הבקשה :

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין מתוקן (בתיקון טעות סופר) שניתן על ידי ביום 2/4/12 לבקשת צד אחד ובהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין").

המבקשת (הנתבעת), הינה חברה העוסקת בהשקעות ובניהול ובעלת מלון "מרום" בחיפה. מר יאיר מאירפלד (להלן: "מאירפלד") הינו בעל המניות והמנהל של הנתבעת.

המשיבה (התובעת), הינה חברה תעשייתית, בעלת מפעלים לייצור מוצרים מפלסטיק, המשווקת את תוצרתה ברחבי העולם. מר סניור שוורץ (להלן: "שוורץ"), הינו בעל המניות, הדירקטור ובעל השליטה במשיבה.

2. על פי האמור בכתב התביעה, ביום 4/7/11 נחתם זכרון דברים בין שוורץ לנתבעת בקשר לרכישת הנתבעת דירת קוטג' בת שישה חדרים, שצמודים לה ארבע מקומות של חניה, ברחוב חורב 37, חיפה, הידועה כגוש 10783 חלקה 81 (להלן: "הדירה") אשר בבעלות המשיבה. חוזה סופי אמור היה להיחתם עד 1/8/11. משהסתבר כי הדירה הינה בבעלות המשיבה, ולא בבעלות שוורץ, נחתם, ביום 20/7/11, זכרון דברים נוסף בין המשיבה לבין המבקשת. בזכרון דברים זה נכתב כי מחיר התמורה המוסכם הוא 3,160,000 ₪ וצויין, כי זהו מחיר סופי ומוחלט, כלשון המסמך. כתב התביעה מפרט מו"מ מתמשך, חליפת מכתבים ומשלוח הודעות דואר בין באי כוח הצדדים.

לטענת המשיבה, זכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים היווה תחילתו של מו"מ, אולם חוזה מחייב לא נחתם ביניהם לאחר שנתגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לשאלה אם המחיר המוסכם בגין המכר, כולל מע"מ, אם לאו והיו אף מכשולים נוספים.

לפיכך, עתרה המשיבה לבית המשפט, בתובענה דנן, למתן פסק דין הצהרתי, הקובע, כי לא נכרת בין הצדדים חוזה מחייב וביקשה להורות על מחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת המבקשת. לחילופין, ביקשה המשיבה, כי אם יקבל בית המשפט את הטענה על פיה נכרת חוזה מחייב בין הצדדים, ייקבע, כי החוזה בוטל על ידה כדין וגם במקרה כזה יורה על מחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה לטובת המבקשת, כאמור.

3. בבקשתה לביטול פסק הדין טוענת המבקשת, בין היתר, כי כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל תקלה, אשר ארעה לא מחמת זלזול מצד המבקשת וכי לאור סיכויי הגנה טובים וסיכויים טובים וברורים, כלשון המבקשת, לכך שהתביעה תידחה, יש לבטל את פסק הדין.

לטענת המבקשת, כתב ההגנה הוכן ונמסר למשרד השליחויות להגשה ביום 4/3/12 וכי בשל תקלה במשרד השליחויות, לא הוגש כתב ההגנה במועד, אולם דבר אי הגשתו הוברר לבא כוח המבקשת רק ביום 1/4/12, עת התקבל במשרדו פסק הדין שניתן, בהעדר הגנה.

נטען בבקשה, כי המשיבה היא שניסתה לסכל את החתימה על ההסכם באמתלות שונות, בין היתר, בניסיון ליצירת מחלוקת לגבי השאלה האם התמורה כוללת מע"מ, אם לאו. המבקשת טענה בבקשתה, כי יש בדעתה להגיש כתב תביעה שכנגד - תביעה לאכיפת ההסכם בין הצדדים, קרי - אכיפת זכרון הדברים מיום 20/7/11 ומסמך אותו היא מכנה "החוזה המוסכם" (נספח ב' לכתב ההגנה).

עוד נטען בבקשה, כי התביעה נגועה בחוסר תום לב ובחוסר ניקיון כפיים, מקום שהתובעת בתביעתה - כך לטענת המבקשת, הסתירה והעלימה מבית המשפט עובדות מהותיות ומסמכים שבחזקתה, אשר לו היתה מגלה אותן, בית המשפט לא היה נעתר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

בד בבד עם הבקשה לביטול פסק הדין עתרה המבקשת למתן צו לעיכוב ביצוע פסק הדין, לו נעתרתי, בהחלטתי מיום 2/4/12.

בתגובתה לבקשה, טוענת המשיבה, בין היתר, כי דין הבקשה דחיה בשל העדר הסבר המניח את הדעת ומאומת בתצהיר באשר לסיבות אשר מנעו מהמבקשת להגיש את כתב ההגנה במועד.

לטענת המשיבה, בא כוח המבקשת פנה וביקש ארכה בת 30 ימים להגשת כתב הגנה כבר ביום 29/2/12 - הוא יום רביעי בשבוע ובא כוח המשיבה השיב לו ביום 1/3/12 - הוא יום חמישי בשבוע , כי ניתנת הסכמתו להארכת מועד למשך שבוע ימים בלבד. בא כוח המבקשת טוען, כי ביום ראשון - 4/3/12 נמסר כתב ההגנה למשרד השליחויות לשם הגשתו ולאור טענה זו, תמה בא כוח המשיבה, מדוע התבקשה הארכת המועד להגשת כתב הגנה וכיצד זה נכתב במכתבו של בא כוח המבקשת לבא כוח המשיבה מיום 15/3/12 (נספח 2 לתגובת המשיבה) כי כתב ההגנה יומצא לו, בלשון עתיד, בעוד שלטענת בא כוח המבקשת נמסר כתב ההגנה להגשה עוד ביום 4/3/12, בתוך המועד שנקצב להגשה.

עוד נטען בתגובה, כי אין ממש בטענות ההגנה של המבקשת וכי הן אינן יכולות להקים הסכם מכר מקרקעין מחייב, העונה על דרישת הכתב שבחוזי מקרקעין. המשיבה שבה והדגישה בתגובתה, כי זיכרון הדברים הוא המסמך היחיד שנחתם בין הצדדים וכי הוא אינו מהווה הסכם מחייב וכן שבה על טענותיה באשר לסוגיית המע"מ.

לתשובתה לתגובה, צירפה המבקשת תצהיר מטעם בא כוחה, עו"ד כהן וכן תצהיר מטעם מר דורנשטיין - מנהל חברת השליחויות אליה נמסר, לטענתה, כתב ההגנה לשם הגשתו לבית המשפט, עוד ביום 4/3/12. המבקשת פירטה בתשובתה לתגובה את טענותיה באשר לזכרון הדברים ובאשר ל"חוזה המוסכם" אשר נחתם בין הצדדים, לטענתה, וכן פירטה את טענותיה באשר לסוגיית המע"מ.

4. הבקשה נקבעה לדיון, במהלכו הודיעו שני הצדדים, כי הם מוותרים על חקירת המצהירים ומבקשים מתן החלטה, על פי סיכומים שיישמעו בעל פה ועל פי החומר המצוי בתיק בית בית המשפט.

הצעתי לב"כ המשיבה, כי יסכים לביטול פסק הדין, תוך שייפסקו הוצאות על פי שיקול דעתי, אולם הצעתי לא התקבלה ולפיכך, נשמעו טיעונים בעל פה וניתנת החלטתי זו.

דיון ומסקנות :

ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה בשיקול דעת בית המשפט -

5. בדונו בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, על בית המשפט לבחון שתי שאלות:

א. האם יש למבקש סיכויי הצלחה, ככל שיבוטל פסק הדין.

1. הסיבה למחדל, בגינו לא הוגש כתב הגנה.

כידוע, מתייחס בית-המשפט ברוחב לב לבקשות לביטול פסק-דין, אך הוא לא ייעתר להן כדבר שבשיגרה. קיים "שיווי משקל" מסויים בין שתי השאלות, במובן זה, ש"ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת" (ראו: ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני, פ"ד מח עמ' 835-836 וכן אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007) עמ' 354-356, אם כי, לשאלה השניה משקל נמוך מזה של הראשונה.

אין לשכוח שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בגד כך יש ליתן משקל גם לזכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה זכות חוקתית של ממש [(ראו: ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, עמ' 204; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 29; ע"א 8292/00 גבריאל נ' לוינסון, דינים עליון, כרך נח' 990)]. לכן, במיוחד מחויב ביהמ"ש לשקול את סיכויי ההגנה של הנתבע/המבקש ואת עיוות הדין שייגרם לו אם לא יבוטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה [ראו, למשל, רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר חברה לבניין והנדסה אזרחית נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (5.8.1992)].

6. לאחר שעיינתי בחומר אשר בפניי ושקלתי את טיעוני הצדדים, סבורה אני כי יש לבטל את פסק הדין ולאפשר למבקשת לקבל את יומה בבית המשפט.

אשר לסיכויי ההגנה - השאלה אם נכרת בין צדדים הסכם מחייב הינה, לעיתים, שאלה מורכבת, המצריכה שמיעת ראיות. עיון בטענות ההגנה ובמסמכים אשר צורפו על ידי המבקשת לתמיכה בטענותיה, מעלים לא רק כי התנהלה בין הצדדים חלופת מכתבים, אלא גם כי נעשו פעולות על מנת לקדם עסקה בין הצדדים. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע, ללא שמיעת ראיות, כי לא נקשרה עסקה מחייבת בין הצדדים ולא ניתן לשלול, בשלב זה, את סיכויי ההגנה. כך, במיוחד, לאור טענת ב"כ המבקשת, לפיה כלל לא חל מע"מ על העסקה.

אשר לסיבת המחדל - הסברה של המבקשת לאי הגשת כתב ההגנה במועד, הינו הסבר סביר, העומד בדרישות תנאי זה.

