ע"י ב"כ עוה"ד ישראל קדמי

א. מבוא

1. בפני התנגדות לביצוע שטרות שנמשכו על ידי נתבעת מס' 1, ואשר על גב ארבעה מהם נחזה נתבע מס' 2 כמי שחתום כערב לפירעונם.
2. הנתבעים טוענים כי השיקים שהוחזקו על ידי התובעת אמורים היו להיות מוחזרים לנתבעת, באשר התמורה בגין הציוד שנרכש שולמה. הנתבע כופר בתחשיבים שביצעה הנתבעת בכרטסת הנהלת החשבונות שלה, הוא מבקש להתייחס בנפרד לכל עסקה ועסקה שבגינה ניתנו סדרות שונות של שיקים, ובכל הנוגע לתביעה האישית נגדו, טוען לבטלות ערבותו, באשר חתם לפני שהוטבע על השיק נוסח הערבות, לא הוסבר לו מהות החתימה ובעיקר משום שהתמורה לעסקה מומנה על ידי חב' לאומי ליסינג, כאשר הנתבעת פרעה מלוא חובה לחב' הליסינג.
3. מטעם התובעת העידו מנהליה – יהושוע מצליח, שמואל מזוז ומנהל הפרויקטים – שלמה בן אבט . לתצהירי העדים צורפו בין היתר הראיות הבאות: כרטסת הנהלת חשבונות של התובעת (נספח ב' להלן: "הכרטסת"), חשבוניות מס וקבלות (נספח ב' 2), צילומי שיקים (נספחים ג' וד') וכרטסת לאומי ליסינג (נספח ה')
4. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 2 בלבד. לתצהירו צורפה קבלה וחשבונית מס שהוציאה התובעת וכן תכתובות בין באי כוח הצדדים ובמהלך הדיון הוצג אישור חב' הליסינג שהחוב סולק.

ב. האם קיים חוב לנתבעת מס' 1

1. אדון תחילה בשאלת חובה של נתבעת מס' 1 לתובעת, שכן דיון זה משפיע על שאלת חבותו של נתבע מס' 2 באופן אישי. לטענת הנתבעים הנתבעת אינה חבה דבר לתובעת ולכן התובעת מחזיקה השיקים מבלי שנתנה להם תמורה.

קשרי המסחר בין הצדדים

1. כדי להבין האם ניתנה תמורה בעד השיקים יש לבחון את מהות העסקאות שנרקמו בין הצדדים ואופן התנהלותם.

התובעת עוסקת במכירה והתקנה של מערכות הגברה, תאורה ווידאו. הנתבעת, באמצעות מנהלה – נתבע מס' 2 היתה בקשרי מסחר רציפים עם התובעת משנת 2009 ועד שנת 2012 . שווי העסקאות הכולל בין התובעת לנתבעת עמד על כשלושה מיליון ₪ וליתר דיוק על 3,234,566 ש"ח, כמפורט בכרטסת.

1. כפי שניתן לראות בכרטסת, בעת שהנתבעת מוסרת סדרת שיקים דחויים היא מזוכה ביתרת זכות, כאילו כל השיקים נפרעו, ומחויבת ביתרת החובה רק בעת שהסחורה מסופקת בפועל. ראו לדוגמא עסקה מיום 17/3/09 בה ניתנו עשרה שיקים על סך 21,000 ₪, באותו היום מזוכה כרטסת הלקוח בסכום של 210,000 ₪. ב- 1/4/09 מסופק מוצר ששוויו 4,736 ₪ ויתרת הזכות פוחתת בהתאם. באותו עמוד ניתן לראות כי העסקה ששוויה 210,000 ₪ ואשר עבורה נמסרו השיקים הדחויים, סופקה ב 14/5/09, אולם חלק מהשיקים הדחויים שהופקדו שימשו לעסקאות אחרות שבוצעו בינתיים. בין לבין מתבצעת עסקה נוספת, מופקדים שיקים דחויים, סחורה מסופקת וחוזר חלילה.
2. משנת 2009 ועד 2011 נמסרו מספר סדרות של שיקים: עשרה שיקים על סך 21,000 ₪ כ"א ביום 17/3/09, חמישה שיקים על סך 4,610 ₪ ביום 6/5/09, ארבעה שיקים על סך 5,000 ₪ ב 10/8/09 , תשעה שיקים על סך 15,790 ₪ ביום 19/10/10 ועוד. הפניתי במכוון לעסקאות מוקדמות בין הצדדים, לגביהם אין מחלוקת כי בוצעו לשביעות רצון שני הצדדים, על מנת ללמוד על אופן פעולתם.
3. עדות מנהל התובעת תומכת בהתנהלות כפי שנלמדה מכרטיס האשראי וכך העיד מר שמואל מזוז:

