1. במרכז הסכסוך בין הצדדים – למי זכות הבעלות בנכס שהוא שתי יחידות דיור המצוי ות על קרקע בשטח של 500 מ"ר ברח' שחל 3 בחדרה, וידוע כמחצית חלקה 393 בגוש 10009.(להלן "הנכס"). האם הנכס נרכש על ידי הנתבעים 2 ו-5 בכספי התובע ובמשכנתא שלקחו ,כנאמני התובע ובעבור התובע, לצורך החזר הלוואה שקבלו ממנו ? כמו כן על הפרק בכפוף להכרעה במחלוקת זו, מהי יתרת ההלוואה לפרעון.

2. עובדות הרקע

2.1 ביום 29.4.2006 נחתם הסכם עקרונות בין התובע מצד אחד ונתבעים 1-3 וחברת גלקסיה בע"מ מהצד השני, לפיו התחייב התובע ליתן לנתבעים 1-3 שהם בעלי המניות של חברת גלקסיה, כך לפי המצוין בהסכם, הלוואה בסך של 200,000 דולר ארה"ב לצורך הקמה והפעלה של אתר אינטרנט של הימורים. ההסכם אפשר לתובע לרכוש תמורת סכום זה 15% מהון מניות החברה (להלן "הסכם ההלוואה").

2.2 על ההסכם חתמו התובע, נתבעים 2,3, ונתבע 2 גם בשם אחיו, נתבע 1, לפי יפוי כח שצורף (נספח ג' לתצהיר ת/7.)

2.3 סה"כ הסכום השקלי שהועבר לנתבעים 1-3 במסגרת ההלוואה עמד על סך של 900,000 ש"ח. (להלן "ההלוואה ").

2.4 תנאי ההלוואה - ההלוואה ניתנה ללא ריבית וללא הצמדה לתקופה של 15 חודשים, כאשר לתובע האופציה להמיר את פירעונה לאחוז מסוים ממניות החברה. לאחר תקופה של 15 חודשים, אם לא תמומש האופציה, תוחזר ההלוואה. החל מ-14 יום לאחר המועד הקבוע להחזר ההלוואה, תישא ההלוואה על סכומה השקלי ריבית חריגה הנהוגה בחשבונות חש"ק המתנהלים בבנק לאומי לישראל בע"מ.

2.5 כבטחון להלוואה התחייבו הנתבעים 1-3 כי כל אחד מהם יפקיד שיק בטחון על סך של 200,000 דולר ארה"ב בידי בא כוחו של התובע. נתבעים 2,3, קיימו זאת, ואילו נתבע 1 לא הפקיד שיק בטחון. עוד התחייבו הנתבעים להעביר נסחי רישום על 3 נכסי מקרקעין שברשותם, אך לא עשו כן.

2.6 ביום 29.7.07 הגיע מועד פרעון ההלוואה. התובע לא ממש אופציה לקבלת המניות. הנתבעים טענו כי אין האתר פעיל, ובקשו אורכה להשבת ההלוואה. התובע עמד על כך שאין בכוונתם לפרוע את ההלוואה, שכן לא רק שלא מסרו פרטי נכסים, אף ניסו להוציא את נתבע 1 מההתחייבות כמי שעזב את החברה.

2.7 התובע פרט בתצהירו ובעדותו את ההצעות שניתנו לו על ידי נתבע 2 לפרעון ההלוואה , הצעות שמקלות עם הנתבעים, הן מבחינת סכום הפרעון והן מבחינת מועדו. בין היתר הציע נתבע 2 במהלך חודש מרץ 2008 כי התובע יאתר נכס שהוא מתכוון לרכוש, ובגין אותו נכס תלקח משכנתא על ידי הנתבעים, אשר יפרעו את התשלומים החודשיים של המשכנתא, באופן שההלוואה תפרע בסכום כולל של 900,000 ₪. התובע טוען כי נתן הצעה נגדית לאותו מתווה, הכוללת גם את סכום ריבית הפיגור וההצמדה של ההלוואה, בגין האיחור בתשלומה כדי סך כולל של 1 מיליון ₪.

3. גרסאות מנוגדות של הצדדים –בתמצית

3.1 התובע , שהינו עוסק בנדל"ן בבניה ומכירה, טוען כי המתווה שסוכם עליו הוא כי התובע ירכוש בית, על מנת שהנתבעים יוכלו לקחת משכנתא כדי סכום פירעון ההלוואה. כדי שהלוואת המשכנתא תירשם על שם הנתבעים והם יחויבו בפירעונה, דרש הבנק כי הנכס יהיה רשום על שמם. הכוונה היתה שהנכס יהיה רשום על שמם בנאמנות עבור התובע. בכך יהיה לתובע נכס, ויתבצע פירעון מידי לפחות של חלק מההלוואה המקורית שנלקחה מהתובע , אשר יומר לפרעון מול הבנק בתשלומים במשך שנים רבות, מה שיאפשר לנתבעים לפרוע את חלקה הארי של החוב, מבלי שתתווסף על חלק זה ריבית חריגה. בפועל הנכס שאותר לרכישה היה בסכום של 860,000 ₪, מה שאיפשר הלוואת משכנתא בסכום של 600,000 ₪ בלבד, הנמוך מפרעון מלא של ההלוואה. הנתבעים 2 ו-5 לקחו משכנתא מבנק הפועלים. את המקדמה בסך של 230,000 ₪ שילם התובע למוכר וכן שילם סכום נוסף של 30,000 ₪. לב"כ המוכר. התובע טוען כי הזכויות בנכס –שלו, ויש לשלם לו את יתר ההלוואה עם ריבית שהוסכמה בהסכם ההלוואה.

3.2 הנתבע 2 טען בתצהירו כי הוא ואשתו רכשו את הנכס מכספם, כאשר הם אלו אשר פורעים את הלוואת משכנתא שעמדה על סך של 600,000 ₪ . נטען כי הסיכום היה שההלוואה תפרע מתוך מכירת המקרקעין. הנתבע 2 טען כי הזכויות בנכס הם שלו ושל אשתו, ולכן עם מכירת הנכס סכום התמורה יגיע לנתבע 2 ולאשתו, פחות סכום ההלוואה אשר עומד על סך של 900,000 ₪ בלבד. הנתבע 2 שילם לטענתו עבור רכישת הנכס סכום של 292,000 ₪ כמקדמה (סכום של 280,000 ₪ מתוך סכום זה שלם לטענתו במזומן לתובע על מנת שיעביר למוכר), ואם המשכנתא בסך 600,000 ₪ תפרע במלואה, יגיע לתובע מתוך תקבולי המכירה רק החזר עבור הוצאות הבניה של יחידת הדיור הנוספת ושאר התמורה תהיה של הנתבע 2 ואשתו. הנתבע 2 בחישובו זה יוצא מהנחה שהזכויות בנכס הן שלו, וכן מתעלם מנושא הריבית בטענה כי התובע ויתר על הריבית.

4. איתור הנכס לרכישה ורכישתו

4.1 התובע אומנם החזיק בשני שיקים לבטחון של נתבע 2 ונתבע 3. משלא נפרעה ההלוואה, ערך התובע בירור באמצעות חוקר וגילה לגבי נתבע 3 כי הוא מסובך בהוצאה לפועל ואין מה לגבות ממנו, וכן כי אין אפשרות לגבות כסף מנתבע 2. נתבע 1, היחידי שמחזיק ברכוש, לא נתן שיק בטחון לתובע, על אף שהתחייב לכך בהסכם ההלוואה. מסיבה זו העדיף התובע את "מתווה רכישת הבית".

4.2 ביום 1.5.08 פנה מתווך מקומי אל התובע והציע לו לרכוש מגרש בשטח של דונם שבנויים עליו 2 בתים, ויש זכות לבניית שני בתים נוספים. התובע חתם על הסכם שכר טרחה מול המתווך ביום 1.5.08, ענין שיורחב עליו בהמשך. התובע יידע את נתבע 2 בדבר אפשרות הרכישה. בינתיים נרכש אחד מהבתים ונותרה זמינה רק מחצית העסקה. קודמה טיוטת הסכם ראשונית מול עו"ד לסרי מחדרה, עו"ד התובע, בו הרוכש הינו התובע. (טיוטה מיום 14.5.08) . הנכס הוא בית מגורים צמוד קרקע במגרש של 500 מ"ר, מחצית מחלקה 393 בגוש 10009 בחדרה , שבשלב זה היתה בו יחידת מגורים אחת. התובע מסר את הפרטים לנתבע 2 על מנת שיירכש מחצית המגרש והבית הבודד שעליו, ונתבע 2 יהיה זה שייקח את הלוואת המשכנתא בעבור רכישת הבית, ויפרע אותה. העסקה התמקדה עם נתבע 2, שכן נתבע 3 לא אושר על ידי הבנק ללקיחת משכנתא. נתבע 3 ,כפי שעלה, מסובך בתיקי הוצאה לפועל ולדבריו אף מצוי בהליכי כינוס .

4.3 בירור מול הבנק העלה כי אין הנתבעים יכולים לקחת משכנתא על הנכס אם הם אינם הרוכשים. ביום 28.7.08 נשלחה טיוטת הסכם בפקס לביתו של נתבע 2 (שם הרוכשים איננו מצוין). נתבע 2 העביר את הטיוטה לעיונו של התובע, אשר העיר הערות בכתב ידו , מילא את שם הרוכשים כשמם של נתבעים 2 ו-5 (שהם בני זוג) והטיוטה הועברה לעו"ד המוכר, עו"ד גבע. לפי ההסכם ערך העסקה היה 860,000 ₪ ולכן המשכנתא שניתן היה לקבל היתה בסך ל 600,000 ₪ בלבד (כדי 70% מערך הנכס).

4.4 הסכם הרכישה של הנכס בין המוכרים לנתבעים 2ו-5 נחתם ביום 4.9.08 (להלן "הסכם הרכישה", נספח י"א 3 לתצהיר ת/7). עורך דינם של נתבעים 2 ו-5 שנרשמו כרוכשים היה עו"ד צפניה, שותפו של עו"ד דן גור, וזאת לבקשת התובע. עו"ד דן גור ייצג את התובע לאורך שנים, ומייצגו גם במשפט זה. לפי תנאי הסכם המכר היה על הקונים לשלם במעמד החתימה סכום של 230,000 ₪. סכום זה שולם על ידי התובע מתוך חשבונו. (ראו אישור רכישת שיק בנקאי על הסך שהנ"ל, מחשבונו של התובע, העתק נאמן למקור, נספח י"א 4 לתצהיר ת/7).

הנתבע 2 בקש לטעון כי סכום זה אשר שולם על ידי התובע ביום 4.9.08 ,שולם מתוך כספים שהוא עצמו העביר לתובע עוד קודם לכן, במזומן, בסך של 280,000 ₪. (תצהירו נ / 7, ס' 41.). אלא שלנתבע אין כל ראיה על כך ששילם במזומן 280,000 ₪ לידיו של התובע. כך, איש עסקים מנוסה, שמשלם לטענתו במזומן, ואף אין לו אישור בנק כלשהו על משיכת הסכום הזה, שלא לדבר על קבלה או אישור מאת התובע שסכום כזה שולם. הנתבע טען כי הבטחון שהיה לו הוא עצם העובדה שהתובע שילם ביום 4.9.08 (לאחר קבלת הכסף המזומן כביכול) שיק בנקאי על סך של 230,000 ₪ בעבור רכישת הנכס בהסכם רכישה בו הקונים הם הנתבעים, וכן שיק שקבל בעבר מהתובע על סך של 50,000 ₪ שתאריך פרעונו ליום 6.9.06. (דהיינו שנתיים לפני העסקה) (נספח ל"א לנ / 7). יוער כי שיק זה כבר לא היה ניתן לפרעון במועד עסקת הרכישה, שכן חלפו למעלה מ- 6 חודשים, שהיא התקופה להצגתו לפרעון. משמע – לא היו לנתבע 2 כל בטחונות כנגד מסירת המזומנים או כל אסמכתא כלשהי למסירתם.

4.5 הנתבע 2 בקש להסתמך על דפי בנק שצירף (נספח ט לתצהירו נ/7) המראים מדי פעם משיכות של 10,000 ₪. אין במסמכים אלו ללמד על כך שנתבע 2 העביר את הסכום שהוא טוען לו לתובע, מהסיבות המצטברות הבאות :

א. הנתבע 1 התייחס לשלושה חשבונות בנקאיים מהם הוצאו כספים. בעוד שיש אסמכתא לגבי חשבונו בבנק יהב שהוא אכן חשבונו, מחקירת נתבעת 5 עלה כי החשבון שלה הוא חשבון 106866 בבנק מזרחי וחשבון 438990 הוא חשבון הנתבע 2 בבנק מזרחי. נתבעת 5 לא ידעה לומר בעבור מה המשיכות של 10,000 ₪ מחשבונה, הצהירה כי היא עצמה איננה מתעסקת בחשבונות, וסברה כי זה עבור קניית דירה לה ולנתבע 2, וזאת על אף שבאותו מועד לא החזיר עדיין נתבע 2 את ההלוואה.

ב. סה"כ המשיכות מבנק יהב הן 40,000 ₪, כאשר המשיכות הן מחודש מרץ 2008 ו-1.4.08, כחודשיים קודם למועד הראשון שבו נודע על קיומו של הנכס האמור, ולכן אינן רלוונטיות.

ג. גם המשיכות מבנק המזרחי של 10,000 ₪ כ"א, מתייחסות לחודשים מרץ ואפריל, לפני שכלל נודע על הנכס נשוא העסקה, ומשיכת מזומן אחת בלבד של 10,000 ₪ מחודש יוני 2006.

ד. משיכות אלו, שבכל מקרה אינן מסתכמות בסכום של 280,000 ₪ כפי שנטען, אינן מקושרות באופן ישיר כלשהו לעסקה, לא בזמן, ולא בסכומים.

ה. במהלך החקירה הנגדית הסביר הנתבע 2 כי הוצאת מזומנים זו היתה עבור חברת גלקסיה, שהצריכה לפחות 30,000 ₪ הוצאות מדי חודש. חברת גלקסיה עדין היתה פעילה במרץ 2008. הנתבע 2 לא ידע להסביר מדוע המשיכות מהחשבונות במהלך חודש מרץ 2008 במזומן, היו הרבה למעלה מסכום זה (בסביבות 100,000 ₪) , כשעדין גם לשיטתו, עוד לא עלה נושא רכישת הנכס הספציפי, מה גם שהמשכורת המשותפת החודשית של נתבעים 2,5 היתה בסדר גודל של 10,500 ₪ ביחד.

ו. אם היה התובע מקבל במזומן סכום של 280,000 ₪ קודם לתשלום הקמדמה למוכר, היה יכול להעביר מתוכו סכום של 230,000 ₪ במזומן, ללא צורך ללכת ולמשוך שיק בנקאי. לנתבע 2 אשר נשאל על כך בחקירה נגדית אין הסבר מדוע היה צריך למסור את הכסף המזומן כביכול לתובע , אם הנתבע 2 הוא הרוכש, ולא למסרו באופן ישיר למוכר. (עמ' 503-504 לפרטיכל).

