לפני: כב' השופט אלכס קוגן

נציגת עובדים: לאה קורן

נציג מעסיקים: אורי קידר

החלטה

1. מה יעלה בגורלם של הרכבים אשר הוצמדו למבקשים במסגרת עבודתם בפיקוח על הדייג וזאת עד למתן הכרעה סופית בתביעה העיקרית שלפנינו?

זו הסוגיה העומדת להכרעתנו בשלב דיוני זה של ההליך הזמני שלפנינו.

2. נדגיש, כי אכן, הצדדים לא פרשו לפנינו מסכת ראיות מלאה ומכאן שהמדובר בעובדות לכאוריות בלבד כמקובל בהליך זמני.

יחד עם זאת, יש לזכור, כי מאז יום 16.2.12, שהוגשו כאן כתב התביעה והבקשה למתן סעדים זמנים קיימנו שמונה ישיבות בבית הדין מתוך רצון להביא את הצדדים להסכמות המייתרות החלטות שיפוטיות.

הצדדים הצליחו להגיע להסכמות בדבר יתר תנאי העסקתם של המבקשים על רקע העברתם מיחידת הפיקוח באגף הבכיר לדייג והחקלאות למים (להלן: "אגף הדייג") ליחידת הפיקוח על הצומח והחי (להלן: "יחידת הפיצו"ח") כאשר בתחילת הדרך היו 5 תובעים/מבקשים, עם שניים מהם הגיעה המדינה להסכמות מחוץ לכותלי בית הדין בדבר פרישתם משירות המדינה וכיום עיקר המחלוקת נסובה סביב סוגית אותם רכבים שהוצמדו למבקשים במסגרת שנות עבודתם בפיקוח על הדייג, כאשר בשלב זה מבקשת המדינה ליטול מהם רכבים אלו, כבר עכשיו, ולהפכם לרכבי איגום של יחידת הפיצו"ח כך שישמשו לעבודת הפיקוח 24 שעות ביממה.

כפי שזה נראה כעת, ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים בדבר יתר תנאי העסקתם של המבקשים לאחר העברתם ליחידת הפיצו"ח, קובעות למעשה, שהמבקשים ימשיכו לבצע עבודה בפיקוח על הדייג ללא שוני בסדרי העבודה ובמהות העבודה שבוצעה על ידם בשנים עברו מבלי שתהיה פגיעה כלשהי במעמדם בעבודה ובדרגתם.

המבקשים נדרשים לבצע היום את אותה עבודה בדיוק אותה הם נדרשו וביצעו בעבר.

3. למרות שהתמונה העובדתית היא לא לגמרי מלאה, יש לנו יסוד להניח, כי לא מעט עובדות המצריכות הכרעה בסוגית הרכבים, כלל אינן שנויות במחלוקת.

אין מחלוקת, כי למר משה אלמוג (מבקש מס' 1) הוצמד רכב שטח (4*4) החל מיום 15.1.96.

אין מחלוקת, כי למר מאיר יפרח (מבקש מס' 2) הוצמד רכב שטח החל מיום 22.12.91.

כך גם אין מחלוקת, כי לד"ר עוז גופמן (מבקש מס' 3) הוצמד רכב שטח החל מיום 6.12.09.

למעשה, החל ממועד תחילת עבודתם קיבלו המבקשים רכבים צמודים (רכבי 4*4), פרט לד"ר גופמן, שקיבל ממועד תחילת עבודתו תוספת "ניידות ברכב שירות ד' 45% דרכים קשות", ומאז 6.12.09, קיבל רכב 4*4.

הרכבים היו צמודים למבקשים משך כל ימות השנה כאשר משנת 2007 גם בני משפחתם של המבקשים 1 ו- 2 היו רשאים להשתמש ברכבים אלו והמימון כמובן היה במלואו על חשבון המדינה, לרבות דלק, רישיון רכב, ביטוחים, טיפולים וכד'.