"לגבי סך כל העסקאות שהיו בינינו לנתבעים, היתה פעילות שוטפת ורציפה" (פרו' עמ' 10 ש' 7) "אנחנו לא עובדים בצורה כזאת, לא עובדים ברמה של עסקה מול תשלום, הלקוחות הם לטווח ארוך...כספים נכנסים, עסקאות מתבצעות, אנו עושים עסקאות בטלפון אפילו...זו מערכת יחסים של שנים ככה אנו עובדים עם לקוחות" (פרו' עמ' 10 ש' 23-30, עמ' 11 ש' 1).

ראה גם עדותו של יהושוע מצליח:

ש. האם יש לכם טענות לגבי העסקה הראשונה.

ת. שרון חייב לנו כסף על כרטסת, כי עובדתית החזקנו שיקים וכשהיה לנו עודף של שיקים, החזרנו שיקים גם של העסקה הראשונה, בהסכמה שהוא משלם לנו עבור העסקה השניה". (פרו' עמ' 20 ש' 18-25 וכן תצהירו – ס' 8).

1. הנתבע לא הוכיח כי ניהול שכזה לא היה לרוחו ו/או ביקש לשנותו. משהמשיך להתנהל באותו אופן במשך שנתיים, אין הוא יכול לטעון כי "הזוכה יצרה ערבוב מכוון בין העסקאות השונות" (ס' 32 בתצהירו בבקשת ההתנגדות), או כי בשלב שבו היו צריכים להחזיר שיקים "הם התחילו לעשות סלט" (פרו' עמ' 27 ש' 18). "הסלט" היה מלכתחילה חתוך באותו אופן, מהיום הראשון של ההתנהלות הכספית בין הצדדים.

הנתבע העיד כי כלל לא היה מעורה בהנהלת החשבונות :

"ת. אני לא מטפל בשום עסק שלי לא בחשבוניות, לא בקבלות ולא בדברים כאלה. מנהלת החשבונות מטפלת.

ש. מי זו מנהלת החשבונות

ת. בתקופה הזו אין לי מושג מי היה מנהלת החשבונות. כל חודשיים היו מתחלפות" (פרו' עמ' 28 ש' 16-19).

1. אם מדובר בתשובות כנות ולא מתחמקות (ואני התרשמתי בדיוק ההיפך), מה לו לנתבע להלין אם לא הביא כל עד מטעמו שמבין את ההתחשבנויות עם התובעת ואגב, לא כל כך מסובך להבין כרטסת זו, היא דומה לדפי חשבון עו"ש של בנק בהבדל יסודי אחד והוא שהכרטסת מזוכה על סמך שיקים עתידיים, בעוד שיתרת הזכות בבנק מבוססת אך ורק על שיקים שנפרעו בפועל.

הימנעות הנתבע מהבאת עדים

1. הנתבע לא הביא לעדות אף אחד מהנהלת החשבונות שלו, לרבות שמואל שנשלח מטעם הנתבעת לערוך התחשבנות סופית ולהחזיר חלק מהשיקים, לא הגיע להעיד אותו "מנכ"ל על" בשם נסים שנטען ע"י הנתבע ששמואל מסר השיקים לידיו. עדים אלו הם לכאורה בשליטתו של הנתבע, משלא ניתן כל הסבר סביר לאי הגעתם, פועל הדבר לרעת הנתבעים, כיוון שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שיהא לטובתו, כך הגיונם של דברים וכך קבעה ההלכה הפסוקה מימים ימימה (ראה ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני פ"ד ל"ה(1) 736 מפי כב' הש' ה. בן עתו המצוטט בפסקי דין רבים, לרבות אלו שהובאו בסיכומיו של ב"כ התובעת וכן בספרו של קדמי, על הראיות, חלק שלישי, מהדורה 2003 עמ' 1649-1650).