ז. במקביל, בעקבות החקירה הנגדית מיום 3.2.15 חשף התובע דפי חשבון הבנק שלו מחודש מרץ ועד לחתימה על הסכם הרכישה, מהלך של כ-6 חודשים, ולא מופיעה בהם הפקדת המזומן שכביכול קבל מנתבע 2.

ח. על היכולת הכלכלית של נתבע 2 במועדים סמוכים ניתן ללמוד גם מכך שסכום של 12,000 ₪ שנתבקש ליתן לתובע במועד סמוך (דצמבר 2008) , נתן ב12 שיקים של תשלומים חודשיים לתקופה של 12 חודשים, שכל אחד מהם הוא על סך של 1,000 ₪ בלבד.

ט. לא קבלתי את הטענה כי איש עסקים מנוסה, כדוגמת הנתבע 2, מעביר כספי מזומן ללא כל קבלת אישור או אסמכתא לאישור על העברתם. לא היה בידי הנתבע 2 בטחון כלשהו שיאשר כי מסר סכום של 280,000 ₪ לתובע, כפי שהוא טוען. גם נתבע 2 עצמו אישר בחקירתו כי הוא יודע כי כשמשלמים במזומן צריך לקבל אסמכתא לכך.

המסקנה המתבקשת - את הסך של 230,000 ₪ כמקדמה עבור הנכס, שילם התובע לב"כ המוכר, ממקורותיו הוא.

4.5 התובע שלם לעו"ד גבע (עורך דין המוכרים ) סכום של 30,000 ₪ מחשבונו (צורף העתק שיק מבנק יהב, נספח י"א 6 לתצהיר ת/7) . בהפקדת שיק זה בבנק לאומי נרשם כי מבצעי פעולת ההפקדה הם נתבעים 2 ו-5. (ראו נספח י"א 6 הנ"ל).

4.6 הנתבע 2 שלם את היטל ההשבחה באמצעות כרטיס האשראי שלו בסך של 13,539 ₪, על אף שלפי הסכם הרכישה היה אמור לשלם סכום של 5,000 ₪ בלבד (ס' 5.2 להסכם הרכישה). התובע הצהיר כי את היתרה, בסך 8,539 ₪ היו המוכרים אמורים להחזיר לנתבע 2 ונתבע 2 אישר כי אכן קבלם. (ס' 20 לנ / 7). הנתבע 2 בקש מהתובע להחזיר לו את הסכום של 5,000 ₪, והתובע אכן החזיר לו סכום זה (נספח י"ב 4 לתצהיר ת/7, העתק השיק ואישורו של נתבע 2 ). מכאן – הנתבע 2 כלל לא נשא בהיטל ההשבחה.

4.7 ביום 24.12.08 ניטלה הלוואת משכנתא על שם הנתבעים 2,5 המובטחת במשכנתא על הנכס. הנתבעים 2 ו-5 פרעו את הלוואת המשכנתא כסדרה. מועד סיום תשלומה הוא 2028 כאשר התשלום החושי עומד על סך של כ-3,400 ₪. נכון ל1.12.13 עמדה יתרת ההלוואה על סך של 540,000 ₪.

4.8 בחודשים 9-11 בשנת 2008 בקש עורך דין רענן צפניה מהתובע ונתבע 2 לשלם את שכר טרחתו בעבור עריכת הסכם הרכישה. התובע סרב לשלם בשל כך שהפתרון של הרכישה בא לסייע לנתבע בהחזר ההלוואה ולכן יש להשית את ההוצאה עליו. נתבע 2 סרב לשלם בשל כך שהרכישה היא של התובע. בסופו של דבר מי ששילם את שכרו של עו"ד צפניה הוא התובע.

4.9 נתבעת 5, היא אשת הנתבע 2 החתומים שניהם על הסכם הרכישה, אישרה בעדותה כי מעולם לא התגוררה בנכס, לא חשבה לגור בו, לא בחרה אותו, וגם לא בקרה בנכס טרם רכישתו. גם כשחתמה על הסכם הרכישה, עדין לא ראתה את הנכס. גם כשחתמה על מסמכי המשכנתא – לא ראתה את הנכס. ולמעשה, עד ליום עדותה, 19.3.15, כלל לא בקרה בנכס. (עמ' 467 לפרטיכל).

4.10 כאמור, מאז רכישת הנכס בשנת 2008, ועד היום, הנתבעים או מי מהם לא התגורר בנכס. נתבעים 2 ו-5 גרו במקום אחר בשכירות, והתקשו לשלם את דמי השכירות. (ת/ 11 תמליל שיחה, עמ' 10) גם בעובדה זו יש ללמד על כך שהנכס מעולם לא היה של הנתבעים.

4.11 מסקנת ביניים - התובע הוא שאיתר את הנכס לרכישה ועמד מול המתווך ובסופו של דבר שילם את דמי התיווך. התובע הוא זה שבקש לרכוש אותו ולכן גם בטיוטת ההסכם הראשונה הוא מופיע כרוכש. התובע הוא זה שהעיר הערות לטיוטת הסכם הרכישה. התובע הוא זה ששילם את מקדמת הרכישה למוכרים בסך של 230,000 ₪. התובע הוא זה ששילם סכום נוסף של 30,000 ₪ לב"כ המוכר. התובע הוא זה ששילם את היטל ההשבחה. כל שהתחייב הנתבע 2 ובת זוגו בעסקה זו מבחינה כספית, לפרוע משכנתא בסכום של 600,000 ₪ על פני 20 שנה, ובכך לפרוע חלק מהסכום המגיע לתובע במסגרת פירעון ההלוואה שנתן.

מכאן, ששמם של נתבעים 2,5, בהסכם הרכישה כרוכשי הנכס, נעשה למעשה בנאמנות בעבור התובע.

4.12 ביום 26.2.09 נרשמו הנתבעים 2 ו-5 כבעלים של הנכס בפנקס רשם המקרקעין.

4.13 ביום 2.4.09 חתמו הנתבעים 2 ו-5 על התחייבות בלתי חוזרת כלפי התובע בנוכחות עורך דינו של התובע. באותו מועד היה על מחצית החלקה שנרכשה בית אחד בלבד. בהתחייבות הבלתי חוזרת מאשרים נתבעי אלו כי הנכס נרכש רק מכספיו של התובע. כי הם מתחייבים שלא לעשות כל עסקה בנכס או דיספוזיציה כלשהי. כמו כן הם מסכימים לרישום הערת אזהרה על שמו וכן נותנים לו יפוי כח כללי נוטריוני לעשיית כל פעולה בנכס, לרבות מכירתו או שעבודו לאחר. (יפוי כח כזה בפועל לא נחתם).

ולהלן נוסח ההתחייבות הבלתי חוזרת -

ביום 21.4.09 נרשמה הערת אזהרה לטובת התובע, וכן נרשם באותו מועד משכון על הנכס לטובת התובע.

4.14 מסקנת ביניים – הנתבעים 2 ו-5 מאשרים לתובע בכתב בהתחייבות הבלתי חוזרת כי כל רכישת הנכס הזה נעשתה מכספיו ולמעשה מאשרים כי הזכות בנכס היא של התובע, שכן הם עצמם מנועים מלעשות עסקה כלשהיא בנכס והוא יכול אף למכרו.

5. בניית יחידת דיור נוספת על מחצית החלקה

5.1 כזכור, שטחו של הנכס היה 500 מ"ר, אם אפשרות לבנית יחידת דיור נוספת. התובע הכין תוכנית ופנה על מנת לקבל היתר להפיכת יחידת הדיור הקיימת לשתי יחידות דיור באופן שיבוצעו שינויים פנימיים ותבנה קומה נוספת במבנה. ביום 25.6.09 נתקבל היתר בניה, על שם הנתבעים 2 ו-5 שכן הם הרשומים בטאבו. עוד קודם לכן, כבר בינואר ומרץ 2009 התבצעו עבודות בניה בנכס , ללא היתר.

5.2 אין מחלוקת בין הצדדים כי כל ההוצאות המתחייבות מקבלת היתר בניה שולמו על ידי התובע, ועבודות הבניה שולמו ממקורותיו הכספיים של התובע. העובדה שהתובע נשא בכל עלויות הבניה, סותרת את גרסת הנתבע 2 כי הנכס הוא שלו, והוא זה שאמור להפיק את הרווח ממכירתו.

5.3 אשת התובע אישרה כי היתה מעורבת בבחירת מוצרי הגמר ליחידה שנבנתה, שכן תחילה היה בכוונת התובע ואשתו להתגורר ביחידה שנבנתה. את המעורבות האישית של אשת התובע בבחירת מוצרי הגמר אישרו גם מספר בעלי מקצוע שהגיעו להעיד, וכן גם אחי התובע. בהמשך, יחידת הדיור הוצעה למכירה, ולצורך כך המציא הנתבע 2 מכתב החרגה מבנק הפועלים, הבנק שנתן את המשכנתא. מכתב ההחרגה הוא מיום 5.7.11.

5.4 הנתבע 2 ובת זוגו נתבקשו על ידי התובע לחתום על יפוי הכח הנוטריוני, (שהתחייבו לחתום עליו בהתחייבות הבלתי חוזרת מיום 2.4.09 ) וכן לחתום על כתב התחייבות חדש שהוסף בו הסעיף שאם יחידת הדיור תמכר לצד ג', כל הכספים יועברו ישירות לתובע. הנתבעים בצעו תיקונים על גבי המסמכים שהועברו להם, אך לא נחתמו על ידם כי דרשו מהתובע לחתום על "מסמך עקרונות" (נספח ל' לתצהיר ת/7) לפיו סכום ההלוואה לפרעון הינו 900,000 ₪ בלבד, מזה 600,000 ₪ יחשבו כנפרעו בשל המשכנתא, ואילו ה-300,000 ₪ הנוספים הם פיצוי שמגיע להם כי הם אלה שהורשעו במסגרת כתב אישום בשל עבירות בניה בנכס ללא היתר. התובע סרב לחתום על מסמך העקרונות נספח ל', ובכך לוותר על סכומי כסף המגיעים לו, ולפיכך גם הנתבעים לא חתמו על המסמכים שנתבקשו לחתום עליהם. לפיכך, לא התאפשרה מכירת הנכס לצד ג'.

5.5 הנתבעים סימנו הערות על גבי המסמכים שהועברו אליהם, לצורך תיקונם, וזאת עוד טרם החליטו שלא לחתום על הנספחים בשל כך שהתובע לא ויתר על הריבית. בין היתר הועבר לנתבעים 2 ו-5 נוסח צוואה לפיה לאחר מותם, את כל הזכויות בחלקה וכל הבנוי והנטוע עליה יירש התובע. ההערה היחידה שהוסיפו הנתבעים היתה כי הירושה תהיה לאחר סילוק כל החובות הרובצים על המקרקעין. מכאן, שלא היתה להם באותה העת הסתייגות כשלהי לענין שיוך הזכויות לתובע.

6. פתיחת סוגריים – הצדדים מול המתווך

6.1 התובע סבר כי מי שצריך לשלם את הוצאות התיווך אלו הנתבעים , שכן כל נושא רכישת הבית בא לפתור את פרעון ההלוואה. בהעדר הפתרון הזה – היתה ההלוואה צוברת ריבית חריגה גבוהה עד להחזרה המלא. אך הנתבעים סברו שאין מקום שהם ישלמו את דמי התיווך.

6.2 ביום 5.1.10 הגיש המתווך תביעה כנגד התובע, בגין אי תשלום שכר הטרחה. או אז, התכחש התובע לחבותו לשלם, בשל כך שאיננו רשום כרוכש הנכס. לצורך כך הוכן ביום 23.5.10 תצהיר על ידי נתבע 2, שם הוא מפרט כי נודע לו על הנכס מאחיו, שהוא מתווך מקרקעין, והנכס נרכש ללא ידיעתו של התובע. עוד הסביר הנתבע 2 בתצהירו כי הסכים לרשום הערת אזהרה לטובת התובע בשל חוב כספי. גם בתיק הנוכחי בקש הנתבע 2 לטעון כי הידיעה על הנכס הגיעה אליו מאחיו, נתבע 1 אך אישר בעדותו כי התובע ידע על אותו הנכס מהמתווך קודם לכן.

6.3 גם אחיו של נתבע 2, הוא נתבע 1 חתם על תצהיר באותו התאריך, לפיו מסר לאחיו על קיומו של הנכס.

6.4 ביום 4.9.11 הוסיף הנתבע 2 תצהיר מטעמו שם הצהיר שהוא זה שפורע את תשלומי המשכנתא ושילם את היטל ההשבחה.

6.5 לצורך שכנועו של המתווך, בקשו הצדדים להראות כי גם סכום המקדמה, בסך 230,000 ₪ שולם על ידי הנתבע 2, מה שכבר ידוע לנו שלא היה נכון.

7. הדרך לשכנע כי הנתבע 2 הוא זה ששלם כביכול את הסכום של 230,000 ₪, או – מסמך מזויף

7.1 על מנת לשכנע את בית המשפט ולמעשה את המתווך כי הנתבע 2 הוא זה שרכש ולא התובע, בקשו הצדדים להציג מסמך לפיו המשיכה של 230,000 ₪ היתה מחשבון של נתבע 2, שגם לו היה חשבון בבנק יהב.

7.2 הצדדים היו זקוקים למסמך תשתית לצורך הזיוף. לצורך כך עשה נתבע 2 שיק בנקאי על סך של 1000 ₪ ,לטובת עו"ד גבע. תאריך עשיית השיק הוא כשלוש שנים לאחר גמר העסקה. עו"ד גבע שהעיד, ציין כי מעולם לא ראה את השיק הזה ולא קבל אותו ולא היתה כל התחשבנות כספית שלוש שנים לאחר העסקה. (עמ' 31 לפרטיכל). נתבע 2 העיד כי מיד לאחר עשית השיק קבל את השיק לידיו ובטל אותו (עמ' 604 לפרטיכל). מכאן, ששיק זה בא לשרת את מלאכת הזיוף. בעקבות רכישת השיק הבנקאי הזה, לצדדים היה מסמך (להלן "המסמך") לפיו נתבע 2 רכש מחשבונו בבנק יהב בסניף חדרה , מס' 65276 שיק בנקאי על סך של 1,000 ₪. (נספח מ"א 5 לתצהיר ת / 7). מסמך זה סייע בהפקת הזיוף.

7.3 כל אחד מהצדדים טען כי השני שינה את הסכום במסמך לסך של 230,000 ₪. אך אז הסתבר כי בתאריך השיק המקורי, (4.9.08) כלל לא היה סניף לבנק יהב בחדרה, אלא בנתניה וגם זה דרש שינוי. כמו כן מספר החשבון לא התאים. התובע צירף דף בכתב ידו של נתבע 2 המציין מה היה מספרו הישן בבנק יהב בנתניה (נספח מ"א 6 לת/7), זאת לצורך שילוב המספר במסמך.