4. בשנת 2010 פורסם דו"ח מבקר המדינה, במסגרתו נמצא, בין היתר, כי ניהול הדייג בכינרת ובים התיכון לקוי, ונקבע כי מן הראוי שמשרד החקלאות, יפעל בין היתר, להגברת הפיקוח והאכיפה.

בהתאם לכך, החליט מנכ"ל משרד החקלאות להעביר את הפיקוח על הדיג לאחריות יחידת הפיקוח על הצומח והחי (להלן: "יחידת הפיצו"ח").

המבקשים זומנו לשיחות שימוע, בשל העברת האחריות על הפיקוח לפי פקודת הדייג ליחידת הפיצו"ח.

לאחר השימוע, התקבלה החלטה בדבר העברתם ליחידת הפיצו"ח החל מיום 1/3/12, וכן, ביחס לתנאי העסקתם ביחידה.

במסגרת זו, הודע למבקשים כי עליהם להחזיר את רכבי ה- 4*4 שבשימושם, ועם המעבר ליחידת הפיצו"ח הם יהיו זכאים לתוספת אחזקת רכב אישי ברמת ניידות 5 ותשלום קצובת נסיעה בתחבורה ציבורית.

על החלטה זו הגישו המבקשים בקשתם שלפנינו.

קשה לראות בשלב לכאורי זה מחלוקת אמיתית על כך ,כי רכבי ה- 4*4 הצמודים מהווים חלק משמעותי בתנאי העסקתם של המבקשים. כך למשל, המבקשים העריכו הטבה חודשית זו בסך של כ- 10,000 ₪ ברוטו (ראה חוות דעת שהוגשו על ידי המבקשים 5- 3), והמדינה העריכה ההטבה בסך משתנה בין 5,380 ₪ ל- 7,500 ₪ ברוטו לחודש (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 4/4/12) כאשר המדינה שבה ומדגישה, כי רכבים אלו הם כלי עבודה חשובים מאוד שהועמדו לרשות המבקשים מלכתחילה לצורך ביצוע עבודת הפיקוח בשטח ובהתחשב בדרישות התפקיד. מכאן, שהמדינה לא רואה ברכבים הצמודים כהטבה אלא ככלי עבודה כשהיא מעולם לא התחייבה כלפי מי מהמבקשים ליתן לו רכב צמוד כתנאי מתנאי העסקתו ו/או כהטבה ולטענתה המבקשים הם אלו שלוקים בהיתממות משום שידעו ויודעים היטב, "כי מטרת הרכב הצמוד אינה לשמש הטבה ודרך לשפר את שכרם/תנאי העסקתם במשיבה ובתוך כך נתנו הסכמתם המפורשת "להחזיר את הרכב במקום ובמועד שיקבע על ידי המשרד" (סעיף 10 לסיכומי ב"כ המדינה תוך שהיא מפנה לטופס ההתחייבות מקבל רכב ממשלתי).

כמו כן, במהלך הדיונים הגיעו הצדדים לידי הסכמות בדבר מרבית תנאי העסקתם של המבקשים ביחידת הפיצו"ח, כאשר בשלב זה, עלינו להכריע בשאלה אחת בלבד והיא, סוגיית השארת רכבי ה- 4*4 אצל המבקשים (להלן: "המבקשים"), וזאת, עד למתן פסק דין סופי בתביעתם העיקרית.

השתלשלות העניינים ומסכת העובדות הלכאוריות:

5. בעבר, יחידת הפיקוח מנתה 7 עובדים: פקח- מר שאדי חליל, מנהל היחידה- מר חגי נויברגר וחמשת המבקשים כאשר נותרנו כיום רק עם שלושה מהם. (עם השניים האחרים הגיעה המדינה להסכמות על פרישתם משירות המדינה).

כמו כן, באותה העת היו ביחידה 6 רכבי 4*4, כאשר לפקח- מר חליל, לא היה רכב.

6. פרט לד"ר גופמן - המבקש 3, יתר המבקשים קיבלו רכב צמוד (4*4) החל ממועד תחילת עבודתם, כאשר לטענתם, רכב ה- 4*4 הצמוד היה שיקול משמעותי לתחילת עבודתם במשיבה. כך למשל, טען מר יפרח – המבקש 2, כי הוא עזב את עבודתו במשטרה, נוכח כך שחלק מתנאי העסקתו במשיבה יכללו רכב צמוד מסוג 4*4.

