח לאומי, מיום 20.7.04).
2. בנסיבות אלה, חרף הרישומים הרפואיים בתיקו של התובע שוכנענו כי התובע הביא ראשית ראיה לקיומו של האירוע התאונתי בעבודתו ביום בו גם נפטרה דודתו, 31.8.10, לפיו ביום זה ובעת שטיפת גלוני החמוצים במסעדה החליק התובע על מדרגות הברזל ונפגע ברגלו השמאלית. גרסה זו נתמכה, כאמור, בעדותו המהימנה של אח התובע ובהודעות המנהל התפעולי ואחראי המטבח במסעדה.

סוף דבר

1. נוכח האמור לעיל אנו קובעים כי הוכח קיומו של אירוע תאונתי אשר אירע לתובע בעבודה ביום 31.8.10, ולפיכך ימונה מומחה רפואי מתחום האורטופדיה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 31.8.10 לבין הפגימה ברגלו השמאלית של התובע.
2. על הנתבע להגיש בקשה להזמנת החומר הרפואי בעניינו של התובע בתוך 7 ימים מהיום.
3. על המזכירות לבצע מעקב אחר קבלת החומר הרפואי שיוזמן, ולאחר קבלתו תינתן החלטה נפרדת בדבר מינוי המומחה.
4. זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ג, 15 ינואר 2013, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.