7.4 ראו לצורך ההשוואה המסמך בנספח מ"א 5 לתצהיר ת/7 למול נספח ז' לתצהיר נ/7. השינויים בין שני המסמכים רבים – תאריך, שעה שם הסניף, מספר החשבון (זה שנמסר על ידי הנתבע 2 בכתב ידו ) ומס' השיק. כך הופק מסמך שקרי, לפיו הנתבע 2 משך מחשבונו סכום של 230,000 ₪ לתשלום המקדמה. עובדה שאיננה נכונה.

7.5 בסופו של דבר, מי ששלם למתווך את סכום התיווך, ועוד טרם מתן פסק דין היה התובע.

7.6 הצגת המסמך המזויף בהליכי התביעה שהגיש המתווך לגביית שכר טרחתו הינה צדדית לשרשרת המקרים כאן בדרך להכרעה. כל שניתן להסיק ממנה בענין שבפני (לבד מרמת המוסר של הצדדים והשלכות אפשריות בהיבטים פליליים) ,כי היה על הצדדים ליצור יש מאין אסמכתא לתשלום של הסכום על ידי הנתבעים, שכן גם בידיהם לא היתה כל ראיה מסייעת על תשלום של 230,000 ₪ על ידי הנתבעים.

7 .7 יודגש כאן כי השיק הבנקאי המקורי על סך של 230,000 ₪ אשר שולם לעו"ד גבע (ב"כ המוכר) יצא מחשבונו של התובע, כמסמך אמת, בזמן החתימה על הסכם הרכישה. (ראו נספח י"א 4 לתצהיר ת / 7, מאומת בחותמת הבנק כמסמך מתאים למקור).

7.8 נתבע 2 צירף שני אישורים על תלונה שהגיש במשטרה כנגד התובע– האחד תלונה מיום 26.12.12 על זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה, והשניה מיום 5.3.13. שתי התלונות מתייחסות למועד המאוחר להגשת כתב התביעה בתיק זה.

מסקנת ביניים - הנתבעים תלו תקוות רבות בתיק התיווך שהתנהל בפני בית משפט השלום, ולמעשה הגנתם במשפט זה נסמכה עליו. הנתבעים הקפידו כל הזמן במהלך המשפט להפנות לתיק התיווך בטענה שבתיק התיווך נטען על ידי שני הצדדים כי הנתבעים 2 ו-5 הם הבעלים של הנכס. ההתנהלות בתיק התיווך היתה שקרית מצד שני הצדדים, שנחלקו ביניהם בשאלה מי מהם צריך לשלם את דמי התיווך למתווך, האם התובע (שחתום על הסכם התיווך ) או שמא הנתבעים, שכל העסקה הזו באה לאפשר להם לשלם לפחות חלק מסכום ההלוואה מבלי שיצבור ריבית חריגה, כשהתשלום שמתאפשר להם הוא פרישה על פני 20 שנה . יש להוקיע ניהול תיקים שקריים שנעשה כאן בתיאום על ידי שני הצדדים, ואין לי אלא להביע את שאט נפשי . אך אין בכך כדי להקנות זכויות בעלות בנכס לנתבעים, שלא זכאים להם, רק מכח ההתנהלות השקרית .

8. כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים

8.1 נגד הנתבעים 2 ו-5 הוגש כתב אישום במסגרת תיק תו"ב 19315-12-10 בגין בניה בסטייה מהיתר. כתב האישום מתייחס לבניה החדשה. בישיבה ראשונה מיום 2.11.11 כפרו הנתבעים בעובדות כתב האישום והודיעו לפרוטוקול – "אנחנו לא בעלי הנכס. אנחנו לא בנינו. בנכס האמור לא גרים בכלל ולא גרנו בו אף פעם. הנכס אמנם רשום על שמנו אך אין לנו נגיעה אליו". הנתבע 2 טען בתצהירו כי מילים אלו נאמרו על ידי אשתו, והכוונה היתה שאין להם נגיעה להתנהלות בנכס שכן החזקה עברה לידיו של התובע.

8.2 ביום 26.6.12 התייצב לדיון התובע והצהיר לפרוטוקול כי הוא הבעלים של הנכס והוא זה אשר בצע את הבניה ובמילותיו – "הנכס הוא שלי, המגרש הוא שלי, ועליו רשומה הערת אזהרה בפנקס רשם המקרקעין" למרות זאת לא הוסר שמם של הנתבעים מכתב האישום בשל התנגדות המאשימה, בשל היותם רשומים כבעלי הזכויות בנכס בטאבו. יחד עם זאת הוסף שמו של התובע לכתב האישום.

התובע הודה בעובדות כתב האישום – והורשע. לאחר מכן דיווח לבית המשפט לעניינים מקומיים כי הנתבעים 1,2, טוענים בתיק שבפני כי הם הבעלים של הנכס על אף שהצהירו בבית המשפט לעניינים מקומיים שאינם הבעלים, והפרקליטות הסכימה למחיקתו של התובע מכתב האישום.

8.3 נתבעים 2ו-5 הורשעו על בסיס הודאתם על בניה שלא לפי היתר וחיובו לשלם קנס של 8,000 ₪ ואגרת בניה על חריגות בסך של 1,456 ₪.

9. סכום ההלוואה לפרעון

9.1 עדות יצירתית של נתבע 2 - הנתבע 2 הינו פקיד במשרד הבינוי והשיכון, ועוסק בשיקום שכונות. הנתבע 2 העיד כי לשיטתו, נשאר חייב לתובע סכום של 900,000 ₪, סכום ההלוואה המקורית, כשהוא קפוא, ללא ריבית. לשיטתו, העביר במזומן סכום של 280,000 ₪ לתובע בעבור מקדמה לרכישת הנכס (טענה שלא הוכחה , נסתרה ונדחתה) וכן לקח משכנתא בסך של 600,000 ₪ מבנק הפועלים, ובכך השלים השקעה של התמורה עבור הבית, לטענתו, מכיסו. העובדה שסכום הלוואה בסך של 900,000 ₪ נשאר קפוא נובע לטענת נתבע 2 מהסכם חדש שנערך (בע"פ) המבוסס על הצעתו הוא, לפיו ירכוש הנתבע 2 את הנכס, ולפי הסכם זה, סכום ההלוואה של 900,000 ₪ שיש להחזיר, נשאר קפוא, קרן בלבד. כך עדותו, ולדבריו של נתבע 2 זו היתה יוזמתו הוא.(עמ' 497 -499 לפרטיכל). ממשיך נתבע 2, מרהיב ומציין כי אם לאחר מכירת הנכס והחזר קרן של 900,000 ₪ לתובע, והחזר עלויות הבניה שנשא בהם התובע –תשאר יתרה – יתרה זו היא של נתבע 2 ואשתו ,כי הם אלו אשר רכשו את הנכס.

9.2 גרסה זו יש לדחות משום היותה טענה שאיננה מעוגנת במציאות העובדתית, נסתרת מהתנהלות הנתבע 2 עצמו ומרצף העובדות, ולבד מעזות מצח פרועה, אין בה דבר.

א. ראשית, הנתבע 2 לא הצליח להוכיח כי שלם סכום כסף במזומן בעבור הנכס. התשלום כמקדמה עבור הנכס בסך של 230,000 ₪ בוצע ממקורותיו של התובע. מכאן, שהטענה כי שולם סכום של 280,000 ₪ על ידי הנתבע 2 – תלושה מהעובדות שהוכחו ונדחתה.

