<#2#>

נוכחים:

התובע בעצמו

ב"כ הנתבע עוה"ד אתי צור אסרף

פרוטוקול

התובע:

לשאלת בית הדין ההחלטות של ביטוח לאומי לגבי החוב היה לפני שנה. פעם ראשונה קיבלתי ב – 2011. אני רשמתי בשנת 2011 אבל לא קיבלתי שום דבר.

ב"כ הנתבע:

ב-נ/2 זה מכתב משנת 2006 שנשלח לתובע, וכבר אז דובר על החוב.

התובע:

אני גר בקרית גת, בפנסיה משנת 1993, אני ואשתי סובלים ממחלות כרוניות. בשנת 1999 עברתי ניתוח מעקפים. בשנת 1995 היה משפט ונלקחו הילדים מחזקתה של הבת. והילדים הועברו לחזקתנו. וזה ל – 4 שנים. בשנתיים הראשונות שהילדים היו בחזקתנו לא קיבלנו את הקצבאות להם הם זכאים. משנת 1997 התחלנו לקבל קצבה לנכד. אחרי 6 שנים הפסיקו לשלם. אחרי שהנכד היה בן 18 שילמו 400 ₪ לחודש. על הנכדה 18 שנה לא קיבלנו כלום. לבת עשו ניתוח עין ולא הצליחו היא קיבלה 80% נכות. אני משלם את ההוצאות שלה כי אין לה איך לעמוד בהוצאות השותפות של דיור, חשמל וגז. במהלך השנים האחרונות אני תומך בביתי בסכום של למעלה מ – 50,000 ₪. אני ממשיך לתמוך בנכדה. פעמיים בחודש אני לוקח את הנכד לפנימייה. וחודשיים – חודשיים וחצי הוא אצלנו בבית. אחרי 8 שנים קיבלתי מכתב להחזיר על שנתיים אחרונות כסף כי קיבלתי אותם בטעות בגלל שהוא היה בפנימייה. אני ביקשתי שיחזירו לי כסף שלא שילמו לי ב – 1995, 1997. כך הורידו את החוב שלי אבל לא ביטלו. לא אני ולא העו"ד קיבל תשובה לבקשה שלי. אני מבקש שיחזרו לי את הכסף של שנתיים שלא שילמו. או שיבטלו לי החוב. אני בן 75 היום קשה לי לנסוע ביקשתי שהנכד יעבור לקרית גת. לא רוצים לתת לו לעבור לקריית גת לדיור מוגן. ב- 2006 לא קיבלתי מכתב. ב- 2011 קיבלתי מכתב הלכתי לביטוח לאומי אמרו לי ללכת לרחובות.

ב"כ הנתבע:

אני חוזרת על האמור בכתב ההגנה אנחנו עומדים על התיישנות אנו טוענים שהתובע קיבל הודעה על החוב לפחות בשנת 2006, החוב נוצר הואיל ושולמה גמלה שלא כדין שכן לתובע שולמה גמלה לילד נכה כאשר הילד שהה במוסד ולפי תקנה 4(2) לתקנות הביטוח הלאומי, דמי מחיה, עזרה ללימודים, הרי שהוא לא היה זכאי לגמלה שכזו. התובע אף פנה לוועדה לביטול חובות אשר הפחיתה את החוב למחצית והתובע אף חתם על הסדר תשלומים, החוב עומד היום על 16,452 ₪ שזה כולל הצמדה והתובע חתום על תשלומים של 900 ₪ לחודש. גם כיום התובע מקבל סך של 453 ₪ מידי חודש כגמלה שמגיעה לנכדו מאחר וגם כעת הנכד שוהה במוסד.

<#3#>

החלטה

1. התביעה שבפני, עניינה החלטת פקיד תביעות המתייחסת לחוב שנוצר כתוצאה מתשלום גמלת ילד נכה בין השנים 2001-2003 לתובע לטענת הנתבע שלא כדין. בסכום בסך של 51,000 ₪.

2. לטענת הנתבע דין התביעה להידחות משלא היה התובע זכאי לגמלת ילד נכה בשנים 2001-2003 מאחר והקטין שהה בפנימייה באותה תקופה; עובדה שאיננה במחלוקת והיא מקבלת ביטוי בכתב התביעה.

3. הנתבע הוסיף כי יש לדחות את התביעה על הסף וזאת בנימוק כי הפניה לערכאות נעשתה בחודש מאי 2011 בעוד שההחלטה של פקיד התביעות התקבלה בשנת 2006.

4. לטענת התובע, את ההודעה על החוב קיבל רק ב – 2011 וככל שלא כפוף המוסד לטענת התיישנות הרי שהוא רשאי לטעון ולקבל גמלת ילד נכה על השנים 1995-1996.

5. מכאן יוצא כי יש צורך לברר עובדתי הן בשאלת ההתיישנות והן בשאלת הזכאות לרבות בטענת התובע בזכאות בגין ילד נכה בשנים 1995-1996 בשים לב לסעיף 296 בחוק ובהתאם יקבע התיק להוכחות.

משאין התובע מיוצג לא תינתן ההחלטה על הגשת תצהירים למען הסר ספק הנתבע יצרף תעודת עובד ציבור ותוך 45 יום המתייחסת לידיעה שהייתה לתובע ככל שהיה על החוב.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ה' שבט תשע"ג, 16/01/2013 במעמד הנוכחים.