1. בקשה להורות כי עדותו של העד ד"ר מארק ריכטר (להלן: "ד"ר ריכטר"), כמו גם המסמכים המצויים ברשותו והקשורים לחברת מוריה יונייטד אינק (להלן: "מוריה"), דרושים לצורך ניהול ההליך המשפטי דנן, ולכן יש להורות על גביית עדותו של ד"ר ריכטר בשווייץ לפי סעיף 13 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

לחלופין, מבוקש להורות, כי ככל שיסרב ד"ר ריכטר למלא אחר ההוראה למתן עדות כאמור, יש לגבות את עדותו בשווייץ במסגרת הליך של חיקור דין לפי האמנה בדבר גביית עדות בחוץ לארץ בעניינים אזרחיים או מסחריים שנחתמה בהאג ביום 18.3.1970, ולפי התקנות לביצוע אמנת האג 1970 (גביית ראיות), תשל"ז-1977 (להלן: "תקנות אמנת האג").

1. רקע הבקשה הינו תובענה שהוגשה עוד בשנת 2008 (ואשר תוקנה מאוחר יותר פעמיים נוספות) על ידי התובע כנגד הנתבעים, במסגרתה נטען כי הנתבעים חייבים לתובע סכום של מעל 20 מיליון ₪, וזאת בגין אי-פירעון הלוואה שניתנה על ידי התובע לנתבע 1 בערבות הנתבעים 5-2, ועל רקע אחריות שילוחית נטענת של הנתבעת 6.

למען הסדר, אפרט להלן בקצרה את השתלשלות העניינים בתיק בכל הנוגע לד"ר ריכטר שעדותו מבוקשת כאן.

ביום 3.7.11 הגישו הנתבעים 6-2 בקשה להרים את מסך ההתאגדות של מוריה ולצרף צדדים שלישיים לתביעה זו, ביניהם, ד"ר ריכטר. לאחר קבלת התגובות נקבע בפרוטוקול הדיון מיום 21.9.11, כי הנתבעים 6-2 יגישו הודעת צד ג' מתוקנת.

בהתאם להחלטה האמורה, הגישו הנתבעים 6-2 ביום 4.10.11 בקשה לתיקון הודעת צד ג' למוריה, במסגרתה ביקשו לצרף בעלי מניות ונושאי משרה במוריה כצדדים שלישיים נוספים, לרבות ד"ר ריכטר. לאחר קבלת תגובות לבקשה, קיבל עמיתי כב' השופט א' יעקב,. בפרוטוקול הדיון מיום 24.10.11 את הבקשה לתיקון הודעת צד ג' למוריה, וקבע כי מאחר שחלק מהצדדים השלישיים הנוספים שצירופם מתבקש אינם תושבי ישראל, יש להגיש בעניינם בקשות להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א").

בהתאם להחלטה זו, הגישו הנתבעים 6-2 ביום 17.11.11 בקשה להמצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקסד"א, כלפי הצדדים השלישיים הנוספים שאינם תושבי ישראל, לרבות ד"ר ריכטר. לאחר קבלת התגובות, נתקבלה הבקשה (החלטות כב' השופט א' יעקב מהימים 17.11.11 ו-11.12.11).

ביום 9.5.12 הוגשה בקשה לביטול היתר ההמצאה מחוץ לתחום השיפוט מטעם ד"ר ריכטר. ביום 18.6.12 הוגשה תגובה לבקשה וביום 3.7.12 הוגשה תשובה לתגובה. ביום 12.7.12 ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה ומבטלת את ההיתר ההמצאה כלפי ד"ר ריכטר. בקשת רשות ערעור על החלטה זו שהוגשה לבית המשפט העליון נדחתה ביום 16.1.13 על ידי כב' השופטת א' חיות.

