1. התובע, תושב חברון, היה מעורב, לטענתו, בחודש מאי 2010 בתאונת דרכים שהתרחשה בעירו במהלכה נפגע על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 או הנתבעת 2 שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3. התביעה, הוגשה בגין נזקיו הגופניים של התובע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). בד בבד עם הגשת התביעה הגיש התובע בקשה למינוי ארבעה מומחים רפואיים על פי הוראות סעיף 6(א) לחוק הפיצויים.
2. בכתב הגנתם עוררו הנתבעים את שאלת הדין החל על התביעה בשים לב למענו של התובע ולמקום התרחשות התאונה – חברון הנמצאת לטעמם בשטחי A של הרשות הפלשתינית – טענה שלא הוכחשה על ידי התובע. לשיטתם, אין תחולה לחוק הפיצויים אלא לחוק הפלשתיני, הטעון הוכחה בידי התובעים בהיותו דין זר. מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי גם אם יקבע שסוגיית מינוי המומחים היא עניין דיוני, הרי שאין להחיל על הבקשה למינוי מומחים את ההסדרים הספציפיים הקבועים בחוק הפיצויים, אלא את ההסדר הכללי החל בפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") ובהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), לפיו על כל אחד מהצדדים רשאי להגיש חוות דעת מטעמו.
3. ביני לביני, הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה בכך שתוסף עילה לפי פקודת הנזיקין, כמו גם לפי החקיקה החלה ברשות הפלשתינית. בקשה זו טרם הוכרעה ולפיכך לא אתייחס בהחלטה זו לנוסח כתב התביעה.
4. השאלה העומדת לדיון, במסגרת בקשה זו, הינה אם כן, האם מינוי מומחים לצורך קביעת שיעור נכותו של התובע ייערך בהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק הפיצויים, כפי טענת התובע, או לחלופין, קביעת נכותו של התובע תבוצע על פי תקנות סדר הדין האזרחי כפי שנעשה הדבר בתביעות בגין נזקי גוף המתנהלות לפי פקודת הנזיקין, כטענת הנתבעים.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בנסיבות הארוע, טענות הצדדים, בחנתי את הדין והפסיקה אליה הפנו הצדדים, באתי לידי מסקנה, כי אין מנוס מן הקביעה, שחוק הפיצויים והתקנות על פיו לא חלים על תביעה מסוג זה, לרבות בעניין מינוי מומחים ומכאן שעל התובע להגיש חוות דעת רפואיות בתמיכה לתביעתו.
2. כפי שנפסק לא פעם, חוק הפיצויים הינו במקורו חוק טריטוריאלי ואין לו תחולה מחוץ לשטחי מדינת ישראל. עיקריו הוחלו, בעבר, גם בשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, מכוחם של צווי המושל הצבאי, כאשר במסגרת ההסכמים שנחתמו בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלשתינית, קיבלה על עצמה הרשות הפלשתינית סמכויות ואחריות בנושא הביטוח בתחומה והתחייבה להמשיך ולהנהיג הסדר חקיקתי שהינו זהה בעיקרו להסדר הקיים בחוק הפיצויים, בכל הנוגע לביטוח חובה ולאחריות מוחלטת, תוך קביעת משטר פיצויים שונה מזה הקבוע בישראל באופן שהנושא ישקף את המציאות הכלכלית הקיימת בשטחה (ראה: א. ריבלין, תאונות הדרכים, פרק שלישי: התחולה הטריטוריאלית והחוץ טריטוריאלית של החוק 47 - 67 מהדורה רביעית (2011), (להלן: "א' ריבלין") וכן בת"א (חי') 875-08 פלוני נ' הכשרת הישוב, החלטות מיום 22/11/2009 ו- 7/12/2009 (להלן: "עניין פלוני")).

