בעניין נאשם 3 בלבד

בפתח הכרעת הדין הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם 3 מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן.

כתב האישום

1. כתב האישום בתיק זה הוגש כנגד הרשות המקומית "עירית עיר הכרמל" (להלן: "העיריה"), שני נושאי משרה של העיריה, שתי חברות פרטיות, אשר התקשרו עם העיריה בהסכם ושני נושאי משרה בשתי החברות הנ"ל. עניינם של כל יתר הנאשמים הסתיים, והכרעת דין זו מתייחסת לנאשם 3 בלבד, שכיהן החל מחודש דצמבר 2003 ובכל מועד רלבנטי לכתב האישום, כראש עירית עיר הכרמל.
2. בעקבות כניסתו לתוקף של חוק הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), תשס"ט-2008 (להלן: "חוק הפרוק") תוקן כתב האישום, כך שבמקום העיריה כנאשמת 1 בכתב האישום המקורי, באו המועצות המקומיות עוספיה ודלית אל-כרמל, כנאשמות 1 ו- 2, וזאת לאור הוראות חוק הפרוק וצו הרשויות המקומיות (ביטול איחוד המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיה), התש"ע-2009 (להלן: "צו הפרוק").
3. כתב האישום המתוקן כולל שני אישומים, כאשר לנאשם 3 מיוחס האישום השני בלבד, על כן הכרעת דין זו לא תתייחס לאישום הראשון. בהתאם לאישום השני, בתחום שיפוט העיריה, בבעלותה, בחזקתה, בשליטתה ובפיקוחה, היה מצוי בתקופה הרלבנטית אתר פיראטי לסילוק פסולת, הממוקם ב- נ.צ. 202586/732984, והידוע כאתר דלית אל כרמל (להלן: "אתר דליה"). בהתאם למפורט באישום זה, החל מיום 13.1.2004 ולכל המוקדם עד ליום 30.10.2006, לא נקבעו באתר דליה סדרי עבודה, על אף היותו שטח פתוח ברשות הרבים, והושלכו אליו פסולת, כולל פסולת ביתית, בניין, גושית, צמיגים, חומרים מסוכנים, גזם ופסדים, בין היתר על קרקע חשופה, ללא איטום למניעת חלחול. בנוסף – לא הותקנו באתר גידור, שערים, שילוט כדין, ולא ננקטו אמצעים סבירים ויעילים למניעת בעירות של פסולת. עוד נכתב באישום, שהנאשמים התירו הבערת פסולת ולא נקטו באמצעים סבירים ויעילים לשם מניעת הבעירות, שכתוצאה מהן נפלטו עשן, לרבות עשן שחור, גזים, אדים ואבק, שגרמו לזיהום אוויר.
4. בהתאם לכתב האישום, הנאשם 3 לא פיקח, לא עשה כל שניתן, ולא נקט בכל האמצעים הסבירים לשם מניעת העבירות, על כן הואשם בעבירות אלו: גרימת זיהום מים – עבירה על סעיפים 20ב, 20כא ו-20כב לחוק המים, תשי"ט-1959; הפרת חובת פיקוח ועשייה – עבירות על סעיף 11 לחוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961 וכן על סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד-1984.

הסדר הטעון בנוגע לכל יתר הנאשמים (למעט נאשם 3)

1. לאחר שנשמעו כל הראיות בתיק והוגשו סיכומים מכל הצדדים, ולאחר שערכתי שני ביקורים במקום, הגיעו מרבית הצדדים ביום 16.7.14 להסדר טיעון, בהתאם לפירוט זה: הנאשמים 6 ו- 8 נמחקו מכתב האישום, ואילו יתר הנאשמים, למעט נאשם 3, הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, הורשעו, והוטלו עליהם העונשים הבאים: הנאשמת 1 נדונה לתשלום קנס ע"ס 100,000 ₪ והתחייבות כספית, הנאשמת 2 נדונה לתשלום קנס ע"ס 150,000 ₪ והתחייבות כספית, נאשם 4 נדון לתשלום קנס ע"ס 4,000 ₪ והתחייבות כספית, הנאשמת 5 נדונה לתשלום קנס ע"ס 150,000 ₪ והתחייבות כספית, הנאשם 7 נדון לתשלום קנס ע"ס 4,000 ₪ והתחייבות כספית.
2. עניינו של נאשם 3 הופרד מעניינם של יתר הנאשמים, והכרעת דין זו מתייחסת, ככתוב לעיל, לנאשם זה בלבד.

דיון והכרעה

1. התקנות למניעת מפגעים (מניעת זיהום אויר וריח בלתי סבירים מאתרים לסילוק פסולת), תש"ן-1990, קובעות הוראות, שמטרתן למנוע פריצת בעירות באתרים לסילוק פסולת, לרבות תחנות מעבר, וכן להביא לכיבוי מהיר של בעירות במקרה שאלה פרצו. תקנה 3 דנה בצורך לתחזק את האתר באופן שימנע זיהום אוויר וריח בלתי סבירים ממנו, תקנה 4 דנה באיסור הבערת פסולת או מתן היתר לאחר להבעיר פסולת, ונקיטת כל אמצעי סביר ויעיל למניעת בעירה של פסולת באתר, ותקנה 5 דנה בכיבוי בעירה שפרצה; תקנה 8 קובעת כי על מפעיל לקבוע את שעות העבודה וסדרי העבודה באתר, ולהודיע על כך לכל המשתמשים באתר, ותקנה 8(ב) קובעת שלא ישליך אדם פסולת ולא יתיר לאחר להשליך פסולת אלא במקום שנקבע לכך ובשעות העבודה באתר. תקנה 9 קובעת, שעל מפעיל להתקין שער בכניסה לאתר ולהסדיר את פתיחתו ונעילתו מדי יום, להתקין גדר לאתר למניעת כניסה ויציאה של אנשים שלא דרך שער הכניסה, שלט המפרט את שעות העבודה באתר ופרטי המפעיל וכן שלטים האוסרים על הבערת אש. בנוסף - על המפעיל להחזיק את שער הכניסה, הגדר והשלטים במצב תקין.
2. תקנה 1 לתקנות הנ"ל מגדירה מיהו ה"מפעיל" לצורך התקנות, בזו הלשון:

" "מפעיל" - כל אחד מאלה:

(1) בעל אתר לסילוק פסולת;

(2) מחזיק אתר לסילוק פסולת;

(3) מנהל אתר לסילוק פסולת או מי שמפקח על תפעולו; "

בהתאם ללשון תקנה 1, העיריה הייתה בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בגדר "מפעיל" של אתר דליה, והרשעת הנאשמת 2 בעבירות שיוחסו לה משמעותה הודאתה בכך שהיא לא קיימה את הוראות התקנות למניעת מפגעים, לרבות אלה הקשורות למניעת בעירות ולכיבוין, וכי היו בעירות באתר, שגרמו לזיהום אוויר ולריח בלתי סבירים, ואלה הפריעו לבני אדם שהיו בקרבת מקום ו/או לעוברים ולשבים.

1. הנאשמת 2 הורשעה, בהסתמך על הודאתה, גם בעבירות על חוק שמירת הניקיון, כאשר סעיף 2 לחוק זה קובע:

"לא ישליך אדם פסולת, פסולת בנין או גרוטאות רכב ברשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ולא ילכלך את רשות הרבים".

סעיף 1 לחוק הנ"ל הגדיר את המונח "רשות הרבים":

"רשות הרבים" – כל מקום שהציבור רשאי להשתמש בו או לעבור בו או שהציבור משתמש או עובר בו למעשה;

1. במהלך ניהול ההוכחות, ובטרם הודו והורשעו יתר הנאשמים, הוצגה לעיוני חוות דעת הידרוגאולוגיות, מטעם מר משה בראון (ת/49), ממנה עולה שכאשר הביאו הנאשמים את אתר דליה למצבו המתואר בכתב האישום, נוצר חשש לזיהום מקורות מים (פרוטוקול מיום 28.11.10 עמוד 56, שורות 1-17).

1. העבירה של חשש לזיהום מקורות מים קבועה בסעיף 20ב לחוק המים, תשי"ט-1959, שקובע כדלקמן:

"20ב. (א) חייב אדם להימנע מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן; ואין נפקא מינה אם היה מקור המים מזוהם לפני אותה פעולה ואם לאו.

(ב) לא ישליך אדם ולא יזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חומרים נוזלים, מוצקים או גזיים, ולא יניח אותם בו או בקרבתו".

1. מלשון הסעיף עולה, שאין צורך בהוכחת זיהום מים בפועל, ודי בחשש לזיהום מים מיידי או לאחר זמן, ואין חשיבות אם מקור המים היה מזוהם קודם לכן. על פי סעיף קטן ב' די להוכיח השלכה או הזרמה או הנחה לתוך מקור מים או בקרבתו, כדי שהדבר יהווה עבירה.

1. ביום 12.1.05 נשלח מכתב התראה על ידי המשרד להגנת הסביבה לנאשמים 3 ו- 4 ביחס לשני האתרים, ובו התריע המשרד להגנת הסביבה, בהסתמכו על חוק המים, על ביצוע עבירות בשני האתרים (ת/43). העיריה זומנה לשימוע במסירה אישית (מוצגים ת/42 ו- ת/48 (כמפורט גם בפרוטוקול מיום 28.11.10 עמוד 51 בשורה 19), והנאשם 3, בעדותו בפניי, אישר את דבר השימוע (פרוטוקול מיום 29.1.13 עמוד 110, שורות 20-23). ביום 30.6.05 נשלח מכתב נוסף לנאשמים 3 ו- 4 (ת/72), בו צוין מפורשות ביחס לכל אחד מהאתרים, כי הפסולת המצויה באתרים אלה נדחפת מדי פעם במורד הוואדי, וכי תשטיפי הפסולת באתרים גולשים לסביבה ועלולים לגרום לזיהום מקורות מים. אין מחלוקת בין הצדדים, שמסמכים אלה התקבלו בעיריה.
2. בישיבה האחרונה מיום 16.7.14 הורשעה הנאשמת 2, בהתאם להודאתה, גם בעבירה של זיהום מקורות מים באתר דליה.
3. אין מחלוקת כי בתקופה המתוארת בכתב האישום היה קיים בתחומי המועצה המקומית דלית אל כרמל אתר פסולת, ולמעשה אין מחלוקת, כי בניהול ובטיפול באתרי הפסולת התקיימו מחדלים.
4. ב"כ הנאשם 3 טען, שאיחודן של המועצות דליה ועוספיה תחת כיפה אחת, על אפם וחמתם של חלק ניכר מתושביהן, נעשה באופן רשלני ושטחי, ומבלי לתת את הדעת על מצבן הכלכלי הקשה וחובותיהם הרבים, ומבלי לסייע בהסדרת המבנה הארגוני של העיר החדשה, "עיר הכרמל", שהתפרקה תוך מספר שנים לא רב.
5. לגישת ב"כ הנאשם 3, המחלוקת בין הצדדים מצומצמת יחסית, ולדבריו כתב האישום לא היה צריך להיות מוגש כנגד הנאשם 3, ולחלופין - היה צריך לכלול שורה ארוכה של נאשמים, לרבות מדינת ישראל, שרי איכות הסביבה בשנים עברו וראשי המועצות בשנים עברו, אשר חלקם בפרשיות אלה גדול עשרות מונים מזה של הנאשם 3.
6. בסעיף 11ג(א) סיפא לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 ובסעיף 15(א) סיפא לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 יש הגדרה זהה למונח "נושא משרה" והיא קובעת כדלקמן:

לעניין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה"

1. ב"כ המאשימה טענה שזוהי הגדרה רחבה למונח נושא משרה והיא כוללת לא רק בעלי תפקידים, שנחשבים כנושאי משרה לפי חוק החברות, התשנ"ט-1999 (או פקודת החברות לפניו) אלא גם כל פקיד מטעם התאגיד, האחראי על התחום שבו בוצעה העבירה. ב"כ המאשימה ציינה, שסעיף 20כב לחוק המים מטיל את האחריות לביצוע העבירה על "כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר באותו תאגיד, האחראי לעניין הנדון". לדבריה, הנאשם 3 כיהן החל מחודש דצמבר 2003 ובמועדים הרלבנטיים לכתב האישום כראש העיריה, על כן הוא נכנס להגדרה של נושא משרה - העיריה היא תאגיד, וראש העיר הוא נושא משרה בתאגיד זה. על פי סעיף 126(ב9) לפקודת העיריות) ראש העיר אחראי לכך שכל התפקידים שהוטלו על העיריה לפי כל דין, יבוצעו כראוי. לגישת ב"כ המאשימה - הנאשם 3 הוא נושא משרה הן בעבירות לפי חוק למניעת מפגעים, הן בחוק שמירת הניקיון והן בחוק המים.
2. סעיף 11ג לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 קובע כדלקמן:

11ג. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 11 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 11 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

1. בסעיף 15 לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד-1984 נקבעה הוראה דומה:

15. (א) נושא משרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 13 על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו; המפר הוראה זו, דינו – קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין; לעניין סעיף זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או פקיד האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף 13 על ידי תאגיד או על ידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר חובתו לפי סעיף קטן (א), אלא אם כן הוכיח כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו.

1. בשני החיקוקים הנ"ל הוטלה אחריות רחבה על נושא המשרה - חובה עליו לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות על החוק ועל התקנות על ידי התאגיד או על ידי עובד מעובדיו. בצד הטלת אחריות רחבה זו קובעים החוקים חזקה, לפיה נושא המשרה הפר את חובתו, כל אימת שבוצעה עבירה על החוק על ידי התאגיד או ע"י עובד בו. חזקה זו מעבירה את הנטל אל נושא המשרה להוכיח, כי עשה כל שניתן כדי למלא את חובתו, והפסיקה קבעה כי חובת הפיקוח של נושא המשרה היא חובה עצמאית - ע"פ (נצ') 1160/05 יצחק מירון נ' המשרד לאיכות הסביבה :

"כעולה מהוראת חוק זו, על נושא המשרה מוטלת חובה "לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות" על-ידי התאגיד, שאם לא יעשה כן יראוהו מפר את חובתו, ועובר עבירה. זוהי עבירה עצמאית, משמע כזו העומדת בפני עצמה (ועונשה המיוחד לה – לצדה), והיא אינה נוגעת בהכרח לשאלה אם אמנם נעברה עבירה בידי התאגיד אם לאו. די לנו בכך, שנושא המשרה לא פיקח וגו', על-מנת לראותו אחראי בפלילים, גם אם לא נעברה עבירה בידי התאגיד. והנה מקום שנעברה עבירה בידי התאגיד, כי אז נכנסת לפעולה הוראת סעיף קטן 11ג(ב), וזו קובעת חזקה, שלפיה נושא המשרה ייראה כמי שלא קִיֵים אחר חובתו שבסעיף 11ג(א), משמע לא פיקח וגו', על-מנת למנוע את העבירה שעבר התאגיד.

...

העדר הפיקוח נקבע כאמור, כעבירה עצמאית, ובגינה ניתן להאשים נושא המשרה, אלא אם כן נקט את כל האמצעים הסבירים כדי למנוע אותה העבירה מראש או הפסקת העבירה כאשר נודע לו עליה".

בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"פ 70224/99 צבי כהן נ' מדינת ישראל, תק-מח 99(3), 3472, קבע:

"המיוחד בחוק שמירת הניקיון, בניגוד לחוקים אחרים, שבהם יש סעיף דומה או מקביל של אחריות מנהלים, הינו אלמנט הפיקוח. בחוק שמירת הניקיון לא הסתפק המחוקק באמירה כוללת, כי על נושא המשרה בתאגיד להוכיח שעשה כל שביכולתו למנוע את ביצוע העבירה, אלא טרח וציין במפורש, כי הוא חייב לפקח, וזאת לצד החובה לעשות כל שניתן למניעת ביצוע העבירה".

1. ביום 29.1.13 העיד הנאשם 3 בפניי, תוך שפירט את הקשיים הרבים שהיו טמונים בתפקידו בתקופת האירועים, וכן דיבר אודות היעדר היכולת הכלכלית של העיריה לבצע את הוראות המשרד לאיכות הסביבה. לדבריו (פרוטוקול מיום 29.1.13 (עמ' 96 שורות 27-31):

"ש. תספר על הכהונה שלך כראש עיר הכרמל בכל הקשור לנושא איכות הסביבה?

ת. נכנסתי לקראת סוף 2003 תחילת 2004 ראש העיר של שני הישובים שאיחדו אותן לעיר אחת. ברגע שנכנסתי וגם נודע לי ... שיש 2 מזבלות פיראטיות מאז שנת 1951 בשני הישובים. בשיחה ראשונה משנת 2004 עם אנשי איכות הסביבה הסבירו לי שיש בעיה וצריך לחסל את שתי המזבלות וצריך להתחיל כבר לנקות את שני האתרים"

בהמשך סיפר (עמ' 97 שורות 6-10):

"אחרי שלמדתי מאנשי מקצוע מה בעיית איכות הסביבה, היתה לי פנייה למנכ"ל משרד הפנים גדעון בר לב, אמרתי שיש בעיה שדורשת תקציב פיקוח ולא תקציב רגיל, צריך לפנות מזבלה, להקים אתר מורשה חדש, אתר מעבר. לתדהמתי קיבלתי ממנו מכתב שתקציב הפיקוח שלנו הוא אפס שקלים, אחרי שמשרד הפנים נתן לי דו"ח עם כניסתי שהמועצות חדלות פירעון, קיבלתי חוב 211 מיליון ₪"

מכתב פניית הנאשם 3 למנכ"ל משרד הפנים, מר גדעון בר לב, הוגש וסומן נ/4.

1. בהמשך עדותו סיפר הנאשם 3 :

"אמרתי איך מפנים שתי מזבלות, התייעצתי עם החשב המלווה, אמר לי שבלי תקציב אין לפנות ואין שום דבר. בתקופה שלנו המציאו חיוב אישי, מה שלא נמצא בתוך התקציב ואתה חורג ממנו, אתה משלם באופן אישי" (עמ' 97 שורות 11-15).

בהמשך אמר:

"היתה לי פגישה עם השר לאיכות הסביבה, כמובן היו לי 20-30 ישיבות עם הממונה על איכות הסביבה ושר הפנים, והובטח לי, אמרו לי שניתן לך 600,000 ₪ אם תתחיל לעבוד. אבל לא קיבלתי הבטחה בכתב, אבל זה היה מנכ"ל, שר ואנשים בכירים. כשהתחלתי לעבוד גם החשב המלווה לא הסכים לאשר לי. לקחתי סיכון כי זה היה לי בתוך הראש ההחלטה שאני רוצה לפנות את שתי המזבלות. פינינו את המזבלה בעוספיה ועד עצם היום הזה לא שילמו לנו את הכסף" (עמ' 97 שורות 15-20).

עוד נאמר ע"י הנאשם:

" ... מיניתי את העוזר שלי מר נאטור אחראי רק על הנושא הזה יחד עם סגן ראש המועצה מר מנסור ... לא היו פקחים מורשים אז פניתי להכשיר פקחים למרות שלא היה לי תקן לכ"א. התבקשתי לפטר 200 עובדים. לא נתנו לי שום עובד חדש, לא פקח חדש ולא שום דבר" (עמ' 97 שורות 20-24).

הנאשם 3 חזר והדגיש:

"עבדתי בשתי מועצות פושטות רגל וכל החובות על הגב שלי, למרות שהאוצר, כאשר הטיל את האיחוד, הבטיח לנקות שולחן, לחסל את החובות, להכניס את משרדי הממשלה לישובים, לבנות עיר לתפארת מדינת ישראל" (עמ' 97 שורות 24-27).

1. בנוגע להגשת כתב האישום נגדו, אמר הנאשם 3 (עמ' 98 שורות 10-15):

" ... החליטו להגיש כתב אישום נגדי במקום לתת לי פרס ולמרות שפיניתי את המזבלה. אני ניקיתי את המזבלה בדליה בלי אישור חשב מלווה והפרס שאני מקבל, אחרי שהבאתי מומחים מחו"ל שהתעסקו בנושא המחזור, ... החבר'ה האלה אמרו א'. הבאתי שתי חברות חיצוניות איך לקדם את הנושא הזה, בסופו של דבר לא אושרו העלויות, כאילו לא יודע מאיפה אני צריך להביא את הכסף"

1. הנאשם 3 שלח מכתב נוסף הנושא את התאריך 31.3.04 (נ/5), כשלדבריו זהו מכתב אחד מני רבים בעניין איכות הסביבה, שהפעם הופנה על ידו לראש היחידה הסביבתית, מר סמיר אבו פארס, ובו הוא ביקש לבדוק שלא מתבצעות הטמנות אשפה באתרים (עמ' 98 שורות 17-21). הנאשם 3 הסביר, שבתקופה שבה נכתב המכתב הם עבדו מול פקח מטעם המשרד להגנת הסביבה וגם עם מר חמוד קונטאר (הנאשם 4). עוד ציין, שהוא הביא פקח מעיריית חיפה, שעשה עבודה מצוינת במשך 4-5 שנים, ואף רכש עבורו אופנוע, בכדי להקל על עבודת הפיקוח (עמ' 98 שורות 23-30). הנאשם 3 הפנה למכתב נוסף מיום 11.8.05, לפיו הוא פנה למשרד לאיכות הסביבה בחיפה, וביקש להסמיך את הפקח לתת דו"חות מטעם העיריה (מעמ' 98 שורה 31 עד עמ' 99 שורה 4).
2. הנאשם 3 סיפר עוד, שהוא דאג לשכור את שירותיהן של שתי חברות בכדי לנסות ולפתור את בעיית הפסולת, והוסיף כי "שילמנו להן כסף ולא קיבלנו עזרה או תמיכה מהמשרד לאיכות הסביבה" (עמ' 99 שורה 6). לדבריו, נערך סיור במקום, בו השתתפו, בין היתר, מהנדסת העיר וגזברית העיריה, והוסיף כי "אין אחד בעיריה שלא התעסק בזבל של דליה ועוספיה" (עמ' 99 שורה 9). הוגשו כמוצגים אסופת מכתבים בעניין זה, וסומנו נ/6.
3. בנוגע לקובץ מסמכים שנשלחו לנאשם 3 מחברת גל ניהול פרויקטים בע"מ, אמר ש "גם בשנת 2005 הזמנו תכנית אב בעיר הכרמל. נתנו לנו תכנית רצינית ועניינית והוגשה לשר ולמנכ"ל. שקל אחד לא קיבלנו וזה לא מעניין אותם כי ראש העיר צריך ללכת לבנק העולמי להביא כסף כי זה הישוב של אבא שלי, שלי באופן פרטי" (עמ' 99 שורות11-14).
4. בנוגע לחלופת מכתבים עם חברה נוספת, סיפר :" ... הדבר הזה ממש הדיר שינה אצלי ואני חיפשתי הרבה ובאמצעות חברים הגעתי לחברה גם באמריקה וגם בגרמניה. ... הם באו לכאן וכתבו לי דו"ח מה אפשר לעשות ולקדם את הדברים האלה. סידרתי להם ישיבה עם מנכל משרד לאיכות הסביבה וזה הוצג גם לחשב המלווה ואמרו שזה חלומי, פרויקט של מדינת ישראל. בסופו של דבר זה לא אושר. גם הם התייאשו והלכו" (עמ' 99 שורות 15-22).
5. בנוגע לתוכניות וחוות דעת של חברות חיצוניות (אוסף חוות דעת הוגשו וסומנו נ/7), הנאשם 3 הסביר, שהדבר לא יצא אל הפועל מכיוון ש-"זה עולה כסף. כל תכנית כזאת מעל 2 מיליון ₪. ... אני בבדיקה שלי שערכתי ואף אחד לא יכול להתווכח איתי, 50 שנה לא הקציבו כסף אמיתי שיפתור את הבעיה".
6. בהמשך עדותו סיפר הנאשם 3 שהוא פעל גם בערוץ החינוכי, על מנת להעלות למודעות התושבים את נושא איכות הסביבה, וכדבריו (עמ' 100 שורות 8-9):

"בכל בתי הספר הכנסתי שעה שבועית על איכות הסביבה, חובה אצל הקשישים וגם בשני עיתונים מקומיים, כבלים, אתר אינטרנט ביישוב"

1. בעדותו שב והדגיש (עמ' 99 שורות 23-32):

"אני פיניתי את המזבלה בדליה 3 פעמים, לא היה לי כוח אדם, לא אישרו לי להקים תחנת מעבר ולגדר אותה ולשים שומרים ולעשות מקום מסודר. לא כיסו לי את החובות של המועצות שאולי אתחיל מהכסף של הארנונה. כל הכסף הוצאתי לתשלום החובות. הייתי ראש עיר כמו פקיד שמצווים עליי מה לעשות אני כבול באזיקים מול משרד הפנים והאוצר וזה מה שיהיה"

1. הנאשם 3 הוסיף ואמר: "יום אחד הזמינו אותי וגם את חמוד קונטאר והגזברית, אמרו רוצים להציב 13 מיליון שקל ותבואו למשרד. ... מלאנו את הטפסים בירושלים ונתנו להם ואני חתמתי וגם הגזברית. אחרי תקופה לא קיבלנו תשובה. נתנו לנו תשובה שלא התקבלו הטפסים. אנחנו מסרנו להם את זה ביד. זה היחס שהיה לנו" (עמ' 100 שורות 4-8).
2. הנאשם 3 סיפר כי משרד הפנים הוא שניהל את העיריה בנושא הכספי: "גם כשרצינו לפנות, בלי אישור משרד הפנים, לא יכולתי לעשות שום דבר. אני לא לקחתי כסף לכיס, אז אני ניקיתי ואמרתי אם יתלו אותי יתלו אותי. במקום לקבל פרס אני מקבל כתב אישום" (עמ' 100 שורות 16-19).
3. הנאשם 3 הפנה למכתבים נוספים, ביניהם מכתב משנת 2006, במסגרתו פנה לרה"מ דאז מר אולמרט, בו הוא ביקש שיתערב להציל את עיר הכרמל, ושלח העתק לשר הפנים ולשרים נוספים ולחברי כנסת. מכתב נוסף מיום 15.5.06, שהוגש וסומן נ/8, בו פנה לשר הפנים דאז מר אברהם פורז. מכתב נוסף מיום 23.11.06 ומכתב מיום 8.7.07 בהם הוא פנה לקהילות היהודיות בארץ ובעולם - אוסף המכתבים הוגש וסומן נ/9.
4. לנאשם היו טענות כנגד משרד הפנים, באומרו: "משרד הפנים אמר שאני אנסה וצריך לעשות עיגון תקציבי כדי להקים תחנת מעבר. אף פעם לא נתנו את התקציב או הרשאה תקציבית ... אני מסרתי תכנון מסודר לתחנת מעבר וכל ההתכתבויות והכל היה מוכן והיה צריך כסף לבצע. אני לא רואה שעד היום בוצע משהו ענייני" (עמ' 101 שורות 5-9).
5. במענה לשאלה אם במבט לאחור יכול היה הנאשם 3 לפעול באופן שונה על מנת לטפל בבעיה, השיב (עמ' 101 שורות 20-24):

"אני אומר להיפך. אם הייתי יודע לא הייתי משקיע שקל, לא מפנה את המזבלה בעוספיה. הייתי מחזיר להם באותה מטבע. עבדתי במאה אחוז והם עבדו איתי מאה אחוז ברמאות ופגיעה בי ובכבודי ובכבוד התושבים. אני בסופו של דבר הגעתי לבית המשפט ומה יותר גרוע מזה. אני מצטער על כל דקה שישבתי עם האנשים האלה וכיבדתי אותם"

ובמענה לשאלה "אם היית מקבל תקציבים?", השיב : "תוך שנה הכל היה מחוסל ולא היה קיים שום דבר". (עמ' 101 שורות 26-27).

1. בנוגע לחברות הקבלניות, נשאל הנאשם מדוע לקח לו כשנה וחצי מאז כניסתו לתפקיד ועד לפיטורן, על אף שהן הפרו את ההסכם עם העיריה כבר מתחילת ההתקשרות עימן, השיב הנאשם 3 (פרוטוקול מיום 29.1.13 עמוד 111, שורות 28-32):

"יש אילוצים. ברגע שרוצים לפטר קבלן, צריך לדאוג ששילמת לו את כל הכסף המגיע לו, עמדת בהסכמי החוזה, אפשרת לו לפעול בצורה סבירה ואחראית. צריך לדאוג שקבלן אחר יבוא יעבוד במקומו. אנחנו היינו מתחננים לאנשי מקצוע לבוא לעבוד אתנו. כשירשנו את המועצות, לא היה קבלן אחד שלא חייבים לו כסף ..."

1. בנוגע לסוגיית הגדר והשומר, אמר הנאשם 3 (פרוטוקול עמ' 109 שורות 11-21):

"העיריה, אנחנו בתכנון שלנו שהגשנו אותו, הגשנו תכנון לגדר את האזור. .... אני זוכר שבתכנון שלנו ביקשנו לגדר, לשים שומר, כדי שנפקח. האזור הזה נמצא בנקודת משולש, למטה לכיוון דרומה יש כרם מהר"ל ועולים למזבלה ישירות ואף אחד מהמזבלה לא יכול לראות. אותו שביל לידו 100 מטר יש כניסה לעין הוד וניר עציון, נכנסים למטה מול כלא 6 למזבלה בלי בעיה. עוד מדליה נכנסים משביל למזבלה. אפשר להיכנס דרך 3 מקומות מבלי שאף אחד יראה אותך. שלושת רבעי אדמה לא באזור שלנו. הצענו בתכנון שלנו לקחת אחריות על זה, לגדר ולשים שומר ואף אחד לא ייכנס לשם. שומר הכוונה זה 24 שעות בשלוש משמרות. הגדר לא אושרה כי אין תקציב, גם שומר. אולי בסוף עשינו גדר משהו, אני לא יודע אם זה עזר. כי בלי שמירה זה הכל פרוץ".

1. המוצג ת/70 מעלה, כי ביום 27.1.2004 ניתנה לעיריה התחייבות כספית לצורך הקמת תחנת מעבר לפסולת בסך של 150,000 ₪, ועל אף התחייבות זו הודיע מנהל מחוז חיפה במשרד להגנת הסביבה לראש העיר במכתב מיום 2.9.04, שעד לכתיבת אותו מכתב לא הוחל בהקמת תחנת המעבר. כאשר נשאל הנאשם 3 על כך בחקירתו הנגדית, הוא הסביר כי (מעמ' 104 שורה 28 עד עמ' 105 שורה 8):

"זה בדיחת הדור. אני מדבר על תחנת מעבר שעולה 3 מיליון ₪ והוא שולח מאה ומשהו אלף שקל ולומר שזה התחייבות, ... זה מראש נועד להכשיל אותי. זאת בדיחת הדור. בקשר להקמת תחנת מעבר איפה שרוצה המשרד, לא היה היתר בניה ובלתי אפשרי לעשות את זה. אומרים רק את הצד הברור שלהם, הצד הלא ברור שלנו, שנלחמנו עליו, נתתי מכתב לפני חצי שנה שאנו מציעים גוש וחלקה לקדם ולטפל וזה לא מעניין "

1. גזברית העיריה, גב' נאהדה מנסור, העידה על ההתחייבות הנ"ל מצד המשרד להגנת הסביבה להעניק מענק, ולדבריה הכסף התקבל רק בחלקו בעיריה, וזאת משלא עמדו בקריטריונים של המשרד להגנת הסביבה (פרוטוקול מיום 23.10.11 עמוד 83, שורות 9-12). לדבריה, בחלק מהתקופה הציבו שומרים לאתרים, אבל בגלל בעיות תקציביות צמצמו את ההוצאה במסגרת תכנית ההבראה. לדברי הגב' מנסור " ... כמות האשפה שהיו מהעיר היו גדולות ולא היינו ערוכים לכמות אשפה כזאת ... בגלל תכנית ההבראה לא יכולנו לעשות מעבר. לשפר תשתית של 50 שנה זה לא יכול בוא מתקציב רגיל של עיריה" (עמוד 82 משורה 32 עד עמוד 83 שורה 3). בחקירתה הנגדית נשאלה הגב' מנסור "המושגים כספיים, העיריה השקיעה כספים משמעותיים לנושא הטיפול בטיפול באשפה?", והשיבה ש "אני לא חושבת שהשקענו סכומים גדולים, אלא רק סכומים סבירים", תוך שהמשיכה והסבירה כי "לא יכולנו להכניס את היד לכיס ולהשקיע רק באשפה. היתה מגבלה תקציבית, היה חשב מלווה. היינו תחת זכוכית מגדלת של משרד הפנים וגם ממשיכים להיות כך." (עמוד 86, שורות 21-24).
2. בחקירתו הנגדית נשאל הנאשם 3 בנוגע לדבריה של הגב' מנסור, לפיהם לא הושקעו סכומים גדולים אלא סכומים סבירים, והשיב (עמ' 102 שורה 27 עד עמ' 103 שורה 3):

"ש. נתת להבין שהשקעת כספים בנושא איכות הסביבה?

ת. בהחלט. ניקיתי את המזבלה בדליה 5-6 פעמים על חשבון העיריה"

ש. מפנה לעדותה ביום 23.10 בעמ' 83. היא לא חושבת שהושקעו כספים גדולים

ת. היא צודקת. בכל פעם שפינינו את המזבלה השקענו בין 50-60 אלף ₪ לפינוי. אבל במזבלה בעוספיה השקענו 600 אלף שקל. הכל עשינו על חשבוננו ולא קיבלנו את הכסף בחזרה"

1. גם בחקירתו החוזרת נשאל הנאשם 3 בנוגע לדבריה של הגזברית, הגב' מנסור (עמ' 113 שורות 20-28):

ש. עומתת עם העדות של הגזברית שאמרה שלא השקעתם הרבה כסף באיכות הסביבה.

ת. לא מאות אלפי שקלים

ש. היא גם אמרה שלא היתה שום אפשרות כלכלית לעשות את הפינוי כפי שהמשרד דרש.

ת. בהחלט, כי לפנות שתי מזבלות מדליה ועוספיה זה היה לפחות עולה והמינימום מיליון וחצי שקל. עובדה בעוספיה חיסלנו את המזבלה ב-600 אלף שקל ועוד כסף על חשבון הקבלן זה עוד מעט 900,000 ₪. אנחנו 6 פעמים פינינו את המזבלה, בהוצאות שהסכום נשמע קטן לעיריה, אבל בכל פעם השקענו 50,000-70,000 ₪, 10 ימי טרקטור ושופל להוציא את הזבל מדליה. עשינו את זה והיא יכולה לאשר את זה. מי שפינה את הזבל מדליה זה קבוצת אחים ברוד והם מקצועיים"

