לפניי בקשת התובע לעיון חוזר בהחלטה לפיה על התובע להגיש חוות דעת רפואית מטעמו.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, תושב חברון, היה מעורב לטענתו, ביום 20.05.2010 בתאונת דרכים שהתרחשה בעירו, במהלכה נפגע על ידי רכב הנהוג על ידי הנתבע 1 או הנתבעת 2, שהיה מבוטח אצל הנתבעת 3. התביעה הוגשה ביום 02.01.2012, בגין הנזקים הגופניים של התובע בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
2. בהחלטה מיום 01.02.15, קבעתי, כי בשל מקום התרחשות התאונה, הדין החל על תביעה זו הוא הדין הכללי הקבוע בתקנות סדר הדין, בשונה מקביעת נכות לפי ס' 6(א) לחוק הפיצויים, ולפיכך ניתנה לתובע ההזדמנות להגיש חוות דעת רפואית להוכחת נכותו, ככל שזו קיימת.
3. בהחלטה מיום 10.07.15, התקבלה בקשת התובע לתיקון כתב התביעה באופן שהתווסף דין הרשות הפלסטינית כעילה משפטית נוספת לתביעה זו. בסיפא ההחלטה נקבע בשנית, כי לכתב התביעה המתוקן יצרף התובע חוות דעת רפואית על פי החלטה מיום 01.02.15.
4. ביום 11.11.15 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן, אליו לא צורפה חוות דעת רפואית ותחת זאת הוגשה בקשה לעיון חוזר בהחלטה בדבר הגשת חוות דעת רפואית.
5. בבקשתו טוען התובע, כי בהתאם לסדרי הדין הפלסטיני, בהוכחת עניין שברפואה בתביעות שעילתן נזקי גוף, שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים, חל הסדר מיוחד, לפיו על התובע לצרף חוות דעת רפואית מטעמו, כאשר מנגד לנתבעים אין זכות שמורה לבדיקת התובע על ידי מומחה מטעמם והגשת חוות דעת נגדית. לפי נוהג זה, משהוגשה חוות הדעת הרפואית מטעם התובע, יתייצב המומחה לחקירה על חוות דעתו. בסיום החקירה, השופט היושב בדין יכול או לקבל את חוות הדעת כמו שהיא ולפסוק על פיה, או להפנות את התובע לבדיקה בפני וועדה רפואית היושבת בלשכת הבריאות המחוזית. לחלופין יכולים הצדדים להסכים על מינוי מומחה רפואי מכריע בשאלת מצב בריאותו של הנפגע.

התובע מבקש לקבוע, כי הסדר מיוחד זה, שעניינו דרך קביעת נכותו של התובע, יאומץ גם בתיק זה. היינו מבקש התובע לקבוע, כי מחד גיסא יתאפשר לו להגיש חוות דעת מטעמו אולם מאידך גיסא שתישלל זכות זו מהנתבעת. לחלופין מבקש התובע שמחמת היעילות, ימונה מומחה מטעם בית המשפט.

לבקשתו מצרף התובע את חוות דעתו של עוה"ד מוסא שוויקי, המשמש כעורך הדין בשטחי הרשות הפלסטינית. מחוות הדעת שנכתבה ביום 27.11.2012, עולה, כי אין הוראות חוק ספציפית הנוגעת לדרך קביעת נכותו של תובע הנפגע בתאונת דרכים בשטחי הרשות הפלסטינית וכל העניין מוסדר בנוהג המשפטי המקובל בבתי משפט בתחום הרשות הפלסטינית, כמפורט לעיל.

