1. זו החלטה בבקשת המבקש (להלן: "המבקש" או "לוי") להטיל עיקולים זמניים על נכסי המשיבים. הבקשה נדונה במעמד הצדדים, לאחר שהוטלו עיקולים זמניים, במעמד צד אחד, על פי החלטת כבוד השופטת קראי גירון (בסמכותה כרשמת), מיום 30.5.12 ולאחר שהמשיבים הגישו בקשות לביטול העיקולים - בקשה מס' 1 הוגשה ע"י המשיבים 1-5 ובקשה מס' 9 הוגשה ע"י המשיב מס' 7.

אציין, כי כבוד השופטת גירון נעתרת רק לחלק מהבקשה והורתה על הטלת עיקולים ברישום על נכסי מקרקעין בבעלות המשיבים 1 2 ו-3 וכן על דירה (להלן: "הדירה"), אשר הזכויות בה רשומות על שם המשיב 7 (להלן: "עמינדב"). כן הוטלו עיקולים ברישום על מספר כלי רכב, השייכים לחלק מהמשיבים.

ביום 6.12.12. התקיים דיון בבקשה, במעמד הצדדים והחלטה זו ניתנת לאחר שהוגשו על ידם סיכומים בכתב.

2. בטרם אגש לגופו של ענין אומר, בהתייחס לטענה שהועלתה ע"י ב"כ המבקש, כי די בכך שהבקשה לביטול העיקולים הזמניים (אשר הוגשה ע"י כל המשיבים), נתמכת בתצהירו של אחד מהם, אשר התייצב לדיון ואין צורך שהיא תהא נתמכת בתצהירים מטעם כולם, או בהתייצבות כולם לדיון.

3. בתביעה שהוגשה בתיק זה, נתבעים סעדים שונים ובכללם - צו עשה, סעד הצהרתי וסעד כספי בסך של 938,119 ₪.

המשיבים 1-3 (להלן: "דרורי ואשר"), הינם בעלי המניות במשיבה 4 (להלן: "החברה"). במטרה להקים אתר אינטרנט, התקשרו הצדדים הנ"ל עם המבקש (להלן: "לוי"), ביום 29.4.2006, בהסכם עקרונות, על פיו התחייב לוי להלוות לדרורי, אשר והחברה (להלן: "הלווים"), תחילה, סך של 200,000 $ (להלן: "ההלוואה") והם, מצידם, התחייבו לספק בטוחות להלוואה (המחאות פתוחות, שהופקדו בידי בא כוחו של לוי ונכסים בשווי של 300,000 $).

אין חולק כי לוי העביר ללווים את כספי ההלוואה, אולם לא נחתם בין הצדדים הסכם מפורט (כפי שנקבע בהסכם העקרונות), והיוזמה העסקית לא יצאה אל הפועל.

כן אין חולק, כי למרות פניותיו של לוי אל הלווים, ההלוואה לא הוחזרה לו. לפיכך, נערכו מגעים בין הצדדים ונוסחו טיוטות שונות של הסכמים, במטרה להגיע להבנה כיצד יוחזרו ללוי כספיו, אולם דבר לא נחתם.

4. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להבנה לפיה יירכש נכס מקרקעין מסוים (מחצית מחלקה 393 בגוש 10009, להלן: "הנכס"), אשר יירשם על שמם של המשיב 2 (להלן: "ניצן") ורעייתו - המשיבה 5 (להלן: "אסנת"). ואכן, ביום 4.9.08 נחתם בין ניצן ואסנת ובין הבעלים של הנכס על פיו רכשו ניצן ואסנת את הנכס.

על פי הנטען בתביעה, התשלום הראשון עבור רכישת הנכס (להלן: "התשלום הראשון"), מומן על ידי לוי והיתרה מומנה במשכנתא, המשולמת, כסדרה, ע"י ניצן ואסנת (להלן: "המשכנתא").

5. הצדדים חלוקים בשתי שאלות עיקריות. האחת - מי מימן את התשלום הראשון, לוי או ניצן ואסנת והשניה - האם הנכס משמש רק לפרעון החוב, או שמא הוא שייך, כולו, ללוי.

