1. תיק זה הסתיים בפסק דין ביום 07.05.2017, ונקבע כי הנתבעים 2-5 (הם המבקשים 2-5 בבקשה זו ) יישאו ביחד ולחוד בהוצאות משפט זה בסך של 35,000 ₪ שישולמו לאוצר המדינה, באמצעות המרכז לגביית קנסות (להלן: "המרכז").
2. ביום 14.06.2017 הגישו מבקשים 2-5 בקשה למתן צו תשלומים כך שהסכום שנפסק לטובת קופת המדינה ישולם ב-10 תשלומים שווים ועוקבים החל מיום 10.07.2017.
3. בהתאם לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 הסמכות לדון בפריסת חוב מצויה בסמכותו של מנהל המרכז , כך לפי נוסח סעיף 5ב לחוק -

"5ב. (א) מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור.

(ב) שר המשפטים, בהסכמת שר האוצר, רשאי לקבוע הוראות לענין פריסה או דחיה של תשלום חוב לפי הוראות סעיף זה."

1. לפיכך, הסמכות לפרוס את החוב איננה של בית המשפט. וראו את שנקבע ברע"א 8994/11 ויסאם חליל נ' מדינת ישראל (29.04.2012):

"...במאמר מוסגר: בכך שונה דינה של בקשה לביטול תוספת פיגורים מבקשה לפריסת תשלום החוב או דחייתו. בעוד שהראשונה מסורה בידי בית המשפט שגזר את דינו של המבקש, כאשר החלטתו ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, הרי שהאחרונה מסורה בידי המרכז לגביית קנסות (סעיף 5ב לחוק), כאשר הדרך היחידה להשיג עליה, לעת הזו, היא באמצעות הגשת עתירה לבג"ץ (וראו: בג"ץ 5087/11 שומינוב נ' המרכז לגביית קנסות ([פורסם בנבו], 1.2.2012)."

וכן ראו את שנקבע בבג"ץ 1962/13 ולדימיר ליולקו נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות (18.06.2013):

"אשר לראש השני של העתירה, שעניינו פריסת החוב לתשלומים, הרי שהנושא נמצא בסמכות המרכז (להבדיל מהסמכות לפטור מתוספת הפיגורים), והעותר רשאי לחזור ולפנות למרכז בבקשה עדכנית לפריסת החוב לתשלומים, בצירוף תצהיר המפרט את הנסיבות המצדיקות, לטענתו, את הפריסה."

5. הבקשה המופנית לבית המשפט – נדחית.

6. המזכירות תודיע לצדדים על החלטה זו.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ז, 28 יוני 2017, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי .......