1. להלן החלטתי בבקשת הנתבעים לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם במשפט.

2. העובדות הרלוונטיות להכרעה בבקשה כעולה מכתב התביעה, הן כדלקמן:

תובעת 1 הינה חברה בע''מ למתן שירותי פיקוח והנדסה ותובע 2 הוא הבעלים והמנהל שלה.

הנתבעים הם בני זוג אשר התקשרו עם תובעת 1 בהסכם מיום 23.11.10 למתן שירותי ניהול ופיקוח לבניית ביתם ביישוב הררית.

בין בעלי הדין התגלע סכסוך על רקע טענות הנתבעים כי בשל פיקוח לקוי שהפעילו התובעים, התגלו ליקויי בנייה בעבודות עליהן היו מופקדים.

ביום 14.9.11 פרסם נתבע 1 כתבה באתר אינטרנטי בשם "אנשים", תחת הכותרת "סייקו הנדסה בע"מ – חברת פיקוח שלא מפקחת! זהירות!!!", ובו הועלו טענות נגד עבודות הפיקוח של התובעים. לטענת התובעים, פרסום זה הוציא דיבתם רעה והוא מהווה עוולה בהתאם לחוק איסור לשון הרע. מכאן התביעה, לפיה התובעים מבקשים לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 300,000 ₪.

הנתבעים הגישו כתב הגנה מפני התביעה, בו הם שבו והעלו טענות כנגד עבודות הפיקוח של התובעים וכן טענו להגנת אמת בפרסום.

3. במקביל לתביעה דנן הגישו הנתבעים נגד התובעים תביעה כספית בבית משפט השלום בחיפה ב-ת"א 60083-01-12, בגין ליקויים אשר התגלו כתוצאה ובעקבות פיקוח התובעים על עבודות הבנייה (להלן: "ההליך המקביל"). ביום 19.3.15 ניתן פסק דין בהליך המקביל, לפיו התקבלה התביעה והתובעים חויבו לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, סכום כולל של כ-55,000 ₪ (להלן: ''פסק הדין''). התובעים הגישו לבית משפט המחוזי ערעור על פסק הדין, אולם הערעור נדחה תוך חיובם בהוצאות משפט בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ.

במסגרת הערעור על פסק הדין הגישו התובעים בקשה לפטור מהפקדת עירבון אליה צורף תצהירו של תובע 2, בו נאמר, בין היתר, כי: "המערערת 1 (תובעת 1 –ר.ח) נקלעה בימים אלה למצב שבו אין לה מספיק עבודות לגלגול עסקיה ואין ברשותה נכסים ו/או ציוד שניתן לשעבד אותם".

4. לטענת הנתבעים בתמצית, יש לחייב את שני התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בהליך זה, וזאת בהתאם לסעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט -1999 ביחס לתובעת 1, ובהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס לתובע 2. הצהרת תובע 2 בבקשה למתן פטור מהפקדת עירבון בערעור על פסק הדין, מעידה על מצבם הכלכלי הקשה של שני התובעים והעדר יכולתם לפרוע את הוצאות המשפט שייפסקו בהליך זה. הנתבעים הוסיפו וטענו כי קביעות בית המשפט במסגרת פסק הדין, מהוות בחלקן השתק פלוגתא ביחס לרשלנות התובעים בעבודות הפיקוח בהתאם להסכם ומכרסמות עמוקות בסיכויי תביעתם.

5. חלק נכבד מתגובת התובעים לבקשה מתייחס לטענותיהם נגד פסק הדין וסיכוייהם הטובים, כביכול, לזכות בערעור (טיעונים שמן הסתם אינם רלוונטיים עוד לאור תוצאות הערעור). כן הפנו הנתבעים לשיקולי בית המשפט במסגרת בקשה דנן, במיוחד זכות הגישה לערכאות, והם הוסיפו וטענו כי סיכוייהם לזכות בהליך זה גבוהים, אף כי יודגש כי טענות אלה מועלות בהקשר לטענות התובעים כנגד פסק הדין, שכאמור, אינן רלוונטיות עוד. כן הוסיפו התובעים וטענו כי הבקשה מוגשת בשיהוי.