העסקאות שבגינן נמסרו שיקים שלא נפרעו

1. אעבור כעת לשתי עסקאות גדולות אחרונות, שנעשו בסמיכות זמנים וחלק מהשיקים בגינם לא נפרעו והם נשוא תביעה זו:

עסקה אחת על סך 624,000 ₪ מיום 9/3/11 , בה נמסרו לתובעת 26 שיקים דחויים על סך 24,000 ₪ כ"א (ראה קבלה מס' 74362 ושורות בכרטסת מתאריך זה)

עסקה שניה על סך 1,128,630 ₪ מיום 1/6/11 ותמורתה נמסרו 10 שיקים דחויים על סך 83,863 ₪ כ"א בנוסף לתשלום שתי מקדמות (ראה קבלה מס' 74536 נספח ב' 2 וכרטסת).

1. מאוחר למסירת השיקים, החליטו הצדדים (ולא חשוב כרגע מאלו מניעים ושל מי) להשיג עבור הנתבעת מימון של חברת ליסינג. בעקבות המימון החלקי של חב' לאומי ליסינג התקבל בידי התובעת סך של 913,841 ₪. (סך של 787,794 ₪ ביום 31/7/11 וסך של 126,047 ₪ ביום 4/8/11 ראו כרטסת התובעת שהוצאה ללאומי ליסינג נספח ה').
2. בעקבות קבלת הסכומים הללו חויבה הכרטסת של הנתבעת רק בגין ההפרש והיא נותרה ביתרת זכות גבוהה 752,814 ₪, כיוון שכל השיקים הדחויים שטרם נפרעו זוכו בכרטסת ונותרו בידי התובעת.
3. התשלום לליסינג נפרע במלואו על ידי הנתבעת (אישור חב' הליסינג הוצג וסומן נ/1). הטענה שנטענה על ידי הנתבע, לפיה פרעון החוב לליסינג משמעו פרעון כל החוב לתובעת לא הוכחה ואף הופרכה באופן ברור באמצאות המסמכים שצורפו על ידי התובעת ועדיה. חב' הליסינג הלוותה בגובה 70% מערך העסקה, על פי חשבונית שהוצאה לה ואשר לפי דברי נציג התובעת, כוללת רק ציוד ולא התקנות.
4. לו רצה הנתבע "לאפס" את כרטסת הנהלת החשבונות יכול היה סמוך למועד שבו התקבל הכסף מחב' הליסינג לפנות לתובעת ולקחת 9 שיקים חזרה, אולם אז לא היתה מסופקת לו סחורה בשווי 105,676 ₪, כפי שנרשמה בכרטסת ביום 16/8/11 וגם לא הסחורה שסופקה ביום 5/9/11 על סך 27,348 ₪ (מס' האסמכתא הוא מס' חשבונית המס - 23251, ראו כרטסת וחשבונית שצורפה לנספח ב'2).
5. הנה כי כן השארת השיקים בידי התובעת לא נבעה מתוך אמונה ש"יבוא היום ואני אקח", כשתהיה "הזדמנות" לנסוע לתל אביב, כפי שהציג זאת הנתבע (פרו' עמ' 27 ש' 13-16), אלא משום שהחברה הנתבעת והנתבע התעתדו להמשיך בפעילות עסקית באותו אופן והשיקים הדחויים שימשו יתרת זכות שאפשרה הזמנת ציוד נוסף ללא הפקדת שיקים נוספים.
6. ביום 20/11/11 או בסמוך לכך נקלעה הנתבעת לקושי תזרים במזומנים, כך הציג זאת הנתבע בעת שהתקשר לשמואל מזוז וביקש ממנו סיוע בפרעון השיק הקרוב, מזוז הפקיד לחשבון החברה הנתבעת 70,000 ₪. (ראה פרוטוקול עמ' 10 ש' 25-26) בהנחה שהשיק על סך 83,863 ₪ ייפרע במועדו, אולם ביום 27/11/11 שלח הנתבע את שמואל ממשרד הנהלת החשבונות שעבד עם הנתבעת וזה ערך התחשבנות עם מזוז ולקח לידיו את יתרת השיקים שטרם נפרעו ואשר אין הכרח שיישארו בידי התובעת, אם לא יסופק ציוד נוסף. (ראה פרו' עמ' 14 ש' 1-8 וס' 13- 14 לתצהירי שמואל מזוז ויהושע מצליח).
7. לאחר הפקדת 70,000 ₪, נותרה הכרטסת של הנתבעת ביתרת זכות של 127,883 ₪, הוחזרו שיקים שסך הסכומים הנקוב בהם עומד על 131,863 ₪ - שהם שני שיקים על סך 24,000 ₪ ושיק אחד על סך 83,863 ₪. "השיקים שהיו אמורים לחזור לשרון זה השיקים האחרונים ולא הראשונים" הסביר מזוז (פרו' עמ' 13 ש' 25).
8. צורת התחשבנות זו תומכת אף היא בטענת התובעת לפיה החוב התנהל על פי כרטסת ולא על פי עסקאות, שאם לא כן – כיצד הוחזרו שיקים על סך 24,000 ₪ שניתנו בגין העסקה הראשונה ואשר לא היתה מחלוקת כי הסתיימה לשביעות רצון הצדדים ומדוע הנתבע ביטל את תשעת השיקים שטרם נפרעו מסדרה זו (צילום השיקים שחזרו – נספח ג').
9. לאחר מסירת השיקים לידי שמואל ביום 27/11/11, חשבונה של הנתבעת נותר ביתרת חובה זניחה בסך 3,980 ₪, הנסמכת על יתר השיקים הדחויים שנותרו ברשות התובעת ואשר אמורים היו להיפרע, אולם שיקים אלו בוטלו ע"י הנתבע וכך צמחה יתרת החובה בכרטסת ל- 635,147 ₪ (ראה יום ערך 21/5/12).

טענות לענין הציוד, מחירו ומחיר ההתקנות

1. הנתבע כפר בקבלת מלוא הציוד שרכש, כפר בסכומי העסקה האחרונה ובעצם חיוב החברה בהתקנות, לטענתו המחיר כולל התקנה (עמ' 31 ש' 18) טענה שלא עולה בקנה אחד עם החשבוניות שהוצאו, עם עדותו של מנהל הפרויקטים, היא לא נתמכה בכל עדות נוספת או במסמך אחר של הנתבעת. הנתבע טען בלהט שהתובעת הונתה אותו (פרו' עמ' 27), בדיוק אותה טענה שיש לתובעת נגדו.
2. בא כוח הנתבעים הקדיש בדיון ההוכחות זמן רב לחקירת העד שלמה בן אבט בנוגע למחירי המסכים שסופקו, סוגי המסכים השונים ומחירי ההתקנות. אכן הוכח כי לא נגבו מחירים אחידים, לא לגבי המסכים ולא לגבי ההתקנות שלהם, ועדיין לא מצאתי כיצד יש בכך כדי לפטור החברה מתשלום השיקים שמשכה. גם אם אתעלם מהסברי מנהל הפרויקטים שנשמעו בעיני הגיוניים לענין הבדלי איכות של מסכים, משקלם הכבד שהצריך התקנות שונות, הנתבע לא הוכיח כי העסקאות השונות נכפו עליו, הוא לא שכנע אותי שהוא או ניסים – מנכ"ל העל או כל גורם אחר שרשאי לחייב את החברה הנתבעת לא ידעו מראש מה מחיר העסקה ואם אכן הנתבע היה "יזם ולא מטפל בעניינים האלה" (פרו' עמ' 31 ש' 14), מה לו כי ילין כעת וכיצד הוא סבור שדבריו של אדם שלא מעורה בענייני הכספים יכולים להוות משקל נגד למנהל הנתבעת שאחראי על הכספים אצל התובעת.
3. בכל מקרה, משאין מחלוקת שהציוד סופק והותקן רובו ככולו, הרי שגם אם היה הנתבע מוכיח כשלון תמורה חלקי והוא אפילו לא היה קרוב לכך, מדובר בכשלון תמורה בלתי קצוב, שאינו יכול להוות הגנה מפני תביעה שטרית, גם לא בין צדדים קרובים (ראה:ו ש. לרנר, דיני שטרות, 1999, בעמ' 334; ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, פ"ד ל(3) 437, 443; ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850, 854).

סיכום ביניים

1. האמור עד כה מביא אותי למסקנות הבאות:
2. הכרטסת שניהלה התובעת מתארת באופן מדויק את תנועת הכספים בין הצדדים. התנועות בכרטסת תואמות לחשבוניות שהוצאו לנתבעת לאורך שנות פעילותן המשותפת. בהעדר ראיה לסתור כמו כרטסת מקבילה שאמורה להתנהל אצל הנתבעת או עדות אחרת מטעמה שבקיאה בפרטים, אין לי אלא להסתמך על כרטסת התובעת, על אף שיובהר כי לא מדובר ברשומה מוסדית כפי שטען ב"כ התובעת בסיכומיו, באשר לא הוכח תנאי מס' 3 בסעיף 36 לפקודת הראיות[נוסח חדש] תשל"א-1971.
3. השיקים שמשכה הנתבעת היו בגובה הסכומים להם התחייבה תמורת ציוד שהזמינה מהתובעת, אולם בהיותם שיקים שמועד פרעונם נדחה לאורך שנה, הם שימשו כיתרת זכות כללית בכרטסת הנה"ח של התובעת, לפיכך נותקה הזיקה בין השיקים לבין עסקת היסוד לגביה ניתנו.
4. התובעת הגישה להוצאה לפועל 7 שיקים על סך 24,000 ₪ כ"א וארבעה שיקים על סך 83,863 ₪ המשקפים סכום של 503,452 ₪ (ראה תצהירי יהושוע מצליח ושמואל מזוז בס' 9 ו-10).
5. החוב על פי הכרטסת הוא 505,480 ₪ ולכן אני קובעת כי יש לדחות התנגדות הנתבעת ולתובעת זכות להמשיך ולפעול כנגדה לגביית החוב.
6. לענין המסך שמעוכב אצל התובעת, הרי על פי הדין זכאית היא להמשיך ולעכבו אצלה עד אשר יושלם החוב ולכן הבקשה לקזז שוויו מסכום החוב נדחית, מה עוד שהצדדים חלוקים ביניהם בשאלת שוויו העדכני, התובעת טוענת שהוא לא שווה דבר נוכח ההתקדמות הטכנולוגית בשנים שחלפו והעובדה שמלכתחילה נרכש "מיד שניה", ואילו הנתבע לא הביא כל ראיה שתסתור זאת מלבד משפט בעלמא :"לקחת לי מסך שעלה חצי מיליון שקל" (פרו' עמ' 26 ש' 4). להזכיר כי שני מסכים אחרים שנותרו אצל התובעת וטרם סופקו, עת השיקים החלו לחזור הופחתו מסך החוב בעת מכירתם ללקוח אחר. (ראה פעולה אחרונה בכרטסת מיום 13/11/13 זיכוי על סך 129,203 ₪, חשבונית זיכוי מס' 20565).

ג. האם הנתבע ערב לחובות החברה?

1. ראשית יובהר כי אין מחלוקת שהנתבע יכול להיות חייב לכל היותר בסך של 335,452 ₪ (4 שיקים על סך 83,863 ₪ כל אחד). הנתבע אינו חייב בגין שבעת השיקים של הנתבעת על סך 24,000 ₪ כ"א, באשר חתימתו לא מופיעה בגב שיקים אלו.
2. נבחן כעת האם הנתבע חתם על גב השיקים, האם חתימתו נועדה לשמש ערבות לפרעון השיקים שעל גבם חתם והאם עיסקת הליסינג שינתה את המצב המשפטי ביחס לערבותו של הנתבע. .

הנתבע חתם על גב השיקים

1. הנתבע הודה בשני מועדים שונים בהם חתם על תצהיר כי הוא זה שחתם על גב השיקים. ראו תצהירו מיום 26/1/12 כתמיכה להתנגדות, סעיף 30 – "חתמתי על גב ההמחאה...", וכן ביום 10/11/15 בתצהירו המשמש כעדות ראשית שם הצהיר כדלקמן:

"יודגש כי לא נתתי ערבות אישית כלשהי, אלא לבקשת הזוכה חתמתי על גב ההמחאות בלא שמובהרת לי סיבת הבקשה. כאמור, בין נציגי הזוכה לביני, כמנהל החייבת מס' 1 וחברות נוספות קיימת היכרות ממושכת ויחסי אמון ולפיכך לא בדקתי את סיבת הבקשה אלא חתמתי על גב חלקן של ההמחאות. להפתעתי נודע לי כי במועד כלשהו לאחר מכן, הוטבעה חותמת לפיה נחזה כאילו מדובר בערבות אישית שלי על גבי חתימתי. יודגש כי הטבעת החותמת נעשתה ללא קבלת רשות כלשהי מהחייבת או ממני וכי מדובר בזיוף שאין בו כדי להטיל חיוב כלשהו". (סעיף 21 )

1. והנה הפלא ופלא, במועד ההוכחות ביום 8/12/15 תקפה השכחה את הנתבע והוא הביע ספק אם החתימות הן שלו וכך השיב:

ש. "אתה אומר שהחתימות על השיקים הן לא שלך?

ת. לא אמרתי את זה.

ש. החתימות על השיקים הן שלך?

ת. תראה לי על מה מדברים, אולי הן שלי או לא.

ש. מציג לך את גב השיק שמספרו 2155 האם זו חתימתך?

ת. תביא לי שיק אחר כי בזה קשה לראות.

ש. מציג לך גב של 3 שיקים נוספים האם זו חתימתך?

ת. לא בטוח. " (עמ' 32 ש' 15-22).

ש. אתה זוכר שחתמת אי פעם על גב השיקים?...

ת. בגדול במעורפל זכור לי שביקשו ממני במשרד שלי לחתום, לא זוכר שחתמתי....לגבי החתימה – לא אשקר, אני לא זוכר במאה אחוז שלא ולא במאה אחוז שכן

ש. מפנה לסעיף 21 מצטט: לבקשת הזוכה חתמתי על גב ההמחאות.

ת. יכול להיות. אבל במפורש לא לערבות אישית. יכול להיות שחתמתי אבל לא נאמר לי שזה לצורך ערבות אישית. כמו שציינתי לפני רגע כשאומרים לי לחתום אישית אני חותם, אם אני מחליט לחתום ולוקח את המשמעות של הכל, אני ממלאה את הפרטים שלי וחותם. פה רואים שזה לא נעשה כערבות אישית ושאח"כ שמו את החותמת.

ש. אז

למה חתמת

ת. אין לי מושג, לא אשר. אבל רואים את זה שהחותמת "נתפרה" אחרי זה".(פרו' עמ' 33 ש' 3-13)

1. עדותו הנפתלת של הנתבע לא עוררה כל אמון, וזו בלשון המעטה. די במבט לא מקצועי כדי להיווכח שהחתימות בגוף השיק כמורשה חתימה של החברה זהות לאלו שבגב השיק וזהות לחתימתו על תצהיריו, ולכן אני קובעת כי חתימת הנתבע מופיעה בגב ארבעה השיקים שהוגשו להוצל"פ, על סך 83,863 ₪ כל אחד.

משמעות חתימת הנתבע בגב השיקים

1. הנתבע טען כי חתם בגב השיקים משום שהתבקש לעשות כן, לא שאל לשם מה ולא קיבל כל הסבר. עוד טען כי בעת שחתם בגב השיקים (נספח ד') לא הופיעה התבנית שהוטבעה וזו לשונה:

אני החתום מטה, ערב אישית לפרעון

שיק זה ללא הגבלת זמן

שם............. ת.ז. ..................

כתובת..................................

טלפון .............. ..............

1. הנתבע עמד בתוקף על כך שהשיקים נמסרו במשרדו שבירושלים, בעוד שמשרדי התובעת הם בפתח תקווה ומכאן שהתבנית הוספה לאחר חתימתו. עוד טען כי לא הוא מילא הפרטים (ארד שרון ומס' תעודת הזיהוי). הוא הצביע על כך שהחתימה גדולה חורגת מגבולות הקו וחוצה את התבנית לאורכה, מה שתומך בטענתו כי הוספה לאחר שחתם ולא בנוכחותו. (פרו' עמ' 32 ש' 22 עד עמ' 33 ש' 13).
2. מנגד מתייצבים מנהל התובעת שמואל מזוז ומנהל הפרויקטים שלמה בן אבט אשר מצהירים כך:

שמואל מזוז:

"אני דרשתי מהנתבע במפורש לחתום על חלק מהשיקים כערב לחתימת הנתבעת והוא חתם בפני על גבי נוסח ברור ביותר אשר נעשה בצורת חותמת המיועדת לצורך זה בדיוק ואשר אני הטבעתי על השיקים עובר לחתימתו כאמור. אני מדגיש שוב – הנתבע ידע היטב שהוא חותם כערב לחתימת הנתבעת על גבי השיקים, הוא נדרש על ידי לעשות כן והסכים לכך, וחתם כערב כאשר החותמת המיועדת לכך כבר היתה מוטבעת על גבי השיקים והוא חתם כאשר הוא מודע ומסכים לחתום כערב לנתבעת..."

(סעיף 25 לתצהירו, הדגשה במקור-מ.ק.)

שלמה בן אבט:

"אני נכחתי כאשר בוצעו התשלומים וכאשר הנתבע מסר למנהל התובעת את השיקים של הנתבעת והייתי נוכח עת הטביע מנהל התובעת שמואל מזוז את החותמת המיועדת לחתימת הערב על גב השיקים לפני שהנתבע חתם. המנהל שמואל מזוז הסביר לנתבע כי הוא מתבקש לחתום כערב לחתימת התובעת על גבי השיקים והנתבע הבין, הסכים ללא הסתייגות וחתם במקום המיועד לכך בחותמת"..."לא רק שנכחתי, ראיתי ושמעתי כי החותמת הוטבעה לפני חתימתו, כי מהות החתימתו הוסברה לו במפורט....- הרי עיון בשיקים מעלה כי...פרטי הנתבע וחתימתו מצויים בדיוק במקום הנכון במסגרת החותמת ואילו אכן הוטבעה החותמת בדבר הערבות לאחר חתימת הנתבע, לא ניתן היה להשיג תוצאה כל כך מדויקת של מיקום" (ס' 9 ו-10).

1. שמואל מזוז כלל לא נחקר אודות נסיבות חתימתו של הנתבע והטבעת החותמת למעט השאלה: "איפה שרון חתם על השיקים של 83,000 ₪ כערב." והוא השיב: "בירושלים" (פרו' עמ' 17 ש' 4-5), גם שלמה בן אבט העיד:

"אם זכור לי נכון, מפאתי הזמן זה היה אצל שרון במשרדו בירושלים באולם האירועים שלו...אני הייתי וראיתי אותו חותם וקיבלתי את השיקים ואם אתה אומר שזה היה בתל אביב, אני אומר שיכול להיות. אני זוכר משהו אחר, אולי הזכרון מטעה אותי עברו ארבע שנים" (פרו' עמ' 9 ש' 18-22). זכרונו של העד לא הטענה אותו, בא כוח הנתבע הטעה אותו, שכן שרון בעצמו העיד בפני בפסקנות יומיים לאחר מכן כי השיקים נמסרו בירושלים וכך אמר:

"מעולם לא חתמתי על ערבות אישית במשרדים שלהם...אני מוכן ללכת עכשיו מפה לכלל מכון לבצע בדיקה במכונת אמת, אם אני חתמתי על ערבות במשרדים שלהם אני אשלם את הכל" (עמ' 26 ש' 24-26).

1. משתמך הנתבע בדברי העדים לענין מקום חתימתו, אני בוחרת להאמין להם גם לענין הטבעת החותמת של כתב הערבות וקובעת כי הנתבע חתם על השיק מאחור כשחותמת הערבות הוטבעה עליהם בנוכחותו. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי לא סביר שמנהלי התובעת יסתובבו עם חותמת של ערבות אישית בכיסם ויחתימו את השיקים במעמד החתימה (עמ' 35 ש' 5 ו-25), לא מוצאת מה לא סביר בכך, במיוחד כשמנכ"ל התובעת ומנהל הפרויקטים מגיעים למשרדי הלקוח לצורך קבלת שיקים בגין עסקה משמעותית של למעלה ממיליון ₪. בכל מקרה משלא נשאלו במפורש לגבי תמיהה זו, איני מוצאת שיש בה כדי לשנות את התמונה הראייתית כפי שהוצגה בפני.
2. לא זו אף זו, גם אם היה הנתבע חותם על גב השיק ולא היתה מוטבעת תבנית כתב הערבות, עדיין היה בחתימה זו כדי לחייב את הנתבע באופן אישי, כיוון שלא מדובר בחתימת היסב ואילו חתימת מורשה החברה מופיעה בחזית השטר והיא אינה נדרשת גם מאחוריו ולכן מדובר בחתימה המחייבת את הנתבע באופן אישי. אין כזה דבר חתמתי סתם כי ביקשו ממני, כפי שטען הנתבע, ספק לגבי מהות החתימה מתירים על ידי הטלת חבות אישית. (ראו ס' 25(א) לפקודת השטרות ורע"א 7991/09 אלון צור נ' רוני שטרן (מיום 31/7/12 פורסם בנבו) באותו מקרה חתם מנהל חברה פעמיים פעם בתור עושה השטר ופעם בתור ערב, מבלי שהושמה חותמת החברה. החתימה הכפולה פורשה כחתימה אחת בשם החברה והשניה כערב – פירוש המועיל לשטר.
3. התרשמותי היא שהנתבע ידע היטב שחתם ערבות לפרעון השיקים שמסרה החברה שבבעלותו, הדרישה לערבות אישית סבירה ומקובלת בעולם העסקים, נוכח סכום העסקה הגבוה. זו אינה הפעם הראשונה ובוודאי שלא האחרונה שבה הנתבע חתם על ערבות אישית. הוא עצמו העיד שחתם כערב "נתבקשתי לחתום על ערבות על שיק, אני תמיד ממלא את הפרטים שלי, עשיתי את זה לפני שבוע, נתתי שיק ערבות..."(פרו' עמ' 32 ש' 24-25).
4. הנתבע קשור לפחות לשבע חברות שונות בהם הוא או אשתו משמשים כבעלי מניות ו/או מנהלים ראו נספח אחרון לתצהירי התובעת וכן דבריו בחקירתו הנגדית, שם התערפל מעט זכרונו, הוא סבר בתחילה שיש לו רק חברה אחת שהוא בעלים בה או בעל מניות, אולם לאחר שב"כ התובעת הקריא לו שמות שבע חברות מתדפיס שהחזיק בידיו הודה: "כן אולי אני רשו9ם בהן, כן. יכול להיות" (עמ' 24 ש' 13-17).
5. לסיכום, לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הוכח לי ברמה הנדרשת במשפט אזרחי כי חתימתו של הנתבע בגב השיקים נועדה לשמש ערבות לפירעון אותם שיקים.

היקף ערבותו של הנתבע

1. כפי שהוסבר לעיל, הנתבע יכול להיות חייב לכל היותר בסך של 335,452 ₪ (4 שיקים על סך 83,863 ₪ כל אחד). הנתבע כפר כליל בערבותו. לצורך הדיון, אם היה טוען שערבותו מוגבלת ונועדה להבטיח ביצוע העסקה האחרונה בלבד – זו שנלווה אליה מימון ליסינג, עדיין הדבר לא היה מפחית את חובו מהסיבה הפשוטה שהעסקה עמדה על סך 1,305,487 ₪, 70% ממנה מומן על ידי חב' הליסינג והיתרה בשיעור של 30% על ידי הנתבעת, גם אם נצמצם ערבותו של הנתבע לאותם 30% בלבד, הרי שסכום הערבות מגיע ל- 391,641 ₪ - יותר מסך ארבעת השיקים שחזרו ועליהם חתום הנתבע כערב.

ד. לסיכום

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התנגדויות הנתבעים ומחייבת אותם בתשלום הוצאות משפט בהליך זה, ביחד ולחוד בסך של 30,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור כדין, מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ח' ח' טבת תשע"ו, 20 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.

מזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותעביר הפקדון שהפקידה נתבעת מס' 1 על סך 15,000 ₪ לידי ב"כ התובעים, על חשבון ההוצאות שנפסקו (אסמכתא מיום 13/5/13).