אציין, כי בנוסף למחלוקות הנ"ל, קיימות בין הצדדים מחלוקות מסוימות באשר לתשלומים נוספים ששולמו, אולם מדובר בסכומים של כמה עשרות אלפי שקלים אשר, אינם מהותיים לדיון בבקשה זו ולכן לא אפרטם.

6. הצדדים לא ערכו ביניהם הסכם בכתב, המבהיר את הזכויות האמיתיות בנכס וכל שנחתם ביניהם היא "התחייבות בלתי חוזרת" מיום 2.4.09, בה התחייבו ניצן ואסנת בהאי לישנא:

"2. הננו להבהיר בזאת כי הנכס נרכש מכספים שלך בלבד.

3. הננו להתחייב בזאת בהתחייבות בלתי חוזרת כי לא נעשה עסקה כלשהי בנכס הנ"ל ללא קבלת אישור בכתב ממך ..."

כמו כן הננו מתחייבים שלא לעשות כל טרנסקציה שהיא ביחס לנכס הנ"ל לרבות שעבודו.

4. הנך רשאי לרשום בגין התחייבות זו הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין להבטחת התחייבות זו.

5. במעמד החתימה על התחייבות זו הננו נותנים בידיך ייפוי כח כללי נוטריוני לעשיית כל פעולה הנדרשת על ידך לרבות מכירתה לאחרים ו/או שעבודה.”

אין חולק, כי ניצן ואסנת לא מסרו בידי לוי ייפוי כח, במעמד החתימה וגם לא לאחר מכן וזאת - לאחר שהציבו תנאים לחתימתם, אשר ככל הנראה, נובעים (בין היתר), מהמחלוקת שקמה ביניהם באשר להיקף זכויותיו של לוי בנכס. ודוק: אין בנכס הצהרה כי הנכס שייך ללוי, אלא כי הוא נרכש מכספיו של לוי, אולם, מנגד, יש התחייבות לחתום על ייפוי כח ללוי, המייפה את כוחו לעשות כל פעולה בנכס (ייפוי כח שלא נחתם עד היום).

7. אין מחלוקת, שלוי הוציא, על חשבונו, היתר בניה, לבנייה על הנכס וכי הוא ביצע את עבודות הבניה, גם כן על חשבונו וכי לאחר סיום הבניה ניהל מו"מ למכירת אחד הבתים לצד ג'. אולם, על פי הנטען בתביעה, עסקת המכר לא נקשרה בשל סירובם של ניצן ואסנת לחתום על ייפוי הכח והתניית חתימתם בתנאים שונים. בין הצדדים הוחלפו מסמכים שונים, שאין צורך לפרטם, אולם לא עלה בידיהם להגיע להסכמה.

בנוסף, הוגש נגד ניצן ואסנת כתב אישום לביהמ"ש לעניינים מקומיים בחדרה (בתיק מס' 19315-12-10, בגין חריגות בניה שבוצעו על ידי לוי (להלן: "תיק חריגות הבניה") ובמסגרת הדיון הצהירו גם לוי וגם ניצן ואסנת, כי לוי הוא הבעלים, שביצע את הבניה.

8. בסופו של דבר, הוגשה תביעה זו, בה מבקש לוי מתן צו עשה, אשר יורה לניצן ולאסנת לחתום על ייפוי הכח ומורה להם להמשיך לשלם את תשלומי המשכנתא. כן התבקשה הצהרה, לפיה הזכויות בנכס הינן בבעלות לוי ומוחזקות על ידי ניצן ואסנת בנאמנות עבורו והתבקשו סעדים נלווים נוספים, לרבות קביעה בדבר גובה חובם של המשיבים ללוי, לרבות היתר לפיצול סעדים.

טענות המשיבים :

9. בבקשתם לביטול העיקולים טוענים המשיבים 1-5, כי הוסכם בין ניצן ואסנת לבין לוי, כי יימכר בית אחד מתוך שני הבתים הבנויים כיום על הנכס ורק ככל שלא יהיה די בתמורתו כדי לכסות את החוב, יימכר גם הבית השני ומתוך התמורה שתתקבל עבורו יושלם החסר והיתרה, ככל שתישאר, תיוותר לניצן.

עוד נטען, כי התביעה אינה מגלה עילה, באשר הזכויות בנכס הינן של ניצן וכי לוי הסכים שכל התנהלותו תהא מול ניצן ולכן, למעט יריבות עם ניצן אין ללוי יריבות עם שאר המשיבים.

כן נטען, כי תביעתו של לוי מובטחת באמצעות הנכס אשר, מלכתחילה נועד להבטחת ההתחייבויות כלפיו וכי אין כל צורך בבטוחות נוספות.

המשיב 7 – עמינדב, טוען בבקשתו לביטול העיקול, כי הוא אינו חלק מהסכסוך בין הצדדים וכלל אינו מעורב בענין, כי הדירה שעוקלה רשומה על שמו מזה 4 שנים, עוד טרם נערכה העסקה האמורה לעיל וכי העיקול גורם לו נזק רב באשר הוא מצא קונה לדירה ובשל העיקול שהוטל על הדירה הוא אינו יכול למכרה.

דיון :

10. דין הבקשה דחיה ולו בשל כך שלא הוכח כי התביעה נתמכת בראיות מהימנות לכאורה.

אציין, כי לא הוצג בפניי מסמך, בחתימת הצדדים, לפיו ההסדר עם ניצן ואסנת, לענין הבית, בא במקום חובם של שאר המשיבים כלפי לוי ובהחלט יש מקום לטענה, כי מדובר בהסדר ביניים, אשר אינו מפקיע את חובם של המשיבים 1, 3 ו- 4 כלפי לוי וכי אם הוא לא יצלח, נותרת התחייבותם של האחרים, כלפי לוי, בעינה. לכן לא ניתן לומר שלא קיימת עילה כלפי המשיבים 1, 3 ו- 4 לפרעון החוב, ככל שההסדר ייכשל. עם זאת, מאחר שההסדר לתשלום החוב טרם נכשל ואף אין בפניי אינדיקציה לכך שהוא ייכשל, נראה כי התביעה נגד המשיבים 1-4 מוקדמת מידי.

11. לאחר ששמעתי חקירת העדים והוגשו מסמכים, לא אוכל לקבוע כי קיימות ראיות מהימנות, לכאורה, במידה הנדרשת לשם הטלת עיקולים על נכסי המשיבים.

אין חולק, כי המשיבים 1- 4 חבו למבקש החזר ההלוואה שניתנה על ידו לשם הוצאה לפועל של היוזמה העסקית, אשר נכשלה וכי נעשה הסדר לפיו יירכש הנכס. אולם, אין בפניי ראיות מהימנות לכאורה, לכך שסוכם בין הצדדים כי הנכס הינו, למעשה, בבעלות המבקש (כגרסת המבקש) ולא בבעלותם של ניצן ואסנת וישמש, ע"י מכירת מחציתו או כולו (ככל שהמחצית לא תספיק), לשם פרעון החוב במלואו.

עם זאת – לצורך קיום ההסדר לפרעון החוב (באמצעות פרעון המשכנתא ע"י ניצן ואסנת ומכירת הנכס או חלקו, כאמור לעיל), נרשמה הערת אזהרה לטובת לוי ולצורך הטלת העיקולים על לוי לשכנעני, כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה, התומכות בגרסתו לענין הבעלות בנכס, שהוא הסעד העיקרי המבוקש בתביעה. אציין, כי סכום התביעה, כשלעצמו, איננו בסמכותו העניינית של בימ"ש זה, אולם אשאיר הענין בצריך עיון, לאחר שהצדדים לא התייחסו לכך בטיעוניהם.

12. בענין הבעלות בנכס קיימות ראיות סותרות ולא אוכל לומר שהראיות נוטות לכיוון גרסתו של לוי, דווקא.

ראשית יש להדגיש, כי לוי עצמו טען, בהליך אחר (בתביעת דמי תיווך שהוגשה נגדו, להלן: "תביעת התיווך"), כי הנכס אינו בבעלותו וכי הוא שייך לדרורי (היינו – לניצן ואסנת) וכי לאחר תשלום החוב דרורי יעשה בנכס מה שימצא לנכון. ראו פרוטוקול תביעת התיווך (מש/1), שם אמר לוי, במפורש: "... ההחלטה שהייתה בינינו להפוך את הדירה לשתי דירות, אחת מהן תימכר ותכסה את החוב כלפיי והשניה דרורי יעשה איתה מה שימצא לנכון או שאני אקנה אותה, גם הצהרתי על כך." (עמ' 5 לפרוטוקול שו' 29-32).

כאשר נשאל לוי בחקירתו על האמור בפרוטוקול דלעיל השיב תשובות מתחכמות וכאשר נשאל אם אמר אמת בביהמ"ש, שם, אמר שהוא אינו רוצה להשיב (עמ' 7 לפרוטוקול הדיון שו' 16-29).

13. דין הבקשה דחיה גם משום שהמבקש לא בא לביהמ"ש בידיים נקיות. המבקש סעד מן היושר (וסעד זמני הוא סעד שכזה), חייב לבוא לביהמ"ש בידיים נקיות ואילו אמירת דברים סותרים, על ידי לוי, בערכאות שונות, בענין המהותי לתביעה זו, איננה ממלאת אחר תנאי זה.

אמנם, גם מנגד - מצד המשיבים - נמסרו גרסאות סותרות. כך, למשל, ניצן ואסנת הצהירו בעת דיון בכתב האישום שהוגש נגדם בתיק חריגות הבניה הם הצהירו, בניגוד לגרסתם בהליך דנן, כי לוי הוא הבעלים של הנכס והוא זה אשר ביצע בו את הבניה (על הסיפא אין חולק).

עם זאת, הנטל הראשוני מוטל, כאמור, על מבקש העיקול - הן הנטל לבוא בניקיון כפיים והן הנטל להצביע על ראיות מהימנות לכאורה. משלא עמד המבקש בנטלים אלה - דין בקשתו דחיה ולו מטעם זה בלבד.

14. סתירה נוספת, תמוהה, מתגלית במסמך המעיד, לכאורה, על משיכת שיק בנקאי ע"ס 230,000 ₪ מחשבון בבנק יהב בנתניה.

ניצן טען, כי הוא העביר ללוי, במזומן, סך של 180,000 ₪ ומתוכם הוציא לוי שיק בנקאי ע"ס 230,000 ₪, לשם תשלום התשלום הראשון על הנכס.

ניצן צירף לתצהירו מסמך אישור הוצאת שיק בנקאי, אשר סומן (מש/4) והסביר, בחקירתו, כי מסמך זה נמסר לו ע"י לוי כאסמכתא לכך שהוא נתן ללוי סך של 230,000 ₪. כמו כן הוגש מסמך מש/5 (להלן: "המסמך הבנקאי"), הזהה לחלוטין למסמך מש/4, למעט פרטיו של רוכש השיק הכתובים בו. במסמך מש/5 כתובים פרטיו של לוי, כמי שרכש את השיק ואילו במסמך מש/4 כתובים פרטיו של ניצן כמי שרכש את השיק.

ניצן טען בחקירתו, שאת מסמך מש/5 הוא לא קיבל מעולם. ב"כ המשיבים טוען, כי מש/4 הוצג על ידי לוי בתביעת התיווך, אולם אין בפניי ראיה על כך ואציין, כי ב"כ המבקש התנגד להגשת התצהיר אשר הוגש ע"י המבקש בתביעת התיווך ואילו ב"כ המשיבים לא יכול היה להגישו מאחר שלא היה בידיו התצהיר במלואו.

ברי כי שני המסמכים אינם יכולים להיות אותנטיים וכי באחד מהם נעשה שינוי. בבחינת הפרטים השונים בשני המסמכים נראה, לכאורה, כי המסמך האותנטי הוא מש/5 ומסקנה זו תואמת, למעשה, את דבריו של ניצן לפיהם לוי הוא זה שהוציא את השיק הבנקאי (לאחר שקיבל מניצן כסף מזומן).

בדיקה פשוטה מראה, כי מהחשבון שמספרו נכתב ב-מש/4 משך ניצן 12 שיקים ע"ס 1,000 ₪ כ"א לזכותו של לוי, כך שפרטי החשבון היו בידי לוי ובנסיבות אלה, לא ניתן לדעת, בשלב זה, מי ערך את השינוי במסמך הבנקאי. אולם, לאור הודאת ניצן בכך שלוי הוא זה שהוציא את השיק הבנקאי, קשה לחשוב על אינטרס של ניצן לשנות את הפרטים במסמך.

משאלה פני הדברים יש כאמור, לדחות את הבקשה להטלת העיקולים, הן מחמת כך שהמבקש בא לביהמ"ש בחוסר נקיון כפיים והן מחמת כך שהוא לא עמד בתנאי של קיום ראיות מהימנות לכאורה.

15. לאור מסקנתי הנ"ל אין צורך שאתייחס לשאר הפרמטרים הנבחנים במסגרת בקשה להטלת עיקולים זמניים, אולם מעבר לצריך אומר, כי גם מאזן הנוחות אינו מצדיק הטלת עיקולים על נכסי המשיבים.

כאמור - אין חולק שהנכס נרכש תמורת 860,000 ₪, מתוכם נלקחה ההלוואה המובטחת במשכנתא על סכום של 600,000 ₪, אשר תשלומיה משולמים כסדרם ולא הונחה תשתית להנחה, כי ניצן ואסנת לא יעמדו בפירעון תשלומי ההלוואה גם בעתיד, היינו - לא הונחה תשתית להפרה צפויה של התחייבותם זו, של ניצן ואסנת, שאינה מוכחשת על ידם.

בנוסף, רשומה על הנכס הערת אזהרה לטובת המבקש, כך שככל שיהיה צורך בכך, יוכל המבקש להיפרע מהנכס כולו, על אף שהמבקש עצמו טען בתביעת התיווך, כי מכירת בית אחד משני הבתים יכסה את החוב.

ככל שרצה המבקש לטעון, כי שוויו של הנכס (על שני בתיו), בניכוי ההוצאות שהוצאו על ידו ובניכוי הוצאות המכירה לא יכסה את החוב, היה עליו להראות זאת באמצעות חוו"ד בדבר שווי הנכס.

משלא עשה זאת, לא ניתן לקבוע כי שווי הנכס לא יספיק ובנסיבות אלה נראה, כי הטלת עיקולים על נכסי המשיבים תגרום לפגיעה בהם, העולה על הנדרש. גם משום כך יש לדחות את הבקשה.

16. לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך לדון בשאר טענות המשיבים, הן לענין נכסי המשיבים 1-5 והן לענין הדירה הרשומה על שם עמינדב.

רק למען השלמת התמונה אומר, כי לא נעלמו מעיניי טענות המבקש, אשר חלקן נראה מוצדק על פניו, באשר לחלקם של המשיבים 1 ו- 2 בדירה הרשומה ע"ש עמינדב, אולם לאור האמור לעיל, גם אם העברת חלקיהם לעמינדב נעשתה על מנת להבריח את חלקם של המשיבים 1 ו- 2 בדירה, אין בכך, כשלעצמו, כדי להצדיק הטלת העיקול על מקרקעין אלה. בנוסף, ראוי לציין, כי מדובר בהעברה שנעשתה עוד קודם שהצדדים הגיעו להסדר בין המבקש לבין ניצן ואסנת.

17. סופו של דבר, אני מקבלת את בקשת המשיבים ודוחה, במעמד שני הצדדים, את בקשת לוי להטלת העיקולים הזמניים ומורה על ביטול כל העיקולים הזמניים שהוטלו בתיק זה.

בנסיבות הענין, לאור הגרסאות הסותרות שנמסרו לא רק על ידי המבקש אלא גם על ידי המשיבים, כפי המפורט לעיל, ולאור הדברים שנאמרו על ידי לגבי הדירה הרשומה ע"ש עמינדב, אינני עושה צו להוצאות.

בהתאם לבקשת ב"כ המבקש בסעיף 14 לסיכומי תשובת המבקש, אני מעכבת את ביטול העיקולים עד יום 31.12.12.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.