ד"ר גופמן, החל את עבודתו במשיבה בשנת 2001 בהתאם לחוזה עבודה אישי, ושימש כמנהל ענף פיקוח דיג דרום.

החל מיום 1/10/01 קיבל התובע תוספת "ניידות ברכב שירות ד' 45% דרכים קשות", ובשנת 2009 קיבל ד"ר גופמן רכב 4*4.

במאמר מוסגר יצוין, כי עולה לכאורה שתוספת הרכב שקיבל ד"ר גופמן משנת 2001 ועד לשנת 2009 הייתה גבוהה יותר ממה שהוצע לו לאחר המעבר ליחידת הפיצו"ח (עמ' 7- 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4/4/12).

בשנת 2010 קיבל ד"ר גופמן מינוי כעובד מדינה.

7. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2010 הובעה דאגה גדולה בעקבות דלדול הדגה בכינרת ובים התיכון, אשר הגיעה בשנת 2008 לשפל חסר תקדים. בנוסף, נמצא כי ניהול הדייג בכינרת ובים התיכון היה לקוי ונקבע כי מן הראוי שמשרד החקלאות, יפעל בין היתר, להגברת הפיקוח והאכיפה.

8. בהתאם לכך, החליט מנכ"ל משרד החקלאות להעביר את הפיקוח על הדיג לאחריות יחידת הפיצו"ח. החלטה זו התקבלה באישורה של שרת החקלאות, הגב' אורית נוקד.

9. ביום 8/11/11 זימן מנכ"ל המשיבה את נציגי הסתדרות עובדי המדינה, ועד העובדים הארצי, וועד עובדי בית דגן לפגישה עימו, במסגרתה הודיע להם על כוונת משרד החקלאות להעביר את אחריות הפיקוח על הדייג, ובכלל זה את המפקחים ליחידת הפיצו"ח ונסיבותיה.

יצוין, כי לטענת משרד החקלאות, ההחלטה להעביר את הפיקוח על הדייג לאחריות יחידת הפיצו"ח התקבלה משום שעבודת הפיקוח במסגרת אגף הדייג הייתה חסרה, בלתי מספיקה ובלתי נאותה, באופן הגורם נזקים קשים וממשיים לממשק הדייג בישראל.

לטענת המשיבה, נציגות הסתדרות עובדי המדינה, וועד העובדים הארצי וועד עובדי בית דגן הסכימו למהלך ההעברה וביקשו להיות שותפים לקביעת תנאי ההעברה של המפקחים, אולם, בהמשך, ומשנודע להם שהעובדים מיוצגים על ידי עורך דין חיצוני, הם הודיעו מפורשות כי הם מפסיקים את טיפולם בעניין (ראה נספח א' לתצהירו של מר יוסי שי, מנכ"ל משרד החקלאות).

10. ביום 30/11/11 זימנה הגב' רחל פנצר - סמנכ"ל בכיר למינהל ומשאבי אנוש במשרד החקלאות, את המבקשים לישיבת שימוע, שעתידה הייתה להתקיים ביום 8/12/11, בשל העברת האחריות על הפיקוח לפי פקודת הדייג ליחידת הפיצו"ח (נספחים א1- א5 לתצהירה של הגב' פנצר).

11. בעקבות הודעתו מיום 1/12/11 של ב"כ התובעים, במסגרתה ביקש לדחות את מועד השימוע, נדחות ישיבות השימוע ליום 29/12/11 (נספחים ב1- ב5 לתצהירה של גב' פנצר).

12. ביום 29/12/11 נערך שימוע לכל אחד מהמבקשים, בנוכחות הגב' רחל פנצר, מר אברהם אמרג'י, עו"ד מיכל סגן כהן וב"כ התובעים- עו"ד פילובסקי (נספח ג' לתצהירה של גב' פנצר).

13. ביום 1/2/12 הודיעה גב' פנצר למבקשים על ההחלטות שהתקבלו בעניינם לאחר עריכת השימוע, ובין היתר, כדלקמן:

"בהתאם לאישור חריג שניתן על ידי הממונה על השכר במשרד האוצר, לפקחי יחידת הפיצו"ח, תוקנה לך החזקת רכב אישי ברמת ניידות 5, להגעתך למקום העבודה ולחזרתך ממנו, זאת בנוסף לתשלום קצובת נסיעה בתחבורה ציבורית לפי ההוראות המחייבות" (נספח ד לתצהירה של גב' פנצר).

14. יובהר, כי תנאי העסקתם של המבקשים כפי שהיו עד למועד ההחלטה בדבר העברתם ליחידת הפיצו"ח היו שונים מתנאי העסקתם כפי שהיו אמורים להיות עם העברתם.

15. ביום 9/2/12 פנה ב"כ המבקשים לגב' פנצר, ביחס לתנאי העסקתם של המבקשים לאחר העברתם ליחידת הפיצו"ח (נספח ו לתצהירה של גב' פנצר).

16. ביום 15/2/12 הודיעה הגב' פנצר לב"כ המבקשים, כי אין אפשרות להענות לתנאים המבוקשים במכתבו מיום 9/2/12, וכי המבקשים ישובצו ביחידת הפיצו"ח החל מיום 1/3/12 (נספח ז לתצהירה של גב' פנצר).

17. ביום 16/2/12 הגישו המבקשים בקשתם למתן צווים זמניים- שלפנינו, במסגרתה ביקשו בין היתר, למנוע הפגיעה בתנאי העסקתם ובהגדרת תפקידם.

במקביל, הגישו המבקשים ביום 16/2/12 תביעתם העיקרית.

18. במהלך ההליך שלפנינו, התקיימו מספר ישיבות בבית הדין, וניסיונות שונים של הצדדים, הן בעצמם והן באמצעות בית הדין להגיע להסכמות.

בסופו של יום, ובהסכמת הצדדים, רכבי ה- 4*4 הושארו אצל המבקשים עד היום.

אלא שעתה טוענת המדינה שלא ניתן יותר להשאיר את הרכבים אצל המבקשים ומבקשת כבר עכשיו לא להמתין עד מתן פסק דין סופי בתיק ולהפוך רכבים אלו לרכבי איגום של יחדית הפיצוח כך שישמשו לעבודת הפיקוח 24 שעות ביממה.

19. כאמור לעיל, בעבר יחידת הפיקוח מנתה 7 עובדים: פקח- מר שאדי חליל, מנהל היחידה- מר חגי נויברגר וחמשת המבקשים שעתרו בתביעה זו מהם נותרנו עם שלושה.

כמו כן, באותה העת היו ביחידה 6 רכבי 4*4, כאשר לפקח- מר חליל, לא היה רכב.

כיום, מר חליל גויס כפקיד יבוא ויצוא ומנהל היחידה- מר נויברגר, משמש כמנהל פיקוח ומעגנות ואחראי על כל תפעול המעגנות של אגף הדייג ובקשר עם מעגנות אחרות של אגף הדייג.

ויודגש, כי מר נויברגר נשאר עם הרכב 4*4 (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/12).

20. לאחר שהוסדרה פרישתם של מר דניאל בן יעיש ומר ישראל סטולבוב, במסגרת ההליך שהתקיים לפנינו, יחידת הפיקוח באגף מונה שלושה פקחים, שהינם המבקשים שלפנינו.

חשוב הוא לומר ולשים לב לכך, כי רכבי ה- 4*4 שהיו ברשותם של מר דניאל בן יעיש ומר ישראל סטולבוב עברו עם פרישתם ליחידת הפיצו"ח (ש' 12, עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/12).

21. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 21/2/12 הסכימו הצדדים, כי כל מי שיש לו מהמבקשים היכולת לעבוד בפיקוח על הדיג ימשיך לעבוד אך ורק בתחום זה, וזאת כל זמן שהוא עומד ביעדים המקצועיים שיקבעו ונקבעים על ידי המשרד.

במסגרת עבודת הפיקוח על הדייג עיקר העבודה יהיה בים, בכינרת ובמפרץ אילת, אך ככל שיתבקש מי מהמבקשים להגיע על ידי הממונה לתחנה בגלבוע, ו/או לכל מקום אחר, על פי הוראות הממונה, הוא יעשה כן (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 21/2/12).

22. בדיון שהתקיים לפנינו ביום 24/10/12 הגיעו הצדדים להסכמות הבאות, שיחולו על מר משה אלמוג ומר מאיר יפרח, לגבי תביעתם העיקרית:

"א. כל מי שיש לו היכולת מביניהם לעבוד בפיקוח על הדייג, ימשיך לעבוד אך ורק בתחום זה זאת כל זמן שהוא עומד ביעדים המקצועים שיקבעו ונקבעים על ידי המשרד.

ב. במסגרת עבודת הפיקוח על הדייג, עיקר העבודה יהיה בים, בכנרת ובמפרץ אילת, אך ככל שיבקש מי משניהם להגיע על ידי הממונה לתחנה בגלבוע ו/או לכל מקום אחר על פי הוראות הממונה, הוא יעשה כן.

ג. תובעים אלו לא יעבדו במשמרות זאת כפי שהם לא עבדו במשמרות גם עת שהיתה יחידת הפיקוח בענף הדייג.

ד. שני תובעים אלו היו ונשארו עובדי מדינה המועסקים על פי כתב מינוי".

23. כמו כן, הסכימו הצדדים ביחס לד"ר גופמן באשר לתביעתו העיקרית, כי עיקר עבודתו תמשיך להיות בפיקוח על הדייג, כך שימשיכו להיות מוטלות על ד"ר גופמן גם מטלות נוספות של איסוף נתונים על הדייג, לרבות המטלות המתוארות בתיאור תפקידו כפי שבא לידי ביטוי במסמך מיום 18/12/00 (נספח כא'2 לתצהירו של ד"ר גופמן).

בנוסף, מנהל ענף הדייג במשרד החקלאות, מר חיים אנג'וני ומנהל יחידת הפיצו"ח, מר רועי קליגר, הבהירו לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/12, כי אין להם שום רצון לפגוע במעמדו של ד"ר גופמן, וכרצון טוב וככל שזה ניתן, ישלבו אותו גם באיסוף נתוני הדייג ובמטלות נוספות בהן מבקש ד"ר גופמן להיות מעורב (עמ' 17 לפרוטוקול הדיון מיום 24/10/12).

24. במצב דברים זה, ומשהגיעו הצדדים להסכמות לגבי מרבית תנאי עבודתם של המבקשים ביחידת הפיצו"ח, בשלב זה עלינו להכריע בשאלה אחת בלבד והיא, סוגיית השארת רכבי ה- 4*4 אצל המבקשים, וזאת, עד למתן פסק דין סופי בתביעתם העיקרית.

25. עיקר טענות המבקשים 3 ו- 5:

א. על המדינה נאסר לפגוע חד צדדית בתנאי ההעסקה של המבקשים, המהווים חלק מחוזה העסקתם.

ב. רכב ה- 4*4 הצמוד מהווה הטבת שכר, אשר ערכה הכספי מגיע לסך של כ- 11,000 ₪ ברוטו.

ג. נטילת הרכב הצמוד, אשר ניתן למבקשים משך שנים רבות, הינה הרעת תנאים מוחשית. כמו כן, נטילת הרכב ללא מתן פתרון חלופי של ממש דינה כדין פיטורים.

ד. התובעים הסתמכו על הטבת הרכב, וכך למשל מר מאיר יפרח עזב את עבודתו במשטרה, בכדי לקבל רכב צמוד.

ה. אין כל הצדקה לגיוס רכבי המבקשים, ודומה, כי נטילת הרכבים דרושה על מנת למנוע מרמור והתקוממות מצד עובדי יחידת הפיצו"ח.

26. עיקר טענות המבקש מס' 4- ד"ר עוז גופמן:

א. עבודתו של ד"ר גופמן אינה צפויה להשתנות עם המעבר ליחידת הפיצו"ח, בהתאם להסכמות הצדדים. ד"ר גופמן הוכר כזכאי להצמדת רכב לצרכי עבודה כהטבה, לביצוע אותה עבודה ואותו התפקיד בדיוק, אותם הוא נדרש לבצע מתוקף תפקידו גם כעת.

ב. אין כל סיבה מוצדקת לשלילת הצמדת הרכב לד"ר גופמן, למעט סיבה ניהולית שאינה מידתית ואינה מוצדקת, והיא למנוע טרוניות עובדים אחרים ביחידת הפיצו"ח.

ג. התובע מכר את רכבו הפרטי בהסתמך על עבודתו בתפקידו הנוכחי.

27. עיקר טענות המשיבה- המדינה:

א. למבקשים אין זכות קנויה לרכב צמוד, אשר ניתן להם במועדים שונים של העסקתם בהתאם לשיקולי תקציב ובכפוף לאישור החשב הכללי, לצורך ביצוע עבודת פיקוח יעילה ומיטבית בשטח.

ב. אין כל הוראה בחוזה העבודה של המבקשים המחייבת את המשיבה במתן רכב צמוד כחלק מתנאי העסקתם ולצורך שימוש פרטי שלהם.

ג. הרכב הצמוד משמש ככלי עבודה, ולא כהטבת שכר.

ד. המדובר הוא בהחלטה במסגרת הפרורגטיבה הניהולית של המדינה כמעסיקה, ובהתאם לצרכי העבודה המשתנים, וזאת לצורך ביצוע העבודה באופן היעיל והמיטבי ביותר.

ה. הוספת הרכבים של שלושת המבקשים למערך העבודה של יחידת הפיצוח הינה חיונית, נדרשת והכרחית לביצוע הפיקוח הנדרש.

28. דיון והכרעה

היחסים בין המדינה כ"מעסיק" לבין המבקשים כ"עובדים" הם יחסים חוזיים.

למדינה יש הזכות לקבל החלטה ניהולית ולהחליט שהמבקשים יעברו לעבוד מאגף הדייג ליחידת הפיצו"ח.

זו למעשה הפררוגטיבה הניהולית של המדינה ואין חולקים עליה.

29. אין גם מחלוקת שאותם רכבי שטח שהוצמדו למבקשים הם כלי עבודה יקרים ויחידת הפיצו"ח שואפת שיהיו ברשותה כמה שיותר רכבי איגום שישמשו אותה בעבודות הפיקוח, לאו דווקא בתחום הדייג, כל ימות השנה, 24 שעות ביממה.

התועלת שהמדינה מבקשת להשיג בהפיכת אותם רכבי שטח שהיו צמודים למבקשים משך שנים לרכבי איגום היא בעיקר תועלת כספית.

30. יחד עם זאת, על המדינה כ"מעסיק" של המבקשים גם לזכור, כי אותם רכבי שטח שהוצמדו למבקשים משך השנים ושימשו אותם ואת בני משפחותיהם, שמשנת 2007 היו רשאים גם הם לנהוג ברכבים אלו, מהווים לכאורה חלק ניכר מתנאי העסקתם של המבקשים זאת בנוסף להיותם של רכבים אלו כלי עבודה.

31. שוב יודגש, כי משך השנים והתקופות שפורטו בהחלטה זו, שימשו הרכבים את המבקשים ואת בני המשפחה שלהם כרכבי המשפחה בנוסף להיותם של רכבים אלו כלי עבודה.

העלויות של הדלק, הביטוחים ויתר עלויות האחזקה השוטפת של אותם רכבים ששימשו שנים את משפחותיהם של המבקשים היו במימונה המלא של המדינה.

ברמות השכר בהן משתכרים המבקשים, עולה לכאורה, כי אותם רכבים שהוצמדו למבקשים מהווים חלק ניכר מתנאי העסקתם במדינה.

32. נראה לכאורה, כי אותם רכבים צמודים שניתנו למבקשים, לא זו בלבד שמהווים הטבה ניכרת בתנאי העסקתם, אלא זו הטבה חריגה בעלותה הכספית ולכן המדינה רוצה לשים להטבה ניכרת זו סוף.

33. שוב נציין, כי יש פה דפוס התנהגות של הצדדים שנמשך משך שנים לפיו הרכבים היו בשימושם של המבקשים ושל בני משפחותיהם גם מחוץ לשעות העבודה בהן שימשו הרכבים ככלי עבודה.

דפוס התנהגות זה של הצדדים יצר לכאורה תנאי בהסכם העבודה לפיו הרכבים שימשו את המבקשים ובני משפחותיהם מחוץ לשעות העבודה.

גם אם נראה לכאורה שמדובר בתנאי חוזי שהוא בלתי מאוזן בעלותו הכספית – אין בכך לגרוע מתוקפו.

לכן, קשה שלא לראות, בשלב לכאורי זה, ברכבים הצמודים כחלק ניכר מתנאי העסקתם של המבקשים, זאת גם אם הם חתמו על "טופס: התחייבות מקבל רכב ממשלתי" לפיו הם התחייבו "להחזיר את הרכב במקום ובמועד שיקבע על ידי המשרד".

34. המדינה כ"מעסיק" של המבקשים, אשר כפופה אף היא לדיני החוזים, אינה יכולה לשנות באופן חד צדדי את תנאי החוזה על פיו היא מעסיקה את המבקשים (בג"ץ 239/83 מילפלדר נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא(2) 210).

בדיוק כפי שהמדינה לא יכולה להפחית באופן חד צדדי שכר עבודתם של המבקשים, כך גם היא לא יכולה לכאורה להחליט לפתע שעובד אשר משך שנים, אחד מתנאי העבודה שלו כולל רכב צמוד שמשמש אותו ואת בני משפחתו גם מחוץ לשעות העבודה, כי המדינה מבטלת תנאי חוזי זה ללא הסכמתו של העובד ומבלי ליתן לו חלופה ראויה אחרת.

מעשיה של המדינה בלקיחת הרכב הצמוד ללא מתן חלופה ראויה אחרת מהווים לכאורה שינוי חד צדדי ואסור ביחסי העבודה.

35. עלינו לזכור, כי במעברם של המבקשים לעבוד ביחידת הפיצו"ח, הם ממשיכים לבצע את אותה עבודה בפיקוח על הדייג ללא שוני בסדרי העבודה וללא שוני במהות העבודה שבוצעה על ידם בשנים עברו.

שלא כמו בפרשות שנדונו במסגרת ע"ע 300353/97 מדינת ישראל נ' נהרי, פד"ע לה 318, 325) ו- ע"ע 350/03 מדינת ישראל, משרד העבודה והרווחה נ' אברהם גרינשפן (טרם פורסם, ניתן ביום ניתן ביום 24/04/2006), סדרי העבודה של המבקשים לא שונו.

בפרשות נהרי וגרינשפן, שונו סדרי המשמרות שפגעו בהכנסות העובדים ולכן הסעד באותן פרשות היה במתן פיצוי כספי. כאן בנסיבותיו הלכאוריות של המקרה שלפנינו נדרשים המבקשים לבצע היום את אותה עבודה בדיוק אותה הם נדרשו לבצע בעבר לפי אותם סדרי עבודה.

36. בנסיבותיו הלכאוריות של מקרה זה שלפנינו, מנסה המדינה באופן חד צדדי לבטל תניית העסקה מהותית אשר כלולה בתנאי העסקתם של המבקשים, שהיא אכן חריגה בעלותה הכספית, אך עדיין הסבירות שבסופו של יום נתיר למדינה בפסק דין סופי לעשות כן ללא מתן חלופה הולמת למבקשים, היא סבירות נמוכה יותר מהסבירות שנתיר לה לעשות כן.

מכאן, שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים.

37. לכאורה עולה, כי משמעות מעשיה של המדינה בלקיחת רכביהם הצמודים של המבקשים והפיכתם לרכבי איגום של יחידת הפיצו"ח מבלי שהיא נותנת למבקשים חלופה ראויה כלשהי, כגון רכבים צמודים שהם לאו דווקא רכבי שטח ואלו יכולים להיות גם רכבים פשוטים וזולים ביותר, היא פגיעה דרסטית ברמת ההכנסה של המבקשים.

נדגיש שוב – המדינה לא יכולה באופן חד צדדי להפחית שכר עבודתם של עובדיה.

38. אנו ערים לעובדה שעלות אותה הטבה לכאורית של רכבי השטח הצמודים למבקשים הינה עלות כספית גבוהה מאוד וחריגה וכפי שהסביר לנו בבית הדין מר רועי קליגר – מנהל יחידת הפיצו"ח, יש לו בעיה בכך שהוא מקבל 3 עובדים ליחידה שלו הכוללת 87 עובדים נוספים ואותם 3 עובדים חדשים מגיעים אליו עם רכבי שטח צמודים המהווים, לכאורה, חלק מתנאי העסקתם של 3 עובדים אלו, כך שאצל יתר העובדים יכולה להתעורר התמרמרות, קנאה ורצון לשפר גם הם את תנאי העסקתם שיהיו שווים לתנאים של 3 העובדים החדשים שהתקבלו ביחידה שלהם.

יחד עם זאת, ניתן למצוא בקרב עובדי המדינה לא מעט מקרים בהם שני עובדי מדינה עובדים כתף אל כתף בתנאי העסקה שונים. כך לדוגמא ישנם עובדי מדינה שבתוך תנאי העסקתם כלול הסדר פנסיה תקציבית בשונה מעובדי מדינה להם יש פנסיה צוברת ולא יעלה על הדעת שהמדינה יום אחד תחליט שהפנסיה התקציבית יקרה לה מדי לכן, היא תשנה חד צדדית גם את תנאי העסקה של אותם של עובדי מדינה שיש להם הסדר פנסיה תקציבית ובמקומו תקבע לאותם עובדים פנסיה צוברת.

באותה מידה - במקרה זה שלפנינו, על אף שמדובר לכאורה בתניית העסקה יקרה שכלולה לכאורה בתנאי העסקתם של העובדים לפיה משך שנים היה להם רכב צמוד ששימש אותם ואת בני משפחתם – לא ניתן לכאורה לשלול אותה הטבה מהמבקשים רק משום שלעובדים האחרים שעובדים עמם כתף אל כתף ביחידת הפיצו"ח אין הטבה זו.

39. בשונה מהנטען בסעיף 23 לסיכומי המדינה, לא שוכנענו בשלב לכאורי זה שהמדינה הציעה למבקשים חלופה ראויה ו/או הולמת ו/או הוגנת כנגד לקיחת הרכבים הצמודים.

40. בנסיבותיו הלכאוריות של מקרה זה, בהן פערי הכוחות בין הצדדים הם כה גדולים, אם נתיר למדינה כבר בשלב זה עוד בטרם ניתן פסק דין סופי, לקחת למבקשים את הרכבים הצמודים ולהפכם לרכבי איגום של יחידת הפיצו"ח מבלי ליתן להם חלופה ראויה אחרת, נחליש בכך באופן ניכר את כוחם של המבקשים ונגדיל משמעותית את פערי הכוחות במו"מ בינם לבין המדינה.

41. לטעמנו, בשלב לכאורי זה, ככל שהמדינה חפצה לקחת מהמבקשים את הרכבים הצמודים כבר עכשיו בטרם ניתן פסק דין סופי ולהפכם לרכבי איגום של יחידת הפיצו"ח – המדינה אינה רשאית לעשות כן אלא אם היא תתן לכל אחד מהמבקשים רכב צמוד אחר שישמש אותו ואת בני משפחתו גם מעבר לשעות העבודה.

42. בשלב זה איננו מחייבים בהוצאות וסוגיה זו תדון בפסק הדין הסופי.

ניתנה היום י"א כסלו תשע"ג, 25/11/2012 בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.