בקשה מטעם הנתבעים (המבקשים) להתיר להם לחזור מהסדר דיוני שקבל תוקף של החלטה ביום 26.10.2014, שלפיו הוחלט כי ההכרעה בתיק תהיה על פי החומר שבתיק וסיכומים בכתב מטעם הצדדים.

לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי הפסיקה: " אין להקל ראש בתוקפן של הסכמות אליהן מגיעים בעלי הדין תוך כדי ניהול ההליך. בדרך כלל יש לכבדן וראוי שבתי המשפט יאכפו הסכמות אלה ולא יאפשרו להשתחרר מהן בנקל. אחרת יפגע הדבר ביכולת בית המשפט לנהל את ההליך ביעילות תוך הסתמכות על הצהרות והסכמות של פרקליטי הצדדים, תפגענה ציפיות לגיטימיות של הצדדים שעל פיהן הם נערכו וכו'. אלא שגם אין מקום לעמדה הקיצונית לפיה אותן הסכמות תאכפנה בכל מחיר, תהיינה הנסיבות אשר תהיינה (ראו, לדוגמה, העניין שנדון על ידי בת"א (י-ם) 6241/04עזבון נבלסי נ' טדסה[פורסם בנבו] (19.2.2007)). כבר נפסק, כי על הסכם שעניינו אופן בירור התובענה, ובכלל זה הסכמה על עובדות, הגשת ראיות וכיוצ"ב, חל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 מכוח הוראת סעיף 61(ב) לאותו חוק, כלומר, "בשינויים המחויבים"; כאשר "אחד 'השינויים המחויבים' מטיבו ומטבעו של הסכם על דרכי הדיון הוא, כי ניתן לשחרר צד מהסכם כזה ברשות בית המשפט" (ע"א 595/78 בלדרמן נ' אורנשטיין פ"ד לה(1) 467, 469 (1981)) (רע"א 1581/13 פלוני נגד וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ (1.5.13).

בענייננו, המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין בישיבה שבה נערך ההסדר הדיוני; התקיים דיון ממצא בקשר להסדר הדיוני ובא כוחם של המבקשים התייעץ איתם ארוכות לפני שנתנה ההסכמה להסדר; ההסדר הדיוני נראה סביר בהתחשב בנסיבות המקרה, מהות המחלוקת שבין הצדדים, וחומר הראיות שהוגש מטעמם.

למותר לציין כי קבלת הבקשה הייתה כרוכה בחיוב בהוצאות משמעותיות לטובת התובעים ואוצר המדינה בגין בזבוז זמן של בית המשפט של התובעים ההליך (השוו- רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (פורסם בנבו, 22.5.12), בפסקה 11 – כב' השופט צ' זילברטל)". .

ניתנה היום, כ"ה חשוון תשע"ה, 18 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.