בשלב זה הועבר התיק לטיפולי. משבוטל היתר ההמצאה לד"ר ריכטר כאמור, הגישו הנתבעים 6-2 ביום 25.5.13 בקשה בזו הכותרת: "בקשה להוצאת זימון מחדש לעדים שזימונם אושר על ידי כב' ביהמ"ש". ואולם, במסגרת הבקשה ביקשו הנתבעים 6-2, בין היתר, לראשונה ומבלי שהדבר אושר קודם לכן, את זימונו של ד"ר ריכטר לעדות. הנתבעים 6-2 טענו בבקשה, כי ד"ר ריכטר מכהן כדירקטור-מנהל במוריה, וכי עדותו נדרשת להוכחת בעלותו של התובע על מוריה "ובכדי להוכיח את מעשי ומחדלי מוריה שבהנהלתו של העד הנדון הנטענים לעניין הגנת הנתבעים" (סעיף 2 לבקשה). הבקשה התקבלה. בהמשך, הוגשו מס' בקשות נוספות לזימון מחדש של עדים, לרבות ד"ר ריכטר, עקב שינויים במועדי דיוני ההוכחות שנקבעו בתיק.

ביום 6.10.13 הגישו הנתבעים 6-2 בקשה למתן צו הבאה לד"ר ריכטר לצורך גביית עדותו. ביום 7.10.13 הוגשה הודעה בעניין הבקשה האמורה מטעם עורכי הדין שייצגו את ד"ר ריכטר בהליך לביטול ההיתר ההמצאה נגדו. בהודעה האמורה נטען, בין היתר, כי מאחר שד"ר ריכטר אינו תושב ישראל, לא ניתן לזמנו למתן עדות בישראל אלא בהתאם לחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998 (להלן: "חוק עזרה משפטית") והתקנות שהוצאו מכוחו. ביום 8.10.13 קבעתי כי אישורי המסירה שצורפו על ידי הנתבעים 6-2 אינם עונים על הנדרש לצורך הוצאת צו הבאה לד"ר ריכטר.

ביום 12.1.14 הגישו הנתבעים 6-2 בקשה לזימון מחדש של ד"ר ריכטר כעד. ביום 24.1.14 נעתרתי לבקשה. ביום 5.2.14 הוגשה הודעה נוספת בעניין הבקשה האמורה מטעם עורכי הדין שייצגו את ד"ר ריכטר כאמור. ההודעה הסבה את תשומת ליבי לכך שד"ר ריכטר אינו תושב ישראל, ועל כן לא ניתן לבצע את ההזמנה לד"ר ריכטר בישראל אלא בחו"ל, וגם זאת אך בפרוצדורה המתאימה לכך. ביום 6.2.14 הוגשה תגובה להודעה. ביום 9.2.14 התקיים דיון הוכחות, בסופו הבעתי את הסתייגותי מזימונו של ד"ר ריכטר לעדות נוכח העובדה שהוא תושב זר שאינו מתגורר בארץ.

ביום 24.2.14 הגישו הנתבעים 6-2 בקשה להורות כי עדותו של ד"ר ריכטר נחוצה לצורך הליך זה וכי יש לאפשר את גביית עדותו בחו"ל לפי סעיף 13 לפקודת הראיות, ולחלופין, על דרך של חיקור דין. במהלך חודש מרץ 2014 הוגשו תגובות מגדל, התובע וכן תשובת הנתבעים לתגובות.

1. תמצית טענות הנתבעים 6-2 בבקשתם היא, כי ד"ר ריכטר מכהן כדירקטור-מנהל במוריה, לפחות מאז שנת 2010, וכי עדותו נדרשת להוכחת בעלותו של התובע ו/או פעילותו במוריה ולסתירת טענתו של התובע כי הוא אינו הנהנה של מוריה. כמו כן, עדותו נדרשת כדי להוכיח כי התובע קיבל באמצעות מוריה כספים רבים מהנתבע 1, המפריכים את טענתו כאילו הנתבעים חייבים לו כספים כלשהם, וכן כדי להוכיח את מעשיה ומחדליה של מוריה בהנהלתו של ד"ר ריכטר.

בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים 6-2, מתקיימים התנאים לגביית עדותו של ד"ר ריכטר מחוץ לתחום המדינה באמצעות כינוס וידאו לפי הוראות סעיף 13 לפקודת הראיות. לחילופין, ככל שד"ר ריכטר יסרב לשתף פעולה לצורך מתן עדותו, מבקשים הנתבעים 6-2 להורות על ביצועו של חיקור דין בהתאם לתקנות אמנת האג, הנסמכות על חוק עזרה משפטית.

1. תמצית טיעוני התובע בתגובתו היא, כי עניינה של בקשה זו בניסיון בלתי מכובד לדחות את בירורו של התיק באמצעות בקשה להעיד עד שולי וחסר חשיבות ובניגוד גמור לסדרי הדין ולדיני הראיות. לטענת התובע, מאז חודש מאי 2013 ועד היום הגישו הנתבעים 6-2 לא פחות משש בקשות להעדתו של ד"ר ריכטר, כולן שלא על פי חוק העזרה המשפטית ותקנותיו.

גם לגופה של הבקשה, טוען התובע, כי אין בה מאום, שכן, על פי הדין הנוהג במדינת ישראל אין מקום להעדתו של ד"ר ריכטר בחו"ל ואין הבקשה עומדת במבחן "הסיבה הטובה" כפי שנקבע בפסיקה. אשר לבקשה לפי חוק עזרה משפטית, טוען התובע, כי הנתבעים השתהו חודשים ארוכים ועתה לא יהא סיפק בידם להשלים הליך כזה עד למועד שנקבע לסיום שמיעת ההוכחות בתיק, וזאת, כאשר עוד לפני למעלה משנה ביטל בית המשפט את היתר ההמצאה כנגד ד"ר ריכטר, ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה בבית המשפט העליון.

1. הנתבעים 6-2 הגישו תשובה לתגובת התובע, בה הם טוענים בתמצית כי התובע שגה בהסתמכותו על הדין והתקנות שהוא סבור שיש להחיל על הבקשה דנן. גם מהפן המהותי העוסק בצורך לזמן את ד"ר ריכטר לעדות, טוענים הנתבעים 6-2, אין לטענות התובע יסוד, וניסיונו להציג את עדותו של ד"ר ריכטר כעדות שולית וחסרת חשיבות היא רחוקה מהמציאות.

הנתבעים 6-2 חוזרים על טענתם כי ד"ר ריכטר מחזיק, מתוקף תפקידו כדירקטור במוריה, מסמכים רלוונטיים של מוריה בנוגע לזכויותיו של התובע ואשתו, וכי יש בידיעתו מידע ומסמכים אודות העברות כספים שנעשו בידי הנתבע 1 למוריה, וכן מסמכים נוספים המצביעים על קשריו של התובע עם מוריה.

הנתבעים 6-2 דוחים את טענת התובע לשיהוי בהגשת בקשתם, וטוענים כי עשו כל שביכולתם על מנת לזמן ולהביא את ד"ר ריכטר לעדות לפני בית המשפט.

1. לאחר עיון בעמדות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן נימוקי:
   1. על פי סעיף 13 לפקודת הראיות, יכול בית המשפט להורות על חקירת עד "על ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט", אם נראה צורך בכך למען הצדק.
   2. מתן צו לגביית עדות בחו"ל מסור לשיקול דעתו של בית המשפט לפי הכללים שנתגבשו בהלכה הפסוקה, והם: (1) הבקשה צריכה להיות מוגשת בתום לב ולא לשם השהיית הבירור וסחיבתו; (2) על המבקש להראות שיש בידי העדים למסור עדות רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט. במאמר מוסגר יצוין, כי אומנם תנאי זה קיים לגבי כל בקשה לגביית עדות, אלא שהזמנת עד שבארץ נשלחת כדבר שבשגרה, ואילו בגביית עדות בחו"ל בית המשפט מקפיד הקפדה יתרה כדי למנוע הליך מסובך שלא לצורך; (3) על המבקש להראות כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואם של העדים מחו"ל והופעתם לחקירה בבית המשפט בישראל (ד"ר י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), בעמ' 470-469 (להלן: "זוסמן"), וכן רע"א 3810/06 י. דורי את צ'קובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' שמאי גולדשטיין (פורסם בנבו, 24.09.2007)).
   3. בענייננו, לא מצאתי כי מתקיים איזה מהכללים הנ"ל. אפתח דווקא מהכלל השני לפיו על מבקש הבקשה להראות שיש בידי העדים שברצונו לגבות את עדותם, עדות שהינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט.
   4. לא יכולה להיות מחלוקת, כי כל טענות הנתבעים 6-2 בקשר עם כספים שונים שלכאורה שולמו למוריה על ידי הנתבע 1 עד שנת 2007 (סעיף 18 לכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעים) אינן רלוונטיות לד"ר ריכטר, אשר אף לא נטען כי היה קשור למוריה באותן שנים. כאמור בבקשה לביטול היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט שהוגשה מטעם ד"ר ריכטר ביום 9.5.12, כיהן הוא במוריה החל משנת 2010 כדירקטור-מנהל, ואין לו כל נגיעה לאירועים היסטוריים שהתרחשו במוריה טרם מינויו לתפקיד זה, ושהם הם עיקר טענות הנתבעים לפירעון ההלוואה באמצעות מוריה. לפיכך, מקובלת עלי טענת התובע כי ד"ר ריכטר הינו עד שולי לעניינים הנדונים כאן, וממילא אין ביכולתו לשפוך אור על האירועים נושא התובענה שהתרחשו בעיקרם בין השנים 2008-2005.
   5. לעניין טענת הנתבעים 6-2, כאילו יש בידו של ד"ר ריכטר מסמכים רלוונטיים לתובענה מתוקף תפקידו כדירקטור במוריה, הרי שטענה זו עומדת בסתירה לטענתם של הנתבעים 6-2 בסעיף 26ד' לתשובה לתגובה שהגישו, לפיה "לכשנתגלתה מערכת היחסים בין התובע למוריה, טען עו"ד חלפין כי הוא התפטר מתפקידו כדירקטור (ולא מתפקידו כמנהל ונשיא החברה), וכפי שכבר הוכח בפני ביהמ"ש עו"ד חלפין משמש כדירקטור מנהל ונשיא חברת מוריה עד עצם היום הזה". כלומר, אף לשיטת הנתבעים 6-2 עצמם – והדברים נטענו על ידם לאורך כל ההליך ובכל המסמכים שהוגשו מטעמם – האדם הרלוונטי שיכול לשפוך אור על פירעון חובו של הנתבע 1 לתובע באמצעות מוריה הינו עו"ד חלפין, אשר הינו בעל דין בתובענה ועדותו אף קבועה להישמע בדיון ההוכחות הקרוב ביום 6.4.14.
   6. מכאן, לא מצאתי כי יש בידי ד"ר ריכטר לתת עדות שהינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט, ועל כן הכלל השני אינו מתקיים.