אציין, כי לא מצאתי ממש בטענות ב"כ המשיבה בדבר חוסר אמינותו של ההסבר וסבורתני, כי טוב היה לו לא היו נטענות.

עו"ד כהן, ב"כ המבקשת, הגיש תצהיר מטעמו, בו הוא מסביר את השתלשלות העניינים, לרבות הכנת כתב ההגנה ומסירתו למשרד השליחויות וכן מסביר, גם באמצעות תצהיר מטעם הפקידה במשרדו, הכיצד אירע שנודע לו באיחור על כך שמשרד השליחויות לא מסר את כתב ההגנה למשיבה וב"כ המבקשת בחר לוותר על חקירת המצהירים.

בחינת טענות ב"כ המבקשת לגופן, בענין זה, מעלה, כי ב"כ המבקש פירש את התנהלותו של ב"כ המשיבה ואת האמור במכתבו של ב"כ המשיבה פרשנות מסוימת, אשר איננה מתחייבת מהם. כפי שעולה ממכתב ב"כ המשיבה אל ב"כ המבקשת מיום 1.3.12, עוד טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה מטעם המבקשת (אשר תם ביום 4.3.12), פנה בא כוחה אל ב"כ המשיבה וביקש הארכת מועד בת 30 ימים, אולם ב"כ המשיבה הסכים לארכה בת 7 ימים בלבד.

לפיכך, כפי שמובהר בתצהירו של ב"כ המבקשת ובתצהיר מנהל חברת השליחויות, מסר ב"כ המבקשת את כתב ההגנה, לחברת השליחויות, ביום 4.3.12, על מנת שתבצע את המסירה, אולם בשל תקלה אצל החברה, החומר הונח בצד והמסירה לא בוצעה.

אינני מוצאת ממש בטענת ב"כ המשיבה, לפיה יש ללמוד מלשון "יומצא", אשר במכתבו של ב"כ המבקשת אליו מיום 15.2.12, כי באותו מועד כתב ההגנה טרם הוגש, מה גם שב"כ המבקשת הסביר, כי מדובר בטעות קולמוס, כך שבמקום "הומצא" נכתב "יומצא".

כך גם אינני מוצאת ממש בטענתו, לפיה אין זה מתקבל על הדעת שב"כ המבקשת הספיק להכין את כתב ההגנה בין יום 30.2.12, הוא מועד השיחה הטלפונית בה ביקש ב"כ המבקשת ארכה להגשת כתב ההגנה, ובין יום 4.3.12, עת נמסר כתב ההגנה, על פי הנטען, לחברת השליחויות, ואף לא בטענתו, לפיה אם אמנם היה מוכן כתב ההגנה, היה מוכן, יחד עימו, גם כתב התביעה שכנגד, כך שיש להסיק מהעובדה שלא הוגש כתב תביעה שכנגד, כי כתב ההגנה לא היה מוכן ולא נמסר, במועד הנטען, לחברת השליחויות.

ב"כ המשיבה הסביר, בענין זה את שיקוליו, בגינם הגיש את כתב ההגנה, אשר על הכנתו שקד עוד קודם לכן ובזמן שנותר לו השלימו, ללא שהגיש כתב תביעה שכנגד, הדורש, במיוחד לאור הסעד המתבקש, הקפדה על צירוף כל המסמכים כבר לכתב התביעה ואפשר, ממילא, להגישו בתביעה נפרדת ולבקש לאחד את הדיונים, כך שלא היתה כל סיבה למהר עם הגשתו. הסבריו אלה סבירים ביותר ועולים בקנה אחד עם הוראות הדין ואין כל סיבה להטיל בהם ספק כלשהו.

בנסיבות אלה יש לומר, כי המבקשת הצביעה על הסבר סביר למחדל ובכך עמדה גם בתנאי השני.

התוצאה :

7. בנסיבות הענין, אין לשלול את זכותה של המבקשת להתגונן והיא ראויה לכך שטענות ההגנה שבפיה תבוררנה לגופן.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן על ידי ביום 29.3.12 בהעדר הגנה ופסק הדין המתוקן שניתן על ידי ביום 2.4.12 ומאריכה את המועד להגשת כתב ההגנה עד ליום 2.4.12, הוא מועד הגשת כתב ההגנה בפועל (במצורף לבקשה מס' 4 בתיק).

המזכירות תסרוק את כתב ההגנה לתיקיית כתבי הטענות.

8. דרך כלל, לאור כך שהמחדל בהגשת כתב הגנה במועד רובץ לפתחה של המבקשת, ראוי היה לזכות את המשיבה בהוצאותיה בגין הטרחה אשר גרמה לה המבקשת, במחדלה. אולם, במקרה דנן, לאור התצהירים אשר צורפו לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה ולאור האמור לעיל, בהתייחס לגופן של טענות הצדדים, סבורה אני כי אין מקום לעשות צו להוצאות.

כל צד יישא בהוצאותיו.

התיק יוקצה לשופט ויקבע לדיון, בהגיע תורו.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.71

54678313

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ג, 16 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה