1. המבקשת, חברה בע"מ, מבקשת ליתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה, אף היא חברה בע"מ, האוסר על האחרונה לבצע כל דיספוזיציה ו/או או כל שינוי בדירה הידועה כתת חלקה 1 של חלקה 81 בגוש 10783 שברחוב חורב 37 בחיפה (להלן: "הדירה"), זאת עד להכרעה בבקשתה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בגדרי תיק זה ביום 10/12/13, וכן עד להכרעה בבקשה לביטול אותו פסק דין במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבה במעמד המשיבה בלבד, בהעדר התייצבות של המבקשת לשתי ישיבות. בפסק הדין נקבע כי לא נכרת כל הסכם בין הצדדים וכל זכרונות הדברים שנערכו אינם מחייבים, כך גם טיוטות ההסכמים בכל הנוגע לדירה.

כמו כן הוריתי על ביטול הערת האזהרה שנרשמה בפנקסי רישום המקרקעין על זכויות המשיבה בדירה ולטובת המבקשת.

בנוסף, המבקשת חויבה בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסך של 40,000 ₪.

פסק הדין ניתן במסגרת תביעת המשיבה בה עתרה לאותו סעד סופי הצהרתי לרבות מחיקת הערת אזהרה, שם טענה כי לא נערך בינה לבין המבקשת כל הסכם מכר מחייב של זכויותיה בדירה, וכי הערת האזהרה לטובת המבקשת נרשמה שלא כדין ושלא בהסכמתה. לעומתה טענה המבקשת כי נכרת בין הצדדים חוזה מכר מחייב במסגרתו רכשה את זכויות המשיבה בדירה כנגד התחייבותה לשלם תמורה בסך של 3,160,000 ₪ מתוכם שילמה סך של 100,000 ₪ על חשבון העסקה, והיא הייתה זכאית לרשום הערת אזהרה לטובתה כפי שעשתה.

2. חלפו להם למעלה משישה חודשים והנה ביום 25/6/14 הוגשו הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין, וכן הבקשה לביטולו.

באשר לבקשה לסעד זמני, זו הוגשה אך ביום 2/7/14.

אין צריך לומר כי במסגרת בקשה אחרונה זו טוענת המבקשת כי יש להיעתר לה מטעמים שונים ובעיקר משום הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, אחרת בקשה אחרונה זו הופכת למיותרת ויתאפשר למשיבה לעשות כעולה על רוחה בדירה, בין היתר למכרה ולהעבירה לצדדים שלישיים.

עוד טוענת כמובן, כי סיכויי ההצלחה בבקשה להארכת המועד ובבקשה לביטול פסק הדין, טובים הם תוך הפנייה לנימוקים שהועלו בגדרי שתי בקשות אלה.

לעומתה, מעלה המשיבה טענות רבות כנגד הבקשה. לא ראיתי להתעכב על כלל הטענות שהועלו, ואתייחס לעיקרן.

ראשית טוענת המשיבה כי עסקינן בבקשה חסרת כל יסוד, היא אוחזת בידה פסק דין חלוט שניתן לפני שבעה חודשים, ורשאית להסתמך עליו ולכלכל את עסקיה וצעדיה בהתאם לכך שלא רובצת על הדירה שבבעלותה כל "עננה" משפטית. עוד טוענת כי ביסוד הבקשה לביטול פסק הדין עומדת אותה טענה של המבקשת בדבר התרשלות המיוחסת לבא כוחה (התרשלות בא כוח המבקשת – עו"ד כהן) אשר ייצגה בהליכים שלפני עד למתן אותו פסק דין, ומשכך הרי שדרך המלך היא לפנות בתביעה מתאימה כנגד אותו עורך דין שהתרשל ולא לגלגל את תוצאות התרשלותו על המשיבה דווקא.

בעניין אחרון זה מפנה המשיבה להחלטת בית המשפט העליון ברע"א 8810/11 מקופאל בע"מ נ' רזקאללה בע"מ (7/2/12), ולדברי כב' הנשיא גרוניס שם.

שנית, טוענת המשיבה כי המקרה שלפנינו אינו חוסה תחת אותם חריגים נדירים במסגרתם מתאפשר לנתבע – המבקשת במקרה דנן, להגיש בקשה לסעד זמני, הרי התביעה הוגשה על ידי המשיבה דווקא.

שלישית, כי דבק בבקשה שיהוי כבד בהגשתה.

4. בעקבות הגשת הבקשה ניתן צו מניעה ארעי וקבעתי אותה לדיון במעמד שני הצדדים להיום. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים בהשלמה לאלה שהועלו בבקשה ובתגובה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

דעתי אינה כדעת המשיבה באשר לאפשרות לקבל צו מניעה במסגרת הליכים אלה, הגם שזה נתבקש על ידי הנתבעת – המבקשת דווקא. במקרה שלנו, המבקשת לא הייתה זקוקה עוד בטרם ניתן פסק הדין לעתור לבית המשפט בתביעה נפרדת לאכיפת אותו הסכם לו היא טוענת, כל עוד ותלויה ועומדת לפני בית משפט זה התביעה שהגישה המשיבה ואשר במסגרתה ממילא היה על בית המשפט להכריע בשאלה שבמחלוקת – האם נכרת חוזה מחייב אם לאו.

משום כך, גם אם הצהירה בתחילת הדרך כי בדעתה להגיש תביעות כאלה, הרי שלא היה הכרח בהן כל עוד והתביעה נתבררה לגופה, והערת האזהרה לא נמחקה.

5. מכאן אדון בבקשה לגופה. בשלב זה, על בית המשפט ליתן את דעתו לשתי שאלות. האחת – סיכויי ההצלחה בבקשה להארכת מועד ולביטול פסק הדין, והשנייה – למאזן הנוחות.

אכן, צודקת המשיבה בטענתה כי אין לרפא "תאונה משפטית" אחת ב "תאונה משפטית" אחרת, בוודאי שלא על חשבונו של בעל דין המחזיק בפסק דין ואשר פעל בתום לב ובהתאם לדין. ראשית יש לומר כי פסק הדין ניתן כדין, והסמכות לבטלו אינה מחובת הצדק אלא מכוח שיקול דעתו של בית משפט, זאת משום שבבקשה לביטול פסק הדין מסבירה המבקשת את סיבות המחדל בגינו לא התייצבה לדיונים בעניינה (שני דיונים), בכך שלא ידעה על שני מועדי הדיון "אליהם לא התייצב עורך דין כהן, וכי רק בימים האחרונים נדהמה לגלות כי תלוי ועומד כנגדה פסק דין שניתן במעמד צד אחד, מבלי שניתן לה יומה בבית המשפט, ולאחר שהצליחה להביא לביטול פסק הדין הראשון" (סעיף 23 לבקשה).

מוסיפה המבקשת וטוענת באותה בקשה לביטול פסק הדין כי בכל אותם מועדים רלבנטים הייתה מיוצגת על ידי עורך דין כהן, אשר פגע ביכולתה להתגונן כראוי כאשר לא התייצב לדיונים שנקבעו בעניינה ואף לא טרח לעדכנה במועדיהן (סעיף 24 לבקשה). עוד מוסיפה בהמשך בסעיף 29 לבקשה: "אין באי התייצבותה של המבקשת לדיונים שום זלזול בהליך המשפטי כי אם תוצאה של ייצוג בלתי הולם אשר מנע ממנה כל ידיעה על ההליך אשר מתנהל".

אמור מעתה, מחדליה של המבקשת ואי התייצבותה לדיונים הן תולדה, כך לדידה, מהתרשלותו של בא כוחה בלבד. השאלה אם כן האם די בנימוק זה כדי להצדיק ביטול פסק הדין לנוכח אותה פסיקה אליה הפנתה המשיבה ברע"א 8810/11 (להלן: "עניין מקופאל").

נראה כי דברים שנאמרו על ידי כב' הנשיא גרוניס בעניין מקופאל, יפים ותקפים גם במקרה שלנו. גם כאן כמו שם לא ציינה המבקשת מועד מדויק בו נודע לה על פסק הדין, ובכל מקרה אין להפריד בין מועד ידיעת המבקשת בנוגע לקיומו של פסק הדין, לבין מועד ידיעתו של בא כוחה. בעניין אחרון זה יצוין כי בקשת הביטול אינה נתמכת בתצהיר מטעם עורך דין כהן, אלא בתצהיר מטעם נציגה של המבקשת, וברי הוא, כי זו אינה יכולה להצהיר על המועד בו נודע לעורך דין כהן אודות פסק הדין. עובדה זו הינה רלבנטית לשם הערכת סיכויי הצלחת המבקשת בבקשת הביטול, ובוודאי בעקבותיה יש להעריכם כנמוכים.

יתר על כן, המבקשת השתהתה בהגשת בקשתה לסעד זמני, כאשר שיהוי זה נמדד לכל המאוחר ממועד הגשת הבקשה לביטול ואילך. מאותו מועד ועד להגשת הבקשה לסעד זמני חלף שבוע, ולא נתקבלו כל הסברים מטעם המבקשת מדוע השתהתה בהגשת בקשתה במשך שבעה ימים, כשלדעתי אין מדובר בתקופה קצרה בנסיבות דנן שכן במהלכה של זו המשיבה הייתה יכולה לפעול כעולה על רוחה בדירה ולהעבירה לצדדי ג', למשכנה וכיו"ב פעולות, שלא לדבר על פעולות שהיה ביכולתה לבצע במהלך שבעה חודשים ממועד מתן פסק הדין.

6. לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה, גם לאור מאזן הנוחות שנוטה בנסיבות דנן לטובת המשיבה, מה עוד כי בעבר נעתר בית משפט זה לבקשה קודמת לביטול פסק דין שאף הוא ניתן במעמד המשיבה בלבד, וגם אז נטען כי הדבר נבע מטעות או מחדל של בא כוח המבקשת או מי ממשרדו.

7. הערה לפני סיום – לפני המבקשת עדיין פתוחה הדרך להוכיח טענותיה אם וכאשר תתקבל בקשתה לביטול פסק הדין וכי אז יתאפשר לה גם להיפרע מהמשיבה כדי נזקיה כפוף להוכחתם במסגרת תביעה מתאימה. יתר על כן, למבקשת לא היו ערב פסק הדין זכויות קנייניות בדירה אלא לכל היותר זכויות אובליגטוריות בלבד. זכויות אלה ניתן להעריך כספית על כל המשתמע מכך כפי שציינתי לעיל.

בנוסף, גם אם הייתי נעתר לבקשה, הייתי מתנה זאת בהפקדת מלוא הסכום שהיה על המבקשת לשלם בגין הדירה, היינו סך של 3,160,000 ₪ בניכוי 100,000 ₪ ששילמה על חשבון העסקה, כשעל סכום הקרן יש להוסיף כמובן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה לפחות. יש לומר כי אי הפקדת הסכום עד להיום, הגם שהמבקשת טענה כי עסקינן בהסכם מחייב, מעלה סימני שאלה באשר לתום ליבה שעה שהיא סבורה כי יש להורות על אכיפת החוזה.

8. אשר על כן אני דוחה את הבקשה. מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪.

ניתנה היום, י"ז תמוז תשע"ד, 15 יולי 2014, בהעדר הצדדים.