6. שקלתי מכלול טענות הצדדים, ומצאתי לקבל את הבקשה.

7. תובעת 1 הינה חברה בע"מ, בעוד כי תובע 2 הוא אדם פרטי, ולפיכך, כמפורט להלן, הדין וההלכה הפסוקה שונים ביחס לכל אחד מהם.

8. בסעיף 353א' לחוק החברות, הוא הרלוונטי ביחס לתובעת 1, נקבע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסק הדין המנחה אשר ניתן ב-רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו), נפסק כי בבקשה לחיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, על בית המשפט לבחון את הבקשה בשלושה שלבים כדלקמן:

א. ראשית כל יש לשקול את מצבה הכלכלי של החברה, ובנדון נטל ההוכחה מוטל על החברה עצמה, שמן הסתם מחזיקה בנתונים הרלוונטיים ביחס למצבה הכלכלי. באם החברה התובעת אינה מרימה נטל זה, ולא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, ככל והתביעה תידחה, אזי הכלל הוא כי יש לחייבה בהפקדת ערובה, בעוד כי החריג הוא כי יש לפטור אותה מהפקדה.

ב. גם באם כשלה החברה בהוכחת יכולתה לשאת בהוצאות ההליך, על בית המשפט להוסיף ולבחון בשלב השני, האם בנסיבות המקרה קיימת הצדקה לחייבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד. בנדון יש לבחון, בין היתר, את הזכויות החוקתיות הנוגדות של הצדדים; מחד, זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובעת, ומאידך, זכות הקניין של הנתבע כי לא ייצא מופסד ככל והתביעה תידחה. ושוב, חיוב החברה להפקיד ערובה במקרה בו לא הוכיחה את יכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא הכלל, בעוד כי הפטור הוא החריג. בהקשר זה ניתן גם לשקול את סיכוי התביעה, אולם מבלי להיכנס לעובי הקורה, זאת אלא אם כן הסיכויים הינם גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.

הנטל להראות מהן הנסיבות שבגינן אין לחייב את החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, מוטל גם כן עליה.

ג. בשלב השלישי על בית המשפט לבחון את גובה הערובה הנדרשת, כך שהיא תהיה מידתית ותאזן את מכלול השיקולים הרלוונטיים. גם בבחינת שלב זה ניצבת ברקע זכותה החוקתית של החברה התובעת, היא זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין, ומנגד, זכות הקניין של הנתבע.

9. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה חיוב תובע שאינו חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד, ולפיה:

"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שיראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".

כעולה מהמצוטט לעיל, מחוקק המשנה לא קבע מהם השיקולים הרלוונטיים בהפעלת תקנה 519(א), אף כי בהלכה הפסוקה נקבע כי בנדון יש לאזן בין זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות חוקתית בעלת חשיבות מרובה, ולפיה יש להבטיח נגישות בעל דין לערכאות, ולא רק למי שידו משגת, לבין האינטרס לפיו יש למנוע הגשת תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, ככל והתביעה תידחה, מקום בו נראה לבית המשפט כי הסיכויים להצליח בהליך הינם קלושים (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647,650 וכן ע"א 2877/92 אללטיף נ' מורשת בנימין בע"מ, פ"ד מז(3) 846).

מן הכלל אל הפרט.

10. מצבם הכלכלי הרעוע של שני התובעים, לא רק של תובעת 1, אינו מוטל עוד בספק, והדבר נלמד מפיהם הם עצמם, וזאת לאור האמור בסעיף 24 לתגובתם לבקשה, לפיו:

"אין בידי המשיבים כספים זמינים לתשלום ערובה ואין בבעלותם נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס כספים לתשלומם, הן בדרך של מימוש ואם על ידי קבלת הלוואה על בסיס אותם נכסים.

הפקדת ערובה במצבם הכלכלי הנוכחי של המשיבים עלול לחסל את פעילותם העסקית, במיוחד לאחר שגייסו את הערובה שנקבעה להם כתנאי להגשת הערעור.....".

הנה אם כן, בבקשה לפטור מהפקדת עירבון בערעור על פסק הדין הודו התובעים במצבה הכלכלי הרעוע של תובעת 1, הרי כעת מפיהם הם אנו למדים כי גם מצבו הכלכלי של תובע 2 קשה הוא, וכי בדומה לתובעת 1 אין ברשותו כספים או נכסים אשר באמצעותם הוא יוכל לגייס את הערובה, ככל והבקשה תתקבל.

11. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה אין להיכנס לעובי הקורה ולבחון את סיכויי התביעה, זאת אלא אם כן על פניו מדובר בסיכויים קלושים או בסיכויים טובים מאוד.

בכל הזהירות ומבלי לקבוע מסמרות, אומר כי במקרה דנן סיכויי התביעה אינם כה מזהירים, זאת מהטעם כי הקביעות בפסק הדין כפי שאושר בערעור, רלוונטיות ביותר גם להכרעה בהליך זה. באותו הליך התקבלו טענות הנתבעים כנגד עבודות הפיקוח של התובעים, ובית המשפט הכיר באחריותם לליקויי הבנייה שהתגלו בעקבות זאת, כפי שהכיר באחריותו האישית של תובע 2 לאותם ליקויים וקבע כי הוא התרשל בקיום תפקידו.

והנה, בתביעה דנן עסקינן בפרסום המתייחס למחדלי התובעים, או מי מהם, בפיקוח על העבודות נשוא התביעה. למותר לציין, כי הצדדים בעלי הדין חלוקים גם בהליך דנן ביחס לאמיתות הפרסום הנ"ל, כאשר הנתבעים העלו הגנת אמת בפרסום, וקבלת תביעתם בהליך המקביל מאששת, על פניה, הגנה זו.

בנסיבות כמתואר לעיל, אין גם לומר כי קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות לסטות מהכלל בדבר חיוב תובעת 1 (או תובע 2) בהפקדת ערובה.

12. אין לקבל טענת התובעים כאילו הבקשה מוגשת בשיהוי. הבקשה מבוססת על הקביעות בפסק הדין ומן הסתם לא ניתן היה להגיש אותה לפני המועד בו ניתן. לפיכך, משהוגשה הבקשה זמן קצר יחסית לאחר מתן פסק הדין, אזי אין לומר כי היא מוגשת בשיהוי.

13. משהגעתי עד הלום נותר לקבוע את גובה הערובה, אשר תוטל על התובעים. בנדון, מצאתי להתחשב, בין היתר, בסכום הנכבד של התביעה, 300,000 ₪, ובעובדה כי במסגרת התביעה הוגשו 7 תצהירי עדות ראשית, לא פחות, ללמדך, על העבודה הרבה שהנתבעים השקיעו בעבר וישקיעו בעתיד במסגרת הגנתם מפני התביעה. מנגד, יש להתחשב בזכות הגישה לערכאות הנתונה לתובעים, גם כאשר מדובר בבעלי דין שאין ידם משגת.

בהתחשב במכלול נימוקי המקרה, מצאתי להטיל על התובעים ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בסך של 13,000 ₪.

14. לסיכום, הבקשה מתקבלת, ובהתאם לכך על התובעים להפקיד בקופת בית המשפט עד ליום 1.9.15 ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים בסך של 13,000 ₪.

ככל והערובה לא תופקד במועד כאמור לעיל, התביעה תידחה.

משלא התבקש לפסוק הוצאות הבקשה, כל צד יישא בהוצאותיו.

15. לעיוני ביום 3.9.15.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ה, 19 יולי 2015, בהעדר הצדדים.