   7. לעניין הכלל הראשון, לפיו צריכה הבקשה להיות מוגשת בתום לב ולא לשם השהיית הבירור וסחיבתו, נראה לי כי גם כלל זה אינו מתקיים בענייננו. כאמור לעיל, עדותו של ד"ר ריכטר שולית במקרה הטוב, ויותר מכך, נראה אף שאינה רלוונטית לעניינים נשוא התביעה, ודומה כי כל מטרתה היא סרבול והתארכות ההליך המשפטי אשר נפתח עוד בשנת 2008. אומנם, הנתבעים 6-2 הגישו מס' בקשות לזימונו של ד"ר ריכטר ושלחו לו זימונים כאלה ואחרים לאורך ההליך. ואולם, כל הבקשות והזימונים הללו בוצעו בפרוצדורה בה ניתן לזמן עדים בתחומי מדינת ישראל בלבד, עת שאין מחלוקת כי ד"ר ריכטר הינו תושב זר המתגורר בחו"ל (והדבר היה ידוע כבר בשנת 2011, ואף קודם לכן, עת הגישו הנתבעים 6-2 בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט כנגד ד"ר ריכטר). רק בשלב זה, זמן קצר קודם דיון הוכחות אחרון הקבוע ליום 6.4.14, מצאו לנכון הנתבעים 6-2 להגיש בקשה על פי סעיף 13 לפקודת הראיות, ולחלופין, על פי חוק העזרה המשפטית. ומכאן, שהבקשה אף נגועה בשיהוי.
   8. עניין זה משליך כמובן גם על התקיימותו של התנאי השלישי, לפיו על מבקש הבקשה להראות כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של העד מחו"ל והופעתו לחקירה בבית המשפט בישראל. כפי שהובהר לעיל, הבקשות לזימונו של ד"ר ריכטר והזימונים שנשלחו אליו נעשו בפרוצדורה בה ניתן לזמן עדים בתחומי מדינת ישראל בלבד, אלא שד"ר ריכטר אינו תושב ישראלי ומקום מושבו איננו ישראל. הדברים אף הובהרו לנתבעים 6-2 במסגרת שתי הודעות שהוגשו מטעם עורכי הדין שייצגו את ד"ר ריכטר לעניין ביטול היתר ההמצאה נגדו, בהן צוין במפורש כי לא ניתן לזמן את ד"ר ריכטר למתן עדות בישראל אלא בהתאם לפרוצדורה המיוחדת הקבועה לצורך כך לתושבים זרים המתגוררים בחו"ל.
   9. מכאן, לא מצאתי כי הבקשה להורות על חקירתו של ד"ר ריכטר מחוץ לתחומי המדינה הוגשה בתום לב וללא שיהוי, וכן לא מצאתי כי הנתבעים 6-2 הראו כי קיימת סיבה טובה המונעת את בואו של ד"ר ריכטר מחו"ל והופעתו לחקירה בבית המשפט בישראל.
   10. לאור כל האמור לעיל, איני רואה כל סיבה טובה להורות על חקירתו של ד"ר ריכטר מחוץ לתחומי מדינת ישראל, ולסרבל בכך את ההליך דנן, אשר מתנהל מזה כ – 6 שנים.
   11. משלא מצאתי מקום להורות על חקירתו של ד"ר ריכטר מכח סעיף 13 לפקודת הראיות, הרי שמקל וחומר מתייתר גם הצורך לדון בבקשת הנתבעים 6-2 להורות על חיקור דין לפי תקנות אמנת האג וחוק עזרה משפטית.
   12. בשולי הדברים אתייחס לטענת הנתבעים 6-2, כי "בית המשפט כבר התיר את זימונו של העד לאחר שמצא לנכון לאור נימוקי הבקשה לזימון לעדות, כי עדותו של העד רלוונטית למשפט המתנהל בפניו" (סעיף 26 לבקשה דנן). זימונו של העד נתבקש לראשונה במסגרת בקשה שכותרתה "בקשה להוצאת זימון מחדש לעדים שזימונם אושר על ידי כב' ביהמ"ש" מיום 25.5.13, אלא שלבקשה שורבב גם שמו של ד"ר ריכטר אשר זימונו מעולם התבקש, וממילא גם לא אושר על ידי בית המשפט. הבקשה התקבלה על ידי מתוך הנחה כי הצהרת הנתבעים בכותרת בקשתם תואמת לעובדות וכי זימונו של ד"ר ריכטר אכן אושר בעבר. כן סבור הייתי כי ד"ר ריכטר הינו תושב ישראלי. יתר בקשות הנתבעים 6-2 בעניין זימונו של ד"ר ריכטר לעדות שהוגשו בהמשך נשענו על החלטה זו. משהתברר לי כי שאלת זימונו לעדות של ד"ר ריכטר לא נדונה בבית המשפט, וכי לא מדובר בהזמנת עד בתחומי הארץ שנעשית כדבר שבשגרה, אלא בגביית עדות בחו"ל, הרי שלגביה יש להקפיד הקפדה יתרה, כאמור לעיל, ומשום כך מצאתי לנכון לדון בסוגיה זו ולהכריע בה.
2. בנסיבות אלו, נדחית הבקשה. לא מצאתי להורות כי עדותו של ד"ר ריכטר נחוצה לצורך הליך זה וכי יש לאפשר את גביית עדותו בחו"ל לפי סעיף 13 לפקודת הראיות, קל וחומר על דרך של חיקור דין.

הנתבעים 6-2 ישאו ביחד ולחוד בהוצאות התובע ובשכ"ט עורך דינו בגין בקשה זו בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, א' ניסן תשע"ד, 01 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.