ב. את המשכנתא לקח הנתבע 2 ואשתו, על מנת לאפשר לתובע לקבל מהבנק את הסכום של 600,000 ₪ שהם חייבים לו. באופן זה כביכול מקבל התובע את הסכום של 600,000 ₪ שנחשב לפרעון, ולכן נחסכת לנתבעים ריבית עתק על סכום זה, שכן ההסכם קבע ריבית בנקאית חריגה. כעת מבקש נתבע 2 לטעון כי המשכנתא עבור הנכס היא השקעה שלו בנכס ואיננה משמשת כלל פרעון ההלוואה.

ג. התובע כל הזמן נלחם על מנת לקבל את פרעון ההלוואה עם ריבית, כך מתוך הראיות. מדוע שיסכים להצעה של נתבע 2, שנתבע 2 ירכוש עבור עצמו בית מכספים שיש לו, במקום להחזיר את ההלוואה לתובע ? ומדוע שיסכים התובע שהלוואה תקפא ולא תשא ריבית, על אף שזמן פרעונה צריך היה להיות 29.7.07 ,דהיינו לפני יותר מ- 10 שנים והיא מובטחת בהסכם בריבית חריגה? בהצעתו זו של נתבע 2 , שלטענתו התובע הסכים לה, אין כל תרופה או סוג של תרופה לאי פרעון ההלוואה, לבד מהזדמנות לנתבע 2 לרכוש בית לעצמו מכספיו של אחר.

ד. עדות זו של הנתבע 2 גם סותרת התחייבות בכתב שחתם עליה בפני עורך דין, כי הנכס נרכש כולו מכספיו של התובע. (נספח ט"ז לתצהיר ת/7). מדובר כעת בעדות בעל פה הסותרת מסמך בכתב החתום על ידי נתבע 2 ונתבעת 5.

ה. מסמך נוסף שהוכן על ידי הנתבע 2 הוא נספח ל' לתצהיר ת/7 . (עמ' 509 לפרטיכל). במסמך זה שהוא הצעה להסכם כותב נתבע 2 כי מסכום החוב שלו לתובע (900,000 ₪) יש להפחית את סכום המשכנתא של 600,000 ₪. יש להפחית סכום נוסף שהוא חייב לכאורה בסך 300,000 ₪ כפיצוי שחייב לטענתו התובע בגין העובדה שהוגש נגד נתבעים 2,5 הליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים על חריגות בניה, ואז יחשב האמור סילוק סופי ומוחלט של סכום ההלוואה והנכס יעבור על שם התובע. מכאן, שנתבע 2 רואה את סכום המשכנתא שלקח, כפרעון חלק הארי מההלוואה של התובע. הרי ברור שנתבע 2 לא יכול להביא פעם אחת בחשבון את הסכום של 600,000 ₪ כסכום שפרע את ההלוואה, ופעם שניה את הסכום הזה כסכום שהוא השקיע מכספו ברכישת בית. מסמך זה מעיד באופן ברור על גרסתו השקרית של הנתבע כפי שבאה לידי ביטוי בעדותו. מסמך זה גם מכיל את ההכרה של נתבע 2 שהוא חייב בנוסף לסכום של 600,000 ₪ סכום נוסף של 300,000 ₪ שמעולם לא שלם לתובע, שכן הוא מבקש לקזזו כנגד פיצוי הזוי שהוא מבקש. בנוסף, מתמוטטת כל גרסת הנתבע 2 כי הנכס הוא שלו, שכן במסמך הוא עצמו מציע כי לאחר ההתחשבנות הזו שהוא נוקב בה, הנכס יעבור על שם התובע. התובע אגב לא הסכים לחתום על מסמך ל' בשל כך שלא כלל רכיב ריבית על ההלוואה, ובשל הטענה כי מגיע לנתבעים פיצוי של 300,000 ₪ שיש לקזזו.

ו. הוגש תמליל הקלטה של שיחה בין התובע לבין נתבע 2 מיום 3.9.11. בשיחה (עמ' 7 לתמליל) מבקש הנתבע 2 , כי לאחר שהתובע לקח את המשכנתא על סך של 600,000 ₪, התובע יוותר לו על הסכום הנוסף של 300,000 ₪, כי ממילא כשימכרו את הנכס התובע ירוויח , כי מכירת הנכס על שתי יחידות הדיור שבו יהיה כמעט 2.5 מיליון ₪ והוא אומר לתובע "תרוויח שיהיה לך לבריאות הלוואי שכל החיים שרק תהיו בריאים ". הנתבע 2 למעשה מודה בכך שבשנת 2011, הוא עדין חייב לתובע מעבר לסכום המשכנתא שכביכול פורע חלק מסכום ההלוואה את הסכום של 300,000 ₪, ומבקש כי התובע יוותר לו על סכום זה בגלל מצבו הכלכלי הרעוע, ואם ירוויח בפיס או יצליח בתביעה נגד משפחת פלד שרימתה אותו לגבי אתר האינטרנט, ישלם לתובע את הסכום של 300,000 ₪. לפי ההקלטה, אם לגרסת הנתבע ההלוואה עמדה על סכום של 900,000 ₪ בלבד, והוא מפחית את הסכום של המשכנתא, נשאר סכום של 300,000 ₪ שסותר את טענתו כי שלם סכום קרוב לזה במזומן לתובע.

בנוסף, התחייבות הנתבע 2 בשיחת הטלפון ליתן מיד לתובע סכום של 300,000 ₪ מזכיה בפיס או מתביעה כנגד משפחת פלד סותרת את טענתו כי החזר ההלוואה אמור להיות מתוך הנכס שלו, אותו ימכור לצד ג'. (עמ' 539-540 לפרטיכל).

ז. גם בתצהיר נתבע 2 בהליך הבקשה לביטול עיקול הוא מציין בנשימה אחת את הסכומים ששלם כהחזר ההלוואה לתובע – את 12 השקים של סה"כ 12,000 ₪, היטל השבחה ,העברת מזומן, וכן נטילת הלוואה של 600,000 ₪. נתבע 2 לא ידע לומר בחקירתו הנגדית, מדוע הזכיר את נטילת ההלוואה בסך 600,000 ₪ כחלק מפירעון הלוואת התובע, אם לטענתו היום המשכנתא נלקחה על ידו לצורך רכישת הבית מבלי שיש בה לפרוע חלק מהלוואת התובע. (ראו עמ' 553-562לפרטיכל).

ח. הנתבע 2 טען בעדותו כי העובדה שלקח הלוואת משכנתא וכן העובדה ששלם במזומן 280,000 ₪ עבור דמי קדימה לרכישת הבית – היא זו שעצרה את רכיב הריבית מלהצטבר על ההלוואה. גם טענה זו איננה מסתדרת עם עדותו של הנתבע כי תשלום המזומן והלוואת המשכנתא היו ממקורותיו לרכישת בית עבור עצמו. ברור שאין כל סיבה שהתובע יוותר על ריבית, כי הנתבע 2 קנה בית לעצמו.

ט. גם התשלום של 12,000 ₪ ששלם נתבע 2 לתובע, סותרים את טענתו כי היה אמור להחזיר את ההלוואה לתובע רק ממכירת הבית שרכש לעצמו, לצד ג'.

י. עדותו של נתבע 2 מתאפיינת בכך שהוא לאורך מרבית החקירה בוחר שלא לענות לענין באופן מופגן, ובאופן שיטתי בורח מהשאלה לענות על דבר שלא נשאל עליו. עדותו איננה מהימנה, בלשון המעטה, נסתרת מתוך תוכה, ומופרכת על פניה ובתוך תוכה. מדובר בעדות בעל דין יחידה, שאיננה נתמכת במאום. עדות אשתו של נתבע 2 חסרת ערך כלשהו שכן איננה יודעת את העובדות, איננה מכירה את ההתנהלות בין הצדדים, וכל ידיעתה מסתכמת במה שאמר לה נתבע 2 – בבחינת עדות שמועה שהצדדים התנגדו לה. מעבר לכך – עדות האשה והבעל הינן במקרה זה כעדות מפה אחד.

