ביום 22.8.06 פתח אחיו של התובע, באמצעות בא כוחו הנתבע 2, בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק דין כספי שניתן נגד התובע.

ביום 17.9.06 התובע מכר לנתבעת בית מגורים שהיה בבעלותו לפי הסכם מכר מיום 17.9.06.

בחודש נובמבר 2006 הוטל צו עיקול על זכויות התובע בבית המגורים.

הנתבע 2 מפנה בכתב הגנתו לכך כי קיים גם הסכם מכר שנחתם בין התובע לנתבעת נושא תאריך יום 16.7.07.

ביום 30.3.08 מינה ראש ההוצל"פ את הנתבע 2 ככונס נכסים על בית המגורים.

במצב הדברים שנוצר, דן ראש ההוצל"פ בשאלת תוקפו ואופן ביצועו של הסכם המכר.

במסגרת זו, הגיעו כונס הנכסים והנתבעת להסכמה, לפיה תשלם הנתבעת סך של 90,000 דולר לשם השלמת ביצוע עסקת רכישת הדירה ובתמורה, יוסר העיקול ויבוטל צו כינוס הנכסים על בית המגורים.

ראש ההוצל"פ אישר את ההסכם האמור ובהתאם לכך את העברת הזכויות בנכס לנתבעת.

עם זאת, לעניין חיובה של הנתבעת בריבית על הסכום ששולם, הבהיר ראש ההוצל"פ כי עניין זה נתון לתביעת התובע (החייב) נגד הנתבעת (הקונה) ואין הוא מכריע בו.

התובע ערער על החלטתו של ראש ההוצל"פ לבית משפט לענייני משפחה. במסגרת הערעור טען התובע, כי לא ראוי היה לאשר את המכירה והעברת הזכויות לטובת הנתבעת בבית המגורים, מבלי להתנות זאת בתשלום הערך הריאלי של התמורה שנותרה לתשלום.

התובע טוען בכתב התביעה שהוגש בתיק זה, כי על הנתבעת לשלם סכומים נוספים בגין רכישת בית המגורים, לרבות פיצוי בגין הפרת ההסכם מצידה.

בהקשר זה עותר התובע גם למתן סעד הצהרתי לגבי פרשנות הסכם המכר בכל הנוגע להצמדת התמורה לשער הדולר.

עוד טוען התובע, כי אילו הנתבע 2 היה פועל לגביית מלוא החוב מהנתבעת, במועד מוקדם יותר, הרי שחובו בתיק ההוצל"פ היה קטן.

עוד מבקש התובע כי בית המשפט ייתן סעד הצהרתי לגבי הסכם שנחתם בינו לבין אחיו (נספח ב' לכתב התביעה). הואיל ומדובר בהסכם בין אחים, הרי שלבית משפט זה אין הסמכות לדון בהסכם האמור, אלא בית משפט לענייני משפחה, ולפיכך יובהר, כי התביעה המתייחסת להסכם האמור וכל עניין הנוגע למערכת היחסים והתחשבנות עם האח, נדחית מחמת חוסר סמכות.

בנוסף, התובע עותר להכריז כי ההסכם שנחתם בין הנתבע 2 לנתבעת, בטל ואינו מחייב אותו, וכן ביקש למנוע רישום זכויות הנתבעת בבית המגורים.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה טענה, כי התובע הפר את הסכם המכר וכתוצאה מכך נגרמו לה נזקים.

לאחר הגשת התובענה, נמשכו ההליכים במסגרת תיק ההוצל"פ וכן במסגרת הערעור שהוגש על ידי התובע על החלטות ראש ההוצל"פ.

בשלב מסוים, ובהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ, נרשמו הזכויות בבית המגורים על שמה של הנתבעת. לפיכך, הסעד המבוקש בדבר מניעת רישום הזכויות, הפך לבלתי רלבנטי.

ביום 2.8.12 ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כבוד סגנית הנשיא השופטת נילי מימון) בערעור על החלטות ראש ההוצל"פ לעניין אישור ההסכם והעברת הזכויות בבית המגורים לנתבעת.

בפסק הדין נקבע, כי אין התובע יכול להעלות טענות נגד ההסכם שנחתם בין הנתבע 2 לתובעת ואישורו על ידי ראש ההוצל"פ.

עוד נקבע, כי העיכוב בתשלום של סך 90,000 דולר על ידי הקונה (הנתבעת) נבע מהתנהגותו של המערער (התובע) שלא דאג כי הדירה תשוחרר מהעיקול.

לעניין קביעת רשם ההוצל"פ לפיה יש לאשר מכירת הדירה לפי תשלום הסך של 90,000 דולר מבלי לקבוע כי סך זה נושא הפרשי הצמדה וריבית, הרי שסוגיית חיוב הקונה (הנתבעת) בריבית מסורה לבית משפט בו מתנהלים הליכים בין המערער לקונה במסגרת הסכם המכר (היינו, בתיק זה). שאלה זו קשורה לפרשנות הסכם המכר ואינה מעניינו של תיק ההוצאה לפועל שבין התובע לאחיו.

לפיכך, הערעור שהוגש על ידי התובע, נדחה.

הקביעות העולות מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מהוות מעשה בית-דין בכל הנוגע לטענות המועלות בתביעה זו, שכן מדובר בטענות דומות, אשר עמדו לבירור בפני הערכאה המתאימה, היא ערכאת הערעור הדנה בכל מה שקשור לתיק ההוצל"פ.

התובע היה צד להליכי ההוצל"פ ולערעור בבית משפט לענייני משפחה, ומובן כי ההחלטות וההכרעות שניתנו באותם הליכים משפטיים מחייבות אותו והוא מנוע מהעלות כל טענה בעניינים שהוכרעו.

קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לעניין אחריותו של התובע לעיכוב בתשלום הסך של 90,000 דולר, הינה בבחינת מעשה בי דין, ופועלת לחובתו של התובע.

ספק רב, האם לאחר קביעה זו, ובהתאם לה, עדיין עומדת לתובע תביעה או טענה כלשהי נגד הנתבעת לגבי האיחור במועד תשלום הסך של 90,000 דולר.

מאידך, בית המשפט לענייני משפחה ציין בפסק דינו, כי ההכרעה בשאלה הנוגעת לחיוב הנתבעת בתשלום נוסף בגין ריבית על הסכום האמור, נתונה לבית משפט זה.

על פני הדברים נראה, כי לאחר שניתנה הכרעה בשאלת האחריות לעיכוב בתשלום הסך של 90,000 דולר, הרי שיש בקביעה זו לשמש את בית המשפט בהליך זה, כבסיס להכרעה בסוגיה הנדונה בין התובע לנתבעת, לעניין הפרת חוזה המכר והתשלומים המתחייבים מכך.

בכל הנוגע לתביעה נגד הנתבע 2, הרי שזו דינה להידחות, מחמת העדר עילה.

הנתבע 2 פעל במסגרת תפקידו ככונס נכסים מטעם ראש ההוצל"פ.

ההחלטות שניתנו במסגרת הליכי ההוצל"פ אישרו את פעולות כונס הנכסים, וזאת לאחר שהתובע העלה את טענותיו בפני ראש ההוצל"פ ובפני בית משפט לענייני משפחה, וטענותיו נדחו.

המקום הראשון לדון ולקבוע בעניין תפקידו של כונס נכסים, הינו במסגרת הדיון בהליך בו מונה. נושא הסכם המכר שנחתם עם הנתבעת והתשלומים על פיו נדון בפני ראש ההוצל"פ ובהמשך בפני בית המשפט לענייני משפחה, ולא נמצא כי הנתבע 2 פעל באופן בלתי תקין, לרבות בגיבוש ההסכם עם הנתבעת לגבי העברת הסך של 90,000 דולר ורישום הזכויות על שמה.

נהפוך הוא, ראש ההוצל"פ, אשר דן באישור ההסכם, קבע כי ההסכם מגלם נאמנה את חובות האמון של כלל הצדדים להליך (היינו, גם של כונס הנכסים).

מעיון במסמכים הרבים שהוגשו עולה, כי כל פעולותיו של הנתבע 2 נעשו בפיקוח, באישור ובהוראותיו של ראש ההוצל"פ.

כאמור, אף נקבע כי האחריות לעיכוב בתשלום הסך של 90,000 דולר מוטל על התובע, והכרעה זו רלבנטית גם ביחס לתביעתו של התובע נגד הנתבע 2. כך גם נקבע, כי עניין תוספת הריבית הנטענת על ידי התובע, אינו קשור לתיק הוצל"פ, ומכך עולה כי עניין זה אינו קשור לנתבע 2, כונס הנכסים בתיק הנ"ל.

לפיכך, התביעה נגד הנתבע 2, נדחית.

התובע יישא בתשלום הוצאות הנתבע 2 בסך של 5,000 ₪. סך זה ישולם תוך 30 יום.

התביעה וכן התביעה שכנגד בין התובע לנתבעת, יימשכו.

לעניין בקשת הנתבעת להגשת הסכם המכר המלא שנחתם בחודש 9/2007, הרי שבקשה זו מוקדמת, הואיל וההסכמים יוגשו על ידי הצדדים במסגרת שמיעת הראיות בתיק. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהטענות ביחס להסכם האמור ולמכתבים שנשלחו על ידי עו"ד דמארי לעניין הצורך במשכנתא. נושא זה מועלה מעבר לנדרש, שכן כאמור, קיימת כבר קביעה והכרעה של בית המשפט לענייני משפחה לגבי האחריות לעיכוב בתשלום הסך של 90,000 דולר, וזו מחייבת את התובע.

בשים לב למפורט לעיל, ובפרט להכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה לגבי אחריות התובע לעיכוב בתשלום הסך של 90,000 דולר, הרי שסיכויי התביעה הינם נמוכים מאד. כמו כן, לנוכח מצבו הכספי של התובע, כעולה מהליכי ההוצל"פ, ברור כי במידה והתביעה תדחה, יקשה על הנתבעת לגבות מהתובע את הוצאותיה.

במצב דברים זה, יש לקבל בקשת הנתבעת לחיוב התובע בהפקדת ערובה להוצאות.

בקביעת גובה הערובה, יש לערוך איזון בין זכותו של התובע לברר טענותיו בהליך המשפטי ובין זכותה של הנתבעת להבטיח גביית הוצאותיה, ככל שהתביעה תדחה.

בשים לב למכלול הנסיבות, אני מעמיד את העירבון הכספי שעל התובע להפקיד בתיק, על סך של 5,000 ₪.

העירבון יופקד בתוך 21 יום.

עם הפקדת העירבון, ייקבע התיק להמשך דיון.

ת.פ. ליום 30.5.13.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.