בעקבות אותם הסכמים תוקן חוק הפיצויים באופן שהתווסף סעיף 2(א1) המחיל את הוראותיו במישרין במקרים בהם נוהג ברכב ישראלי נדרש לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ וזאת גם אם התאונה חלה באזור יהודה, שומרון וחבל עזה או בשטחי עזה ויריחו. מאחר והתובע אינו עומד בתנאי סעיף 2(א1) הרי שחוק הפיצויים אינו חל בעניינו ועל כן נדמה שאין מנוס מן הקביעה תביעתו של התובע אמורה להתברר על פי החוק הפלשתיני החל באזור בו התרחשה תאונה (ראה בעניין זה מקרה זהה בת"א 9203-09 קראג' נ' עיסא יוסף ואח' (27/5/2010)).

1. סעיף 3(ג) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), תש"ל–1970 (להלן: "פקודת הביטוח"), קובע כי פוליסה לביטוח רכב המוצאת לפי דרישותיה של הפקודה, תכסה גם מפני חבות הנובעת מתאונת דרכים שארעה בשטחי הרשות הפלסטינית וזאת בהתאם לדין החל במקום התאונה. מכאן, לכאורה, שכאשר מתרחשת תאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית ומעורבת בתאונה מכונית של אזרח ישראלי שרכבו מבוטח על פי פקודת הביטוח, יפוצה הנפגע על פי הדין החל במקום התאונה. אף שהדבר טרם הוכח, ככל הנראה המדובר בחוק הרשות הפלשתינית לעניין תאונות הדרכים שחוקק בשנת 2005 (בעניין זה ראו א. ריבלין, פרק שלישי: התחולה הטריטוריאלית והחוץ טריטוריאלית של החוק 47 - 67 מהדורה רביעית (2011 ) ורע"א 1667/09 סהאם שושה נ' מרשד נתשה (2/8/2010), שם נקבע כי הדין החל על פלשתיני שנפגע בשטחים הינו הדין הפלשתיני, כאשר הנטל להוכחת הדין הזר, מוטל על התובע).
2. בסוגיה הנוגעת למינוי מומחים והאם המדובר בשאלה מהותית או פרוצדורלית, קיימת אי אחידות בפסיקה, אולם ניכר, כי הדעה השלטת, היא שכללי הפרוצדורה החלים אינם על פי חוק הפיצויים, אלא כללי דיני הנזיקין הכללים ולפיכך על התובע להגיש חוות דעת רפואיות מטעמו להוכחת טענותיו (בעניין זה ראו עניין פלוני אשר צוטט על ידי שני הצדדים וראו גם ע"א 3299/06 יוניבר נ' סקאלר (26/4/09), שם נקבע כי מקום בו מחילים מהותית את הדין הישראלי על תאונה שארעה בחו"ל ושדין זר חל עליה, הרי שיש טעם לעשות כן על פי דיני הנזיקין הכלליים ולא על פי חוק הפיצויים, ראו גם ת"א 63005-12-12 שורבג'י ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (19/1/14), להלן עניין: "שוברגי")).

אמנם קיימים פסקי דין של בתי משפט השלום אשר קבעו, כי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986, חלות גם כאשר לא חל חוק הפיצויים משום שהמדובר בשאלה דיונית-פרוצדורלית – הכיצד להוכיח עניין שברפואה – שיש להפנותה לדין "הפורום" (ראו: ת"א (נצ') 41274-12-09 סאבר מחייסן נ' פתחי אלטיף (31/10/10), ת"א (י-ם) 22769-09-10 שלבאיה נ' נאציף ואח' (9/1/13)), אך לא מצאתי, כי דעה זו התקבלה בפסיקה של הערכאות הגבוהות, או כי היא מהווה הלכה מנחה או מחייבת. נהפוך, הוא, ההלכה המנחה היא זו שהתקבלה בבית המשפט המחוזי היא בעניין פלוני שצוטט לעיל.

התובע מבקש להתמך בהחלטה בעניין פלוני מיום 7/12/09, בה צוין כי מונה מומחה מטעם בית המשפט לנפגע הישיר ונדחתה בקשת מינוי לנפגעת המשנית, אולם עיון בהחלטה אליה מפנה התובע, מלמד שהמומחה מונה בהתאם להסכמת הצדדים, וברי, כי לולא הסכמה זו היה מורה בית המשפט לתובע להגיש חוות דעת מטעמו.

במקרה דנן, למרבה הצער, הנתבעת דחתה הצעה של בית המשפט למנות מומחה מוסכם כבר בשלב זה לצרכי פשרה, ומשכך אין מנוס אלא להכריע בטענות שהועלו.

1. בכל הכבוד, אני מוצאת לנכון לצרף דעתי לדעה, כי מינוי המומחים אינו דיוני גרידא, משום שקיצורו עשוי לפגוע בזכויות הדיוניות של הנתבע, ולכך עשויות להיות השלכות מהותיות. לעניין זה אין לי אלא להפנות לדברים שנפסקו בעניין שוברגי –

"לגופו של עניין, אף אני סבורה כי נושא מינוי מומחים אינו נושא דיוני גרידא. ההליך הקבוע לנושא מינוי המומחים כאשר עסקינן בתאונות דרכים נקבע בחוק (ולא בתקנות). קיצור התהליך של מינוי מומחים כפי שקבע החוק פוגע הלכה למעשה בזכויות דיוניות של הנתבע – שיש להן השלכה מהותית.

ראשית, הנטל המוטל על התובע קטן באופן משמעותי. התובע אינו חייב להציג חוות דעת שלפיה יש לו נכות, אלא די בהצגת מסמכים רפואיים המצביעים על ראשית ראיה לנכות.

שנית, בהליך לפי החוק נמנעת מהנתבע זכות בסיסית ומהותית לבדיקת טענותיו של התובע, על ידי ביצוע בדיקה מטעמו.

אם כן, ההסדר בקשר למינוי מומחים בתביעה לפי החוק הוא הסדר מהותי, הקבוע בחוק, ונובע מיחסי גומלין עם יתר ההוראות המהותיות שיש בחוק, וביניהן, משטר האחריות המוחלטת ועם מהותו של החוק כחוק סוציאלי.

בעניין שלבאיה הנ"ל, נימוקו של בית המשפט היה כי אין סיבה להעדיף את ההליך הדיוני הנוהג בישראל, בהינתן קיומן של שתי חלופות אפשריות (האחת לפי החוק והשנייה לפי תקנות סדר הדין). עמדתי שונה, משום שאני סבורה שעסקינן בשאלה מתחום המשפט הבינלאומי הפרטי, ועל כן, שאלת הדין החל היא שאלה התלויה בסיווג נושא מינוי המומחים, אם מהותי או דיוני".

בעניין זה לא למותר לציין, כי גם תובע ישראלי שנפגע בתאונת דרכים, שעניינו לא נכנס לגדר הוראות חוק הפיצויים ומגיש תביעה על פי פקודת הנזיקין, נדרש להגיש חוות דעת רפואיות מטעמו, אין הבחנה מהותית בין שני המקרים, בשני המקרים מוגשת התביעה נגד חברת הביטוח של הנהג הפוגע, בשני המקרים חוק הפיצויים על תקנותיו אינו חל, בשני המקרים נדרש התובע להוכיח את מצבו הרפואי בהתאם לדינים הכלליים, ככל תובע המגיש תביעת נזק גוף.

1. נוכח האמור, אני מורה, כי הדין החל בענייננו הוא הדין הכללי הקבוע בתקנות סדר הדין, לפיכך על התובע להגיש חוות דעת רפואיות מטעמו והוא יוכל לעשות כן בתוך 45 ימים מהיום.

בשלב זה ובשים לב למחלוקת הכנה, אין צו להוצאות.

התיק נקבע לתז"פ ביום 15/3/15, לבחינת קיומה של חוו"ד מטעם התובע.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ב שבט תשע"ה, 01 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.