הנתבע 2 לא ידע להסביר את מקור הכספים שמשך מחשבונותיו במהלך מרץ 2008, כשהוא ואשתו משתכרים ביחד רק 10,500 ₪, ולאחר נסיונות רבים שניסה להסביר ונכשל, בחר לציין כי אלו הכספים של התובע, שכנראה על אף קיומם בחר שלא להחזיר לתובע את ההלוואה שכבר הגיע זמן פרעונה, וכי הוא, נתבע 2, מלווה כסף לאנשים בעוד הוא חייב כספים לאחרים.

די לקרוא את עמ' 582ועד 596 לפרטיכל, לראות כיצד מהפך הנתבע בין שתי הגרסאות –זו של עדותו במשפט, כי הבית נרכש מכספיו הוא, וזו שעולה מהמסמכים שקדמו להגשת התביעה, שכסף המשכנתא הוא בבחינת החזר הלוואה, והוא מבקש שהתובע יוותר לו על יתרת ה-300,000 ₪ שהוא חייב.

9.3 האם התובע ויתר על תשלום ריבית ?

עיון בשלבי ההצעות שהפנו הצדדים מלמדת על כך שהתובע לא ויתר על תשלום הריבית, כפי שהוגדרה בהסכם ההלוואה המקורי.

א. תחילה הציע התובע ביום 5.3.08 (נספח ז' לת / 7) כי כנגד אורכה ותשלום על חשבון החוב של 100,000 ₪ עד 10.6.08, תעמוד האופציה על 15% כנגד יתרת ההלוואה 800,000 ₪. ברור שמסמך זה מבטא ריבית בסך של 100,000 ₪. לא היתה לכך הסכמה.

ב. ביום 19.3.08 נפגשו הצדדים. עו"ד צפניה נסח מסמך כלשהו שהיה אמור להיחתם על ידי הצדדים אם היה מוסכם. (נספח ז1 לת /7). במסמך זה סוכם על החזר מידי של 100,000 ₪, והחזר של 800,000 ₪ ממשכנתא על נכס שירכוש התובע. תמורת ויתור על ריבית יקבל התובע 15% בחברת גלקסיה, אם האתר יעלה לאוויר. הסכם זה לא נחתם על ידי הצדדים. כפי שאישר נתבע 2, זה לא היה הסכם אלא הצעה בלבד. (עמ' 501 לפרטיכל).

ג. ביום 20.3.08 נרשמה הצעת הסכם בכתב ידו של נתבע 2. לפיו הנתבעים יחזירו מידית סכום של 100,000 ₪ לתובע, וכן ימציאו לוח סילוקין של הלוואת משכנתא בסך של 800,000 ₪. הסכם זה מבטל הסכם קודם. אם האתר של גלקסיה יעלה לאוויר התובע יהיה זכאי ל-15% בחברה לפי החלטה שיחליט מדי שנה, במהלך חמש שנים, או תחליף של 60,000 ₪ עבור הריבית בתום התקופה, עם ריבית והצמדה). גם מסמך זה לא נחתם על ידי הצדדים, ולא היתה הסכמה לגביו. ניתן ללמוד מההצעה שלא הבשילה להסכם כי נכון ליום 20.3.08 גם הנתבע 2 סבר שמגיעה לתובע ריבית של 60,000 ₪.

ד. או אז הגיעה הצעת התובע, אף היא מחודש מרץ 2008 לפיה סכום של 100,000 ₪ ישולם לתובע עד ליום 10.6.08, אם יחליט התובע על מימוש מניות יקבל 15% תמורת יתרת ה-800,000 ₪, ואם יחליט שלא לממש, ישאו הנתבעים בריבית של 100,000 ₪. גם לגבי מסמך זה לא היתה כל הסכמה.

ה. הצדדים לא הצליחו להגיע לעמק השווה ולכן, לא נקשר ביניהם כל הסכם השונה מהסכם ההלוואה המקורי. לא ניתן ללמוד מהשתלשלות העניינים כי התובע ויתר על דרישת הריבית . הסכם כידוע, על מנת שיהיה תקף מצריך בין היתר גמירות דעת מצד שני הצדדים, דבר שחסר במקרה זה.

10. התחשבנות הפרעון

10.1 סכום ההלוואה עמד על 900,000 ₪ . המועד לתחילת הריבית החריגה הוא 13.8.07, 14 יום לאחר חלוף 15 חודש, דהיינו 14 יום לאחר 29.7.07.

10.2 התקופה הראשונה לחישוב הריבית החריגה הוא מיום 13.8.07 ועד 24.12.08, מועד בו ניטלה המשכנתא על סך של 600,000 ₪. במועד 24.12.08 עמד החוב על סכום של 900,000 ₪, כשהוא נושא ריבית חריגה הנהוגה בחשבונות חש"ק בבנק לאומי לתקופה זו. (להלן "ריבית חריגה") . הסכום ביום 24.12.08 עם הריבית יקרא : "סכום לפרעון ביום 24.12.08".

10.3 התקופה השניה היא מיום 24.12.08 ועד ליום פסק הדין, 7.5.17. יש לראות מהו סכום המשכנתא ששולם עד כה על ידי הנתבעים 5,7. סכום זה יש להפחית מ"הסכום לפרעון ביום 24.12.08" כשלא מצטרפת לסכום המופחת ריבית נוספת כלשהי. הסכום ביום 7.5.17 לאחר ההפחתה כאמור יקרא להלן "הסכום לאחר הפחתת המשכנתא שנפרעה". בשלב זה יש לקחת את "הסכום לאחר הפחתת המשכנתא שנפרעה", ולהצמיד לו ריבית חריגה מיום 24.12.08 ועד ליום 7.5.17.

(אם בתוך 30 יום מהיום פורעים הנתבעים 2,5 את יתרת הלוואת המשכנתא, הרי שיש להפחית מ"הסכום לפרעון ביום "24.12.08 את כל הלוואת המשכנתא בסך 600,000 ₪, מבלי שמצטרפת לסכום זה ריבית כלשהי.)

10.4 ביום 26.12.08 העביר נתבע 2 לידי התובע 12 המחאות אישיות על סך של 1000 ₪ כל אחת, (החל מיום 15.1.09 ואילך) ואלו נפרעו, בסכום כולל של 12,000 ₪. לצורך חישוב הריבית , יש להתייחס ליום אמצע התקופה, 30.6.09. יש לחשב על סכום זה ריבית חריגה מיום 30.6.09 ועד 7.5.17 ולהפחית סכום זה (שהוא כולל את הריבית החריגה ) מהתוצאה המתקבלת בעבור התקופה השניה.

10.5 התובע ימציא בתוך 7 ימים לאחר פסק הדין את החישוב המספרי לבית המשפט ולצד השני. הצד השני יגיב בתוך 7 ימים לאחר מכן לחישוב בלבד. לאחר מכן תנתן פסיקתא.

11. האם נתבע 1 חייב בפרעון ההלוואה ?

