ענייננו בחברת בנייה שנקלעה להליכי פירוק, והותירה אחריה רוכשי דירות עם מבנה הכולל 20 דירות שטרם הושלם.

ניסיונות יצירתיים וממושכים להביא לגיבוש הסכמות בין רוכשי הדירות שתאפשרנה השלמת הבניה והעברת דירות ראויות למגורים לרוכשי הדירות כשלו, בשל כך, לפי הנחיותיי, הציע המפרק את המבנה למכירה.

בבקשתו דנא מפרט המפרק כי עומדות על הפרק שתי אפשרויות, האחת; מכירת המבנה as is לקונה שהציע 7.9 מיליון ₪ בצירוף מע"מ (להלן: "ההצעה הראשונה") ואפשרות שנייה, מכירת המבנה בסכום של 6 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, תוך הותרת זכות ואפשרות ל-8 רוכשי דירות מתוך כלל הרוכשים, שהביעו את רצונם להמשיך ולהשלים לקבלן הרוכש כל אחד את יתרת תמורת דירתו, באופן שהדירה תעלה לו 525,000 ₪, ובתום הבנייה יקבלו כל אחד מאותם 8 רוכשים את דירתו הראויה לאכלוס (להלן: "ההצעה השנייה").

המפרק מפרט בבקשתו כי ככל שהצעה הראשונה תאושר, כי אז יקבל כל אחד מרוכשי הדירות החזר של 100% מקרן התשלומים ששילם עבור הדירה שרכש ואולי גם תוספת בגין הפרשי הצמדה כשמאידך אישור ההצעה השנייה יביא לכך שאותם 8 רוכשי דירות יקבלו את דירותיהם (בכפוף להשלמת התמורה לקבלן הרוכש), ואילו יתר רוכשי הדירות יקבלו כ-65% החזר קרן סכומי השקעתם.

בין שתי ההצעות, העדיף המפרק, אליו הצטרף הכונ"ר, את ההצעה הראשונה, כדי לסיים את הליך הפירוק בהקדם וכדי למונע אפליה בין רוכש דירה אחד לאחר.

עוד מוסיף המפרק כי בעוד שבהצעה הראשונה יש כדי להביא להחזר 100% מכספי רוכשי הדירות הרי בהצעה השנייה, בעוד שאחדים יקבלו דירות ששווים יכול ויעלה על התמורה ששילמו בפועל, דא עקא שהאחרים יצטרכו לקבל החזר חלקי מסכום השקעתם.

לעמדתם של המפרק והכונ"ר הצטרפו כל אותם רוכשי דירות שאינם מעוניינים עוד בתשלום נוסף וקבלת דירה בסופו של הליך, ומבקשים לאמץ את ההצעה הראשונה, בהיותה שוויונית.

תומכי ההצעה הראשונה מוסיפים וטועונים כי כל המעוניין ברכישת דירה בבניין, הדרך פתוחה בפניו לפנות לקבלן החדש ולרכוש דירתו במחיר הולם, כשהחזר הכסף שיקבל ישמש אותו לשלם את חלק התמורה שתסוכם עם רוכש הבניין עבור הדירה.

מאידך, תומכי ההצעה השנייה הם אותם 8 רוכשי הדירות שמעוניינים להמשיך את הליך הבנייה כדי שיקבלו בסופו של דבר את דירתם. אלה טוענים כי אין לראות בסוגיה לפנינו כסוגיה כספית גרידא, כי חלק מאותה קבוצה הם אנשים מבוגרים שהחזר 100% מקרן השקעתם היא הפסד מבחינתם, כי - כך לטענתם - ערך הכסף בהשוואה לעליית מחירי הדיור באזור נפל משמעותית, כך שהחזר של 100% קרן הכסף משמע החזר חלק מהערך הריאלי של הקרן.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, מצאתי כי ההצעה הראשונה עדיפה על פני ההצעה השנייה, מהנימוקים שלהלן:

ראשית, בהצעה הראשונה מתקיים כלל החלוקה השוויונית בין כלל רוכשי הדירו, עיקרון המהווה ממושכלות היסוד של דיני חדלות הפירעון.

שנית, בהצעה הראשונה לא תחול אפליה או אי שיווניות בין רוכש שיכול להשלים תוספת תשלום ולקבל דירה לבין רוכש שאין ביכולתו כיום להוסיף תשלום לפירעון היתרה הנדרשת, ובכך, יזכה הרוכש בעל האמצעים, תוך גריעה ממסת ההחזר לרוכש דירה בעל אמצעים פחותים.

שלישית, במסגרת ההצעה הראשונה, ולאחר שאותה קבוצה של 8 רוכשים יקבלו החזר הקרן, יוכלו להשתמש בכסף שיוחזר לידיהם כדי לרכוש את דירתם בחזרה מהקבלן הרוכש, כנגד תשלום תמורה הולמת שתוסכם, כך שתימנע האפשרות שישלים למחיר מופחת (525,000 ₪) על חשבון רוכשי דירות אחרים שיקבלו החזר חלקי (כ- 65% מסכום הקרן).

אשר על כן, אני מאשר את ההצעה הראשונה ובהתאם מאשר את חוזה המכר שצורף כנספח 1 לבקשה ומסמיך את המפרק לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך השלמת העסקה לפי ההצעה הראשונה, קבלת התמורה וחלוקת הכסף בין כלל רוכשי הדירות.

פסיקתה לחתימתי תוגש לאחר תשלום התמורה המלאה, כדי שתועברנה הזכויות במבנה נקיות מכל זכויות של צדדי ג'.

בנסיבות, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ה, 23 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.