1. מעדותו של נאשם 3 עולה, שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותו, כולל פנייה לרשויות, ניצול חלק מתקציב העיריה, הגם שיועד לצרכים אחרים, וזאת למען פינוי הפסולת. שוכנעתי שבמסגרת התקציבית הקיימת, ובמסגרת הארגונית והבין משרדית, הנאשם 3 לא יכול היה לנקוט בצעדים נוספים מעבר לאלה שהוא נקט בהם. הנאשם 3 פנה לרשויות, למשרדי ממשלה ולגורמים שונים, כעולה מהמסמכים, ודרישותיו לא נענו במלואן, אך לא היה בכך בכדי למנוע ממנו מלעשות את כל אשר היה ביכולתו בכדי להימנע מהעבירות המיוחסות לו. הנאשם 3 פנה גם לחברות קבלניות, מינה מפקח וביקש ליתן לו סמכויות אכיפה באמצעות כתיבת הודעות קנס למפירי החוק, והוא אף פנה לפן החינוכי, כפי שהעיד בפניי. עדותו של הנאשם 3 הייתה עקבית ורציפה, והיא נתמכה במסמכים אותנטיים, שאישרו את דבריו. נאשם זה עשה עליי רושם אמין ומהימן, ואני מקבל את כל דבריו כדברי אמת.
2. בנוגע לטענת ההגנה מן הצדק שטען ב"כ הנאשם 3 – המפגעים המתוארים בכתב האישום לא החלו עם כהונתו, אלא לפני כן, ולמעשה מדובר במפגעים שליוו ראשי מועצות קודמים. אינני מקבל את הטיעון, לפיו הנאשם 3 נושא באשמת מחדלי כלל ראשי המועצה המקומית דלית אל כרמל בעבר, שהרי עובדות האישום מתייחסות למצב בשטח בזמן כהונתו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך, שאכיפת חוקי הגנת הסביבה בנוגע לנאשם 3, והימנעות מלעשות כן בנוגע לראשי המועצה שקדמו לו, עלולה להפיח ריח של איפה ואיפה – במקרה שבפניי, לא שוכנעתי שמדובר באכיפה בררנית עד כדי פגיעה בעיקרון השוויון בפני החוק, שהרי אין להשריש טעות בטעות, ואם עד לאותו מועד נמנעה המאשימה מלהגיש אישומים דומים כנגד ראשי מועצה קודמים, הרי שאין בכך כדי למנוע מהמאשימה מלהגיש כתבי אישום שעה שלטעמה המצב החמיר עד כדי הצדקת הגשת כתב אישום.
3. שוכנעתי, הן מעדותו של הנאשם 3, הן מעדותה של גזברית העיריה גב' מנסור, והן מיתר הראיות בתיק, שהעיריה הייתה נתונה תחת מצב כלכלי קשה ביותר, וכי חובותיה והתחייבויותיה היו גדולות מהכנסותיה, ותחת כל זאת – הנאשם 3 עשה ככל יכולתו על מנת להתמודד עם המפגעים התברואתיים והסביבתיים בדמות אתרי הפסולת של דלית אל כרמל, וכן על מנת לפקח על קיום ההוראות. בתקופה הנ"ל מונה לעיריה חשב מלווה, וללא חתימתו לא ניתן היה לבצע פעולה תקציבית כלשהי, אף לא תשלום לספקים שפעלו בהתאם לחוזה.
4. מהגעתי למסקנה לפיה נאשם 3 נקט בכל האמצעים הסבירים שעמדו לרשותו, בכדי להימנע מביצוע העבירות, ואף פעל הרבה מעבר לכך, שעה שפנה לרשויות ולגורמים השונים, בכדי לפתור את הבעיה התברואתית שניצבה בעיר שהוא עומד בראשה, ומששוכנעתי שהנאשם פיקח על עובדי המועצה, מינה מפקח, פנה לרשויות, פנה לצד החינוכי של ילדי ותושבי העיר, ועשה כל שביכולתו בכדי להימנע מביצוע העבירה - החלטתי לזכותו מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם 3 פעל ללא מחשבה פלילית, ללא רשלנות ועשה את המעשים הסבירים לשם מניעת עשיית העבירה, ואף פיקח על עובדי הרשות ועל אחרים בכדי לקיים את הוראות החוק. לא מצאתי כי הנאשם התרשל בפיקוח, בבקרה, בהדרכה ובהטמעת הנהלים בקרב עובדי המועצה וקבלניה, ושוכנעתי, כאמור, שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים לשם מניעת עשיית העבירה. אוסיף כאן, כי כאשר אין בכוחו של נושא המשרה למנוע את עשיית העבירה, אזי אין להטיל עליו אחריות, שכן - לא ניתן לדרוש מאדם לעשות יותר מאשר בכוחו לעשותו.

האם ראש רשות (נבחר ציבור) הוא נושא משרה בתאגיד?

1. על אף שהגעתי למסקנה לפיה הנאשם 3 נקט בכל האמצעים הסבירים, וקיים את חובת הפיקוח, ובכך הוריתי על זיכויו, אעלה בצריך עיון שאלה מעניינת, בנוגע לסיווג ראש רשות נבחר כנושא משרה בתאגיד, שהרי תשובה שלילית לשאלה זו תוביל גם היא לזיכוי הנאשם, ללא קשר למסקנתי בפרק הקודם.
2. בהתאם לסעיף 34ז לחוק העונשין, תנאי בסיסי להתגבשות הרכיב ההתנהגותי של העבירה הוא שליטת העושה על המעשה שנעשה, קרי: לעושה הייתה יכולת בחירה פיזית לעשות את המעשה ולהימנע מעשייתו. מכאן, שהרכיב ההתנהגותי, שהינו הרכיב הראשון וההכרחי בכל עבירה פלילית, מחייב את העמדה, לפיה ניתן להרשיע אדם בעבירה פלילית ולהטיל עליו אחריות פלילית רק כאשר אותו אדם עשה בעצמו את המעשה הספציפי שנדרש בעבירה. יחד עם זאת, ניתן להרשיע אדם בביצוע עבירה פלילית גם כאשר לא ביצע בעצמו את המעשה, וזאת בצורות השותפות של ביצוע בצוותא וביצוע באמצעות אחר, בהן מיוחס ביצוע המעשה למבצע בצוותא ולמבצע באמצעות אחר.
3. סעיף 19 לחוק העונשין קובע, שאדם מבצע עבירה פלילית רק אם ביצעה במחשבה פלילית, בכפוף לחריג שבסעיף, וסעיף 20 לאותו חוק מגדיר את המחשבה הפלילית, כ-"מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה", ומכאן - המחשבה הפלילית הינה אישית, וניתן להרשיע את העושה, שקיים את היסוד העובדתי של העבירה הדורשת מחשבה פלילית, רק כאשר לאותו עושה הייתה המודעות בפועל אישית שלו. ניתן להטיל אשמה על העושה רק כאשר ניתן לגנותו, קרי: לבוא בטענות נגד העושה בדבר עשיית המעשה האסור או אי-נקיטה במעשה הנדרש.
4. האחריות הפלילית של נושאי משרה בתאגיד הינה בגדר סטייה מעקרונות היסוד של המשפט הפלילי, ולאור תורת הפרשנות המצמצמת בפלילים, אין זה פשוט לראות בנבחרי ציבור כנושאי משרות בתאגיד. נבחר ציבור, ובייחוד ראש רשות, מרוחקים מהפיקוח היומיומי על עובדי וקבלני הרשות שהם עומדים בראשה, ואילו מטרת האיסור הפלילי היא לתמרץ ולחייב נקיטת אמצעים סבירים לשם מניעת העבירה, כלומר - האיסור מבוסס על פיקוח לא ראוי, ובהעדר חובת פיקוח – אין לראות בו כנושא משרה בתאגיד ואין לחייבו באחריות פלילית בשל העדר פיקוח, שמלכתחילה אינו מחויב בו. השופטת דורנר קבעה ב-רע"פ 5389/01 המועצה האזורית לב-השרון נ' מ"י, פ"ד נז(4) 375:

"מכוח החזקה הקבועה בסעיף 14 לחוק למניעת מפגעים, להעמיד לדין פלילי אף את משרדי הממשלה, ובפרט את המשרד לאיכות הסביבה, את משרד הפנים ואת העומדים בראשם, כמי שאחראים על הרשויות המקומיות, ואשר בידיהם סמכויות אכיפה נרחבות בתחום איכות הסביבה. ברי כי לא לכך כיוון המחוקק, וכי אין זו תוצאה הגיונית או ראויה".

בנוסף, ניתן להפעיל את הדין המנהלי נגד ראש הרשות, לרבות פיקוח עליו מטעם מועצת הרשות ומשרד הפנים, ולכן ניתן ליתר את הצורך בהטלת אחריות פלילית עליו, שהרי יהא בכך משום הרתעת יתר, והרתעה מעין זו עלולה לגרום לאנשים להימנע מלהתמודד על תפקיד ראש רשות, וזאת מחשש להטלת אחריות פלילית עליהם, רק בשל מעמדם, ובנוסף – עלולים ראשי המועצות למצוא עצמם מתעסקים עם נקיטת כל האמצעים הסבירים לשם מניעת ביצוע העבירה, ובכך להזניח טיפול במשימות חשובות אחרות, למען רווחת התושבים וחינוך ילדיהם.

1. בחלק מפסקי הדין הורחבה משמעות המונח "נושא משרה בתאגיד" עד כדי הכללת "כל נושא המשרה בתאגיד, אלא אם הוכיח מי מהם בצורה ברורה כי תפקידו בתאגיד מוגדר ואינו נוגע כלל ועיקר לתחום במסגרתו התבצעה העבירה" (ת"פ (י-ם) 3876/00 מ"י נ' חברת א. קיסר בע"מ, פ"מ תשס"ב (3) 406, 424, כאשר ההרחבה כללה גם ראשי רשויות מקומיות, שיש להם השליטה ברשות, והם נחשבו כמנהלים פעילים בתאגיד (ע"פ (נצרת) 1237/07 פוקרא עבד אלרחים נ' המשרד לאיכות הסביבה (טרם פורסם, 17.06.2008); ע"פ (נצרת) 1160/05 יצחק מירון נ' המשרד לאיכות הסביבה (טרם פורסם, 11.10.2005), ואחרים). יש ויסברו, כי אדם המבקש להעמיד את עצמו להיבחר לראש רשות, עליו לדעת שבין היתר הוא יהיה צפוי לעמוד לדין בגין אחריותו כנושא משרה בתאגיד, בין היתר בדיני איכות הסביבה, שהרי אם ראשי הרשויות לא ישמרו על איכות הסביבה, מי יעשה כן בחיי היומיום ובניהול התקין והרגיל של סביבה נקייה.
2. ניתן לסבור, כי הדרך הראויה יותר לטיפול באחריותם של נושאי משרה בתאגיד בתחומים בהם השיקולים הם רווח והפסד, כגון דיני איכות הסביבה, היא באמצעות עיצומים כספיים שבדין המנהלי, ולא באמצעות הטלת אחריות פלילית על ראשי הרשויות המקומיות, שהם נבחרי ציבור.
3. משהגעתי למסקנה לפיה יש לזכות את הנאשם 3 מכל המיוחס לו, וזאת לפי הכללים של נושאי משרה בתאגיד, אזי אינני מוצא צורך להכריע כעת בסוגיה, אם ראש מועצה – נבחר ציבור, הוא נושא משרה בתאגיד, ואם לאו, אך ההכרעה אינה מובנת מאליה, ויש להתירה למקרה המתאים.

לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה לפיה הנני מזכה את הנאשם 3 מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וזאת מאחר ושוכנעתי שהוא נקט בכל האמצעים הסבירים בכדי להימנע מביצוע העבירות, וקיים את חובת הפיקוח הנדרשת ממנו, ומשלא הוכח כי גרם לזיהום מים.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"א אלול תשע"ד, 16 ספטמבר 2014, במעמד כל הצדדים.