11.1 נתבע 1 טען לראשונה בעדותו כי אחיו, הנתבע 2 חרג מהרשאה כשחתם בשמו על הסכם ההלוואה. התובע העלה טענה לשינוי חזית. בכתב ההגנה ובתצהיר נטען בכלליות להיעדר יריבות אך מהטעם כי התובע נהל את עסקת המקרקעין מול נתבע 2. לא הועלתה טענה ספציפית לחריגה מהרשאה. לפיכך יש בטענה זו משום שינוי חזית. ראו עא 546/04 עירית ירושלים נ. שירותי בריאות כללית (20.8.09) -

"האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, פסקה 6 לפסק דינה של חברתי השופטת חיות (2003); וראו גם תקנה 415 לתקנות סדר הדין האזרחי ביחס להליך ערעור). הכלל האוסר על הרחבת חזית משקף עקרונות חשובים של ייעול הדיון וסופיות הדיון."

11.2 יפוי הכח מכוחו חתם נתבע 2 בשם אחיו נתבע 1 (נספח ג' לת/7) מציין כי לנתבע 2 יש יפוי כח לחתום בשם נתבע 1 על ההסכם עם התובע "שעניינו רכישת זכויות/אופציה לרכישת זכויות בחברת גלקסיה בע"מ בשווי של 15% מכל הזכויות בחברה, ולרבות ערבות אישית לכל התחייבויותיי על פי ההסכם". גם אם הייתי סבורה שיש אפשרות לנתבע 1 להשמיע טענה זו לראשונה ביום האחרון של משפט הוכחות סבוך זה, שהתקיימו בו ישיבות הוכחות על פני תקופה של כ-15 חודשים וכ-670 עמודי פרוטוקול, הרי שאין בנוסח יפוי הכח כדי למעט או להגביל את נתבע 2 מלחתום על ההסכם כפי שגובש בין הצדדים.

11.3 נתבע 1 לא ידע לומר מתי נודע לו לשיטתו שנתבע 2 חרג מההרשאה כשחתם על

ההסכם וגם לא ידע לומר מה אמר אז לנתבע 2 או מה נתבע 2 אמר לו. הנתבע 1 חשב אולי שנודע לו על כך כשנתבע 2 בקש ממנו למצוא לו בעבורו נכס (שזה כידוע לנו אחרי מרץ 2008). מכל מקום ציין כי נתבע 2 הוא אחיו הגדול, והוא סמך עליו ולכן גם אמר לו שהוא, נתבע 2, צריך לפתור את הבעיה ולעדכן אותו (עמ' 653 לפרטיכל).

11.4 התובע טוען כי היחידי שהינו בעל רכוש המאפשר גבייה הינו נתבע 1, אשר הינו היחיד שלא נתן שיק ביטחון על אף שהתחייב לכך בהסכם. הטענה כי נתבע 1 יצא מ"השותפות" בחברה, מפריעה לתובע 1 לממש את זכותו לפרעון ההלוואה בהיותו היחיד שהינו בעל נכסים.

11.5 המצג שנעשה על ידי החברה ובעלי המניות נתבעים 2,3, סמוך לחתימה על הסכם ההלוואה הינו כי ההסכם הוא עם שלושת בעלי המניות בחברה שחלקיהם בחברה שווים. התובע הסתמך על מצג זה. אם יש טענות בין בעלי המניות, בינם לבין עצמם, יפתרו זאת במסכת היחסים שביניהם. כלפי התובע- שלושת הנתבעים הם החייבים בפרעון ההלוואה, ביחד ולחוד.

נתבע 1 נשאל בחקירתו אם אי פעם פטר אותו התובע מפירעון ההלוואה ורק יכול היה להשיב כי כשהיה פוגש את התובע, היה זה האחרון אומר לו כי סגר דברים מול נתבע 2, והם מתקדמים, אך לא ציין בפניו כי נתבע 1 מחוץ לענין.

11.6 עובדה זו מקבלת חיזוק בעדותו של מר ביטון אשר, אשר ההקלטה של השיחה עמו הוגשה לבית המשפט. עדותו ככל שהיא סוטה מההקלטה, היתה בלתי אמינה, בלשון המעטה. העד טען כי חלקיהם בחברה לא היו שווים, בניגוד לרשום במפורש בהסכם ההלוואה. עוד בקש לטעון כי נתבע 1 יצא מהחברה, דבר שסתר אמירות מפורשות אחרות שלו שהוקלטו. בתמליל הוא מאשר כי נתבע 1 הינו שותף, וכי "שלושתם נמצאים בסירה אחת".(פרטיכל החקירה, עמ' 296 -303 ) וכן התמליל ת/8א (B/13 ) עמ' 1,2). בעדות מאוחרת יותר (מיום 19.3.15) אישר מר ביטון כי בהקלטות שונות אמר כי נתבע 1 הוא שותף מלא בעסקה, אך בקש להצדיק זאת בכך שסיכם עם התובע כי אמירה זו תפתור אותו מתשלום החוב לתובע.

11.7 הנתבע 2 העיד כי כחודשיים לאחר חתימת הסכם ההלוואה , בחודשים מאי יוני סיכמו הנתבעים ביניהם כי טל, נתבע 1, יוצא מהתמונה. בהזדמנות אחרת אישר כי הנתבעים סיכמו ביניהם שנתבע 1 יצא מהתמונה ביולי אוגוסט 2006. בתצהירו, ס' 6 לנ/7 מצהיר נתבע 2 כי סוכם עם רכישת המקרקעין (ספטמבר 2008) כי לתובע לא תהיה עילת תביעה כנגד יתר הנתבעים. לא הורם הנטל להראות כי אכן סוכם שנתבע 1 איננו חלק מעסקת ההלוואה, ומכל מקום, אם סוכם כך בין בעלי המניות, אין הסיכום תקף כלפי התובע, אשר הסתמך במועד מתן ההלוואה על הסכם שעשה עם שלושה בעלי מניות, כפי שהצהירו על עצמם בהסכם. מדובר בטענה להמחאת חבות של נתבע 1 לנתבעים האחרים, שלפי חוק המחאת חיובים התשכ"ט 1969 ,ס' 6 צריכה לבוא עליה הסכמה של התובע הנושה, הסכמה שלא היתה.

12. לסיכום

12.1 הנכס נרכש על ידי הנתבעים 2,5 כנאמנים עבור התובע. הזכויות בנכס הינן של התובע.

12.2 על הנתבעים 2,5 לפרוע מידית את יתרת המשכנתא החלה על הנכס. לא תפרע המשכנתא כולה על ידי הנתבעים 2,5 בתוך 30 יום מהיום, יהיה זכאי התובע לפרוע את המשכנתא באמצעיו הוא, ויהיה זכאי להעברת הנכס על שמו.

12.3 אין באמור לעיל כדי למנוע מהתובע להגיע להסדר עם הבנק בהסכמה, לגבי השארת המשכנתא על שמו ורישום הזכויות בנכס על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

12.4 לאחר פרעון המשכנתא יהיה רשאי התובע להירשם כבעל הזכויות בנכס.

12.5 על נתבעים 1-3 לשאת בפרעון יתרת ההלוואה לתובע, ביחד ולחוד. חישוב פרעון יתרת ההלוואה, יהיה כפי שצוין בס' 10 לעיל, ויפורט בפסיקתא. תשלום יתרת ההלוואה יבוצע בתוך 30 יום ממתן הפסיקתא שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

12.6 ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים לתובע.

12.7 הנתבעים 2-5, ביחד ולחוד, ישאו בהוצאות משפט זה בסך של 35,000 ₪ שישולמו לאוצר המדינה. המזכירות תשלח העתק למרכז לגביית קנסות לאוצר המדינה. לא מצאתי שאופן התנהלותו של התובע במסכת האירועים מזכה אותו בקבלת הוצאות.

12.8 המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.

ניתן היום, י"א אייר תשע"ז, 07 מאי 2017, בהעדר הצדדים.