1. הנתבעת 3 מתנגדת לבקשה. לטענתה, עד היום לא קיבלה לידיה את כתב התביעה המתוקן. עוד טוענת הנתבעת, כי "חוות הדעת המקצועית" שצורפה לבקשה אינה ברורה. לא ידוע מי ערך את חוות הדעת, מהי הכשרתו, על בסיס מה ניתנה ולבקשת מי. יתרה מכך טוענת הנתבעת, כי על פי הדין הפלסטיני התביעה התיישנה ומשכך יש להורות על דחייתה.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי יש להורות על דחיית בקשת התובע לפעול על פי "ההסדר המיוחד" הנהוג בדין הפלסטיני. לשיטתה, מדובר בעניין פרוצדוראלי וכיוון שכך יש לפעול על פי דיני הפרוצדורה הישראלים הכלליים, לפיהם, על מנת לטעון טענה שברפואה, יש לצרף חוות דעת ערוכה כדין יחד עם כתב התביעה, כמפורט בהוראות פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח – 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), כאשר לאחר מכן קנויה לנתבעת זכות להגשת חוות דעת נגדית מטעמה. הנתבעת טוענת, כי על פי הפסיקה ולפי החלטות קודמות שניתנה בתיק, על התובע להגיש חוות דעת רפואית על פי תקנה 127 לתקנות סדר הדין אזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") ואין מקום במקרה הנוכחי לפעול לפי כל הסדר אחר.

1. בתשובתו חוזר התובע על בקשתו ומוסיף וטוען, כי פרטי מגיש חוות הדעת מטעמו, עוה"ד מוסא שוויקי, מופיעים על גבי חוות הדעת וניתן ללמוד מהם אודות הכשרתו. לגופם של דברים נטען, כי כפי שנקבע, כי על התביעה חל דין מקום אירוע התאונה, היינו הדין הפלסטיני, כך יש לקבוע, כי שיעור נכותו של התובע, אף הוא יקבע על פי הדין הזר וההסדרים המיוחדים הנוהגים בו. לחלופין התובע מבקש להורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט. בחלופה זו נטען, כי יש בה יכולת לאזן בזכויות הצדדים, שכן בהעדרה, הרי שלפי דין המקום, תעמוד לנגד עיניו של מומחה בית המשפט חוות דעתו של התובע בלבד. באשר לטענת ההתיישנות שמעלה הנתבעת, טוען התובע, כי הטענה נטענה בלשון רפה וכי משהורה בית המשפט על תיקון כתב התביעה ממילא דחה בקשת הנתבעת להורות על דחיית התביעה מטעם זה.

דיון והכרעה:

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים באתי לידי מסקנה, כי אין מקום לקיים עיון חוזר בהחלטה הקודמת ואין מנוס מכך שהתובע יגיש חוות דעת מטעמו להוכחת נכותו או יפנה בבקשה לפטור מחוות דעת, בהתאם לסדרי הדין הנוהגים במדינת ישראל.
2. אכן, כפי שנקבע בהחלטה קודמת, התביעה תתברר לפי הדין המהותי הזר, אולם דרך ההוכחה לפיה מתבררת תובענה מסוג זה היא זו הנהוגה בדין הישראלי ואין כל אפשרות לקבל לפעול לפי נוהג כלשהו המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית, מה גם שהמסמך שהגיש התובע בחתימתו של עו"ד שוויקי אינו עולה כדי חוות דעת בדין הישראל.

בהקשר לחובת התובע להגיש חוות דעת מטעמו בהתאם לדין הכללי הישראלי על מנת להוכיח עניין שברפואה, אין לי אלא לשוב ולהפנות לפסיקה המפורטת בהחלטתי מיום 1/2/15 ולפסיקה שאליה הפנתה הנתבעת בתגובתה, אשר קבעה פעם אחר פעם, כי תובע בתביעה מסוג זה אמור להגיש חוות דעת מטעמו בהתאם לדיני הנזיקין הכלליים להוכחת עניינים שברפואה.

כך לדוגמא, קבעה כב' השופטת גלאור בת"א 875-08 פלוני ואח' נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (22/11/2009), שעה שהתייחסה למינוי מומחה בשאלת נזק נפשי לנפגע משני, תוך שהיא עושה הבחנה בין הוכחת קיומה של עילה לבין דרך הוכחת העילה:

"על אף שנוסח החוק המתורגם טרם הוגש לעיוני, נראה ששני הצדדים מסכימים שאין בו התייחסות לנושא מינוי מומחים רפואיים, שהליך מינויים הוא בעיקרו הליך דיוני.

בעת החלת דין זר קיימת אבחנה בין הוראות דיוניות בהן ניתן לדון על פי דין הפורום (ע"א 750/79 קלאוזנר נ' ברקוביץ, פ"ד לז (4) 449 (1983)). משכך, לכאורה, היה מקום להורות על מינוי מומחים רפואיים בהתאם לדין הפורום, בין שיהא זה חוק הפלת"ד ובין שתהא זו פקודת הנזיקין. ואולם ככל שהדבר נוגע למינוי המומחה לבדיקת האם – אין הדבר כך.

ראש הנזק היחיד הנטען ביחס לאֵם הוא נזק נפשי לנפגע משני. ראש נזק זה, שאינו נמנה על סוגי הנזקים הכלולים בחקיקה, הוכר לראשונה בשיטת המשפט הישראלית בהלכת אלסוחה ובפסיקה שהתפתחה ממנה. בע"א 1432/03 ינון ייצור ושיווק מוצרי מזון בע"מ נ' קרעאן, (טרם פורסם, פס"ד מיום 1.9.04) נקבע כי השאלה בדבר עצם קיומה של זכות פיצוי בגין ראש נזק מסוים הינה שאלה מהותית ולא שאלה פרוצדוראלית ולפיכך כפופה לדין המהותי החל על העוולה ולא לדין הפורום. מאחר וטרם הוכח שראש נזק זה, במהותו, קיים גם בדין הפלסטיני החל על התביעה, הרי שלא ניתן לדון בבקשה למינוי פסיכיאטר לתובעת 3 ודינה, בשלב זה, להידחות.

רק לאחר שיוכח – אם יוכח - כי ראש הנזק הנ"ל קיים בדין הפלסטיני יהיה מקום לקבוע מהי הדרך הפרוצדוראלית הראויה ליישומו: על ידי מינוי מומחה מטעם בית המשפט על פי חוק הפלת"ד או על ידי מומחים מטעם הצדדים על פי פקודת הנזיקין.

מעבר לנדרש להחלטה זו אפשר ויישום נכון של עמדת השופטת חיות - כפי שהובעה בע"א 3299/06 יוניבר נ' סקלאר, (טרם פורסם, פסק דין מיום 26.4.09) ולפיה מקום בו מחילים, מהותית, את הדין הישראלי על תאונה שאירעה בחו"ל, הרי שיש לעשות כן על פי דיני הנזיקין הכלליים ולא על פי חוק הפלת"ד – מוביל למסקנה כי גם נושאים דיוניים ביחס לתאונה שאירעה מחוץ לישראל ושדין זר חל עליה מן הראוי שידונו על פי דיני הנזיקין הכללים ולא על פי חוק הפלת"ד שההסדרים הדיוניים בו משקפים ומשרתים את תכליתו והגיונו".

הווה אומר, שעה שגם לשיטת התובע אין כל הסדר חקיקתי בדין הזר, ושעה שמדובר בעניין שלפיו יש לפעול בהתאם לדין הפורום, הרי שיש לפעול בהתאם לדין הישראלי בעניין הוכחת עניינים שברפואה.

למותר לציין, כי התובע לא הפנה ולו לפסק דין אחד שמקבל את המתווה המיוחד לו הוא טוען, הגם שנראה שנתמך בחוות דעת שמופנית לעו"ד אחר ושהוגשה בהליך אחר.

1. לאור האמור, אין לי אלא לשוב ולקבוע, כי ככל שהתובע מבקש להוכיח טענות שברפואה, עליו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו. לחלופין רשאי התובע להגיש בקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, מטעמים מיוחדים, ולצרף אליה תיעוד רלוונטי לביסוס טענותיו ככל שישנן. בטענות שהועלו עד כה, מבלי שהוגשה בקשה מפורטת לפטור מחוות דעת ומבלי שצורף תצהיר התובע המפרט את הנסיבות בגינן הוא מבקש את הפטור מלבד טענתו, כי יש להחיל את הדין הפלסטיני, איני רואה הצדקה לפטור מהגשת חוות דעת ומכל מקום לנתבעת קיימת הזכות לבדוק את התובע ולהגיש חוות דעת מטעמה גם אם יינתן בסופו של דבר פטור כזה.
2. סוף דבר – ככל שהתובע מבקש להוכיח טענות שברפואה, יואיל ויגיש חוות דעת מטעמו בתוך 45 יום.

בנוסף ונוכח הטענות המועלות ימסור התובע עותק מכתב התביעה המתוקן לנתבעת 3 בתוך 7 ימים.

התיק נקבע לתז"פ ליום 17.03.2016 לבדיקת קיומה של חוות דעת בתיק.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.